פינה פסיכיאטרית

אמאלוסי

New member
פינה פסיכיאטרית

שלום בנות יקרות וחג שמח !
פותחת נושא שמעסיק אותי לאחרונה - תרופות.
הלכתי לרופאה פסיכיאטרית לבקש תרופה נגד חרדה למקרה שאני עוד פעם אהיה בהריון והיא הייתה סבורה שאני בסוג של דכאון ונתנה לי לוסטרל (תרופה נגד דכאון). היא חשבה שתרופה תעזור לי להיות יותר אופטימית, להפסיק לספור כמה ילדים יש לנשים אחרות ובאופן כללי תעשה לי טוב.
הרבה זמן לא רציתי לקחת את התרופה, כי אני לא בדכאון. בסופו של דבר, אחרי מחזור דל במיוחד, שגרם לי לחשוב שאני מתחילה גיל הבלות, התחלתי לקחת את התרופה (חצי ממינון). לקחתי אותה 4 ימים, היא גרמה לי להיות ישנונית נורא.
חזרתי לרופאה. הפעם היא השתכנעה שאני לא בדכאון ורשמה לי לוריוון למקרה שאהיה בחרדה.
חוץ מלוסטרל לקחתי "רוגע פלוס" - משהו טבעי בלי מרשם. מתכוונת לקנות גם "נרבן דרז'ה" - גם משהו טבעי.
אשמח אם תספרו לי מה אתן לוקחות ומה עוזר לכן.
 

shira3121

New member
לאחרונה התחלתי לקחת ציפרלקס

וזה עושה את הדברים יותר קלים והפחית לי מחשבות על נושאים שבכלל לא צפיתי, אין לי תופעות לואי חוץ מהפחתת תיאבון קלה שזו תופעה מבורכת מבחינתי , הרבה זמן התלבטתי אם כן לקחת או לא לקחת וחשבתי שזה יהפוך לי את האישיות וגם ראיתי בלקיחתה סוג של כשלון אבל עכשיו המאמץ שנדרש לי כדי לא לשקוע הוא כל כך יותר קטן שחבל לי שלא התחלתי לקחת על ההתחלה.
 

אמאלוסי

New member
ציפרלקס

מעולה !
תודה על המידע. אם ארצה לקחת עוד פעם אבקש ציפרלקס. כי לוסטרל לא עשה לי טוב - גם ישנוניות, גם סיוטים (דבר טוב יחיד זה באמת היה הפחתת תאבון).
 
מידע רפואי ועצה נפשית - תרופות פסיכיאטריות

בהיבט הרפואי -
לוקח כמה שבועות עד שתרופה פסיכיאטרית מגיעה לרמה בדם בה היא מתחילה להשפיע ולאזן את רמות הסרוטונין במוח.
אין שום משמעות פיזית ללקיחת תרופה (ועוד בחצי מינון) במשך 4 ימים.
את צריכה כמה שבועות כדי להרגיש השפעה אמיתית.
נשמע שאת מאד אמביוולנטית וחוששת מכך.

בהיבט הרגשי -
אני ממש מתנגדת ל'אפליה' ממנה סובלות התרופות הפסיכיאטריות,
כמו שאני לא עוברת ניתוח לעקירת שן בלי הרדמה
או דלקת גרון בלי אנטיביוטיקה
או חתך פתוח בלי זריקת טטנוס
כך אני נוטלת תרופה פסיכיאטרית שתעזור לי להתייצב במצב נפשי קשה

ולקחתי סרוקסט וציפרלקס בשתי תקופות שונות בחיי
והן עזרו לי להתרומם באופן שלא יכולתי להתרומם בו לבדי.
לאחר שהתייצבתי ובאישור הפסיכיאטר גם הפסקתי ליטול אותן.

אני שמחה (מאד!) שלא חששתי מכך
כי הייתי אומללה וממש בתחתית בלעדיהן.
אז מנסיוני האישי - ממליצה בחום רב
 

אמאלוסי

New member
תודה על התשובה

תראי, אני אגיד לך למה יש לי יחס אמביוולנטי לתרופות. אני לא סובלת מדכאון. אני כן סובלת מקנאה ועיסוק יתר בנושא ילודה כושלת שלי.(רופאה חשבה שזה סוג של OCD). לכן היה לי ספק האם תרופות יעזרו לי. האם תרופה נגד דכאון/חרדה תעזור לי לא לקנא בנשים אחרות ?
אז יכול להיות שהייתי צריכה לתת ללוסטרל יותר זמן, אבל בינתיים הייתי כל כך מעורפלת, שהיה בלתי אפשרי לחיות ככה.
באופן כללי, אני ממש בעד התרופות, לכן גם פתחתי את הנושא הזה.
אני כן רוצה למצוא משהו שיקל עלי. נמאס לי מעצמי. אני לא רוצה לבלות ככה את הזמן שנותר לי על כדור הארץ.
 
עוד עצות

אני מאד מזדהה עם המשפט שלך שאת לא רוצה לבלות ככה את הזמן שלך על הכדור

העניין עם תרופות, כל מיני סוגים של תרופות, לאו דווקא פסיכיאטריות, הוא שהן זקוקות לזמן כדי להשפיע. זה לא כמו הרואין שאת מזריקה פעם אחת ויש תוצאה מאד מאד מיידית..... באמת לוקח להן זמן לווסת את הסרוטונין, וכל גוף הוא שונה, ומגיב אחרת לכל תרופה. זה לא מדע מדוייק, למרבה הצער, למרות שנדמה לנו שרופאים הם בגדר אלוהים בעניין הזה, אבל למעשה מדובר בניסוי ובטעייה.
כמו שבושם מריח אחרת על כל סוג עור, למרות שהתרכובת הכימית שלו זהה, כך גם התרופות שונות על כל מערכת ביולוגית ונפשית.

לכן את צריכה
א. סבלנות
ב. אמונה שזו הדרך הנכונה
ג. רופא טוב

אני, אגב, ניסיתי סוגים נוספים, לי הסרוקסט עזר באופן הטוב ביותר.
לכל תרופה יש תופעות הלוואי שלה, והרופא/ה יסבירו לך בדיוק.
אבל כל אחת מן התרופות זקוקה לזמן כדי להשפיע, בין חודש לחודשיים.

אם את מתכוונת לנסות לשבוע, חסכי מעצמך את הטלטלה הנפשית והפיזית כאחד. את צריכה לנסות באמת כדי להצליח. ולעבור דרך התופעות הפיזיות גם אם הן אינן נעימות. רובן חולפות כשהגוף מסתגל לתרופה.


והערה חשובה אחרונה - מי שלוקח תרופה פסיכיאטרית הוא לאו דווקא בדיכאון. יש לי חברה שלוקחת תרופה כזו כדי להתמודד עם פי-אם-אס שהורס לה את החייים, יש לי קרובת משפחה שלוקחת תרופה פסיכיאטרית נגד דיכאון כדי לטפל בחרדה + מחשבות טורדניות שהורסות לה את החיים.

אני אישית לקחתי כדי לצאת מהבור, אבל לא הגדרתי את עצמי אז (וגם היום) כסובלת מדיכאון. פשוט כמישהי שלא מצליחה להתמודד בעצמה וצריכה עזרה. לי זה ממש עזר. עדיין הייתי עצובה, עדיין היו נושאים כואבים ולא פתורים בחיי, אבל לא הרגשתי שאני בתהום. אחרי שהתייצבתי המשכתי לקחת את התרופה עוד כמה חודשים כדי לראות שאני לא שוקעת שוב. ואחר כך הפסקתי באופן מבוקר.
באותו אופן ילדתי עם אפידורל למרות שאפשר גם טבעי. למה לי לסבול אם אני יכולה להקל על הסבל באמצעות כימיה?
 

אמאלוסי

New member
תודה

תודה רבה, זה מאוד עוזר לי מה שאת כותבת.

(חוץ מקטע עם אפידורל, שאני נגד
)
 

shira3121

New member
אני דוקא בסדר עם להגדיר את עצמי כסובלת מדיכאון

מבחינתי זה סיבוך של הגרידה ולכן אולי הלקיחה פחות פוגעת לי בהגדרה העצמית. מבחינתי מתי שאסיים הריון עם תינוק בידים יהיה הזמן להיפרד מהכדור.
 
קראתי את כל השרשור ועונה

לדעתי. ממה שאני קוראת ממך את לא בדיכאון. אז למה שתטופלי כמו חולת דיכאון?
יש לי כבוד רב לתרופות האלה ומכירה מקרוב את ההשפעה והעזרה.
אבל לא נראה לי שאת צריכה.
למה הקנאה שלך זה דבר לא טבעי? הרי כל אחת כאן מדווחת על זה. הכי נורמלי בעולם. הכי מראה שאת הפוך מבדיכאון. את חיה ובועטת! את כועסת ובצדק!
הרופאה מנסה לעזור. אבל היא לא עברה מה שאת עוברת. או שעברה בצורה אחרת וזה נראה לה התעסקות אובססיבית.
בואי אני אגלה לך משהו, בעזרת ה אם תהיי בהריון את תהיי באובססיה על העובר ואחר כך על התינוק. כל הנושא הזה הוא מאוד אמוציונלי ומעסיק אותנו המווון.
אני חושבת שכדאי שתלכי לטיפול פסיכולוגי. מישהי שתבין אותך ותגיד לך שאת בסדר ובריאה לחלוטין.
כמובן שאם את חושבת אחרת אז סבבה אבל ממה שכתבת אז סתם חבל.
ולוריוואן מאוווד מרדים
 

אמאלוסי

New member
תודה

הי !
תודה על התגובה.
אני צריכה להתחיל טיפול פסיכולוגי בקרוב. תולה בזה הרבה תקוות.
קנאה פוגעת בי. אז הלוואי והייתי יכולה לטפל בה תרופתית. הרי לא יתכן שאבכה ואתפרק אחרי כל הריון שאתוודע אליו. לי כבר לא יהיה. אז מה ככה זה יהיה מעכשיו ועד המוות ? (כמובן לה' תוכניות משלו, אבל אורך חיים ממוצע של נשים בארץ הוא בסביבות 80).
אז אם למישהי עזרה איזשהי תרופה לא לשים לב ל"הריונות סביבתיים", אני גם רוצה לנסות....
טוב שאת אומרת לי שלוריוון מרדים. טוב לדעת.
 
אני

הגעתי לזה אחרי שנה וקצת מהלידה השקטה, כמעט שנה וחצי. ראיתי שאני כבר די הרבה זמן לא "אבלה" אבל הגעתי לסוג של תקרת זכוכית כזו בו נגמרה לי האופטימיות לחיים באופן כללי, והכל היה פושר. לא היה כאב חד, אבל גם השמחה לא באה. קיפאון. ואז הגעתי לרופא המשפחה שלי, והוא הפנה אותי לצוקד שירות פסיכולוגי בקהילה (המתנתי כחצי שנה לתחילת הטיפול) וגם רשם לי פרוזאק. שגם הוא גרם לי לזלול ולישון, אבל בעיקר בעיקר הוא עבד בצורה נפלאה. ואחרי חצי שנה הפסקתי עם הפרוזאק ועם הרבה עבודה עצמית ועזרה מבחוץ המשכתי בתהליך שהפרוזאק התחיל. מציינת, שספק אם הייתי מגיעה למקום שבו אני היום אם לא הפרוזק ההוא.
כתבתי על הפרוזאק כמה רשומות בבלוג, אולי תרצי לקרוא יותר על החויה שלי, בסדר כרונולוגי כך מקווה
&nbsp
http://www.tapuz.co.il/blogs/viewEntry/2589864
http://www.tapuz.co.il/blogs/viewEntry/2620250
http://www.tapuz.co.il/blogs/viewEntry/2678070
http://www.tapuz.co.il/blogs/viewEntry/2717752
http://www.tapuz.co.il/blogs/viewEntry/2951824
&nbsp
 

שירהד1

Member
מנהל
אמאלוסי- יש לי הרבה מה לכתוב לך,

אבל לצערי, כבר לא אספיק הלילה...אכתוב לך בהרחבה מחר-מחרתיים. עימך הסליחה, יקירתי.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 

אמאלוסי

New member
תודה רבה

תודה רבה ששיתפת אותי. קראתי הכל בנשימה עצורה.
מאוד חיזקת אותי.
 

שירהד1

Member
מנהל
קראתי את כל מה שהבנות הנפלאות פה כתבו לך, ומוסיפה מנסיוני-

האמת היא שבדיעבד, הייתי צריכה להיעזר בכדור נוגד חרדה ודיכאון מההפלה הרביעית ברצף (שאז בא לי ה"בום" הרגשי הקשה), ולא רק מאמצע ההריון עם מעיין (שבא אחרי עוד שתי הפלות).
גם כמה בנות פה כתבו לי את התרשמותן בזמנו במסרים.
אבל חשבתי שבגלל שאני מתפקדת נפלא בחיי היום יום, בעבודה ועם הילדים, אז לא אפנה לסיוע זה, מה גם שהייתי מטופלת בשיחות כל הזמן.

בהריון עם מעיין רמת החרדות היתה כל כך נוראית, שהגעתי למצב של מיני התקף חרדה (ידעתי לזהות את זה, ולכן הצלחתי לנטרל את הפצצה כל פעם, בעזרת מודעות ונשימות), וכמעט שלא ישנתי. משהו כמו שעתיים בלילה, או שבכלל לא נרדמתי. משהו מטורף. הגעתי למצב של מגרנות כרוניות קשות, ואי אפשר היה יותר לסבול.
פניתי כבר בשבוע 7 לפסיכיאטר, שאמנם הקשיב לי רוב קשב, אבל אמר שאני נורמאלית, ולא רצה לתת לי כדורים. לדבריו- הוא לא מאמין בהם. יופי! אז בשביל מה אתה פסיכיאטר?!
נתן לי לוריוון, רק בעיתות מצוקה קשות, וזה ממש ממש לא עזר לי בכלום.

בשבוע 19, כשהמצב היה בלתי נסבל (למרות שכל הזמן המשכתי לתפקד כרגיל), פניתי לפסיכיאטרית נשים ד"ר ורד בר, שנתנה לי מענה. היא אבחנה אותי כסובלת מפוסט-טראומה ומצב דיכאוני-חרדתי תגובתי (לעומת מצב של מחלה, חלילה...). המליצה על כדור בשם "פאקסט".
לקח המון זמן עד שהשפיע. משהו כמו קרוב לחודשיים....אבל ישנתי 4-6 שעות בלילה (ולא שעתיים), במקום לקחת שני כדורים נגד מגרנה ביום, לקחתי שלוש פעמים בשבוע, וטיפה טיפה יכולתי לשלוט יותר במחשבות השליליות. היה פחות בכי, ותגובות פחות אמוציונאליות.
לא היתה לתרופה כלל פגיעה ביכולת הריכוז או בתאבון (הוא נשאר בריא כתמיד).

הפסקתי את הכדור באופן הדרגתי (עם פיקוח הרופאה), והפסקתי לחלוטין כאשר מעיין היתה בת 3 חודשים.

חשוב להבין כמה דברים אם נוטלים תרופה פסיכיאטרית:
1. לפעמים לוקח זמן עד שמוצאים את הטיפול הנכון ואת המינון הנכון.
2. לחלק מהתרופות לוקח זמן עד שהן מתחילות להשפיע (3 שבועות עד 6-8 שבועות).
3. חשוב להיות כל הזמן במעקבים אצל הרופא/ה הפסיכיאר/ית לצורך מעקב אחר השפעת הכדור והמינון המתאים.
4. הכי חשוב להבין שהכדור לא עושה את כל העבודה. הטיפול צריך להיות משולב- תרופתי+שיחות. המון המון המון עבודה קוגניטיבית-רגשית. המון. אי אפשר להימלט מזה.

אז בגדול אני בעד, אבל עם מעקבים, ותוספת משמעות של טיפול ותמיכה רגשית.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 

אמאלוסי

New member
תודה על התשובה המפורטת

תודה רבה, אני גם הייתי אצל ורד. היא משהו. אני ממש מבינה על איזה התקפי חרדה את מדברת. בהריון אחרון שהסתיים כמו הקודמיו היו לי גם התקפי חרדה. אפילו הצלחתי לרזות לראשונה זה הרבה שנים.
אני לא נגד כדורים, הם באמת יכולים להציל חיים/איכות חיים. פשוט כרגע מה שהכי "כואב" אצלי זה קנאה ופסימיות. ולא נראה לי שניתן לטפל בזה תרופתית. אני צריכה להתחיל טיפול CBT, מקווה שזה יעזור.
ובמידה וארגיש גרוע יותר, אבקש ציפרלקס.
 

שירהד1

Member
מנהל
נשמע שאת בכיוון הטיפולי המתאים לך,

את מודעת לתחושותייך ופועלת כדי לסייע לעצמך. זה מעולה, וכך צריך להיות.
ואת צודקת- אין כדור לענייני הקנאה:(


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
החלק של הקנאה הגיב מצוין לטיפול

וגם החלק של הפסימיות. זה פחות או יותר היה הבייס-ליין שלי לפני הפרוזאק. ועם הטיפול כאילו שהקנאה עולה כמו תמיד, ואז כשאת אומרת לעצמך - זה לא קשור אלי, או כל דבר אחר שאמור להרגיע את הקנאה - את פתאום מצליחה להקשיב לעצמך. והקנאה עולה, ומהר יורדת. כנ"ל פסימיות.
 

שירהד1

Member
מנהל
טוב לדעת-

זה כנראה תלוי באמת בסוג הכדור...
אצלי הרופאה בחרה ב"פאקסט" (שהוא מהפחות ידועים), כי מבין כל התרופות מאותה משפחה, הוא איכשהו גם יכול היה לעזור קצת לנושא השינה והמגרנות, שזה היה ממש קריטי אצלי. והוא היה מותר בהריון מהשליש השני.

טוב לדעת שלפרוזאק כן יש השפעה על החשיבה ועל היכולת להגיע למצב של דיבור עצמי מרגיע והגיוני.
תודה על המידע:)


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
הפרוזק לא ממש מתאים לחרדות

אבל גם לא היו לי כאלו, יחסית, כן.
והוא מרדים מצוין, אפילו יותר מדי.
מה שכן, החלק של הטיפול המחשבתי - פשוט אליפות. את פתאום שומעת את עצמך מהצד, ויכולה לדמיין מה היית אומרת על הכל אם היית 10 שנים אחורה בגיל ואופטימיות.
 
למעלה