אחרי לידה שקטה בשבוע 27

אחרי לידה שקטה בשבוע 27

היי בנות,
לפני שבוע וחצי עברתי לידה שקטה.
מתנצלת מראש על השאלות ה"טכניות" שלי, אני פשוט מרגישה שחייבת לשמור על השפיות או לנסות לחזור לשגרה כלשהי..
חשבתי לחזור לעבודה לפני תום חופשת הלידה שמגיעה לי מביטוח לאומי.
אשמח לשמוע מבנות אחרות שהיו במצבי אחרי כמה זמן חזרו לעבודה ואיך היתה להן ההתמודדות?
מישהי יודעת מה קורה מבחינת הזכויות המגיעות מביטוח לאומי? (הבנתי שאני צריכה להגיש בקשה + אישור רפואי?)

תודה מראש ושבוע טוב לכולכן!
 

דניאל5000

New member
צר לי על האובדן

בשבוע כזה את זכאית לכל הזכויות , בטוחה שתימצאו באתר הביטוח הלאומי מה עלייך להגיש. קחי לך את הזמן , תנוחי , תעכלי, תתפנקי ... לא פשוט . צר לי על האובדן , אני עברתי גרידה מאוחרת בשבוע 23 לפני כשנה ואז לא הייתי זכאית לכלום , לקחתי שבועיים וחצי מחלה . לא הספיק לי אבל עקב אילוצים בעבודה וכלכלית חזרתי ! אל תמהרי לחזור לפעמים הקושי מגיע באיחור . עם זאת חזרה לשיגרה והתעסקות עם דברים אחרים מלבד האובדן סייעו לי להרים את הראש מעל המים ! בריאות והתאוששות מהירה ! חיבוק חזק !
 

שירהד1

Member
מנהל
משתתפת בצערך על אובדן ההריון


אל תתנצלי בפנינו על כלום.
כתבת מקסים: "אני מרגישה שחייבת לשמור על השפיות ולנסות לחזור לשגרה כלשהי".
עלית פה על הנקודה הכי נכונה לגבי כל המצב הקשה והטראגי הזה של התמודדות עם אובדן הריון- לכל אחת מתאים משהו אחר. לכל אחת נכון משהו אחר. אין "נכון" או "לא נכון". יש מה מתאים לך.
ולך מתאים לחזור לשגרה בשביל לשמור על השפיות, ולכן זה מה שתעשי.

לגבי השאלה שלך לגבי ביטוח לאומי- האם את מתכוונת האם הזכויות שלך ייפגעו בגלל שתחזרי לעבודה לפני התקופה שנקבעה על פי חוק? אינני יודעת, ואני מציעה לך לברר בביטוח לאומי עצמו, או אם יש לך רואה/ת חשבון- להתייעץ איתו/ה. יש לי רואה חשבון מעולה. האם את רוצה שאשלח לו מייל ואברר איתו את הסוגיה? אבל אם כן- עליי להבין בדיוק את השאלה. אז אודה לך אם תוכלי להבהיר לי אותה.

אני יכולה לספר לך על עצמי, שלאחר כל אובדן הריון, חזרתי מהר מאוד לעבודה. אצלי רוב המקרים היו של הפסקת דופק בשבועות 7-9 ופעם אחת הפסקת הריון מאוחרת בשבוע 16. אני עצמאית, ואינני זכאית לימי מחלה (
) או חופשה (
), אז תמיד חזרתי ממש אחרי יומיים- שלושה לשגרה.
עבורי, אגב, זו היתה הצלה, והייתי זקוקה לזה כמו אויר לנשימה.
בין לבין בכיתי בלי סוף...במשך שבועות....ואחרי כל הפלה, זה היה עוד יותר קשה ועוד יותר מאתגר לחזור לשגרה, ודרש המון כוחות, אבל זה היה עדיף מבחינתי על פני סתם לשכב במיטה ולהטביע את יגוני ולטבוע בתוך הדמעות של עצמי.

את רוצה לספר לך מה קרה בהריון? על איזה רקע היתה הלידה השקטה? כמו כן- אודה לך אם תוכלי לכתוב לנו באיזה בית חולים ילדת, ומה היתה התרשמותך מהצוות. האם זה היה הריון ראשון שלך או האם יש ילד/ים בבית?
את לא חייבת לשתף בכלום. רק אם את רוצה. מנסיון- עוזר לשפוך על הדף כמה שיותר. אבל מה שמתאים לך.

שולחת חיבוקי נחמה וכוחות

שירה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 

אמאלוסי

New member


הי, יקרה !
משתתפת בצערך על אובדן הריון.
כמו גם שירה, מאוד מבינה את הצורך לחזור לשגרה ושפיות. הפלות שלי היו בשליש ראשון, לכן לא יודעת לגבי ביטוח לאומי. תמיד כשנתנו לי שלוש ימים אחרי הפלות, נצלתי ימיים, כי עבודה קצת השכיחה לי והקלה עלי.
אל מנת להקל על עצמך ולהימנע מחפירות מיותרות, אולי תבקשי מחברה טובה לעבור בין קולגות שלך ולבקש לא לשאול אותך שאלות וכדומה. אבל זה כמובן תלוי בך. מה שמתאים לך.
 

גלית 126

New member
משתתפת בצערך על אובדן ההריון


אני עברתי לפני חודש לידה שקטה בשבוע 23+. חזרתי לעבודה אחרי 3 שבועות שהרגשתי שאני יכולה לתפקד. למרות הכל עדיין אני יוצאת מידי פעם לשירותים בוכה ומתפרקת בלי שאף אחד.
עדיף לחזור לשיגרה, אבל שוב רק מתי שתרגישי מוכנה. מחבקת אותך מרחוק שבע"ה הריון הבא יהיה תקין ושתצאי בידיים מלאות, אמן!!
 
תודה לכולכן
מפרטת - מעט ארוך...

אתן באמת מקסימות ומחמם את הלב לקרוא את התגובות שלכן

שירה, לשאלתך - הלידה היתה על רקע חשד למום גנטי לא ידוע אצל העובר. זה התחיל בשקיפות עורפית לא תקינה (תוצאה על הגבול העליון של הסקאלה, 3 מ"מ), המשיך לציסטיק היגרומה בסקירה ראשונה.
לאורך כל הדרך התייעצנו עם מספר מומחים וחיינו (פחות או יותר) מבדיקה לבדיקה. בדיקת מי השפיר והצ'יפ הגנטי חזרו תקינות וזה מעט עודד אותנו אך הציסטה לא נעלמה וככל שהעמקנו בנושא הבנו שזה עלול להצביע על קשת רחבה של בעיות (ואף אחד בעצם לא יודע להצביע על הבעיה או לחילופין אחוזי סיכון לבעיה).
בכל אופן, לאחר יעוץ גנטי רביעי במספר החלטנו אני ובעלי שזה לא מוביל למקום טוב והחשש שיוולד ילד לא בריא הביא אותנו להפסיק את ההריון (עם כל הצער והכאב).
יש לנו ילד מדהים בן שלוש בבית ולא יכולנו להרשות לעצמנו לקחת את ההימור הזה שעלול לפגוע גם בו.
הלידה עצמה היתה לא פשוטה (בעיקר נפשית). הייתי צריכה לקבל זריקה שתפסיק את הדופק של העובר ורק המחשבה על זה גמרה אותי... לאחר מכן קיבלתי ציטוטק שזירז את הצירים. עם המזל הנאחס שלי גם אפידורל לא הספיקו לתת לי אבל לפחות הלידה הסתיימה מהר.

לגבי השאלות ששאלתי קודם - אני לא בטוחה שאני באמת רוצה/מסוגלת לחזור לעבוד, אני פשוט חוששת להשתגע בבית. הילד בגן ובעלי בעבודה והחיים של כולם מן הסתם נמשכים.. נדמה שרק שלי דורכים במקום. ההתמודדות עם שאלות של אנשים לא מפחידה אותי, רק החשש שאולי אני צריכה לנוח ולעכל ולא למהר לחזור לעבודה. התכוונתי לשאול אם אפשר "לוותר" על מחצית חופשת לידה ולחזור כעבור שבעה שבועות (ואם כן - איך אני עושה את זה מול ביטוח לאומי? יש פרוצדורה כזו?)
שוב המון תודה לכולכן.
 

גלית 126

New member
תמר..

אני כל כך מבינה אותך, גם כשאני נזכרת בזריקה להמתת העוברית הקטנה שלי אני נקרעת מבפנים

לגבי הביטוח לאומי לפי דעתי במידה ותרצי לחזור לעבודה לפני תום 3 החודשים את תצטרכי איזשהו אישור מהמעסיק שלך שאת רוצה לחזור ובזה את מוותרת על חופשת הלידנ, כך שלא יווצר מצב שתקבלי שכר על עבודתך ובמקביל מביטוח לאומי. בכל מקרה עדיף לך לברר בסניף הביטוח לאומי הקרוב לביתך בכדי להימנע מבעיות איתם. אני מצרפת לך את המייל של בחורה בשם אורית יועצת החקיקה של ח"כ עליזה לביא שחוקקה את החוק שכל יולדת שילדה משבוע 22 תהיה זכאית לכל הזכויות של יולדת. אני מאמינה שהיא תוכל לענות לך ולהדריך אותך [email protected]. בהצלחה
 
גלית


דפדפתי אחורה בפורום לקרוא את הסיפור שלך ואני משתתפת בצערך (ובצער כולן) על האובדן. מקווה שהזמן קצת משכיח את הכאב ואת מצליחה להרים את הראש ולהסתכל קדימה....
רציתי לשאול לגבי המקרה שלכם (אם זה בסדר ..) - התייעצת עם רופאים אחרי הלידה שלך? עשיתם בירור רפואי נוסף?
תודה ובע"ה הריון תקין בהקדם
 

גלית 126

New member
היי תמר

במקרה שלי עד הסקירה השנייה הכל היה תקין! שקיפות, סקירה ראשונה, חלבון עוברי התחלתי כבר להרגיש אותה קופצת.. בעלי ואני הלכנו לסקירה השנייה וכשהרופא הגיע לבדוק את המוח הבנו שמשהו לא בסדר ואפילו גרוע, כל האיברים בגוף התפתחו הכל היה תקין מלבד חלק משמעותי שלא התפתח במוח, חלק שנקרא קורפוס קולוסום. חלק המחבר בין שתי המספרות במוח ובלעדיו הילד יוולד עם פיגור קשה מאוד ובלי יכולת לתפקד. הכל היה מהר מידי, כמובן שניגשתי לעוד בדיקה אצל מומחית וגם היא לצערי הרב חיזקה את האבחנה של הרופא. מאותו רגע ועד ללידה הכל היה זריז.. הועדה להפסקה, ההמתה והלידה

אני מרימה את הראש כי אין לי הרבה ברירות יש לי שתי בנות בבית שצריכות אותי, בעל ומשפחה מסביב שמרימה ותומכת. החזרה לעבודה עזרה לי מאוד, אבל כמו שאמרתי חזרתי ברגע שהרגשתי מוכנה. אני עובדת במקום ציבורי ועדיין אנשים שואלים אם ילדתי ואני אומרת שהפסיקו לי את ההריון בלי הרבה דיבורים... מקווה מאוד שבע"ה יהיה בסדר ושנשמע רק בשורות טובות!
 
משתתפת בצערך

רוב מוחץ של משתתפות הפורום לא עברו לידה שקטה בשלב שמזכה ב"חופשת לידה", לכן אנחנו פחות מתמצאות בהיבטים החוקיים של ויתור על חלק מחופשת הלידה.
מסכימה עם המגיבות הקודמות שבעניין הזה כדאי לברר ישירות מול ביטוח לאומי. לגמרי לגיטימי בעיניי לבקש שמישהו אחר יעשה את הבירור: חברות, קרובי משפחה או בעלך.

מזדהה מאוד עם ההתמודדות שלכם עם התחום האפור והבחירה שלא להמר. לשמחתי הבת שלי היתה צעירה כשהפסקנו את ההריונות כך שהיא לא היתה מודעת למה שקורה.
 

שירהד1

Member
מנהל
נורא עצוב


לפי התיאורים שלך, נשמע שעשיתם הכל כדי לברר מה מצב העובר, והלכתם להתייעצויות רבות, ועשיתם את ההחלטה בעקבות חשיבה מרובה ומתוך צער וכאב עמוקים על העובר הלא תקין. מדי פעם יוצא לי לכתוב פה, שזה שבדיקת מי השפיר תקינה והצ'יפ הגנטי יוצא תקין, זה עוד לא אומר שהעובר תקין. יש עדיין דברים רבים שהטכנולוגיה לא יודעת לומר ולהצביע באופן ודאי על תסמונת כזו או אחרת, אבל כאשר ישנם ממצאים שמצביעים על מומים ו/או תסמונות, אנחנו כהורים מקבלים את ההחלטה הנכונה ביותר עבורינו, עבור המשפחה ועבור העובר.
זה כואב, וצורב את הנשמה, ואני מבינה אותך. אבל עשיתם את ההחלטה מתוך אהבה ודאגה לבריאות של כולם.

האם הספקת לברר לגבי שאלתך?
מציעה לך להתקשר לביטוח הלאומי ולברר זאת.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 

רונית 294

New member
לא לחזור לפניי...

זו דעתי. החזרה לעבודה הייתה לי קשה מנשוא! אחרי תקופה מסויימת זה באמת הקל עליי. אבל ההתחלה הייתה קשה. אני לקחתי את כל 6 שבועות המחלה שניתנו לי לאחר הלידה בשבוע 23 בעקבות ירידת מים. מאוד מצטערת לשמוע על האובדן הקשה שלך. אני במקומך הייתי מנסה להיכנס להריון נוסף עוד לפניי החזרה לעבודה וזה יקל עלייך כשתחזרי אם תצליחי. קחי את הזמן. לכי לטיפול. תעשי דברים שאת אוהבת.
 
תודה רבה על התגובות

כפי שנראה לי עכשיו אני אקח 6-7 שבועות ואחזור לשגרה.
בינתיים אני מתמודדת בעיקר עם מבטי רחמים ושאלות חסרות טקט מצד הגננות בגן של הילד...
 

polycarbonate

New member
מלמדים אותן את זה בהוראת גננות או משהו?


גם כאן היו תגובות חסרות טאקט...
מצטערת לשמוע על האבדן שלך. טוב שתקחי לך מספיק זמן להתאושש.
 

שירהד1

Member
מנהל
תמר תמרוני- האם את יכולה לתת דוגמאות

ספציפיות לגבי השאלות מצד הגננות?
האם מבטי הרחמים מפריעים לך? כי לי, לדוגמא, ממש לא הפריעו. אפילו חשבתי שאני ראויה להם, וחיפשתי במבטיהם של האנשים בסביבתי הבעות ומבעים של אמפטיה (פחות רחמים, אבל אמפטיה מאוד חיפשתי).
יש אנשים שמאוד מפריעים להם מבטי רחמים, ויש כמוני- אחרים, שלא מפריע להם.
מעניין אותי לשמוע מה מפריע לך במבטי הרחמים? האם את יודעת להסביר זאת לעצמך? (זה לא כדי לשכנע אותך להרגיש אחרת. סתם מתעניינת, בעיקר כי אני אחרת...).


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
יותר מדי שאלות ומעט מדי טקט

זה לא שמפריע לי שמרחמים עליי כמו שמפריע לי שאנשים חושבים שאם לא ידברו אז המקרה כאילו לא קרה. מפריע לי שאנשים שואלים אם כבר חזרתי לעבודה ולא מבינים למה זה לא "עובר" אחרי שבועיים. מפריע לי שאנשים מתאמצים להסתיר ממני שמישהי בהריון (ויחד עם זאת מפריע לי גם לראות נשים בהריון).
 

lilis10

New member
משתתפת בצערך


אין באמת מילים שיכולות לנחם. את צריכה זמן, לעכל, להתאבל.. זה לא פשוט.
תוכלי לפנות לעמותה ׳חיבוק בשקט׳. יש להם קבוצת תמיכה במרכז.
טוב לדבר ולשחרר קצת עם נשים שמבינות. אני יכולה להגיד על עצמי שמאוד עזר
לי לכתוב. לא היתה לי חופשת לידה כי עברתי גרידה מאוחרת, אבל לקחתי קצת זמן לעצמי כדי להבין איך להתמודד.. עם הזריקה, עם ההחלטה, עם אנשים, עם אלוהים וכל השאר.. אני מבינה את הרצון לחזור מהר מצד אחד כדי לא להשתגע, מצד שני רצוי לעבור תהליך של שחרור, כי אחרת זה תופס כשלא מוכנים..
תהי חזקה
 
למעלה