החג הזה קשה מאוד, ומעלה לי עוד שאלות

dubigadol

New member
החג הזה קשה מאוד, ומעלה לי עוד שאלות

עוד חודש תעבור שנה מההפלה הגדולה וחודשיים מההפלה הקטנה (ביחס לחודש ההריון). היידים עדיין ריקות, הלב כבד והראש מלא בשאלות. קשה לנו עם החג הזה. רק לפני שנה ישבנו בליל הסדר ודיימנו שבערב החג הבא כבר נהיה עם תינוק בן כמה חודשים. המציאות החליטה אחרת - כלום ושום דבר, וכל החברים מעלים תמונות של טיולים ברחבי הארץ ובעולם עם האפרוחים הקטנים. כמה שמחה מהולה בעצב...

טמונה בי הרבה אופטימיות, למרות הכול. בעיקר כי נכנסו להריון טבעי. אבל יש בי גם הרבה שאלות, במיוחד לאור הגילאים שלנו. אני מתקרב ל-37, היא חגגה 33 עכשיו. אני בחרדות שהזמן הולך ואוזל, וכל חודש שעובר קטנים הסיכויים להצליח.

אני יודע שלחץ אף פעם לא טוב, אבל ככל שהזמן עובר, ואני שומע על עוד ועוד מקרים מצערים מסביב, אני חש שהמאבק הופך למלחמה. שהמקריות תמיד תיפול בצד הלא נכון.
 


אני מקווה שברור לך שהלחץ לא משפיע על סיכויי ההיקלטות ולא על סיכויי ההישרדות של ההריון.
מתוסכלת ביחד איתך מהסטטיסטיקה החד צדדית הזו, שמכה שוב ושוב.
 

שירהד1

Member
מנהל
מבינה אותך היטב


זמני החגים, שאמורים להיות שמחים ומשפחתיים, הרבה פעמים הופכים, בצל אובדן/י ההריון, להיות קשים ולהזכיר לנו עוד יותר את החסר.

לגבי הגילאים שלכם- אז נכון, אתם לא צוציקים בני 25, אבל בהחלט נמצאים בגילאי הפוריות והילודה. אז הגילאים בסדר, והזמן לא הולך ואוזל, וכל חודש שעובר- לא קטנים הסיכויים להצליח. בהן צדק.

לחץ לא משפיע על הסיכוי להיכנס להריון וגם לא על תקינות העובר וההריון, אבל הוא מאוד מקשה על הנפש.

אני מאחלת לכם שהמקריות תיפול בפעם הבאה על הצד הנכון.
אני יודעת שבעבר לא היית מעוניין בטיפול רגשי, אבל לאור מה שכתבת, אני דווקא כן מציעה על טיפול שכזה- אישי או זוגי. תעשה משהו אקטיבי כדי טיפה להקל על הנפש. זו ההמלצה הכי חכמה שאני יכולה לתת כרגע, מעבר לתמיכה במסגרת הפורום הזה.

מעניין אותי לדעת האם גם אישתך חשה את אותן תחושות שאתה חש והאם באותה עוצמה כפי שאתה חש אותם.
מנסיוני, החוסן הנפשי של הבעל הוא דבר מאוד משמעותי עבור האישה.
ולכן עוד יותר אני חושבת שמומלץ ללכת לאיזשהו תהליך טיפולי, כדי לשמר חוסן זה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 

dubigadol

New member
ההתמודדות

אני חושב שבאופן יחסי לאירועים שקרו אנחנו מתמודדים עם זה די בסדר. אפילו בצורה טובה. כלומר שנינו די חזקים ורק לעתים רחוקות - כמו בחגים, מרגישים קצת שבריריים. מדברים על הכול ולא מחזיקים בפנים, מבינים שהחיים לא תמיד הוגנים, שטרגדיות קורות ועוד יקרו לצערנו בתחומים אחרים, ומאמינים, למרות החששות והצלקות שזה כן יקרה, מתישהו. רק שהמתישהו הזה כל פעם מתרחק כשנדמה שמתקרבים. כאן התסכול הבאמת גדול שמלווה אותנו כל שבוע וחודש.

מבחינתי, שינוי אחד שכן חל בי לפחות הוא ההתפכחות, וגם סוג של התחשלות. אחרי 2 הפלות אתה מבין שאין באמת משמעות סימבולית לשום דבר; אירועים משמחים או עצובים הם סתם מקריים. אז אולי שמה נעוצה התקווה הגדולה שלנו שאיפשהו בהמשך המקריות תפתיע לטובה.
 

שירהד1

Member
מנהל
אנשים טועים וחושבים שפנייה לטיפול= התמודדות לא טובה שלהם

וזה לא נכון. זה שאתם מתמודדים עם האירועים בסדר, זה עוד לא אומר שאתם לא יכולים להפיק תועלת מתהליך טיפולי. זה כמובן עניינים האישי בלבד, ואתם לא צריכים לתת דין וחשבון לאף אחד בעניין זה.

לא כל כך הבנתי מה זה "אין באמת משמעות סימבולית לשום דבר". אתה רוצה להסביר שוב?
לגבי האמירה "אירועים משמחים או עצובים הם סתם מקריים"- מסכימה עם זה באופן חלקי, כי תלוי מה האירוע. זה נכון שלגבי נושא של הריונות וילודה, יש הרבה השפעה לגורם המזל.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 

dubigadol

New member
לא שולל

לגבי טיפול ושיחות אני לא שולל. להפך אפילו. אבל אני מרגיש וגם לפי האינדקציה ממנה שהיא לא זקוקה לזה כרגע. גם אז שאלתי אותה והיא אמרה שאין צורך. היא לא פחות חזקה ממני.

לגבי המשמעות הסימבולית התכוונתי שיש לפעמים נטיה - בגלל גודל האירוע, להתייחס לתאריכים מסוימים כבעלי משמעות. נגיד להכנס להריון ביום ההולדת או ללדת בתאריך של ההפלה. דברים שהם מקנים לכאורה עוד איזה ערך אבל מעשית אין בהם כלום. כמו שאמרתי הכול מקרי.
 

שירהד1

Member
מנהל
עכשיו הבנתי-

גם אני לא מייחסת משמעות לדברים הללו. בהקשר הזה אני גם חושבת שהכל מקרי.
לגבי הטיפול- כתבת שאשתך לא זקוקה לכך כרגע. זה עוד לא סותר. אחד מבני הזוג יכול ללכת, והשני לא. זה שלרוב, הנשים הן אלו שפונות ראשונות לטיפול ומצרפות אחר כך את הבעל לפי הצורך, זה משהו אחד. אבל זכותך לפנות עבור עצמך, בלי קשר לאישתך.
לכל אחד צרכים משלו.

חשוב לי מאוד להדגיש- כתבת שאשתך לא פחות חזקה ממך. פנייה לטיפול זה לא אומר שהאדם פחות חזק או לא יודע ולא מסוגל להתמודד לבד. פנייה לטיפול משמעה שהאדם חזק ומסוגל ויכול וצריך לעבור איזשהו תהליך בליווי אדם אחר, שהוא איש מקצוע. ואת זה אני כותבת גם כמטפלת בעצמי (אני מרפאה בעיסוק) וגם כמטופלת לשעבר.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 

nightlee

New member
ההתמודדות באמת קשה

ההתמודדות באמת קשה.. אני ממש מבינה לליבך. גם אצלי קרה לצערי מקרה מאוד דומה, נכנסתי להריון טבעית, פעמיים - כמה שמחנו וכמה דמיינו... הפלה אחת הייתה בשבוע 6, והשניה בשבוע 8. כבר שמענו דופק והיינו אופטימים, אבל אלוהי ההפלות רצה אחרת.
גם סביבי כולן כבר בהריון בכל מקום, אני בת 30, לא אומרת שאני בלחץ אטומי אבל יש רצון חזק מאוד לילד, בעיקר אחרי שכבר "נכנסים לזה" אז החשק עולה. וגם ההריונות שסביב גורמות לחשוב על זה יותר ויותר, כל הזמן.
זה טוב אופטימיות, אני עוד מחכה שהיא תחזור אליי... מקווה שיהיה קל ונחמד יותר לכולנו בחג הבא!!!
 

shira3121

New member
חגים הם קשים למתמודדים עם אובדן

גם אני הייתי צריכה לשבת לשולחן החג עם תינוק קטן ואני ישבתי עם בטן ריקה. אגב גם אני בת 33 ולחוצה מהגיל
 

דניאל5000

New member
לא קל

אבל חשוב להישאר אופטימיים למרות האובדנים . החגים הם מאוד משפחתיים וסימבולים ...מבינה את החשש את הלחץ אבל אתם עדיין בגיל פורה ואני בטוחה שנפלתם על הצד הלא טוב של הסטטיסטיקה . התמקדו במטרה וכולי תקווה שתעדכן אותנו בבשורות טובות בעתיד הקרוב !
 

אמאלוסי

New member


א. 33 אצל אישה לא נחשב לגיל מבוגר.
ב. אסור לך להתיאש ולהרים ידיים. תחשוב שאתה מטפס על הר גבוה. עליה קשה, חם, אתה לא בכושר. אבל אסור לוותר. בע"ה בקרוב מאוד יהיה לכם תינוק בידיים.
 
למעלה