אובדן הריון ראשון
היי לכולם,
לאחר שגלשתי וקראתי וחיפשתי באינטרנט אחר מקרים דומים לשלי, הגעתי לקבוצה הזו והרגשתי את הצורך והאומץ לשתף במקרה האישי שלי...
הכל התחיל בבדיקת האולטרסאונד הראשונה כאשר בעלי ואני הגענו לרופאת הנשים בשבוע חמישי על מנת לראות דופק וכדי לאמת לנו שאכן ההריון תקין...
ואכן הרופאה ראתה שק הריון אך לא זיהתה דופק מאחר ושבוע ההריון היה מוקדם מדיי. בעלי התלוצץ ושאל אם היא רואה אחד או שניים? והיא ענתה לו בינתיים רואים אחד אבל עדיין לא ממש ברור, יכול להיות שבהמשך ניראה שניים וצחקה... בסיום הבדיקה התבקשנו לחזור בשבוע לאחר מכן לבדיקה אולטרסאונד נוספת.
השבוע עבר בציפייה רבה והתרגשות עצומה... הפעם לבדיקה הזו הגעתי לבדי. התיישבתי על הכיסא מחכה בקוצר רוח לראות דופק, והנה סוף סוף!!! היא רואה דופק אחד ואז באופן מפתיע עוד אחד........
לרגע הסתכלתי על המסך להבין אם אני רואה נכון, הרופאה לא הוציאה מילה והמשיכה לטייל עם מכשיר האולטרסאונד ימינה ושמאלה כאילו משהו לא בסדר. שברתי את השתיקה ושאלתי רגע יש שם שניים???! ואז היא ענתה כן רואים שניים באותו שק הריון אבל הם מאוד צמודים ונדמה שאין מחיצה.... תחכי לי כאן אני רוצה שתכנסי עכשיו לרופא בכיר מומחה אולטרסאונד שיראה אותך גם...
לאחר כמה דקות נכנסתי לחדר עם פלזמה גדולה מול העיניים ומכשור משודרג יותר...
הרופא התחיל הבדיקה ואומר לטכנאית שיושבת במחשב ממולו, תרשמי תאומים זהים חשד למומו. (מי??? מה???) לא הבנתי כלום..... טוב אולי תדבר איתי ותגיד לי מה אתה רואה שגם אני אדע... אמר לי שכרגע לא רואים מחיצה בין השניים ושיש לחזור על הבדיקה בעוד שבועיים... שאלתי מה זה אומר? מה הסיכונים כאשר אין מחיצה? והוא המעיט במילים וענה בפשטות, כאשר אין מחיצה יש סיבוכים שאנו רוצים להימנע מהם, תחזרי על הבדיקה בעוד שבועיים ונדע כיצד לפעול. יצאתי מהחדר בשוק מוחלט! קודם כל הבשורה שיש לי שניים ושיש דופק והכל בסדר מהבחינה הזאת אבל עדיין משהו במבטים ובהסברים של הרופאים שידר לי שכנראה ומשהו לא בסדר. מיד אחר כך טלפנתי לבעלי וסיפרתי לו את החדשות (כמובן שהוא הצטער שלא היה איתי אבל התרגש בו זמנית) אמרתי לו להנמיך ציפיות ולחכות לעוד שבועיים לבדיקת אולרסאונד הנוספת... והנה עוברים להם הימים והרגיש כאילו זה נצח!!!! כל יום אני פותחת את האינטרנט וקוראת מה זה אומר תאומים זהים מה הסיכונים והסיבוכים ומה עושים כאשר אין מחיצה בין השניים? ראיתי שמעקב הריון של תאומים זהים באופן אוטומטי הוא מעקב של הריון בסיכון גבוה אשר מתבצע באחת ממרפאות החוץ בבתי החולים וכי יש סיבוכים רבים שהשכיח מביניהם זה העניין של מעבר הדם בין העוברים מאחר והם מחוברים עם חבלי הטבור לשלייה אחת משותפת הם חולקים את הדם ביניהם ויכול לקרות מצב כאשר עובר אחד לוקח יותר דם ואז יש סכנה חיים לשניהם.
חוץ מזה שכשאר אין מחיצה חבלי הטבור של השניים יכולים להסתבך ולגרום לחנק. קראתי וקראתי וקראתי וככל שאני קוראת אני מבינה את הסיכון שבהריון אבל מרגישה מחוברת לעצמי ולשניים שיש לי בבטן ואף רוצה אותם יותר.
הגיע יום הבדיקה... שבוע 8, החלטתי ללכת לרופאה פרטית שתבדוק בעצמה את מלב ההריון.
הלב שלי דופק, אני לא מסוגלת לנשום מהלחץ אבל מנסה להרגיע את עצמי למעני ולמען הקטנים שבבטן. קצת יושבים ומדברים, שאלות כלליות שנשאלות בתחילת כל בדיקה... ואז לרגע המיוחל אני נכנסת לחדר האולטרסאונד,ממתינה על הכיסא מסתכלת על בעלי ומחכה לראות ולשמוע.... ובלי יותר מדיי בלבולים הרופאה אומרת אוקיי יש מחיצה בין השניים אפשר לנשום. לא האמנתי..... החיוך לא ירד לי מהפנים!!! ואז היא השמיעה לנו את פעימות הלב של כל אחד בנפרד- פשוט נס משמיים! זה לא להאמין איך נוצר פלא שכזה..... תאומים מוניטין אלייך ביאמניוטיים.
נשמנו אוויר סוף סוף. חזרנו הביתה עם רשימה של בדיקות והמלצות שהראשונה מביניהן היתה השקיפות העורפית.
לאחר שלושה שבועות הגעתי לבדיקת שקיפות עורפית שאני בשבוע 11,5 ו11,1. הבדיקה היתה מדהימה! כבר ראו את כל האיברים, את זרימות הדם מהלב אל חבל הטבור, והקטנים שלי לא הפסיקו לזוז.... השקיפות העורפית הייתה נפלאה כך נמסר לנו מהרופא שהיה כל כך נעים וכל כך מרגיע.... הוא בדק הכל ביסודיות ואפילו עשה סוג של סקירת מערכות. יצאנו בהיי טוטאלי. ההתחלה היתה עם מתחים ולחצים ועכשיו אפשר קצת לשחרר לתת לגוף לעשות את שלו...
בשלב הזה כבר לא יכולתנו להתאפק והאמת שהבטן כבר יצאה ואי אפשר היה ממש להסתיר לכן סיפרנו למשפחה הקרובה ששמחה כל כך לשמוע וכבר התחילו לתכנן תכנונים...
חזרנו לשיגרה נרגענו קצת, קבענו תור לסקירת מערכות מוקדמת ל10.4 אחר הצהריים וממש באותו יום בבוקר תור ראשון למעקב הריון בסיכון.
שבוע 14.5 ו14.1 טרימסטר שני מפלס הלחץ יורד בעוד מדרגה (הסיכויים להפלה טבעית יורדים משמעותית
).
מגיעים לבית החולים נרגשים אך מאופקים. מחכים לרופאה שתגיע . לשמחתנו אנחנו ראשונים בתור
ובשעה 9:30 נכנסים לחדר של הרופאה שמקבלת אותנו בחיוך שואלת קצת שאלות. מרגיעה אותנו מהמילה ומההגדרה של הריון בסיכון ומסבירה לנו את המשמעות שעומדת מאחורי המעקב של הריון כזה... ואז לאחר כל הדיבורים שואלת אותנו אם אפשר להציץ על הקטנטנים ולראות אותם... וכמובן שאנחנו מסכימים. מכשיר האולטרסאונד מתיישב לו על הבטן והרופאה מתחילה לטייל ולהסתכל... תחילה היא מאתרת את המחיצה ומראה לנו אותה. לאחר מכן ממשיכה לזוז עם המכשיר קצת ימינה קצת שמאלה, לא ממש רואים משהו ברור.... ראיתי שמשהו לא בסדר, ניסיתי להישאר רגוע. הייתה דממה באוויר כאילו הזמן עצר מלכת. בראש שלי כבר עברה המחשבה של ׳מה שקורה, קורה.׳ אני מרגישה שהתנועות של המכשיר הולכות ונהיות מהירות יותר וחזקות יותר. לא רואים תזוזות לא רואים הבזקים של הלב... אני כבר הבנתי. ואז היא אמרה את זה , אני מצטערת אני לא רואה דופק. אנחנו מאוד נזהרים להגיד אבל אני רוצה שרופאה נוספת תיראה אותך ומקווה שאני טועה ותחזרו אליי עם חדשות משמחות. אני בהלם עוד לא ממש עיכלתי.. בעלי נסער ואפשר להבין.... אנחנו מגיעים לחדר אולטרסאונד שם מחכה לנו רופאה נוספת. נכנסים מתיישבים אני מבקשת ממנה לסגור את הטלוויזיה שממולי - מעדיפה שלא לראות.
ואז היא מתחילה, בעלי עומד מאחוריה ומסתכל... עוברות כמה דקות וגם היא מאשרת בצער רב שאין דופק אצל שניהם. הם מתו ממש לפני כמה ימים והתפתחותם נעצרה בשבוע 13.6 14.1 . הגדול מבין שניהם עם בצקת.
אני עדיין לא ממש מעכלת לא ממש מבינה... בעלי כבר בוכה. הכאב והאובדן קשים מנשוא. החיבור שלי איתם כאילו התנפץ לו ביום אחד ואפילו לא הרגשתי ולא ידעתי... לא יכולתי לעשות שום דבר! תחושה של חוסר שליטה וחוסר אונים שאי אפשר להסביר במילים... הריון ראשון עם כל הציפיות והפחדים והמכשולים שעברנו מפסיק בלי שום התראה או אזהרה. זה פשוט קורה.
חזרנו לרופאה עם סיכום הבדיקה והתמונות האחרונות שלנו מהם... הזיכרון האחרון. היא מעודדת אותנו שעדיף שזה קרה בשלב כזה ולא בשלב מאוחר יותר. שכיחות של הפסקת דופק בשלבים כאלה של ההריון היא גבוהה במיוחד בהריון של תאומים זהים - כאשר אחד לא בסדר ומפסיק להתפתח במיידי גם השני מושפע ומפסיק גם הוא. שמעתי והקשבתי לכל מילה ומילה שיוצאת לה מהפה אבל הייתי עדין בהלם. אני זוכרת שהיא אמרה משפט של ״זה אובדן לכל דבר, ואנחנו מתייחסים אל זה ככה. מותר לבכות ומותר להתאבל על זה וגם צריך. אל תרגישו אשמים, זה לא משהו שעשיתם לא בסדר. כנראה משהו בהתפתחות שלהם לא היה תקין, וזה גם לא משהו שנוכל לדעת. אתם יכולים להיות רגועים שאתם עוד צעירים ושרוב הסיכויים שההריון הבא יהיה בסדר. עכשיו הדבר היחיד שאנחנו צריכים לדאוג לו זה לרוקן את הרחם ושאת תהיי בריאה. ״ היא היתה באמת נחמדה ומרגיעה אבל לא יודעת למה הרגשתי ניתוק מוחלט מהסיטואציה דבר שכל כך לא אופייני לי בדר״כ.
אמרנו תודה ויצאנו. התיישבנו בחוץ הייתה שמש הסתכלנו אחד על השנייה ואז פרצתי בבכי. לא האמנו, לא האמנתי איך זה קורה לי... איך זה קורה לנו.... למה זה קרה? מה עשינו לא בסדר? כל השאלות צפות לנו או לפחות לי בראש... שאלות שאין עליהן ממש תשובות. התקשרנו לעדכן את המשפחה... ומשם המשכנו לאשפוז. התחילו איתי עם ציטוטק לכיווץ הרחם על מנת שהגוף יפלוט את העוברים ושלא תהיה התערבות כירורגית. כל 6 שעות שני כדורים. מחכים לצירים. אבל שום דבר לא קורה.... חמישה ימים עם ציטוטק וכלום לא זז.... התחושה הזאת שרצית להביא חיים לעולם ועכשיו את חווה את הדבר ההפוך לגמרי שלא התכוננת אליו בכלל - מוות. לאחר התבלטות רצינית החלטתי לשנות תכנית ולעבור בית חולים לביצוע הפלה מאוחרת.
למינריות להכנת צוואר הרחם, ויום לאחר מכן הפלה בהרדמה מלאה.. וכך היה.
כואב לי, קשה לי, לא יודעת איך מתקדמים... אבל מקווה שהזמן יעשה את שלו.
בלבי תמיד אזכור את התאומים שהיו לי.
היי לכולם,
לאחר שגלשתי וקראתי וחיפשתי באינטרנט אחר מקרים דומים לשלי, הגעתי לקבוצה הזו והרגשתי את הצורך והאומץ לשתף במקרה האישי שלי...
הכל התחיל בבדיקת האולטרסאונד הראשונה כאשר בעלי ואני הגענו לרופאת הנשים בשבוע חמישי על מנת לראות דופק וכדי לאמת לנו שאכן ההריון תקין...
ואכן הרופאה ראתה שק הריון אך לא זיהתה דופק מאחר ושבוע ההריון היה מוקדם מדיי. בעלי התלוצץ ושאל אם היא רואה אחד או שניים? והיא ענתה לו בינתיים רואים אחד אבל עדיין לא ממש ברור, יכול להיות שבהמשך ניראה שניים וצחקה... בסיום הבדיקה התבקשנו לחזור בשבוע לאחר מכן לבדיקה אולטרסאונד נוספת.
השבוע עבר בציפייה רבה והתרגשות עצומה... הפעם לבדיקה הזו הגעתי לבדי. התיישבתי על הכיסא מחכה בקוצר רוח לראות דופק, והנה סוף סוף!!! היא רואה דופק אחד ואז באופן מפתיע עוד אחד........
לרגע הסתכלתי על המסך להבין אם אני רואה נכון, הרופאה לא הוציאה מילה והמשיכה לטייל עם מכשיר האולטרסאונד ימינה ושמאלה כאילו משהו לא בסדר. שברתי את השתיקה ושאלתי רגע יש שם שניים???! ואז היא ענתה כן רואים שניים באותו שק הריון אבל הם מאוד צמודים ונדמה שאין מחיצה.... תחכי לי כאן אני רוצה שתכנסי עכשיו לרופא בכיר מומחה אולטרסאונד שיראה אותך גם...
לאחר כמה דקות נכנסתי לחדר עם פלזמה גדולה מול העיניים ומכשור משודרג יותר...
הרופא התחיל הבדיקה ואומר לטכנאית שיושבת במחשב ממולו, תרשמי תאומים זהים חשד למומו. (מי??? מה???) לא הבנתי כלום..... טוב אולי תדבר איתי ותגיד לי מה אתה רואה שגם אני אדע... אמר לי שכרגע לא רואים מחיצה בין השניים ושיש לחזור על הבדיקה בעוד שבועיים... שאלתי מה זה אומר? מה הסיכונים כאשר אין מחיצה? והוא המעיט במילים וענה בפשטות, כאשר אין מחיצה יש סיבוכים שאנו רוצים להימנע מהם, תחזרי על הבדיקה בעוד שבועיים ונדע כיצד לפעול. יצאתי מהחדר בשוק מוחלט! קודם כל הבשורה שיש לי שניים ושיש דופק והכל בסדר מהבחינה הזאת אבל עדיין משהו במבטים ובהסברים של הרופאים שידר לי שכנראה ומשהו לא בסדר. מיד אחר כך טלפנתי לבעלי וסיפרתי לו את החדשות (כמובן שהוא הצטער שלא היה איתי אבל התרגש בו זמנית) אמרתי לו להנמיך ציפיות ולחכות לעוד שבועיים לבדיקת אולרסאונד הנוספת... והנה עוברים להם הימים והרגיש כאילו זה נצח!!!! כל יום אני פותחת את האינטרנט וקוראת מה זה אומר תאומים זהים מה הסיכונים והסיבוכים ומה עושים כאשר אין מחיצה בין השניים? ראיתי שמעקב הריון של תאומים זהים באופן אוטומטי הוא מעקב של הריון בסיכון גבוה אשר מתבצע באחת ממרפאות החוץ בבתי החולים וכי יש סיבוכים רבים שהשכיח מביניהם זה העניין של מעבר הדם בין העוברים מאחר והם מחוברים עם חבלי הטבור לשלייה אחת משותפת הם חולקים את הדם ביניהם ויכול לקרות מצב כאשר עובר אחד לוקח יותר דם ואז יש סכנה חיים לשניהם.
חוץ מזה שכשאר אין מחיצה חבלי הטבור של השניים יכולים להסתבך ולגרום לחנק. קראתי וקראתי וקראתי וככל שאני קוראת אני מבינה את הסיכון שבהריון אבל מרגישה מחוברת לעצמי ולשניים שיש לי בבטן ואף רוצה אותם יותר.
הגיע יום הבדיקה... שבוע 8, החלטתי ללכת לרופאה פרטית שתבדוק בעצמה את מלב ההריון.
הלב שלי דופק, אני לא מסוגלת לנשום מהלחץ אבל מנסה להרגיע את עצמי למעני ולמען הקטנים שבבטן. קצת יושבים ומדברים, שאלות כלליות שנשאלות בתחילת כל בדיקה... ואז לרגע המיוחל אני נכנסת לחדר האולטרסאונד,ממתינה על הכיסא מסתכלת על בעלי ומחכה לראות ולשמוע.... ובלי יותר מדיי בלבולים הרופאה אומרת אוקיי יש מחיצה בין השניים אפשר לנשום. לא האמנתי..... החיוך לא ירד לי מהפנים!!! ואז היא השמיעה לנו את פעימות הלב של כל אחד בנפרד- פשוט נס משמיים! זה לא להאמין איך נוצר פלא שכזה..... תאומים מוניטין אלייך ביאמניוטיים.
נשמנו אוויר סוף סוף. חזרנו הביתה עם רשימה של בדיקות והמלצות שהראשונה מביניהן היתה השקיפות העורפית.
לאחר שלושה שבועות הגעתי לבדיקת שקיפות עורפית שאני בשבוע 11,5 ו11,1. הבדיקה היתה מדהימה! כבר ראו את כל האיברים, את זרימות הדם מהלב אל חבל הטבור, והקטנים שלי לא הפסיקו לזוז.... השקיפות העורפית הייתה נפלאה כך נמסר לנו מהרופא שהיה כל כך נעים וכל כך מרגיע.... הוא בדק הכל ביסודיות ואפילו עשה סוג של סקירת מערכות. יצאנו בהיי טוטאלי. ההתחלה היתה עם מתחים ולחצים ועכשיו אפשר קצת לשחרר לתת לגוף לעשות את שלו...
בשלב הזה כבר לא יכולתנו להתאפק והאמת שהבטן כבר יצאה ואי אפשר היה ממש להסתיר לכן סיפרנו למשפחה הקרובה ששמחה כל כך לשמוע וכבר התחילו לתכנן תכנונים...
חזרנו לשיגרה נרגענו קצת, קבענו תור לסקירת מערכות מוקדמת ל10.4 אחר הצהריים וממש באותו יום בבוקר תור ראשון למעקב הריון בסיכון.
שבוע 14.5 ו14.1 טרימסטר שני מפלס הלחץ יורד בעוד מדרגה (הסיכויים להפלה טבעית יורדים משמעותית
).מגיעים לבית החולים נרגשים אך מאופקים. מחכים לרופאה שתגיע . לשמחתנו אנחנו ראשונים בתור
ובשעה 9:30 נכנסים לחדר של הרופאה שמקבלת אותנו בחיוך שואלת קצת שאלות. מרגיעה אותנו מהמילה ומההגדרה של הריון בסיכון ומסבירה לנו את המשמעות שעומדת מאחורי המעקב של הריון כזה... ואז לאחר כל הדיבורים שואלת אותנו אם אפשר להציץ על הקטנטנים ולראות אותם... וכמובן שאנחנו מסכימים. מכשיר האולטרסאונד מתיישב לו על הבטן והרופאה מתחילה לטייל ולהסתכל... תחילה היא מאתרת את המחיצה ומראה לנו אותה. לאחר מכן ממשיכה לזוז עם המכשיר קצת ימינה קצת שמאלה, לא ממש רואים משהו ברור.... ראיתי שמשהו לא בסדר, ניסיתי להישאר רגוע. הייתה דממה באוויר כאילו הזמן עצר מלכת. בראש שלי כבר עברה המחשבה של ׳מה שקורה, קורה.׳ אני מרגישה שהתנועות של המכשיר הולכות ונהיות מהירות יותר וחזקות יותר. לא רואים תזוזות לא רואים הבזקים של הלב... אני כבר הבנתי. ואז היא אמרה את זה , אני מצטערת אני לא רואה דופק. אנחנו מאוד נזהרים להגיד אבל אני רוצה שרופאה נוספת תיראה אותך ומקווה שאני טועה ותחזרו אליי עם חדשות משמחות. אני בהלם עוד לא ממש עיכלתי.. בעלי נסער ואפשר להבין.... אנחנו מגיעים לחדר אולטרסאונד שם מחכה לנו רופאה נוספת. נכנסים מתיישבים אני מבקשת ממנה לסגור את הטלוויזיה שממולי - מעדיפה שלא לראות.
ואז היא מתחילה, בעלי עומד מאחוריה ומסתכל... עוברות כמה דקות וגם היא מאשרת בצער רב שאין דופק אצל שניהם. הם מתו ממש לפני כמה ימים והתפתחותם נעצרה בשבוע 13.6 14.1 . הגדול מבין שניהם עם בצקת.
אני עדיין לא ממש מעכלת לא ממש מבינה... בעלי כבר בוכה. הכאב והאובדן קשים מנשוא. החיבור שלי איתם כאילו התנפץ לו ביום אחד ואפילו לא הרגשתי ולא ידעתי... לא יכולתי לעשות שום דבר! תחושה של חוסר שליטה וחוסר אונים שאי אפשר להסביר במילים... הריון ראשון עם כל הציפיות והפחדים והמכשולים שעברנו מפסיק בלי שום התראה או אזהרה. זה פשוט קורה.
חזרנו לרופאה עם סיכום הבדיקה והתמונות האחרונות שלנו מהם... הזיכרון האחרון. היא מעודדת אותנו שעדיף שזה קרה בשלב כזה ולא בשלב מאוחר יותר. שכיחות של הפסקת דופק בשלבים כאלה של ההריון היא גבוהה במיוחד בהריון של תאומים זהים - כאשר אחד לא בסדר ומפסיק להתפתח במיידי גם השני מושפע ומפסיק גם הוא. שמעתי והקשבתי לכל מילה ומילה שיוצאת לה מהפה אבל הייתי עדין בהלם. אני זוכרת שהיא אמרה משפט של ״זה אובדן לכל דבר, ואנחנו מתייחסים אל זה ככה. מותר לבכות ומותר להתאבל על זה וגם צריך. אל תרגישו אשמים, זה לא משהו שעשיתם לא בסדר. כנראה משהו בהתפתחות שלהם לא היה תקין, וזה גם לא משהו שנוכל לדעת. אתם יכולים להיות רגועים שאתם עוד צעירים ושרוב הסיכויים שההריון הבא יהיה בסדר. עכשיו הדבר היחיד שאנחנו צריכים לדאוג לו זה לרוקן את הרחם ושאת תהיי בריאה. ״ היא היתה באמת נחמדה ומרגיעה אבל לא יודעת למה הרגשתי ניתוק מוחלט מהסיטואציה דבר שכל כך לא אופייני לי בדר״כ.
אמרנו תודה ויצאנו. התיישבנו בחוץ הייתה שמש הסתכלנו אחד על השנייה ואז פרצתי בבכי. לא האמנו, לא האמנתי איך זה קורה לי... איך זה קורה לנו.... למה זה קרה? מה עשינו לא בסדר? כל השאלות צפות לנו או לפחות לי בראש... שאלות שאין עליהן ממש תשובות. התקשרנו לעדכן את המשפחה... ומשם המשכנו לאשפוז. התחילו איתי עם ציטוטק לכיווץ הרחם על מנת שהגוף יפלוט את העוברים ושלא תהיה התערבות כירורגית. כל 6 שעות שני כדורים. מחכים לצירים. אבל שום דבר לא קורה.... חמישה ימים עם ציטוטק וכלום לא זז.... התחושה הזאת שרצית להביא חיים לעולם ועכשיו את חווה את הדבר ההפוך לגמרי שלא התכוננת אליו בכלל - מוות. לאחר התבלטות רצינית החלטתי לשנות תכנית ולעבור בית חולים לביצוע הפלה מאוחרת.
למינריות להכנת צוואר הרחם, ויום לאחר מכן הפלה בהרדמה מלאה.. וכך היה.
כואב לי, קשה לי, לא יודעת איך מתקדמים... אבל מקווה שהזמן יעשה את שלו.
בלבי תמיד אזכור את התאומים שהיו לי.
