סתם לפרוק
הי בנות, אף פעם לא כתבתי..
באופן כללי לא יצא לי בכלל לדבר על ההפלה שעברתי לפני חודשיים, הריון ראשון שהסתיים בשבוע 9. מרגישה שמאותו יום שבו הרופא הודיע שזה נגמר הזמן פשוט עצר מלכת, זה כל כך מעסיק אותי עדיין.. עדיין כואב. מרגיש שכולם כבר עברו הלאה, החברות ששיתפתי אותן מזמן לא שואלות לשלומי, ההורים ואפילו בעלי- רק לי נשאר סוג של חור בלב. מה שהכי כואב זה ששואלים אותי בכל סיטואציה מתי אנחנו מתכננים להיכנס להריון, זה כבר הפך לבלתי נסבל, בארוחות משפחתיות דואגים להזכיר שממתינים לברית, בעבודה לא פעם אפילו נגעו לי בבטן ושאלו "נו.. את בהריון?" בא לי לצרוח על אותם אנשים.. אם רק הייתם יודעים איזו תקופה עוברת עלי..
בסך הכל אני עוד צעירה רק בת 25 אבל מרגישה כל כך רע עם הכישלון הזה, למה כולם חייבים להלחיץ עוד יותר... גם ככה לא טוב לי. נמאס שדוחפים את האף.
פתאום כולן בהריון או יולדות, גיסתי ילדה לפני חודש והיה לי כל כך קשה בהתחלה, זה היה עוד טרי ולא הצלחתי להתגבר, הרגשתי אגואיסטית נורא, רציתי לשמוח אבל משהו בפנים צבט. חשבתי שזה מאחורי אבל כנראה שזה עדיין שם, כואב.
הי בנות, אף פעם לא כתבתי..
באופן כללי לא יצא לי בכלל לדבר על ההפלה שעברתי לפני חודשיים, הריון ראשון שהסתיים בשבוע 9. מרגישה שמאותו יום שבו הרופא הודיע שזה נגמר הזמן פשוט עצר מלכת, זה כל כך מעסיק אותי עדיין.. עדיין כואב. מרגיש שכולם כבר עברו הלאה, החברות ששיתפתי אותן מזמן לא שואלות לשלומי, ההורים ואפילו בעלי- רק לי נשאר סוג של חור בלב. מה שהכי כואב זה ששואלים אותי בכל סיטואציה מתי אנחנו מתכננים להיכנס להריון, זה כבר הפך לבלתי נסבל, בארוחות משפחתיות דואגים להזכיר שממתינים לברית, בעבודה לא פעם אפילו נגעו לי בבטן ושאלו "נו.. את בהריון?" בא לי לצרוח על אותם אנשים.. אם רק הייתם יודעים איזו תקופה עוברת עלי..
בסך הכל אני עוד צעירה רק בת 25 אבל מרגישה כל כך רע עם הכישלון הזה, למה כולם חייבים להלחיץ עוד יותר... גם ככה לא טוב לי. נמאס שדוחפים את האף.
פתאום כולן בהריון או יולדות, גיסתי ילדה לפני חודש והיה לי כל כך קשה בהתחלה, זה היה עוד טרי ולא הצלחתי להתגבר, הרגשתי אגואיסטית נורא, רציתי לשמוח אבל משהו בפנים צבט. חשבתי שזה מאחורי אבל כנראה שזה עדיין שם, כואב.