איבדתי את התאומות שלי בשבוע 24... קשה לי כל כך..

מימי175

New member
איבדתי את התאומות שלי בשבוע 24... קשה לי כל כך..

מתגעגעת אליהן, לבעיטות הקטנות, לתמונות באולטרסאונד.. אוףף קשה לי! הריון קשה אחרי טיפולים וקרה נס והן היו זהות.. כנראה שהשיליה לא תפקדה והרופאים אמרו לי להפסיק את ההריון כי הן לא גדלות וטוב לא יצא מההריון הזה. אז הקשבתי.. ויש לי חרטה בלב, אולי לא הייתי צריכה להקשיב ואולי הן היו נולדות בסדר???? אולי עשיתי טעות???? אולי ואולי ואולי..בסוף הן נולדו 450 גרם ו 315 גרםבשבוע 24. קשה לי!
 
מימי, כל כך מצטערת על האבדן שלך

האבדן הנורא משתקף מכל מלה ומלה שלך.
אם תרצי לשתף מתי ילדת אותן והיכן, האם יש לך על מי להשען ומי שיתמוך בך רגשית?
משתתפת באבלך הנורא.
 

shira3121

New member
צר לי כל כך


החרטה נקראת לי כל כך קשה, אני בטוחה שעשית את הדבר הנכון ומנעת מהן חיים של סבל ושהרופאים לא ממליצים על הפסקות הריון בקלות ראש
 

lilis10

New member


משתתפת בצערך! אם הרופאים אמרו לבצע הפסקת הריון, הם כניראה יודעים על מה הם מדברים וברור שהקשבת להם כי אחרת היו נולדות פגועות. ה'אולי ואולי', ישאר שם כניראה, אבל תזכרי שזה לא רציונלי, זה הכאב. כשדיברתי עם המטפלת, שיתפתי אותה בהרגשת החרטה הקשה שלי והיא אמרה לי בפשטות ובדיוק, הצלת אותו מחיים של סבל. אני מקווה שזה ינחם אותך במשהו. אני קוראת אותך ואת עצובה כל כך ואני עצובה איתך ובשבילך. תהי חזקה, שתפי עוד, מה בדיוק היה? מתי?
 

שירהד1

Member
מנהל
משתתפת בצערך על אובדן ההריון הכפול;-

מאוד מאוד עצוב. אין מה לומר. ליבי איתך, יקירתי.
את רוצה לספר קצת עוד? זה יעזור לי ולנו לעזור לך.
בכל אופן, כתבת שהשיליה לא תפקדה והעוברים לא גדלו כהלכה. אני בטוחה שהתייעצת עם מספר רופאים (או רופאות). שיליה לא מתפקדת גוזרת על העובר גזר דין מוות או פגיעה קשה ביותר. לא בך האשמה. לא את קיבלת את ההחלטה.
אודה לך אם תספרי יותר על מהלך הדברים עד הלידה השקטה (אני מתארת לעצמי שזו היתה לידה ולא גרידה).

האם זה היה הריון ראשון? האם יש ילדים בבית? בני כמה אתם?
האם את מקבלת סיוע רגשי כלשהו? מתי כל זה קרה?


שירה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 

דניאל5000

New member
צר לי על האובדן

ועוד כפול ! חיבוק גדול וחזק שולחת לך. בטוחה שעשית את הדבר הנכון למרות הקושי. להביא לעולם ילדים חולים זה קשה וזה לדון אותם לחיים של סבל , אין איכות חיים לילדים ולא להורים . כולי תקווה שתתאוששי , אולי תירצי לספר קצת יותר ? יש ילדים בבית ? הריון ראשון? בכל מקרה ממליצה בחום לפרוק ולדבר ואף לפנות לאשת מקצוע . בשורות טובות בהקדם
 
היי מימי

גם אני איבדתי את הבת שלי, בשבוע 24, גם אצלי השילייה לא תפקדה, והיא שקלה 465 גרם בלבד.
הרופאים היו בעד הפסקת ההריון הזו, בעיקר כי משקל כה נמוך, בשבוע כזה, יסתיים או ברעלת הריון (במקרה שלי) או במוות תוך רחמי. עוברים בשבוע הזה לא יכולים לשרוד, ועל אחת כמה וכמה במשקלים כה זעירים.
קשה מאוד להחליט במקרה כזה, מאחר ולא מדובר במום חד משמעי, אלא בסטטיסטיקה של פגות קיצונית.
החרטה ורגשי האשמה לנצח יהיו בליבי, אך הזמן כן עושה את שלו, ואת תראי שבעוד מספר חודשים מהיום, הדברים יראו קצת אחרת.
כדאי לבדוק קרישיות לקראת ההריון הבא, כולל ביקור אצל המטולוג ורופא הריון בסיכון.
מאחלת לך הריון חדש ובריא בקרוב !
 

מימי175

New member
שלום לכן ותודה על התמיכה.. מוסיפה פרטים:

אנחנו בני 35 עם ילד בן 4 בבית מטיפולים שגם הוא נולד קטן ואצלו הייתה האטה בגגילה בשבוע 35 והוא נולד בסוף בשבוע 38 במשקל 2 קילו. השילייה נשלחה לבדיקה ויצאה תקינה.
עם התאומות שלי (גם מטיפולים) כל הסרט הרע התחיל משבוע 17 בסקירה, שהרופא המקסים ראה שיש עוברית אחת קטנה ואחת בסדר.. דיברנו בהתחלה על הפחתה של העוברית הקטנה כדי למנוע נזק לעוברית הגדולה... אבל ככול שההריון התקדם שתי העובריות התחילו לפתח פערים. הרופאים התחילו לדבר על הפסקת ההריון בעדינות, ראיתי מלאאא רופאים ופרופסורים וביניהם היה פרופ' וויס מתל השומר, למי שמכירה. כל הרופאים החליטו נחרצות להפסיק את ההריון.
אנחנו הסכמנו, לא הייתה ברירה אחרת.. אני מקווה שהן סולחות לי...
כל הפעולה הייתה בבית חולים כרמל לפני שבועיים. רק דברים טובים יש לי להגיד על הצוות שם, באמת..
זריקת ההמתה הייתה נוראית! צעקתי כל כך חזק! כל צעקה יצאה לי מהנשמה והרגשתי את הדקירות בתוך הלב שלי... והרגשתי את החומר זורם לי בוורידים.. והרגשתי אותן מתות לי בבטן לאט לאט.. זהו.. השאר לא חשוב יותר. עברתי לידה שקטה, לא הפסקתי לצרוח.. כאב לי נפשית, לא פיזית. בעלי לא עזב אותי לדקה!
אחרי יומיים השתחררתי הביתה והשארתי את הבנות שלי מאחור.. חזרתי בידיים ריקות.
יש לי מי שמחבק אותי ותומך בי, אבל זה לא יעזור. אולי עשיתי טעות.. אולי לא הייתי צריכה להקשיב. כואב וקשה לי בנשמה.
תודה למי שקראה ואני מקווה שנתגבר על זה מהר.
 
קשה !

גם אני טופלתי את וייס המקסים.
וסמכתי עליו בעיניים עצומות.
הכאב בלתי נתפס, ומאוד קשה להכיל את ה "אין" הזה.

מה שאת מתארת קרה לי אחד לאחד. וזו החלטה נוראית.

כנראה שגם אם השילייה תקינה, אולי הזרימות לא היו מספיק טובות, אשמח לתת לך עוד אינפורמציה מה לעשות הלאה, אם תרצי.
 

מימי175

New member
היי קרן שמש, אשמח לקבל ממך עוד אינפורמציה...

אני ממש מפחדת שזה יקרה גם בהריון הבא. כבר דיברו איתי כשהשתחררתי מהבית חולים על מדללי דם.
 

דניאל5000

New member
תיהיי חזקה

ואת תצליחי להרים את הראש מעל המים ולהסתכל קדימה ! עברת אובדן כפול וזה נורא! אין דרך ליפות את הדברים חוץ מלומר לך שלטווח הארוך עשית החלטה נכונה. תני לעצמך את הזמן לעכל ולהפנים , שאבי כוחות מהמתוק שיש לך בבית ! הזמן עושה את שלו וכולי תקווה שכאשר את ובעלך תתאוששו ותקבלו החלטה לנסות שוב הכל יהיה מהר וקל כי מגיע לכם :) חיבוק גדול שיהיה רק טוב! ממליצה לך לשוטט פה בפורום כל עת שקשה לך ולפרוק - זה חבל הצלה בכל מקרה לי זה היה ועודנו ברגעים קשים
 

מימי175

New member
תודה רבה דניאל

אני באמת מקווה שהפעם הבאה תהיה קלה יותר ואני אקלט מהר בטיפולים.
קראתי פה בפורום הרבה על הפסקת הריון בגלל שליה שלא מתפקדת, אני לא היחידה.. בחיים לא שמעתי על מקרה כזה ששליה לא מתפקדת ולצערי פה בפורום קראתי שזה קורה הרבה.
תודה על העידוד..
 

שירהד1

Member
מנהל
עצוב מאוד. ליבי איתך-

עברת דבר קשה ביותר. טראומה של ממש. אובדן כפול, של הריון מאוד רצוי.
נוצר מצב בהריון, שלא איפשר לעוברים להתפתח כראוי. הלכתם להרבה מומחים, דוקטורים ופרופסורים. עשיתם את המקסימום כדי לברר מה יעלה בגורל העוברים אם יוולדו.
ברור שלא אשכנע אותך, כי יש לך לב של אמא, אבל כן אכתוב לך שעשית זאת בלית ברירה, וההחלטה היתה נכונה. קשה, כואבת, נוראית, טראגית, אבל נכונה. עשיתם זאת כדי למנוע סבל עתידי מעצמכם, מהבן שלכם, ומהתאומות, שהיו נולדות פגועות ביותר, ורוב הסיכויים שבכלל לא היו שורדות, ואם כן- היו פגועות פגיעות קשות.

אני מציעה לך וממליצה לך בחום ללכת למפגשי טיפול, לך ולבעלך, כדי לעזור לכם לעבד את האבל, ולעבור את התהליך בצורה האופטימאלית והטובה ביותר.
צריך פה עזרה מקצועית, בעיניי, לפחות.
שומעים את זעקתך מכל מילה. התיאור שלך של הזריקה הוא תיאור מצמרר.
שניכם עברתם טראומה, ומומלץ שתטפלו בעצמכם.
כתבת שיש ילד בן 4. לא כתבת אם הוא ידע על ההריון משהו. רוצה לספר?

לגבי ההיבט הרפואי- ברור שכדאי לברר לקראת ההריון הבא, האם ניתן לעשות משהו כדי למנוע הישנות הדבר. יש פה משהו שנראה שחוזר על עצמו, וצריך לבדוק זאת היטב. כמו כן, נשמע לי הגיוני שההריון הבא יהיה של עובר יחיד, ולא של תאומים. על כך אלה, כמובן- מומלץ להתייעץ עם המומחים.

אנחנו פה, לכל דבר ועניין, מחבקות אותך חיבוק וירטואלי, ומחזקות.

שירה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 

מימי175

New member
תודה שירה..

אני בנתיים לא מרגישה שאני צריכה לפגוש איש מקצוע... נראה לי שאני מתמודדת בסדר בנתיים. חושבת הרבה, חולמת בלילה הרבה, הרגשת מועקה ואבן בגרון אבל הכול בשליטה בנתיים.
הבן שלי ידע שיש לי 2 תינוקות בבטן והיה מדבר על זה רק אם אני הייתי מעלה את הנושא. מאז ההפלה הוא לא הזכיר את הנושא וכמובן שגם אני. לא מדברים על זה פשוט.
מקווה שהזמן יעשה את שלו ויהיה יותר פשוט וההרגשה שלי תשתפר בהמשך.
בנתיים כבר סופרת את הימים להתחיל את הטיפול הבא. עשיתי טעות שהחזרתי 3 עוברים! הפעם לא מחזירה יותר מעובר 1. חייבת חייבת להיות בהריון שוב בקרוב! חייבת להרגיש את העובר שוב, את הבעיטות! את הצרבות! את הבחילות והעייפות! אוף... מתפוצץ לי הראש.
תודה רבה על התמיכה. בשורות טובות לכולן.
 

שירהד1

Member
מנהל
מימי- אני ממש מבינה אותך, כולל את כאב הראש


נשמעת לי גישה נכונה לגבי בנך- לא צריך לעורר שדים סתם כך. כמובן שאם ישאל לגבי עניין ההריון שהיה, צריך לומר לו את האמת בצורה תואמת גיל, ולומר שהעוברים לא התפתחו טוב וההריון לא נמשך.
אני תמיד גם ממליצה ליידע את הגננת לגבי כל דבר משפחתי יוצא דופן, כדי שהיא בעצמה גם תשים לב בגן האם יש שינוי התנהגותי, מצבי רוח וכדומה.

לגבי טיפול- זה כמובן דבר מאוד אישי, וכל אחת מחליטה מה מתאים ונכון עבורה. כן חשוב לי לכתוב לך ולכל מי שקוראת, שלטיפול אפשר ורצוי ללכת גם אם מרגישים שמתמודדים בסדר וגם אם "הכל בשליטה", כפי שכתבת.

חשוב לי גם לכתוב לך שאת מקווה שהזמן יעשה את שלו, ויהיה יותר פשוט וההרגשה שלך תשתפר בהמשך. אל תצפי פה לניסים בעניין הזה. אל תשלי עצמך שהזמן יעשה את שלו. אני לא מאמינה במשפט הזה. מה שמביא לשיפור המצב, זה המון המון המון עבודה עצמית. לא הזמן. אם לא עושים עבודה של עיבוד האבל, גם 20 שנים לא תעזורנה.

אני מאחלת לך שתוכלי לחזור לטיפולים מהר ככל הניתן, ושיהיה הריון תקין בקרוב. שוב מדגישה עד כמה חשוב שתבדקי את הנושא הרפואי, והאם ניתן למנוע אסון שכזה בהריון הבא. קרישיות יתר- לבדוק בראש ובראשונה- את כל פקטורי הקרישה האפשריים. נראה לי ששווה להיפגש עם המטולוג/ית.



שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
למעלה