סתם לפרוק

[מישהי9991]

סתם לפרוק

הי בנות, אף פעם לא כתבתי..
באופן כללי לא יצא לי בכלל לדבר על ההפלה שעברתי לפני חודשיים, הריון ראשון שהסתיים בשבוע 9. מרגישה שמאותו יום שבו הרופא הודיע שזה נגמר הזמן פשוט עצר מלכת, זה כל כך מעסיק אותי עדיין.. עדיין כואב. מרגיש שכולם כבר עברו הלאה, החברות ששיתפתי אותן מזמן לא שואלות לשלומי, ההורים ואפילו בעלי- רק לי נשאר סוג של חור בלב. מה שהכי כואב זה ששואלים אותי בכל סיטואציה מתי אנחנו מתכננים להיכנס להריון, זה כבר הפך לבלתי נסבל, בארוחות משפחתיות דואגים להזכיר שממתינים לברית, בעבודה לא פעם אפילו נגעו לי בבטן ושאלו "נו.. את בהריון?" בא לי לצרוח על אותם אנשים.. אם רק הייתם יודעים איזו תקופה עוברת עלי..
בסך הכל אני עוד צעירה רק בת 25 אבל מרגישה כל כך רע עם הכישלון הזה, למה כולם חייבים להלחיץ עוד יותר... גם ככה לא טוב לי. נמאס שדוחפים את האף.
פתאום כולן בהריון או יולדות, גיסתי ילדה לפני חודש והיה לי כל כך קשה בהתחלה, זה היה עוד טרי ולא הצלחתי להתגבר, הרגשתי אגואיסטית נורא, רציתי לשמוח אבל משהו בפנים צבט. חשבתי שזה מאחורי אבל כנראה שזה עדיין שם, כואב.

 

[כבשה0פועה]

עצוב שאת כאן, טוב שפרקת

מצטערת לשמוע על הנסיון הראשון והעצוב ועל אבדן התמימות. אמנם זה לא מרגיע, אבל אחרי שהתחלתי לשתף חברות גיליתי שלא מעט מהן חוו הפלה טבעית גם בגיל קרוב לשלך (או במחצית השניה של שנות העשרים לחייהן), ואחר כך הרו שניים-שלושה הריונות תקינים. מקוה שזה יהיה גם הסיפור שלך. רב האנשים אינם מבינים את התחושות הקשות והאבדן, בייחוד כיוון שהשבוע היה מוקדם ועבורם ההריון היה תיאורטי ולא ממשי.
אנשים יכולים להיות נעדרי טאקט. הם ממשיכים להיות כאלה, גם לגבי הנקה/ הלבשת התינוק, אמא/גן/מטפלת, גם אחרי הילד הראשון ואחרי השני. את נשמעת לי עדינה מאוד ורגישה. מול זרים או זרים למחצה אולי כדאי לך לנסות לסגל תשובות פאסיב-אגרסיב מתונות, בסגנון "את תהיי הראשונה שאודיע לה" (לפעמים זה אפילו עובד) וכמובן להזיז את היד של הנוגע (אפשר לא בעדינות, יש לך היתר ממני

). מציעה בחום לשתף את בן הזוג, אולי אפילו תגלי שגם הוא עצוב מעט רק לא רוצה לצער אותך. בכל מקרה מאמינה שאחרי שתשוחחו, המועקה תשנה מעט צורה. בכלל - מציעה להעביר את המסר גם להורים שירדו ממך.

והעיקר מישהי יקרה - זה לא כשלון שלך, זה חוסר מזל שתוקף רבות וטובות, אבל מושתק יחסית (ממליצה לחפש בפייסבוק את השרשור של רויטל ויטלזון יעקבס בנושא, לבכות ולצחוק עם כולן). מותר לך לקנא, זה טבעי ומובן לכולנו כאן. מותר לך להיות עצובה. מאחלת לך מכל הלב שתזכי במהרה להריון תקין ומלא, שלאט לאט תצליחי לשמוח גם בשמחת אחרות ושבחורף הבא תהיי עסוקה מדי בדברים הנכונים.

 

[דניאל5000]

באסה

צר לי על האובדן , מבינה אותך לגמרי . החיים מסביב מתנהלים כסידרם ואת מתמודדת עם האובדן . זו תקופה מאוד לא קלה וזה בסדר שאת לוקחת את הזמן לעכל , להתאבל . אכן את עוד צעירה ואל תשפטי את עצמך , זה ממש לא כישלון ... זו המציאות לצערנו וזה קורה . בנוגע לשאלות של האנשים והמשפחה ממליצה לענות באסרטיביות ולומר שכשיהיה מה לעדכן נעדכן ! וזהו ! אנשים חושבים שאם הכל בסדר כלפי חוץ אז אפשר לדחוף את האף ולשאול שאלות ! מעצבנים למות !!!! קחי את הזמן ואם את מרגישה שאת לא מתאוששת תפני לעזרה מקצועית - לדבר תמיד עוזר. מנסיון הזמן עושה את שלו ואני בטוחה שכד תרגישי שאת מסוגלת את תעברי לשלב הבא. מאחלת לך רק טוב ושההריון הבא כשיהיה יסתיים בידים מלאות

 

[שירהד1]

צר לי על אובדן ההריון

זה באמת נורא כואב ועצוב לאבד הריון כה רצוי.
חשוב להבין, כפי שכתבו לך פה הבנות הנפלאות, שזה לא כישלון שלך. במקסימום- זה כישלון של הטבע. הפלות מהסוג הזה של השליש הראשון מתרחשות לצערנו המון (1 מתוך 5 הריונות), כי זו דרכו של הטבע להתמודד עם עוברים לא תקינים.

את מאוד צעירה, ואני רוצה לתת לך כלים להתמודדות עם הסביבה, אבל אני לא יודעת אם זה משהו שיתאים לאופי שלך ולצעירות שלך בגיל. כי להצעה שלי צריך המון "ביצים" ואני לא יודעת אם את בקטע...מה שבא לי להציע לך זה שאם מישהו מעיז לומר משהו חוצפני כמו "נו?...את בהריון?" "אנחנו ממתינים לברית...", וכן הלאה- בא לי שתגידי להם בדיוק את מה שבא לך להגיד להם: "הייתי בהריון ועברתי הפלה לפני חודשיים. לעובר נפסק הדופק...."- זה יסתום לכולם את הפה ובענק.

אבל- לא לכולן מתאימה הישירות הזו שלי אז תמיד אפשר לומר משהו בסגנון שהיציעו לך: "כשיהיה לי משהו לעדכן, את תהיי הראשונה שאעדכן אותה..." או שאפשר סתם להנהן עם הראש, או להתעלם.
מה שמתאים לך באותו הרגע.

לגבי הקנאה- הקנאה היא רגש שבערך פעם בשבועיים עולה פה בצורה מאוד חזקה, וזו מנת חלקה של כל אישה שעברה אובדן הריון.

מציעה לך לשתף את הסביבה הקרובה- הורים, חברות ובטח את הבעל בתחושות שלך, בקשיים שלך, ובמידת הצורך גם לקחת כמה מפגשים טיפוליים.

כולי תקווה שבקרוב אכן תיקלטי להריון תקין, שיסתיים במועדו בידיים מלאות.

שירה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[shira3121]

איזה אנשים מרגיזים

הרי גם אם חזרתם לנסות מיד אחרי המחזור הראשון מהפלה את יכולה להיות מקסימום בשבוע 4 . לגבי הנגיעות בבטן חברה שלי נוגעת חזרה בבטן של כל מי שנגע לה בבטן בזמן ההריון והשמועה עברה ואנשים הפסיקו להתעסק איתה.

 

[שירהד1]

תקשיבי, זה ממש סטרט-אפ- העניין הזה של הנגיעה

חזרה בבטן. ממש מעולה. איך לא חשבתי על זה בזמנו?!
פעם, כשעוד הייתי מאוד מאוד אופטימית, "רק" אחרי שתי הפלות ברצף, נסענו אני ובעלי לצימר ללילה אחד. בעלת הצימר, בלי שום בושה, נגעה לי בבטן ואמרה לי: "אה...אתם בהריון!". ואני רק אמרתי: "לא".
הייתי צריכה גם לומר לה שהיו לי שתי הפלות, וגם לגעת לה בבטן!!! מטומטמת כזו!!! חוצפנית ודוחפת אף!

בהריון עם מעיין, אמא של בעלי נגעה לי בבטן, כאשר הייתי כבר משהו כמו בחודש חמישי. הסרתי את היד לה בעדינות, ואמרתי לה בשיא הכבוד שאני לא מרגישה עם זה בנוח, כי היא יודעת כמה ההריון הזה מורכב עבורי. היא כיבדה אותי ומאז לא נגעה לי בבטן.

בכלל- כל הנושא של הנגיעות- מה הקטע? אנשים לא למדו בגן שהגוף שלי ברשותי? לא למדו מה זה מרחב אישי? לא ברור לי בכלל העניין הזה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[TheWindCriesMary]

אני חושבת שאין כאן מישהי שלא תזדהה עם תחושת הבדידות. חוסר ההבנה של אנשים, חוסר הרגישות הזה שמגיע ביחד איתו... זה יכול פשוט להטריף.
אני התחלתי להגיב לחוסר הטאקט של אנשים בחוסר טאקט. לפני הכניסה להריון הייתי אומרת לאנשים שאם הם לא יצאו לי מהרחם לא ישאר שם מקום לתינוק (אני בת 33, את יכולה להבין מזה כמה חקירות בנושא ילודה עברתי...). אחרי ההפלה גיליתי שלספר למי שחוקר שעברתי הפלה זו הדרך הכי מהירה להשתיק אותם.
מקווה שעזר לך לפרוק קצת כאן, אני יודעת שעבורי הפורום הזה היה (ועדיין) קרש הצלה.

 

[כבשה0פועה]

התגובה לגבי המקום ברחם גאונית

שעשעת אותי מאוד.
כל אחת והאופן שמתאים לה, אבל ללא ספק חובה להעמיד אנשים במקום, אחרת הם לא יפסיקו לחטט לנו בפצעים.

 

[lilis10]

הצחקת אותי, תגובה מעולה..

 

[שירהד1]

ממש גאוני התגובה לגבי המקום ברחם. תגובה נפלאה.

 

[lilis10]

משתתפת בצערך. חוויה כואבת קשה ופנימית. מניסיון, אחרי שהלכתי לפסיכוטראפיסטית לשיחה של שעה, ממש הוקל לי. היא אמרה לי משהו נכון - לא צריך להתבלבל בין "לפרוק" ל - "להתפרק". לפעמים צריך לפרוק וזה לא אומר שמתפרקים אחר כך, להיפך.. זה עוזר לחבר את השברים.
הדבר שעזר לי בשיחה איתה, היה ההכרה. היא הכירה בכאב שלי, הבינה אותו וכאבה אותו יחד איתי. בניגוד לסביבה. היא נתנה לי לגיטימציה להיות עצובה. אי אפשר להיות 'בסדר' אחרי שעוברים דבר מצער כל כך.
אני מתחברת לתחושת הכישלון שכתבת, למרות שזה לא רציונלי, זה כל הזמן שם. ברור שאת לא אשמה בכלום! תזכירי לעצמך.
תהי חזקה, מקווה שבקרוב מאוד תהי שוב בהריון ותצאי בידיים מלאות.

ומי שנוגע לך בבטן, את מוזמנת להחזיר לו באגרוף. אין לאנשים גבולות!!

 

[שירהד1]

אהבתי את ההבדל בין "להתפרק" ל"לפרוק"-

אגב, אני לא זוכרת אם כתבת לי המלצה על המטפלת. תזכירי לי, בבקשה.
אם לא- אנא כתבי לי פה בגלוי, ואוסיף אותה לרשימה שהכנתי בזמנו של המטפלות.
כתבי את שמה, המקצוע, היכן מקבלת, וטלפון.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[lilis10]

המלצה חמה על מטפלת

דנית בר - פסיכוטראפיסטית.
יש לה המון ניסיון ספציפית בתחום אובדן הריון.
היא משלבת כל מיני גישות וטכניקות טיפול.
לי התאים טיפול קצר וממוקד אבל היא גם עושה טיפולים ארוכי טווח.
היא מתמחה גם בטיפול במשבי משבר ופוסט טראומה.
מקבלת במבשרת ציון ובתל אביב בקלינקה פרטית.
המספר שלה - 0549998580

 

[שירהד1]

תודה. אוסיף לרשימה.