התייעצות

התייעצות

שלום לכולן,
באוגוסט האחרון עברתי הפלה עם ציטוטק ומאז אני מנסה להרות ללא הצלחה..

הבעיה היא שעוד 3 חודשים אני טסה לארה"ב לירח דבש וחשבנו אני ובעלי לעשות הפסקה מניסיונות כי כרגע אם אקלט אז אני אהיה בשליש הראשון ואז זה יכול להרוס לי את הטיול בגלל:
- חרדות ודאגות מיותרות שלא אפיל שוב..
- בחילות והקאות וכל הסימפטומים שיש בשליש הראשון..
- לא יודעת עד כמה זה טוב לטוס טיסה ארוכה בזמן הריון - אני יודעת שמותר אבל שוב.. החרדות והפחד לשמור על הגוף מכל משמר שלא אפיל שוב..
- שלא אוכל לאכול כל מה שאני רוצה, לעלות על רכבות הרים בדיסנילנד וכו'..

אציין שאני בת 31 ולכן קצת לחוצה.. עוד אין לי ילדים והתכנון שלי שיהיו לי בע"ה 3 ילדים.. כרגע זה לחוץ וכנראה שאני ובעלי לא נספיק..

מה אתן הייתן עושות?
צריכה לשמוע דעות לכאן ולכאן...
 
הרגעה

לגבי טיסה בהריון - תלוי כמובן כיצד תחווי את ההריון הבא שלך. אני טסתי לאירופה בסוף השליש הראשון ותחילת השני, ולא סבלתי מתופעות, אבל מצד שני זה לא היה השליש הראשון. הפעם אחרי שתי הפלות (וגם תחילת שנת הלימודים) ויתרתי על התענוג. קשה לי לייעץ לך האם לחכות וכיצד עוד ארבעה-חמישה חודשים עד שתשובו לארץ ישפיעו על הלך הרוח שלך, ומצד שני קשה לייעץ כן להרות ואולי לשבש לשניכם את החופשה. בכל מקרה הורות משמעה ויתורים ורכבת הרים, אפילו בסידנילנד, נשמעת לי ויתור סביר בתמונה הכוללת.
האם ידועה לך בעית קרישיות יתר במשפחה? טיסה ארוכה בהריון וקרישיות יתר עלולה להיות בעייתית, מעבר לאי נוחות.
לגבי גיל 31 - אני בת 40, ילדתי את הבכור בגיל 33 ואם לא יתרחש אסון בדרך, את יום הולדת ארבעים וחצי אחגוג עם שלושה. אולי יהיה צפוף, אבל אפשרי, ואני לא היחידה בסביבה, כולל כאלה שעשו זאת במרווחים צפופים יותר בסביבתי.
מאחלת לך שתגיעי להחלטה שתהיה הנכונה והטובה עבורך (ועבורו) בטווח הרחוק.
 
לא ידועה בעיית קרישיות

אולי בת דודה שלי.. איך מבררים אם יש לי בעיה?

לגבי זה שיש לך 3 ילדים (בקרוב ואמן) זה ממש מעודד אז תודה! אשמח אם תפרטי אם בין לבין היה לך קשה להקלט או שזה עבר בקלות..

תודה!
 
נדרשת הפניה להמטולוג

רב הרופאים לא ממהרים להפנות להמטולוג, כנראה בגלל עלות בדיקות הדם הללו. אני קבלתי הפניה (וחיכיתי כמה שבועות לתור, כמובן) אחרי שתי הפלות, למרות שהיה די ברור שהבדיקה תעלה חרס. אין לי ידע רפואי, אבל כדאי מאוד להעלות את הקרישיות של בת הדודה (ואם יש עוד לוקים בבעיה במשפחה) בפני רופא הנשים, שאולי יחליט כן להפנות להמטולוג אחרי הפלה יחידה. איני יודעת האם ניתן לערוך את הבדיקות באופן פרטי.
כל ההריונות שלי הגיעו במהירות. ההריון הראשון והשני הסתיימו בידיים מלאות בגיל 33 ו-35.5. הריונות #3 ו#4 הסתיימו בהפלות בשבועות מוקדמים, סביר שבגלל גילי (38.5, 39). גם הפעם הריתי מהר יחסית, למרות שכל חודש הרגיש כמו נצח, ובכלל לא מובן מאליו מבחינתי שעד כה (שבוע 30) ההריון תקין. זה אפילו נסי ופלאי.
ושוב - מאחלת לך שתהיי שלמה עם כל החלטה שתקבלי-תקבלו, ושמעתה הדרך תוביל אתכם לשמחה ולאושר.
 
תודה רבה על הפירוט

והברכות.. הרצון לילד ממש בוער בי ואני נוטה להמשיך לנסות פשוט בלי להתעסק בבדיקות ביוץ.. פשוט לקיים יחסים סביב הביוץ ואם יקלט-יקלט.. בתור הבא לרופא הנשים שלה אעלה את הסוגיה.
 

שירהד1

Member
מנהל
זה לא משנה מה אנחנו נגיד...

מה שמשנה זה מה שאת מרגישה שנכון עבורך. זו החלטה כל כך אינדיבידואלית. שום דבר שמישהי תגיד לך פה לא ממש יעזור, כי זו צריכה להיות החלטה אך ורק שלך (ושל בעלך).
לפני שאני ממשיכה להתייחס, חשוב לי להבין לכמה זמן הטיול? יש הבדל עצום אם זה לחודש-חודשיים או לחצי שנה...


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
כמובן שזו החלטה רק שלי..

אבל אני אשמח לשמוע דעות אחרות כדי לסדר את המחשבות..
טסה לזמן קצר. כמעט חודש..
 

שירהד1

Member
מנהל
כמו שכתבתי, לגביי באופן אישי-

לא העזתי לחלום בכלל על טיסה לחו"ל בעודי מנסה להרות או בהריון.
אבל זה גם בגלל ההסטוריה שלי, וגם בגלל שממש לא היה לי ראש לזה, וגם לא כסף:(
שוב- קשה לי לתת עצות מושכלות במקרה שלך. אם את רוצה ראש שקט בטיסה ולטייל בהנאה ובכיף וללא חרדות וחששות- תדחי את הניסיון להיקלט להריון. ואם זה נורא נורא נורא בוער בך- אז אל תדחי, ותקווי לטוב, אבל קחי בחשבון כל תסריט אפשרי.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
3 חודשים אל מול הנצח

אתחיל מכך שמאז אובדן ההריון הראשון שלי, אני לא טסה בהריון. אני לא יודעת ולעולם לא אדע האם ההריון ההוא אבד כתוצאה מהטיסה (לארה"ב), האנטיביוטיקה שלקחתי בשבוע 3, מעט האלכוהול ששתיתי בשבוע 4, הטיולים המאומצים שעשיתי, עובר לא תקין או השד יודע מה. יש סיכונים שאני לא מוכנה לקחת על עצמי ומאז אני לא טסה בהריון.
לו אני במקומך, הייתי משהה את הנסיונות לאחרי החזרה מירח הדבש.
3-4 חודשים הם כלום לעומת הנצח שבחיי ילד.
כן הייתי מנצלת את הזמן הזה כדי לוודא שלא נשארו שאריות ברחם (היסטרוסקופיה אבחנתית).

ואם את מרגישה שאת לא יכולה לעצור את הנסיונות כי הצורך בוער בך (לפעמים הצורך הזה חזק כמו הצורך לנשום. אני חווה את העוצמה הזו כרגע), קחי בחשבון את האפשרות של טיסה בשליש ראשון או ביטול הטיסה.

מאחלת לך היקלטות מהירה והריון קל ושלם
 

שירהד1

Member
מנהל
רק על עצמי לספר ידעתי-

אני מעולם לא העזתי לטוס בהריון, ולמרות שאני עם עולם הילודה סיימתי, לעולם אקנא בנשים שטסות בהריון. אני חושבת שהן הנורמאליות, ואני הלא כל כך, אבל המציאות שבה חייתי כל כך הרבה פעמים, היתה שבמצב של הריון אני צריכה להיות קרובה לבית חולים ולרופאה ולרופא שלי.
אבל באמת שזה קשור למה שחוויתי ולכל אובדני ההריון. אני חושבת שלאישה בהריון מותר לטוס (כל עוד אין בעיות בריאות ידועות), ובטח מותר לה להנות (בלי טרקים מטורפים. סתם להנות).

מרעישה בשקט, היה לי עצוב לקרוא את מה שכתבת לגבי תחושותייך ואי הוודאות ולקיחת האשמה. חשבתי שאצלך היה ידוע מה היתה הבעיה, ובגלל זה ניסיתם אחר כך PGD, הלא כן, או שאני טועה?


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
נקייה מרגשות אשם

את ההריון הראשון שלי גיליתי בזמן חופשה בארה"ב. לפני שהוא התגלה עשינו מעט מסלולי טיול, לפחות אחד מהם מפרך יחסית לרמת הכושר שלנו באותו הזמן, היה יום אחד שבו שהינו כשעה באזור גבוה ודליל חמצן יחסית (אפילו לבעלי כאב הראש).
כשעשיתי את הבדיקה הביתית היינו בוגאס, ונאלצתי לוותר על מתקני אקסטרים נפלאים שממוקמים על גג של אחד המלונות.
בחופשה הזו עברתי 3 פעמים בידוק בטחוני בתוך ארה"ב (היו גם טיסות פנים), כולל מכונת שיקוף שלדעתי היא סוג של רנטגן.
ההריון הזה הפסיק להתפתח כשכבר היינו בארץ, בשבוע 8.
אי אפשר לדעת האם משהו מהדברים שעשיתי תרם להפסקת ההריון ובכל מקרה זה לא משנה. אני לא אכולת רגשות אשם, אבל יודעת שזה מסלול שמאוד קל להגיע אליו.
בתל"מ של ההריון ההוא כבר הייתי בסוף חודש שישי בהריון השני שבסופו נולדה הבת שלי.

את העובדה שאני מורישה את הפגם הגנטי גילינו אחרי הלידה השקטה שסיימה את הריון מספר 3.
דרך אגב, טסנו לחו"ל חודשיים אחרי הלידה השקטה, בגלל שהיה ברור שאני לא בהריון ובאותו הזמן בערך הצלחתי לשחרר את רגשות האשם על הסיום היזום של ההריון.

במקרה שלי יש 3 אובדנים וכל אחד מהם שונה ברגשות שהוא מציף:
ההריון שהפסיק להתפתח מעלה חוסר ודאות לגבי הגורם לאי ההתפתחות.
ההריון שסיימנו בלידה שקטה והגילוי בעקבותיו מעלה רגשות אשם שנובעים מכך שאני הורשתי את הפגם הגנטי שהוביל לסיום ההריון.
ההריון שסיימנו בגרידה מעלה רגשות אשם זהים להריון הקודם, עם התוספת שידענו שיש סיכוי של 50% הורשה ובכל זאת בחרנו לנסות ספונטני.

המסלול של רגשות אשם הוא מסלול שכל מי שאיבדה הריון הולכת בו, לזמן קצר או ארוך.
אני לא מטיפה לאלו שטסות בהריון ואני בהחלט שמחה שלא קורה להן כלום וגם קצת מקנאת בהן על התעוזה, אבל כשמישהי שואלת אני אומרת את דעתי הכנה שמתבססת על הנסיון שלי.
 

שירהד1

Member
מנהל
ואו! כמה מורכב...


תודה על הפירוט, היה לי חשוב לקרוא.
ואפילו לרגע אחד דברייך לא נשמעו כמו הטפה. כפי שהבנת מדבריי, אני בדעתך (גם כמובן מניסיון אישי).


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
נשמע שהדרך שעברת

היתה קשה מאד..בלשון המעטה. ואני מבינה את הרצון להקפיד יתר על המידה.. אם פעם הייתי מלגלגלת (בלב) על הריוניות שדאגו יותר מדיי ולא שתו קפה בכלל ולא עשו פעילות גופנית בכלל וכו' וכו' היום לא רק שאני מבינה את זה, הפכתי לכזאת בעצמי..
 
אכן דרך קשה

והיא עדיין לא הסתיימה. כפי שציינתי בוער בי הצורך ללדת שוב ואני עדיין מנסה להקלט להריון מספר 5.
אני לא קדושה ובהחלט עושה בהריונות דברים שלא מומלצים ולא עושה דברים שכן מומלצים. ובכל זאת במערך השיקולים שלי, ההנאה מחופשה בחו"ל לא שווה את הסיכונים (דמיוניים או אמיתיים).
 
בהצלחה! שתזכי להריון בריא עד סופו הטוב

ארה"ב תמיד היתה חלום חיי, ואני מאד אוהבת מתקנים מפחידים, מאד אוהבת אוכל טוב אז בשבילי זה כן ויתורים מבאסים. במיוחד אם מדובר בויתורים שיכול להיות מאד שלא משפיעים בכלל על ההריון ואולי הם כמו שכתבת, דמיוניים.
אבל כמובן שאם אני מניחה את הויתורים ואת ההריון על משקל אז ההריון לוקח..
&nbsp
יש סיכוי טוב שכל הדיון הזה בכלל לא רלוונטי ואני בכלל לא אצליח להקלט עד אז.. נראה..
&nbsp
&nbsp
 
מבינה אותך

אגב גם אני נטלתי אנטיביטיקה לפני שהפלתי וגם אני תוהה עד היום אם יש קשר בין השניים..

הרחם שלי נקי. עברתי היסטרוסקופיה אבחנתית וביקורות תקינות.
 

שירהד1

Member
מנהל
אגב, סתם לסיבור האוזן-

אני לא נטלתי אנטיביוטיקה, ולא הייתי בטיסה ארוכה או קצרה, ולא העפלתי להר גבוה חסר חמצן, ולא עשיתי מסלול הליכה קשה, ולא שתיתי אלכוהול ולא כלום. סתם היה לי המון חוסר מזל עם עוברים פגומים:(

אני יודעת שאי אפשר להתווכח עם רגשות, אבל כן חשוב לי לומר שאין זו אשמת אף אישה כאשר מתרחשת הפלה, או הפסקת הריון, אפילו אם היא יזומה.

חיבוקים לכולן



שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
נכון

אבל בגלל שזה גוף האדם אז אי אפשר לדעת וכל הזמן מגלים דברים חדשים.. אי אפשר לקבוע חד משמעית שכל הדברים האלה (אנטיביוטיקה, טיסה וכו') לא משפיעים במידה מסוימת כמו שאי אפשר לקבוע שהם כן משפיעים.. לכן אנחנו כ"כ נזהרות
 

shira3121

New member
אני לא הייתי דוחה נסיונות כניסה להריון

אולי מורידה מרמת הלחץ ולא מנסה לתזמן אבל בשום פנים ואופן לא מונעת. אחת החרטות הכי גדולות שלי היא שלא התחלתי עם הניסיונות להביא את הילד הראשון עוד בירח דבש ושאחרי ההפלה השניה לא המשכתי לנסות שוב אלא דחיתי את זה בשנה ושלושה חודשים בגלל אילוצי קריירה ורצון לחכות עם ההריון עד שהגדול ישן בלילה כמו שצריך.
 

רונית 294

New member
לדעתי כדאי להמתין...

גם אני ובעלי טסנו לארהב לירח דבש בתחילת הנישואין כשעוד לא רצינו ילדים. זה טיול שהולכים בו המון ברגל! אוכלים כל מיני דברים, עושים אטרקציות בכל מיני פרקי שעשועים וכדומה. נוסעים הרבה ברכב. טיסות פנים וכו. אם אני הייתי בתחילת הריון ממש הייתי מפחדת ללכת הרבה ברגל וכדומה וגם אם חלילה יהיה משהו עם ההריון אז בעייתי להיות בארץ זרה. לכמה זמן אתם טסים? אני מאלה שאין להן תופעות הריון אבל אם לך יש אז בכלל עלול להיות קשה. מצד שני, לחכות 3 חודשים זה כמו נצח כי גם אף אחד לא מבטיח שזה יקרה מיד.
 
למעלה