noname4321
New member
הכרה בכאב
אני לא יודעת למה זה כ"כ מעסיק אותי. למה חשוב לי שהם יכירו בכאב, יראו אותו, ידברו עליו.
הרי הוא שם בכל מקרה, הם לא יכולים למחות אותו בשתיקה.
אני שומעת את הפרסומים על החוק הזה. ורוצה שכולם ישמעו את זה. כאילו שאם הם ישמעו שחושבים לתת חופשת לידה אחרי, הם יבינו כמה זה כואב.
מה זה בכלל משנה???! אם הם יכירו זה יכאב פחות?
זה הכאב האישי שלי, למה זה חשוב מה אחרים חושבים?
לפני שקיבלנו את התוצאות של מי השפיר חשבתי שנמשיך את ההריון גם אם יתקבלו תוצאות לא טובות. אמא של בעלי לא היתה מסוגלת לשמוע שאנחנו בכלל מעלים זאת על דעתנו. ניסיתי להסביר לה שזאת התינוקת שלי, אני אוהבת אותה, אעשה כל מה שאני יכולה בשביל לשמור עליה. היא אמרה שאסור לי לחשוב ככה, שזאת בכלל עוד לא תינוקת ואני לא צריכה להתייחס אליה ככה, היא חשבה שאני רציונלית... זה יכאב חודש-חודשים, היא אמרה, ואח"כ תמשיכו הלאה.
זה משפט כ"כ נוראי.
הוא לא עוזב אותי.
גיליתי שאני מחלקת את האנשים סביבי לכאלה שהיו איתי שם ודיברו איתי על זה, ולכאלה שלא.... אני שונאת את זה. אני לא רוצה לעשות את זה.
יש חברים ששאלו, הקשיבו ופשוט היו שם, ויש כאלה שלא היו מסוגלים להעלות את הנושא, וגם אם אני העלתי לא היו מסוגלים לשאול או לשמוע. זה קשה לי. כאילו יוצר חומה בינינו. איזה מן חברות זאת אם לא הייתן איתי שם ברגעים הכי כואבים שלי? אני יודעת שאנשים פשוט לא יודעים מה להגיד. יש לי חברה מאד טובה שילדה שבוע אחרי. והיא לא היתה מסוגלת לשמוע או לשאול על זה... שלחתי לה את הכתבה הזאת,
[URL]http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4754730,00.html[/URL]
היא כתובה יפה, ונגעה בי.
ואז סופסוף דיברנו.
ביקשתי מבעלי שישלח את זה גם בקבוצה של המשפחה שלו. אולי זה יחדור. והם פשוט התעלמו. התגובה היחידה היתה של אח של בעלי שביקש שנשריין את התאריך של המסיבה של הברית של התינוק שלו (שנולד שלושה ימים לפני הפסקת ההריון שלנו). כמה אטומים אפשר להיות???
נמאס לי להבין, ולספק להם תירוצים. בא לי לצעוק.
כבר חזרתי לשגרה, ואני לא חושבת על זה כל הזמן, אבל נשאר עצב שמלווה אותי. בהתחלה חלמתי על הריון נוסף, שהוא יעלים הכל והאושר והזוהר יחזרו, ופתאום התחלתי לתהות אם זה יעבור. ואם זה לא משהו שימשיך למרות הריון נוסף. זה מפחיד אותי. אולי אני צריכה לנסות להתמודד עם זה בדרכים אחרות, כדי שהריון הבא יצטרך לקבל את המקום שלו בלי קשר למה שהיה, שהוא לא יבוא רק בתור פיצוי או תחליף.
עבר היום חודש, חודש קשה.
שמעתי כל היום את השיר הזה:
[URL]https://www.youtube.com/watch?v=yTKsUSYy6So[/URL]
אני לא יודעת למה זה כ"כ מעסיק אותי. למה חשוב לי שהם יכירו בכאב, יראו אותו, ידברו עליו.
הרי הוא שם בכל מקרה, הם לא יכולים למחות אותו בשתיקה.
אני שומעת את הפרסומים על החוק הזה. ורוצה שכולם ישמעו את זה. כאילו שאם הם ישמעו שחושבים לתת חופשת לידה אחרי, הם יבינו כמה זה כואב.
מה זה בכלל משנה???! אם הם יכירו זה יכאב פחות?
זה הכאב האישי שלי, למה זה חשוב מה אחרים חושבים?
לפני שקיבלנו את התוצאות של מי השפיר חשבתי שנמשיך את ההריון גם אם יתקבלו תוצאות לא טובות. אמא של בעלי לא היתה מסוגלת לשמוע שאנחנו בכלל מעלים זאת על דעתנו. ניסיתי להסביר לה שזאת התינוקת שלי, אני אוהבת אותה, אעשה כל מה שאני יכולה בשביל לשמור עליה. היא אמרה שאסור לי לחשוב ככה, שזאת בכלל עוד לא תינוקת ואני לא צריכה להתייחס אליה ככה, היא חשבה שאני רציונלית... זה יכאב חודש-חודשים, היא אמרה, ואח"כ תמשיכו הלאה.
זה משפט כ"כ נוראי.
הוא לא עוזב אותי.
גיליתי שאני מחלקת את האנשים סביבי לכאלה שהיו איתי שם ודיברו איתי על זה, ולכאלה שלא.... אני שונאת את זה. אני לא רוצה לעשות את זה.
יש חברים ששאלו, הקשיבו ופשוט היו שם, ויש כאלה שלא היו מסוגלים להעלות את הנושא, וגם אם אני העלתי לא היו מסוגלים לשאול או לשמוע. זה קשה לי. כאילו יוצר חומה בינינו. איזה מן חברות זאת אם לא הייתן איתי שם ברגעים הכי כואבים שלי? אני יודעת שאנשים פשוט לא יודעים מה להגיד. יש לי חברה מאד טובה שילדה שבוע אחרי. והיא לא היתה מסוגלת לשמוע או לשאול על זה... שלחתי לה את הכתבה הזאת,
[URL]http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4754730,00.html[/URL]
היא כתובה יפה, ונגעה בי.
ואז סופסוף דיברנו.
ביקשתי מבעלי שישלח את זה גם בקבוצה של המשפחה שלו. אולי זה יחדור. והם פשוט התעלמו. התגובה היחידה היתה של אח של בעלי שביקש שנשריין את התאריך של המסיבה של הברית של התינוק שלו (שנולד שלושה ימים לפני הפסקת ההריון שלנו). כמה אטומים אפשר להיות???
נמאס לי להבין, ולספק להם תירוצים. בא לי לצעוק.
כבר חזרתי לשגרה, ואני לא חושבת על זה כל הזמן, אבל נשאר עצב שמלווה אותי. בהתחלה חלמתי על הריון נוסף, שהוא יעלים הכל והאושר והזוהר יחזרו, ופתאום התחלתי לתהות אם זה יעבור. ואם זה לא משהו שימשיך למרות הריון נוסף. זה מפחיד אותי. אולי אני צריכה לנסות להתמודד עם זה בדרכים אחרות, כדי שהריון הבא יצטרך לקבל את המקום שלו בלי קשר למה שהיה, שהוא לא יבוא רק בתור פיצוי או תחליף.
עבר היום חודש, חודש קשה.
שמעתי כל היום את השיר הזה:
[URL]https://www.youtube.com/watch?v=yTKsUSYy6So[/URL]
