איך אפשר לעבוד על מידת הקנאה????

איך אפשר לעבוד על מידת הקנאה????

ידעתי........
ברור שידעתי שיגיע הרגע הזה........... שגיסתי תלד.
כבר 3 חודשים שאני יודעת שהרגע הזה יהיה קשה, ושרק פה יבינו אותי.
הפעם, כמו בפעם הקודמת שהיא ילדה, הייתי צריכה ללדת אחריה.....
רק שלי, היו עוד 2 פעמים שהייתי בהריון, שנגמר עם מפח נפש
את הקטן שלי (בן 4+) ילדתי קצת לפני שהיא ילדה את הגדול שלה. כעת יש לה 4 ילדים(!!) ולי 3...... ואני עם מחזור שני, אחרי הפלה רביעית שהייתה לפני 3 חודשים.
שמחה בשבילה, כי מה הקשר...... קצת מקרטע אצלי ולמה החיים לא יזרמו אצל האחרים.
וכמובן שהתקשרתי, ואפילו הספקתי לבקר אותה. ואני מחייכת ומתעניינת, ומאחלת לה את כל הטוב, האושר והרוגע שבעולם. ומבפנים בא לי לצרוח..................
 

שירהד1

Member
מנהל
אז תצרחי פה, זה מקום מעולה לצרוח בו


ואת ההוכחה שלא משנה כמה ילדים יש, כאשר כמהים לעוד ילד- אי אפשר להתווכח עם הרגש המטורף הזה.
נפלא שהיית מסוגלת לאחר 4 הפלות ללכת לבקר אותה, להתעניין ולחייך.
הייתי מציעה לך גם להרשות לעצמך לא להיות כזו צדיקה, וכן להרשות לעצמך לזרום עם התחושות שלך:
אם יתאים לך להמשיך ולבקרה- טוב.
אם יתאים לך להתרחק במידה כזו או אחרת- גם טוב.
אם כאשר תיפגשנה באירועים משפחתיים יתאים לך להחזיק את התינוק- טוב.
אם לא יתאים- גם טוב.
אם יתאים לך להתעניין במצב השינה בלילות, איך הוא עולה במשקל, ולשמוע על שלבי התפתחותו- טוב.
ואם לא- אז גם טוב.

תרשי לעצמך להיות אנושית ולקבל את עצמך ככזו.
במידה של ריחוק- כן חשוב להסביר לסביבה מדוע את נוהגת בצורה מסויימת.

זה קשה הרגש הזה של הקינאה- מצד אחד אנחנו רוצות שאף אישה לא תחווה אובדן הריון, כי אנחנו יודעות כמה שזה קשה, ומצד שני- לידה של מישהי קרובה רק מזכיר לנו ומחדד לנו את החסר.
קשה. אין מה לומר.

בינתיים, התנחמי בילדייך, ותגידי לעצמך בראש (או אפילו תכיני רשימה כתובה) של כל הדברים הטובים בחיים שלך. לי זה עזר בזמנו- כל הזמן לזכור ולהיות מודעת לכל הטוב בחיים שלי. כי חרא גם היה לי הרבה, ואי אפשר היה לתת לקושי הנוראי הזה לנצח. ולכן כל יום תזכרתי את עצמי על כל הטוב בחיים שלי.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
מודים ומבקשים, אני מחזקת את העצות שהעלתה שירה

את לא צריכה להיות מנוולת, אבל גם לא צדיקה מהאפיפיור ואם זה כואב מדי, אז הפחיתי מגע. זה מה שהציל אותי מול חלק מהחברות והמכרות שילדו (עם חלק איכשהו כן הצלחתי לשמוח, אבל הצד השני גם שמר על איפוק).
מציעה לך לעשות רק מה שעושה לך טוב ויותר מהכל לשמור על נפשך ובעקיפין גם על שלוות המשפחה הגרעינית שלך. האחרים יבינו ואם צריך אז תסבירי את או העבירי את המסר דרך אחיך/בעלך (מי מהם שנשוי לגיסה שילדה).
ושיהיה לך רק טוב, אמן.
&nbsp
 

fecskevi

New member
זה בסדר.

שתי הגיסות שלי ילדו - אחת לפני התל"ם והשניה אחרי. אני יכולה להגיד שכמעט שנה מאז הגרידה עדיין יש לי צביטה בלב, כל תינוקת מזכירה לי את מה שהיה אמור להיות. אבל זה בסדר, עם הזמן התחושה הזאת נהיית עמומה יותר. פעם לא יכולתי להסתכל עליהן עכשיו כבר לא מפריע לי להיות בחברתן.
 
שירה- תודה ענקית כמו תמיד........

כל מה שכתבת נכון.
אני כמהה לילדים....... כ"כ רוצה משפחה גדולה.......... מבחינתי- זה לא קושי להביא עוד אחד, אלא ילדים שלא יחזרו. (גם אם יהיה לי עוד ילד, או שניים, או שלושה).

אני משתפת בכאב ובקושי אחות, גיסה וחברה (ושלושתן ילדו 'בתוך' ההפלות שלי). כל השאר- חלקן יודעות, שומעות פה ושם וחלקן לא. רוב המשפחה שלי לא יודעת על ההפלה הרביעית. לאמא שלי כ"כ קשה עם ההפלות שאני 'התומכת'....

אני החלטתי להמשיך כרגיל בסביבה, במשפחה ובעבודה..... מתייחסת לכל תינוק- מרימה, מתעניינת, מסייעת ועוזרת. וגם משתתפת בקושי- של להתעורר בלילה ועוד.
את הקושי אני מוציאה בבית, אחר כך.
אני חושבת שהמרויחה הגדולה זו אני. רוצה לשבת ליד שולחן ושכולם יתנהלו סביבו בטבעיות, לדבר בלי שבן השיח יחשוב פעמיים על כל מילה. לא רוצה להפוך את עצמי למסכנה, וזה בידיים שלי!
זו ההחלטה. אבל לא תמיד קל:)
 

שירהד1

Member
מנהל
זו ההחלטה שלך, ואני מכבדת זאת, אבל-

החלטות אפשר גם לנסות, ואפשר להיות גמישות עם עצמנו, ואפשר גם להחליט שמה שהתאים לנו בעבר לא מתאים לנו יותר...אפשר לקבל החלטות כל יום.
תהיי גמישה עם עצמך, תהיי סלחנית כלפי עצמך. זה מאוד חשוב.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 

אמאלוסי

New member
קנאה

הי !
אני הכי מבינה אותך בעולם. גם אני כלפי חוץ מחייכת, מתעניינת, מברכת ומאחלת ובפנים בא לי לצרוח. כמובן שאני מאחלת לכולן שהכל יהיה טוב. אבל מה איתי ? לפעמים בזמן סיטואציות כאלה אני מסתכלת על עצמי כאילו מהצד ויש לי מה שאני קוראת "חיוך צוק איתן" - זאת אומרת חיוך מלאכותי מאולץ ששמתי על עצמי כשהיו אזעקות ואני הייתי עם ילדים בפארק שעשועים והיה צריך להתחבא...
בקיצור, לאן אני חותרת. בעשרת דיברות יש 9 חוקים שקל לבצע וחוק אחד שמאוד מאוד קשה לבצע ואפילו בלתי אנושי לדרוש מאיתנו - "אל תחמוד". ואני יודעת שאני נכשלת בזה כל פעם מחדש. ואני לא רוצה בית גדול, תכשיטים, אוטו חדש. רק עוד תינוק.
בקיצור- לקנא זה אנושי. אנחנו נמשיך לקנא ונשתדל לקבל את עצמנו ככה...
 
את הכי נורמלית בעולם. קבלי את הקנאה הזו בהבנה ואהבה


אל תכעסי או תבקרי את עצמך. אני הייתי בהלם מרמות הקנאה שצפו בי, ואני הבן אדם הכי מפרגן בעולם....
כי זה ממש טבעי שתרגישי ככה כשלך כל כך כואב ושורף ואת רוצה עוד ילד ולא מצליחה.
אני זוכרת שאחרי 2 אובדנים לא יכלתי לראות אשה בהריון
ולא שום תינוק
גם עם אלו היו החברות הכי טובות שלי. כולן ילדו סביבי ולא רציתי לדבר איתן... כל תינוק היה כמו חרב. פעמון מצלצל לחסר שלי.
רק אחרי שיבוא לך הילד שרצית (ומאחלת לך שזה יקרה ממש בקרוב)המקום הזה יתרכך.
 
למה את משווה את עצמך אליה?

את בתחרות איתה? אני באמת לא מבינה את זה...
מצטערת שאני בנקודת השיפוט הזו אבל זה מציק לי.
השדא של השכן תמיד ירוק יותר ולמישהו יהיה יותר ולך פחות ולפעמים לך יהיה יותר ולמישהו אחר לא יהיה בכלל...

אני מכירה סיטואציה מגיסתו של בעלי, היא בהריון שני עם ילדה בת 4 ואני בלי אף ילד ואחרי הפלה. למה אני צריכה להיות בתחרות עם מישהו?
את לא פחות טובה ממישהו אחר ואם את רוצה עוד ילד, אני מאמינה שעם כח הרצון שלך זה יקרה בסופו של דבר וזה לא משנה איזה ילד נולד לפני או אחרי, בסופו של דבר מה שהכי חשוב זה שהם יהיו בריאיםץ

מאחלת לך הריון קל ומשעמם בקרוב
 
למעלה