חודש אחרי

[חורף הכי קר שהיה]

חודש אחרי

ההריון הזה התחיל אחרי כמעט 4 חודשי ניסיון. הרבה שמחה והתרגשות. בשקיפות התבשרתי על עובר זכר ותוצאה "מצויינת" בבדיקה. סיפרנו באותו יום להורים ואחים. אחרי שבוע וחצי, כשעברי אצל רופאת הנשים שלי כדי לקבל מרשם, נתבקשתי לחכות כי הרופאה רוצה לדבר איתי. שעת המתנה שעברה כמו שנה שלמה, רופאת הנשים הסבירה לי שבתוצאות של הבדיקה המשולבת, קיבלתי הערה של סיכון מוגבר לתסמונת דאון(תוצאה של אחד לתשעים) ועלי לגשת ליעוץ גנטי. אותו סופ"ש עבר כגיהנום וכבר ביום שני הייתי אצל פרופסור שוחט שמאוד הרגיע אותי והפנה אותי למי שפיר. כעבור יומיים הייתי בסקירה מוקדמת. עברנו על כל איבר ואיבר בקפדנות , הכל היה תקין עד שהגענו לרגליים. מהשהו לא בסדר, לא תקין. מום קשה בשני הרגליים. בכי, דמעות אכזבה. לא רציתי להאמין. סקירה חוזרת בבית חולים ועוד סקירה באופן פרטי. כולם חזרו על אותן המילים...אין עתיד לתינוק הזה.
עברתי גרידה בשבוע 18. אני מרגישה שבחודש הזה הזדקנתי 10 שנים...בכיתי בלי סוף והרבה ייסורי מצפון מה אם בכל זאת יש טעות בסקירה.
בעלי בעיקר הסתגר מבפנים ומבחוץ עידד אותי שמזל שגילו את זה עכשיו ולא מאוחר יותר. הרגשתי שאני חיה רק בשביל הבת שלי בת השלוש. שאבתי ממנה הרבה כוחות.
לצערי סיפרנו גם לה על ההריון והיא עדיין חושבת שאני בהריון למרות שניסיתי להסביר לה כמה שאפשר. השבוע סיפרה לגננת שלה שלאמא יש תינוק בבטן והגננת אמרה לי מזל טוב....ואני עם דמעות בעיניים ברחתי מהגן.
השבוע אני אמורה לקבל את התשובה של הצ'יפ הגנטי.
מנסה לשכוח, אבל קשה...מקווה רק לטוב ושהריון הבא יהיה הרבה יותר מוצלח וכולנו.

 

[שירהד1]

משתתפת בצערך על אובדן ההריון

נורא עצוב. נורא עצוב לאבד הריון כה רצוי ואהוב.
תחילה ההלם, ואחר כך העצב והאבל על כל שלביו.
קראתי מספר פעמים את מה שכתבת, והבנתי שעברתם סקירה 3 פעמים אצל 3 רופאים שונים. כולם אמרו את אותו הדבר. ואת בכל זאת עם יסורי מצפון: מה אם בכל זאת יש טעות בסקירה.
האם כתבו לך משהו ברור? נתנו דו"ח? יש לך תיאור מדויק של הסקירות שעשו לך?
אני מחפשת משהו להיאחז בו כדי לשכנע אותך להוריד מעל עצמך את העול נוראי הזה של יסורי המצפון.
אנחנו הרי עושות את כל הבדיקות במהלך ההריון כדי למנוע היוולדות של תינוק פגום, חולה, תסמונתי...כדי למנוע סבל לו ולנו משפחתו.
3 מומחים אמרו אותו הדבר. למה יש לך עדיין יסורי מצפון?

את רוצה לשתף אותנו מה היה כתוב במסמכים הרפואיים? אולי זה יוכל להקל עלייך במעט.

עבר זמן מאוד קצר מאז הפסקת ההריון. האם אתם מקבלים סיוע רגשי כלשהו? מאוד קשה לעבור זאת לבד.
האם הגננת לא ידעה על הפסקת ההריון? כל כך חשוב לידע גננת לגבי כל דבר יוצא דופן שמתרחש, ולו כדי להיות מסונכרנים לגבי מה אומרים או לא אומרים לילד, וכדי שהגננת תוכל לעקוב אחר התנהגותו של הילד והאם יש שינוי באופן התנהלותו בגן .
זה נכון גם למקרה שאבא הולך למילואים למספר ימים, או שאחד ההורים טס לחו"ל, אז בוודאי במקרים קשים וכואבים.

הילדה שלך מאוד מאוד צעירה ורכה בשנים. את רוצה לספר מה אמרת לה וכיצד הסברת? אולי אוכל לתת תובנות משלי לעניין.

את כותבת שאת מנסה לשכוח, אבל שקשה לך. ברור! זה לא משהו שאפשר לשכוח. זה משהו עצוב וקשה שקרה לך, ושהשפיע וישפיע עלייך. אי אפשר להתעלם.
ממליצה מכל הלב להתחיל טיפול כדי שתוכלו לעבד את האבל בצורה הנכונה והבריאה ביותר.

אנחנו כמובן פה, לכל דבר ועניין, מחבקות, תומכות, ושומרות על אופטימיות יחד איתך לעתיד לבוא.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[תרנגולת14]

גם אני מחכה שיתקשרו אלי ויגידו שקרתה איזו טעות

אפילו שברור שאחרי הלידה השקטה, הודעה על טעות בבדיקות היא עניין מזעזע כל כך שזה מופרך שזה מה שעובר לי בראש. אבל זה שם כל הזמן.
בא לי לכעוס על מישהו שזה קרה. וזה מרגיז שאין את מי להאשים, והכעס מופנה כלפי פנים.

 

[רונית 294]

היי

יש כאן כמה בנות שעברו הפלה בעקבות ממצאים בסקירה ורק לאחר ההפלה קיבלו את תוצאות מי השפיר ושם גם ראו אינדיקציה לתסמונת כלשהי. אם אפשר לשאול... מה היה המום ברגליים? משתתפת בצערך הרב.

 

[דניאל5000]

צר לי על האובדן

עוד לא עבר מספיק זמן ואין ספק שהאובדן הוא בלתי נתפס וכואב כל כך . תני לעצמך את הזמן להתאבל , תדברי ותשתפי ואם את חשה שעדיין מאוד מאוד קשה לך ממליצה לך לפנות לעזרה מקצועית . אל תלקי את עצמך - עשיתם את ההחלטה הנכונה , להביא ילד לעולם שלא תיהיה לו איכות חיים , דבר שישפיע על כל הסביבה וישנה את כל עולמך לרעה. אנו עושים את כל הבדיקות כדי להביא ילדים בריאים לעולם . קיבלת את דעת הרופאים וזה מצויין וביצעת מספיק בדיקות. בתור מי שעברה גרידה מאוחרת שבוע 22 עקב תסמונת דאון שהתגלה במי שפיר בלבד!!! כל הבדיקות לפני היו מצויינות ... אני כל כך מבינה אותך . עברה חצי שנה מאז... ואכן זו לא קלישאה הזמן עושה את שלו וכל יום הרבה יותר טוב מקודמו !!! אני החלטתי להסתכל על חצי הכוס המלאה =2 ילדים בריאים בבית שנותנים לי את האור והשמחה ! מאחלת שנשמע ממך בשורות טובות בשנה זו והרבה בריאות

 

[shira3121]

משתתפת בצערך

הסיפור שלך מזכיר לי מאוד את הסיפור שלי ואני כמעט חודשיים אחרי. ילד כמעט בן שלוש בבית ,שקיפות נהדרת עם בן, סקירה ראשונה שנעשתה רק בשבוע 19 מתוך מחשבה שברור שהכל תקין והתור היה הכי נוח, מום חמור בלב ו6 אצבעות ברגלים, ריצה למי שפיר, ועדה להפסקת הריון באסף הרופא כדי לתפוס תור, אקו לב עובר שאישר סופית שעדיף לעובר הזה לא להיוולד וגרידה בשבוע 19+6 . כתבתי לגננת בוטסאפ מיד כשהייתי אחרי כדי שישימו לב לבן שלי וגם כי הוא כבר ידע וסיפר לצוות שלאמא יש תינוק בבטן, לבן שלי ברגע שהזכיר את התינוק אמרתי שהתינוק היה לא תקין והרופא הוציא אותו, לצערי כשהקשה ושאל איפה התינוק אמרתי שבגן עדן של תינוקות רק שלא הבהרתי מספיק טוב שהתינוק לא יכול להגיע אלינו הביתה משם ועד שהנושא לא הובהר הוא המשיך לדבר עליו כלומר לשאול אותי איפה התינוק שלנו ומתי יגיע הביתה. כשאמרתי שהתינוק ישאר שם לתמיד ושיום אחד יהיה לאמא תינוק חדש בבטן הוא אמר שרוצה שזה יהיה עכשיו ואמרתי שגם אני ומאז לא דיבר על כך יותר.