אירוח בפורום דר' יעל עזרא

[מקוםבלב]

אירוח בפורום דר' יעל עזרא

שלום לכולן,
אני שמחה לארח שוב בפורום את ד"ר יעל עזרא ביום שלישי ה- 24/9/14 בין השעות 11:00-13:00
הנושא הפעם יהיה : התמודדות עם חברים ומשפחה בתקופת החגים
אתן מוזמנות לשתף ולהתייעץ באתגרים שאתן חוות בהתמודדות עם משפחה וחברים בתקופת זו.

בנוסף, יעל מזמינה אתכן לקחת חלק בתרגיל אישי: "תכלה שנה וקיללותיה, תחל שנה וברכותיה", ולשתף אותנו באילו דברים אתן בוחרות להשאיר מאחור בשנה שחלפה, ובמה הייתן רוצות לברך את עצמכן לכבוד השנה החדשה? לדוגמא: על אף שהאובדן ממשיך ללוות אותנו, אולי נבחר להשאיר מאחור פחד/אשמה/ביקורת עצמית....ולזמן לעצמנו, לשנה החדשה, אהבה עצמית/כבוד הדדי/קשרים חברתיים חדשים שמזינים אותנו וכד'.
ד"ר יעל עזרא היא מטפלת אישית זוגית ומשפחתית מוסמכת, בעלת קליניקה טיפולית ברעננה, בה היא מסייעת לנשים וזוגות שעוברים טיפולי פוריות או שחוו אובדן הריון.

 

[דר יעל עזרא]

ערב טוב לכולן

אתן מוזמנות להתחיל לשרשר כבר מעכשיו מחשבות, רגשות, הרהורים, זכרונות, קשיים, התלבטויות, שאלות ואף את דרך ההתמודדות האישית שלכן עם תקופת החגים. המטרה היא לייצר דיון הדדי שיתן מענה לתקופה הרגישה הזו. אתן יותר ממוזמנות לשתף בפתרונות שאתן מצאתן שהועילו לכן, ואולי יתנו מזור לאחרות.
אני אכנס מחר בבוקר ואתייחס לכל מה שתעלו.
לילה טוב,
יעל.

 

[שירהד1]

שלום לכולן,

ראש השנה בשבילי-
לפני שמונה שנים נולדה ביתי הבכורה 4 ימים לפני ראש השנה. משום שעברתי ניתוח קיסרי, בערב ראש השנה לא השתתפנו בארוחת החג. הייתי במצב של הסתגלות והתאקלמות למעמדי החדש כאמא וגם עסוקה בהתאוששות הפיזית מהניתוח. אבל היתה שמחה עצומה בלב.

שלוש שנים לאחר מכן- הייתי בראש השנה בסוף הריון עם בני (וזאת לאחר הפלה שעברתי בין שני ההריונות התקינים).

לפני שנתיים עברתי יומיים לפני ראש השנה גרידה רביעית ברצף, וחמישית במניין הכולל. בערב החג לא באתי, כולי בוכה וכואבת ומתאבלת על האובדן הקשה. בעלי ושני ילדיי הלכו להוריי בלעדיי.

לפני שנה, עם כל הקושי, החלטתי ללכת לערב החג (הייתי שלושה חודשים לאחר אובדן נוסף בשבוע 16).
זמן קצר אחר כך נכנסתי להריון, ושוב חוויתי אובדן- בשבוע 9- עקב חוסר התפתחות העובר והפסקת דופק.

והשנה- בימים אלו אני בהריון בשבוע 19, הריון עשירי ואחרון, מלווה בחרדות קשות מנשוא, הפרעות שינה והמגרנות. קשה היה לי להתחייב על מה להכין לערב החג הראשון והשני, ולמעשה, רק היום בערב, לאחר בדיקה אצל הרופאה, אוכל לומר לאימי האם אוכל להכין את המאכלים או לא.

אני מאחלת לעצמי שבשנה הקרובה אצא מההריון הזה בידיים מלאות ואוכל להמשיך בחיי ולנטוש את כל אותן תחושות קשות מנשוא. ואם חלילה לא יקרה לי הנס המיוחל, אני מאחלת לעצמי שאוכל להמשיך בחיי עם בעלי ושני ילדיי ולומר "דיינו"- די לי בשני ילדיי, די לי מהריונות ומאובדנים כואבים מנשוא. רוצה לחיות!

 

[דר יעל עזרא]

שלום שירה ותודה על השיתוף

אשמח מאוד אם תוכלי לציין מה עזר לך שנה שעברה להגיע ולהתמודד עם ערב החג למרות הקושי?
מאחלת לך בדיקה תקינה הערב, בישולים טעימים לערב החג וידים מלאות להמשך השנה

&nbsp
&nbsp

 

[שירהד1]

דברים שעזרו לי:

1. עצם העובדה שכל המבוגרים שנכחו במפגש המשפחתי ידעו על כל מה שאני עוברת. זה איפשר לי את הלגיטימציה אם ארצה לגשת לכמה רגעים לחדר צדדי ולהתבודד מבלי שאף אחד ישאל אותי למה ומדוע.
2. הילדים שלי- שלמענם אעשה הכל. לא רציתי שיחוו עוד ערב חג ללא אמא.
3. משפט שחברה שלי אמרה לי- שרצוי שלא אהפוך את ראש השנה ליום אבל שנתי. מספיק קשה לי גם ככה, ולא כדאי שערב חג כה מיוחד יהפוך בכל שנותיי הבאות ליום אבל, כי אני בסך הכל פוגעת כך בי ובמשפחתי.
4. המון המון עבודה עצמית
5. פורקן של בכי בימים לפני ובשעות לפני הארוחה, כך שבאתי "נקייה" יחסית מבכי.

 

[דר יעל עזרא]

תודה

איזה יופי שאת יודעת לפרט ככה מה עזר לך!

 

[דר יעל עזרא]

קצת על עצמי

למי שטרם יצא לה להכיר אותי כאן בפורום, אני מצרפת לינק עם ארוח ראשון שלי פה ובו סיפרתי על הרקע האישי שלי ומה הביא אותי להתמחות בתחום הפריון.
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=98&MessageId=174459168#174470770
&nbsp
את תקופת החגים של לפני 6 שנים אני זוכרת היטב. חזרנו מארוחת חג של ערב ראש השנה והתחיל דימום שבישר לי באופן מאוד ברור את סוף ההריון. את יום כיפור העברתי בכעס גדול על כל העולם ועל אלוהים. החלטתי שצמתי מספיק לפני כל IVF+PGD בשנה שחלפה שמגיע לי פטור מהצום הזה, ובאופן הפגנתי לא צמתי!
&nbsp
בצאת כיפור טסנו לחו"ל (טיול משפחתי שהיה מתוכנן מראש), השתחררתי מכל המועקה של היום יום והטיפולים והאובדנים שהיו מנת חלקי בארץ. הנופים היו נהדרים, ולמרות שחשבתי שהטיול היה יכול להיות מושלם לו הייתי עם עובר תקין ברחם, הצלחתי להנות ולהשתחרר באופן משמעותי. לקראת סוף הטיול, כשכל יום מקרב אותי לחזרה לארץ ולהתמודדות המחודשת עם הטיפולים, חזרתי אט אט להיות מרירה ועצבנית.
&nbsp
ביום האחרון של הטיול נכנסנו לבית כנסת עתיק בדוברובניק ופגשתי שם יהודים שמתרפקים על המסורת ממרחק הגלות. פתאום הציף אותי גל של געגוע! געגוע לאופטימיות שפעם היתה לי, לאמונה שיהיה טוב ולמנהגים שהעניקו לי זהות. חזרתי מהטיול מפוייסת עם אלוהים ועם עצמי. איכשהו הצלחתי לשחרר - את הכעס, את התסכול מהזמן שאוזל לי, את הכאב.
&nbsp
חזרתי לטיפולים בגישה אחרת. אמרתי לעצמי - השנה אני אקלט להריון תקין! גם אם זה לא יהיה בטיפול הקרוב וזה יקח עוד כמה טיפולים, אני אקלט! אני אעשה כל מה שבכוחי לעשות ואתפלל לטוב. חזרתי לכל אותם מינהגי מסורת שעשו לי טוב ושימחו אותי, כי הבנתי שמרוב הכעס שלי על אלוהים, לא הענשתי אותו כשהפסקתי את המנהגים שאני גדלתי עליהם, אלא את עצמי. השאלה אם יש או אין אלוהים עדיין גדולה עלי...אבל את המסורת והמנהגים אני אוהבת. אישית הם חלק מהזהות שלי והם מעניקים לי משמעות. אז פיצלתי בין השנים.
&nbsp
רק לשם סגירת המעגל, בחנוכה של אותה שנה נקלטתי להריון עם בתי השניה. חנוכה תמיד היה חג אופטימי ומלא ניסים עבורי.
&nbsp
מאז, כל שנה אני עושה עם עצמי חשבון נפש: מה הדברים שאני רוצה להשאיר מאחור בשנה שלחפה ומה היעדים שלי לשנה החדשה. יש כאב שנשאר איתנו בלב ובנשמה תמיד, אבל יחד איתו יכולה להתקיים אופטימיות לעתיד טוב יותר. כשאני מאחלת לעצמי דברים לשנה החדשה, אני מתכווננת באופן מודע ופעיל להשיג דברים אלה. כל מה שאני יכולה לעשות זה את הכי טוב שלי, ואז לומר לעצמי - "אני את שלי עשיתי".
&nbsp
אשמח מאוד אם תשתפו בסיפורים האישיים שלכן/ם.
יעל.

 

[galiglo1]

התלבטות לגביי ההמשך

חג שמח לכולן,
עברתי לפני חודש וחצי הפסקת הריון בשבוע 21. אני מורה במקצועי והתחלתח את השנה כמו כולם, עם חששות אך עד כה עברתי את הימים בגבורה.
התמסרתי לעבודה ועבודה זו לא נותנת הרבה זמן למחשבות שזה דבר טוב.
כעת משהתחילו החגים, אני חוששת שאכנס שוב למחשבות ולצער...
את ערב החג אנחנו עושים אצל חמתי, וגיסתי שתהיה שם גם, בהריון כאשר התחלנו את ההריון ביחד. אצלי זה פסק ואצלה המשיך....מה שלא מוסיף
לארוחת החג. יש לי 2ילדים בבית שיהיו בריאים ובשבילם אני משדרת עסקים כמעט כרגיל אך זו משימה קשה.
בעלי ואני מצד אחד רוצים לנסות בהמשך להיכנס להריון פעם נוספת אך מצד שני יש המון חששות והתלבטויות אולי לא כדאי להיכנס לזה שוב....
מה כדאי לעשות על מנת להגיע להחלטה הנכונה?...בשביל כולם...

 

[דר יעל עזרא]

שלום galiglo

קודם כל היי גאה בעצמך על כך שהתחלת את שנת הלימודים ואת מתמודדת בגבורה! זה ממש לא מובן מאליו חודש וחצי אחרי אובדן.
&nbsp
אם להיות עסוקה עוזר לך להתגבר ולהתמודד, אז אמצי גישה זו גם בחגים: תכנני מראש טיולים ופעילויות עם הילדים, תעסיקי את עצמך בדברים שגורמים לך הנאה ומלאי את הימים בחוויות טובות.
ערב החג עם גיסתך הוא אכן אתגר. מקווה שהמשפחה המורחבת שלך מבינה ותומכת. מקווה שהם מבינים כמה לא פשוט לך להיות בסיטואציה הזו ויגלו כלפיך רגישות הולמת. גם כאן ממליצה לך לתכנן מראש אסטרטגיה. לדוגמא: להיות עסוקה וממוקדת בלדאוג לילדים בשולחן האוכל/ להיות עסוקה בהגשה ופינוי השולחן/ לבחור מראש פינה שקטה בה אם תרצי להיות עם עצמך לכמה רגעים, אף אחד לא יפריע לך וכד'. חשבי יחד עם בעלך איך הוא יכול לעזור לך ולהקל עליך את ההתמודדות. שתפי אותו. אני בטוחה שגם לו זה מעניק משמעות כשהוא יודע איך הוא יכול לעזור לך.
&nbsp
לגבי הריון נוסף - זו שאלה מאוד מורכבת, וכדי לענות עליה צריך לשקלל יחד המון פרטים, ביניהם: גיל, סיבת האובדן, הסיכון הסטטיסטי לאובדן נוסף אל מול סיכויי ההצלחה, ועומק תחושה עתידית של החמצה. החרדות הן נחלת כל מי שאינה משיגה הריון בקלות. אל מול החרדות קיימת תחושת ההחמצה. מניסיוני המקצועי אני יכולה לומר שתחושת פספוס או החמצה היא אחת התחושות הקשות ביותר שאדם יכול לסחוב עמו. המזור היחיד לתחושה זו, היא ההכרה שעשיתי כל מה שכוחותיי איפשרו לי. אם גילך מאפשר זאת, את יכולה להשות את קבלת ההחלטה, ויתכן שעם הזמן תתבהר יותר התשובה הנכונה ביותר עבורכם.
&nbsp
מקווה שסייעתי לך,
יעל.

 

[galiglo1]

תודה רבה עך תגובתך! שנה טובה

 

[מרעישה בשקט]

תהייה

לפני 3 חודשים עברתי הפסקת הריון יזומה בשבוע 21 עקב פגם גנטי שעלול לגרום לפיגור שכלי.
בני המשפחה הקרובים (הורים אחים וגיסות) יודעים וחלקם היו מעורבים בזמן אמת.
בערב החג נהיה גם עם בני משפחה קצת יותר רחוקים. אני לא יודעת אם אמא שלי יידעה אותם על מה שהיה.

מצד אחד אני מאוד בעד לדבר, ומהתחלה דיברתי וסיפרתי פחות או יותר הכל לכל מי שהיה מוכן להקשיב.
מצד שני לא כל כך מתאים לדבר על אבל במהלך מפגש משפחתי שמח.
מצד שלישי הם בני משפחה ואני מרגישה בנוח עם כולם.
מצד רביעי אולי להם לא נוח.
ויש עוד כל כך הרבה צדדים.

מבחינתי אני עדיין בתהליך של אבל, של תכנון ההריון הבא שיהיה מורכב יותר מ-3 ההריונות עד כה (רק אחד הסתיים בידיים מלאות) וכל הנושא הוא חלק מהיומיום שלי, כך שיהיה לי קשה להימנע באופן מוחלט מלדבר על מה שעובר עליי.

מה עושים?

מאחלת לעצמי שאצליח להשאיר בשנה הקודמת את התקוות והאכזבות שהיו מנת חלקי, שאשמח בלב שלם על לידה של חברה טובה שצפויה ללדת ממש בקרוב, שאעבור את משוכת הביורוקרטיה של IVF+PGD ואתברך בהריון נוסף ותקין בשנה זו

 

[דר יעל עזרא]

עושים מה שמרגיש הכי נכון וטבעי באותו רגע

את ממש לא צריכה לקחת אחריות על "אולי להם לא נוח" - הם ילדים גדולים וזה בתחום האחריות שלהם.
אני קולטת מדברייך שאת אדם די גמיש באישיות שלך, לכן אני מרגישה בנוח להציע לך לא לתכנן מראש, ולזרום עם איך שתרגישי.
אם תרגישי צורך להתייחס לזה, תתייחסי באותה טבעיות שאת עוסקת בזה ביום יום. ואם את מרגישה שאת לא רוצה לעסוק בזה בערב החג, אז זכותך לומר "לא בא לי לדבר על זה", גם אם משהו שואל אותך על כך ישירות.
את יכולה לברר עם אמא שלך אם היא שיתפה את קרובי המשפחה. אם יקל עליך שהם ידעו על כך ממנה מראש, אז תבקשי ממנה להכין עבורך את השטח.
&nbsp
תודה על השיתוף. מאחלת לך שכל מה שאיחלת לעצמך אכן יתגשם.
"מרשה לך" גם לשמוח בלב חצי שלם עבור החברה - בכל זאת את אנושית...מותר לך להיות שמחה בשבילה ועצובה בשבילך. זה לא הופך אותך לחברה פחות טובה.
יעל

 

[דר יעל עזרא]

תודה למי שהשתתפה

אתן מוזמנות להמשיך ולשרשר במשך היום.
אכנס שוב, בתום יום העבודה שלי לקראת חצות, במידה ויהיו תגובות נוספות.
מאחלת לכולכן שנה טובה ומבורכת.
יעל

 

[מקוםבלב]

תודה יעל על האירוח .שנה טובה