יום ניצחון שמח

אני לא יודע מי ששכלו בראשו יכול להאמין בגאונותו של היטלר.

היטלר אכן היה אידאולוג נפלא וכושר השכנוע שלו באמת היה נוסק שחקים, אבל כאסטרטג הוא היה גרוע ביותר, וכמה וכמה פעמים במהלך המלחמה שפוט ירה לגרמניה ברגל. הוא באמת האמין בהזיות האידאולוגיות שבדה בעצמו, ונשען עליהן כעל אקסיומות בניהול גרמניה וצבאה במלחמה. מה שכותב הפוסט שקראת מנסה לטעון, ההיפך הוא הנכון, פעמים רבות במהלך המלחמה הגנרלים הגרמניים הפצירו בהיטלר להרשות להם לבצע עצירה או נסיגה טקטית למען שימור וריענון הכוחות והכנות לתקיפות שתוכננו, אבל היטלר, בעקשנותו של קנאי דתי, בניגוד לכל השכל הישר, דרש התקדמות מהירה וקבועה ומלחמת בזק מוכרעת בניצחון גרמני מוחץ. זה גרם לגרמניה לאבדות כבדות שבסוף הכריעו את כף המאזניים לטובת בעלות הברית. כפי שכתבתי, לגרמניה, בשונה משלוש מעצמות העל של התקופה, ברה"מ, ארה"ב והאימפריה הבריטית, לא היו משאבים כמעט אינסופיים, אבל באמת היה לה סיכוי טוב לנצח, ועם כל המשאבים שהיו זמינים לבעלות הברית, היה להם מזל גדול שבראש גרמניה עמד עריץ נרקיסיסטי חסר כל הגיון שהאמין בכל ליבו שהשמש זורחת לו מהתחת והצבא שלו, חזק ככל שיהיה, יוכל גם לחולל ניסים רקר כי הוא נותן לו פקודות.
 
והמסקנה החשובה:

בעולם המודרני, החל ממהעה"ר והלאה, מלחמות כבר לא מניבות פרי כמו בתקופות קודמות והן בהחלט הרסניות לצד המנוצח, אך הן לא פחות הרסניות גם לצד המנצח. המלחמות בעולם המודרני הפכו למלחמות פירוס, וההפסדים שהם גורמות מעפילות על הכדאיות שלהן אפילו לשחקנים שאף אחד לא מטיל ספק בעליונותם הצבאית, כמו ארה"ב. העולם נהיה כה מורכב, והקשרים בין חלקיו השונים כה הדוקים, שמלחמה לא מסבה יותר תועלת לאף צד, גם לצד המנצח, ועדיף להימנע ממנה ככל האפשר.
 
למעלה