"הוא כבר לא דימה. רק דין"

beatman

Member
"הוא כבר לא דימה. רק דין"

דימה מירושניקוב נחת מאוקראינה ישר לכיתה ג' בישראל. את קבלת הפנים הכואבת שחיכתה לו שם, הוא לא שוכח. הסנדוויץ' שאמו סבטלנה הכינו לו - עם נקניק וגבינה צהובה - הספיק בשביל שכל יתר הילדים ילעגו לו. ספתח ל"גזענות ועלבונות שחוויתי עד שהחלטתי לשנות את השם שלי", הוא חושף. היום, בגיל 28, הוא כבר לא דימה. רק דין - כי "נמאס לי שאני מכיר בחורה והדבר הראשון שהיא שואלת זה אם אני רוסי". אתם בטח מכירים אותו כפולצ'ק - החובש הדתי שגונב את ההצגה ב"תאג"ד", הלהיט התורן מבית yes.

הקשיים האלה לא רק גרמו לו לשנות את השם - הם דרבנו אותו. בשירותו הצבאי התגייס ליחידה מובחרת, ותכנן להישאר עוד שנים ארוכות על מדים - אבל פציעה במהלך מבצע חשאי חיסלה את החלום על קריירה צבאית. "אסור לי לדבר על זה", הוא מדגיש, "אני רק יכול לומר שראיתי את המוות מול העיניים. חשבתי שלא אצא מזה".

מה עובר בראש ברגעים האלה?
"אמא שלי. לא ראיתי אירוע ספציפי מול העיניים או משהו כזה - פשוט ראיתי תמונות שלה רצות. לא הרגשתי כאב, יש כל כך הרבה אדרנלין שאתה לא מרגיש שום דבר. אני ממשיך להיזכר ברגע הזה עד היום. זה משהו שהולך איתך כל החיים". בעקבות הפציעה נותח בידו, עבר שלושה חודשים ארוכים של שיקום - ואיבד כמעט לחלוטין את הראייה בעינו הימנית. "אני הולך עם משקפיים, אבל הם בעצם רק לעין הפגועה", הוא אומר.

איך הפציעה השפיעה עליך?
"כשאתה קרוב למוות, אתה מתחיל לראות את החיים אחרת. לפני הפציעה הרגשתי שאני סוג של סופרמן, שאי אפשר להרוג אותי. אחרי הפציעה אתה מבין שכל אחד יכול למות. חשוב לי לומר שבתור לוחם שנפצע בצבא - אני דוגמה לכך ששירות בצה"ל לא עוצר הגשמת חלומות. אני לא אומר שכל אחד חייב להתגייס לקרבי או להתגייס בכלל - אבל נסו לתרום למדינה. זו המדינה שלנו, וצריך לאהוב אותה ולתרום לה".

ההסתכלות המחודשת שלו על החיים היא גם זו שהובילה אותו למסך. "אחרי שהשתחררתי מהצבא התחלתי ללמוד מנהל עסקים. זה מה שציפו ממני, החברים דחפו לזה, אז נרשמתי למרכז הבינתחומי", הוא נזכר. "אבל אחרי חצי שני, קלטתי שאני לא הולך עם החלום שלי, עם מה שרציתי לעשות כל החיים - שזה ללמוד משחק. עזבתי את הלימודים בבינתחומי באמצע השנה ונרשמתי לסטודיו של יורם לוינשטיין".

שנה אחרי שהחל את הלימודים שם - מורישניקוב הוזמן לאודישן לסדרה חדשה - זו שתוך זמן קצר תהפוך אותו לכוכב. "בהתחלה בכלל נבחנתי לגלם את הדמות של דניאל, למדתי את כל הטקסטים שלו", הוא מספר. "אחרי כמה שבועות עשיתי אודישן נוסף, לתפקיד של הנאו-נאצי, והתקבלתי. אבל אז קראו לי שוב, הפעם להיבחן לתפקיד של פולצ'ק. חיכיתי די הרבה זמן לתשובה, אבל בסוף קיבלתי אותו.

"אחרי שהודיעו לי שקיבלתי את התפקיד, הייתי בשוק. הודעתי לסוכן שלי (יוני דותן - ר"ב), ואמרתי לו שזה אומר שאצטרך לעזוב את הלימודים. הוא אמר שזה תפקיד ששווה את זה. אחר כך הוא כבר אמר לי שכדאי שאחזור - אבל ניסינו בכמה קונסטלציות, ולא הצלחנו".

לימודים או לא, התפקיד עשה את שלו. "תאג"ד" הפכה מיד עם עלייתה ללהיט - ושורה של שחקנים אלמונים יחסית זכו בן רגע למעמד של כוכבים. מורישניקוב, בינתיים לפחות, נהנה מהפרסום שהגיע משום מקום. "אני מת על זה שאנשים באים אליי ועושים איתי סלפי", הוא מודה. "זה מחמיא. אני אף פעם לא אומר 'אל תצלמו אותי' - להיפך, אם אני רואה שמישהו מזהה אותי ומתבייש לגשת, אני הולך אליו ואומר לו שאני רוצה להצטלם איתו.

"זה היופי בעידן שלנו. אני זוכר את עצמי בתור ילד קטן, רואה סדרות ומת לפגוש את הכוכבים - אבל יכולתי רק לחלום על זה. היום הכול נגיש יותר. יש אינסטגרם. יש פייסבוק. אנשים מבקשים ממני דברים. אני משתדל לענות לכולם - אבל אם באמת אענה לכולם כנראה לא אניח לטלפון. אני שולח סרטונים עם איחולים למשל, במיוחד לחיילים. זה הכי כיף שיכול להיות".

אתם קאסט של שחקנים צעירים, איך הייתה ההרגשה על הסט?
"זה שרוב הקאסט לא מוכר יצר בינינו חיבור מדהים. אני בקשר היום עם רוב השחקנים. אנחנו נפגשים, אפילו רואים פרקים ביחד. הייתה אווירה טובה שם. אני חושב שהסדרה כל כך הצליחה גם כי אנחנו באמת חברים. אני נפגש עם אור אדרי (בן לולו) על בסיס יום-יומי. אני נפגש גם עם אינה בקלמן (רונה) ותומר קפון (דניאל). דניאל גל (רתם) היא כמו אחותי הגדולה. באמת יש אווירה מיוחדת כשמגיעים לסט וכולם אוהבים זה את זה. וכמובן ציון רובין הבמאי ויוצר הסדרה. לתחושה הזו על הסט סייע גם ציון רובין, הבמאי והיוצר".


"אסור לנו העולים להתבייש במי שאנחנו"
מירושניקוב הגיע לישראל רק עם אמו. את אביו לא ממש הכיר - הוריו התגרשו עוד קודם לכן, והעלייה ארצה ניתקה אותו מהמשפחה באופן סופי. כל זה השתנה כשדין היה בן 17. "פתאום התחלתי לשאול את אמא 'מה עם אבא?' ו'למה התגרשתם?'. אמרתי לה - מה שהיה ביניכם זה סבבה, אבל אני רוצה לחזור להיות בקשר איתו".

החיפושים לא היו פשוטים אחרי נתק כל כך ארוך. לבסוף, אחרי חודש ובעזרתה של חברה של המשפחה, עלה בידיהם לאתר אותו. "נסעתי לאוקראינה, הלכתי למקום העבודה שלו", הוא משחזר. "זה היה רגע מרגש: הוא היה שקוע בעבודה, ואני אמרתי לו 'פאפא'. הוא הסתובב בדרמטיות, עברה חצי דקה מתוחה במיוחד. ואז הוא אליי, התחבקנו ובכינו. גיליתי גם שיש לי אח קטן".

אתם בקשר היום?
"ראיתי אותו לאחרונה לפני חצי שנה. הוא לא גידל אותי, הוא אבא שלי רק במובן הרשמי - אבל אנחנו מדברים פעם בחודש. עם אחי הקטן אני בקשר מצוין, וזה חשוב לי. לא מזמן הוא בא לבקר אותי בישראל ובילינו יחד".

את השיחה הזו אנחנו מקיימים כשמירושניקוב אורז את חפציו, בדרך למסע של חודש בארצות הברית - במסגת מיזם של ארגון נכי צה"ל שנועד לסייע להסברה הישראלית. הרגע הזה, שבו הוא הופך להיות הפנים של מדינת ישראל - זה הניצחון הגדול שלו על הקשיים שחווה בילדותו. "כל החיים שלי ניסיתי להיות יותר ישראלי", הוא מסביר. "תחשוב - אתה מגיע לישראל ואומרים לך 'יא רוסי מסריח', וכשאתה באוקראינה, לא רוצים אותך. זה מתסכל".

מה אתה זוכר מהילדות בארץ?
"את הגזענות. כשהיו אומרים לי 'רוסי מסריח' ישר הייתי מחזיר עם אגרוף או סטירה. הקללה הזאת הייתה מקפיצה אותי. כשאמא שלי הייתה מתקשרת, הייתי זז הצידה כדי שלא יצחקו עליי שהיא מדברת ברוסית. כדי להיפטר מהמבטא אמרו לי לגרגר מים כל יום ולעשות ררר - וככה הרי"ש שלי נעלמה. בדיעבד, אני מבין ששיניתי את השם מפני שהתביישתי במה שאני. היום אני יכול להגיד לכל העולים החדשים - אסור לנו להתבייש במי שאנחנו. לי אין בעיה שיקראו לי דימה, אני מספיק בטוח בעצמי. מי שלא טוב לו - יום טוב לו".


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4887094,00.html
 
מעניין לערוך סקר קצרצר על אודות הכריך

כמה מתוך גולשי הפורום הזה היו מקבלים כריכים עם גבינה ונקניק לבי"ס? אצלנו בבית ועד לחזרתי בתשובה, לא שמרו על הכשרות בשום צורה וגם לא ידעו על כך הרבה, אבל לבית הספר הייתי מקבל או כריך עם גבינה צהובה או כריך עם נקניק, אך לא בערבוביה. מה שכן, מדי פעם, לימי הולדת וכו' אימא הייתה מכינה "כריכים חמים" בתנור, עם נקניקיות ופרוסות גבינה צהובה מעליהן.
 

beatman

Member
אני שומר כשרות מגיל צעיר ולא זכור לי שקיבלתי כריכים מעורבים

הוריי לא בדיוק שומרים.
אני זוכר שהיו 'רוסים' שהיו מביאים מדי פעם מזון לא כשר.
אני דווקא זוכר מהיסודי הממלכתי דתי שלמדתי בו, בחור דתי אחד ישב בהפסקה ואכל פיתה עם נקניק ביד אחת וביד השניה החזיק שוקו ושתה ממנו לאחר כל ביס ובכלל לא שם לב.
מישהו מהתלמידים ראה ורץ לקרוא למורה, שבאה בבהלה וצעקה עליו איך הוא לא מתבייש לאכול כך בשר וחלב יחדיו, הוא התעצבן ויצא מהכיתה.
בכיתה ח' או ט' אני זוכר בחור עולה חדש הביא לחמניה עם נקניקיה וגבינה וזכה לתגובה של אחד החבר'ה בכיתה: "מה זה, מי מביא אוכל לא כשר", אבל הוא לא הציק לו יותר מדי, רק היה מופתע והעיר בקול.
&nbsp
אם לא שמרו אצלך כשרות אז מדוע לא ערבבו בשר וחלב בסנדויצ'ים ?
לפי מה שאני רואה, זה סנדביץ' סובייטי נפוץ.
 
שאלה טובה

שניצלים מבשר חזיר, למשל, די כיכבו אצלנו בבית בבריה"מ, אבל משום מה לא היו כריכים מעורבבים.
 

beatman

Member
אהבת מזון לא כשר, דוגמת חזיר, לפני שחזרת בתשובה ?

אני שומע לעיתים מזוללי טרפות שאם הם היו רוצים לחזור בתשובה, היה להם מאוד קשה לשמור כשרות.
 
הייתי יחסית קטן, אני לא זוכר

אבל לא נדמה לי שהייתה לי איזושהי חיבה יתירה דווקא לבשר חזיר וכיו"ב.
 

Astroo

New member
אבל הכריכים בטח היו עם חמאה

בבריה"מ לא היה נהוג להכין כריכים עם גבנ"צ ונקניק גם יחד. אבל לא היה נהוג לשים נקניק ישר על הלחם, אלא על שכבת חמאה.
 

beatman

Member
באמת ?

אני רואה את זה המון בסרטים ותמונות.
שמים גבינה ונקניק/פסטרמה יחדיו, אולי יש גם חמאה למטה.
 

beatman

Member
למשל בסדרה אינטרני, בפרסומות שונות

אולי זה משהו חדש, או שזה סתם צירוף מקרים.
 

Astroo

New member
כן, זה משהו חדש מעידן השפע

בבריה"מ לאכול גבינה עם נקניק נחשב לבזבזנות ומותרות.
 

TaL53

New member
הבאתי כריכים כאלה לב"ס

בהתחלה הילדים התפלאו אבל אחרי שטעמו חלק ביקשו מההורים גם כזה שילוב
 

lEchoesl

New member
אני לקחתי, אבל הכריך הכי טעים שהיה יכול להיות זה כריך

שעשוי מלחמניה עם שומשום. אתה מורח שוקולד נוטלה בשכבה טובה ומעל שם גבינה צהובה ושם לטוסט הנפתח נסגר. זה אחד הדברים.
 
הסבתא של אשתי אמרה לה לשמור כשרות בנושא דגים

משום מה היא לא אמרה לה על בשר וחלב
אז אשתי רגילה לשמור כשרות בנושא דגים , אבל למרות שאמרתי לה על בשר וחלב , פה ושם היא אכן אוכלת לא כשר .
היא גודלה על ידי האמא כלא יהודיה , חשבה שהדת היא לפי האבא
עד שאמרתי לה שהיא יהודיה לפי האמא והסבתא .
הסבתא משום מה לא אמרה לה שהם יהודים , אלא שהם אחרים
לא כמו הנוצרים , קצת מוזר כי הסבתא שמרה מצוות, בסתר כמובן .
 

Astroo

New member
סיפור מאוד תמוה

יכול להיות שסבתא שלה היתה סטארוברית או סובוטניקית
 
לא הסבתא הייתה יהודיה כשרה בשם חנה

אם כי בתעודות היא רשומה גנה ולא חנה בכדי להסתיר את היהדות .
היא אמרה לאשתי בפירוש שהיא ז'יד .
אחותה של הסבתא הושמדה בשואה בבלרוס , היא לא הייתה קומוניסטית
אז היהודים הושמדו ראשונים .
האם אכן פחדה והתכחשה ליהדות עד היום היא פוחדת מאנטישמיות
היא גרה בקייב , גרתי אצלה בבית שבועיים .
לא הרגשתי בשום אנטישמיות מסביב , למרות שבולט שאני לא אוקראיני
זה לא שאין אנטישמיות אבל זה לא היה מורגש בסביבה של הבית שלה .
 
למעלה