משפחה מאשקלון עם 2 ילדים גורשה לאוקראינה

beatman

Member
משפחה מאשקלון עם 2 ילדים גורשה לאוקראינה

במשך 15 שנה מנסים בני זוג מאשקלון להסדיר את מעמדם כעולים במסגרת חוק השבות. לבני הזוג שני ילדים שמכירים רק את התרבות היהודית-ישראלית, והם טוענים כי אחת מהסבתות שלהם נספתה בשואה. משרד הפנים: "נמצא כי עליהם לעזוב את ישראל וכי אינם זכאים למעמד בארץ"

אם לא יקרה שינוי של הרגע האחרון ייאלצו בסוף החודש קטרינה וסרגיי פליקן־מזור לעזוב את הבית שהקימו באשקלון ולחזור לאוקראינה יחד עם שני ילדיהם, קיריל וקירה, שנולדו וגדלו בארץ. ב־15 השנה האחרונות מנסים בני הזוג לקבל מעמד של עולים במסגרת חוק השבות, אך נתקלים בסירוב של משרד הפנים. גם מספר עתירות שהגישו לבג"ץ נדחו, ובני הזוג התבקשו לעזוב את הארץ ולחזור לאוקראינה, בה מתנהלת כעת מלחמת אזרחים.

בני הזוג מבקשים להכיר בהם כבעלי זכאות להתגורר ולחיות בארץ על סמך יהדותו של סרגיי, אותה הם מנסים להוכיח. לטענת סרגיי, הוא נולד לאם יהודייה ואומץ באופן חוקי על ידי אביו החורג, שהיה יהודי גם כן. אם יוכר כיהודי יהיו זכאים גם קטרינה ושני ילדיו לחיות בארץ מתוקף חוק השבות. בני הזוג הגישו בשבוע שעבר, באמצעות עו"ד אראל גלבוע, בקשה מחודשת לדיון נוסף ומכריע.

הם הצליחו לאתר קשישה מאוקראינה המכירה את המשפחה של סרגיי, שיכולה לטענתם להעיד כי סבתו הייתה יהודייה שנרצחה על ידי הנאצים. "אנו פועלים בכל המאמצים ובזמן הדחוק שנותר לנו בכדי להביא את העדות החדשה", מסביר עו"ד גלבוע.

בשבועות האחרונים מסתובבים בני הזוג בקרב בני הקהילה האוקראינית ברחבי הארץ כאחוזי דיבוק, מנסים לאתר עדויות וראיות שיוכיחו את יהדותו של סרגיי. הם מסרבים להתחיל במלאכת האריזה ולא מראים כל סימן או כוונה לעזוב את הארץ. "כל החיים של הילדים עברו פה עם החברים ועם המשפחה", אומרים קטרינה וסרגיי, "ועכשיו אנחנו צריכים לעזוב את כל החיים שלנו ולחזור לאוקראינה, למקום שאנחנו בקושי זוכרים והילדים בכלל לא מכירים".

"אמרו לה שאנחנו גויים"
בסוף השבוע שעבר קיבלה קירה (11), תלמידת כיתה ה' בבית הספר כוכב הצפון, תעודה עם הצטיינות יתרה בתנ"ך ובמקצועות
נוספים הקשורים ליהדות. "היא ממש טובה בתנ"ך, מאוד אוהבת מורשת ויהדות", אמרה קטרינה. "היא אפילו הכניסה לנו כל מיני מנהגים שקשורים ביהדות. מה שהכי עצבן אותה היה שאמרו לה שאנחנו גויים. בחנוכה הדלקנו חנוכייה כל החג, בפורים היא התחפשה ובפסח חגגנו את הסדר. הילדים בלי מצב רוח מאז שהם שמעו על ההחלטה. הם מסתגרים בחדר מאוד עצובים ואני מבינה אותם, זה מאוד מאוד קשה להם. איך אפשר לזרוק אותנו בחזרה למקום מסוכן מבחינה ביטחונית? זו תהיה סכנת חיים עבורנו לזרוק אותנו ללב הקרבות".

סיפורם של השניים מתחיל לפני כ־15 שנה, כשחתמו על הסכם ידועים בציבור שקיבל תוקף של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב. לבני הזוג נולדו שני ילדים, קירה וקיריל (7), שקיבלו מספרי תעודות זהות ישראליים.

עוד לפני כן הייתה קטרינה נשואה ליהודי ועלתה ארצה בעקבותיו. לאחר כשנה וחצי השניים התגרשו ותהליכי התאזרחותה במסגרת נישואיה ליהודי הופסקו. סרגיי הגיע ארצה כתייר לאחר שסיים שירות חובה בצבא האדום ובצבא אוקראינה. הוא הצטרף לאמו לידיה, לאביו המאמץ בוריס ולשני ילדיהם הביולוגים, שהתגוררו בארץ והוכרו כעולים במסגרת חוק השבות.

מאז שנישאו מתנהלים בני הזוג מול משרד הפנים באשקלון בניסיון להכיר בהם כעולים בעלי זכויות, אבל ללא הצלחה. במהלך השנים האלה הקימו סרגיי וקטרינה בית באשקלון, מצאו פרנסה קבועה והביאו לעולם שני ילדים שחיים את התרבות הישראלית ואת המורשת היהודית. בשבע השנים האחרונות הגישו בני הזוג מספר עתירות לבג"ץ שנדחו, לטענת עו"ד גלבוע, בשל עניינים פרוצדורליים.

תיק הראיות הושמד
בבקשות ובעתירות מבקש סרגיי להכיר בזכויותיו בשני אופנים: יהדותו של אביו המאמץ, שגידל וחינך אותו לאחר שאביו הביולוגי נפטר כשהיה בן שנה; ויהדותה של אמו לידיה, שלגביה נטען כי סבתה הייתה יהודייה שנרצחה על ידי הנאצים. לדברי עו"ד גלבוע, אמה של לידיה לא נרשמה כיהודייה במרשם התושבים הסובייטי כי פחדה מהאנטישמיות שרווחה בברית המועצות.

"עניין יהדותה וסופה המר והאכזרי של סבתה של לידיה בשל היותה יהודייה אומת בפסק דין אוקראיני, שהוגש לשר הפנים", טוען עו"ד גלבוע. "לידיה עשתה מאמצים עליונים לקבל את מלוא התיק מבית המשפט באוקראינה, אולם התיק הושמד בגלל התיישנות. מסיבה זו נמנע מלידיה להציג את מלוא הראיות שעל פיהן נפסק כי סבתה של לידיה יהודייה, ולכן גם אמה וגם היא יהודיות".
בעתירה נטען כי בשנת 1994 הוכרה לידיה כיהודייה על ידי בית המשפט בסלאבינורסרבסק שבאוקראינה. בפסק הדין צוין כי לידיה, בעלה בוריס ושלושת ילדיהם יהודים. לידיה ובוריס עלו לישראל עם שניים מילדיהם ב־1995. בנם הבכור, סרגיי, לא יכול היה לעלות ארצה איתם מאחר ששירת שירות חובה בצבא האדום. לאחר שסיים את שירותו הגיע סרגיי ארצה כתייר וניסה לקבל מעמד של עולה כיהודי או כבנו של יהודי, אולם סירבו לכל בקשותיו. בני הזוג ניסו בכל דרך אפשרית לקבל מעמד של עולים חדשים או לחילופין תושבים קבועים בישראל, אולם כל מאמציהם עלו בתוהו.

"עניינם מעולם לא נבדק לעומק פרט לתשובה בלתי מנומקת של משרד הפנים, שסירב לקבל את פסק הדין האוקראיני בלא הנמקה של סירובו", טוען עו"ד גלבוע. בני הזוג פנו גם לשר הפנים בערר על הסירוב שקיבלו ממשרד הפנים באשקלון, אולם לדבריהם גם ערר זה לא נידון כלל.

עוד עלה מהעתירה כי לשני הילדים ניתנה תעודת זהות ישראלית, אך בוטלה תעודתו של קיריל. הסיבה: קירה נולדה לפני שנשללה תעודת הזהות של קטרינה, שהייתה נשואה כאמור ליהודי. קיריל נולד לאחר שהתהליכים בעניינה נעצרו, ולכן אינו זכאי מבחינת המדינה לתעודת זהות.

למרות זאת הצליחו ההורים לרשום גם אותו למערכת החינוך באשקלון, וכיום לומדים שני האחים בבית הספר כוכב הצפון. "שני הילדים לומדים במערכת החינוך הישראלית, כל תרבותם ישראלית ואינם מכירים כל ארץ אחרת", טען עו"ד גלבוע, שפנה בבקשת סיוע מהעמותה לזכויות המשפחות המעורבות ולעמותת רופאים לזכויות אדם.

עוד נטען בעתירה כי "גם שפת אמם עברית והם צברים לכל דבר ועניין. הם אינם מכירים כל תרבות אחרת, אלא את התרבות הישראלית-יהודית בלבד. למעלה מ־15 שנה מתנהלים הליכים של העותרים מול משרד הפנים. למעלה משבע שנים מתנהלים הליכים של העותרים בערכאות שונות. לאורך כל אותן שנים בנו העותרים חיים בארץ, והם נותרו תלויים בין שמים וארץ".

נרדפים פעמיים בגלל יהדותם
קטרינה וסרגיי חוששים מהרגע שבו יישלחו לאוקראינה, בגלל מלחמת האזרחים המתנהלת שם. "השבת העותרים למלחמת האזרחים באוקראינה מסכנת את חייהם", טוען עו"ד גלבוע. "לוהנסק, עיר מגוריו של סרגיי טרם עלייתו ארצה, הייתה לאזור קרבות במלחמת אזרחים עקובה מדם. עיר זו מצויה במוקד הקרבות באוקראינה ורבים מהתושבים נמלטו. נציבות הפליטים של האו"ם מדווחת על זרם של פליטים הנמלט מאוקראינה. גירוש העותרים מישראל לשם עלול לעלות להם בחייהם, בייחוד לאור נסיבות חייו הייחודיות של סרגיי, ששירת הן בצבא הרוסי והן בצבא אוקראינה. מאז ראשית המשבר ההומניטרי באוקראינה רבו מעשי האנטישמיות והוונדליזם כלפי בתי כנסת, בתי קברות יהודיים ואתרים להנצחת השואה ומתקפות אלימות כנגד היהודים עצמם".

עו"ד גלבוע מצביע על מצב אבסורדי שעלול להיווצר במידה ובני הזוג יגורשו: "יהודים שגורשו מישראל משום שישראל סירבה להכיר ביהדותם, ימצאו עצמם נרדפים ובסכנת חיים באוקראינה בשל יהדותם".


http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4825375,00.html
 

Astroo

New member
אני לא מבין את האנשים האלה

15 שנה הם לא מצליחים לקבל מעמד קבע בישראל, אי אפשר היה בזמן הזה כבר לעבור לקנדה או אוסטרליה? הרי מדובר באנשים צעירים, בריאים וכנראה משכילים. חייבים ללכת עם הראש בקיר, בשביל הזכות המפוקפקת לגור באשקלון?
 

lEchoesl

New member
לא חייבים, אבל לא כולם רוצים להגר לקנדה ואוסטרליה

חבל להשליך את הרצון האישי שלך על הרצון של אנשים אחרים. ועוד משהו. לדעתי אם הם היו רוצים להגר לקנדה או היו יכולים נראה לי שהיה להם יותר פשוט לעשות את זה מאוקראינה [אבל אני קצת לא בטוחה בזה].
&nbsp
 

Astroo

New member
זה נקרא בקרת נזקים

אם מנסים לעשות משהו במשך שנים ולא מצליחים, זה הזמן להסיק מסקנות ולשנות את הכיוון.
 

lEchoesl

New member
גם בתנאי של אמונה שלמה שזה המקום שאתה רוצה לחיות בו?

אם כול האנשים היו מוותרים על מה שהם נלחמים עליו, הרבה אנשים לא היו משיגים את מה שהם השיגו. אני בטוחה שאם הם לא עברו מפה, הייתה להם סיבה לזה.
 
אתה מצדיק את התנהלות השלטונות?

עם כל הכבוד למשפחה הנ"ל, נראה לי שיש יותר "עניין ציבורי" ביחס של השלטונות ל"מקרים" כאלה, מאשר בשיקולי הדעת של משפחה אחת. לא כך?

בנוגע לשיקולי הדעת של המשפחה, האם ישנם בידיך כל הנתונים, שאתה יודע יותר טוב מהם מה הם אמורים לעשות?

האם קנדה מחכה להם?
האם היא בכלל קורצת להם?
האם הילדים שנולדו וגדלו כאן ממש רוצים שיקרעו אותם מביתם וישליכו אותם למקום זר?

מכיר את הסיפור על המתנה לאוטובוס?
אם הייתי יודע מראש שהאוטוסוס יגיע עוד שעה, הייתי הולך ברגל.
אבל כאשר אני מגיע לתחנה, אין לי מושג מתי יגיע האוטובוס. אולי הוא יגיע מהר? לא מתחשק לי ללכת ברגל.
הבעייה מתחילה כאשר כבר חיכיתי הרבה זמן, והאוטובוס לא בא: מצד אחד, חבל לוותר וללכת ברגל, אם כבר חיכיתי כל כך הרבה זמן, וגם גדלה הסבירות שהאוטובוס יגיע בקרוב. אבל מצד שני, לך תדע, אולי יש תקלה? זה לא טפשי לחכות עוד ועוד?

הנמשל ברור?

בנוגע לשלטונות, כשרוצים - מוצאים פתרון. עבור שורה אוברוב הרי מצאו פתרון. לא כך?
 

yaak

New member
אצל שלטונות ההגירה האמריקאים גם היו מצפים להקלות?

 

beatman

Member
מה שעצוב שכל מיני מסתננים מאפריקה ופלאשמורה חוגגים באין

מפריע.
ומשפחה כזאת מגורשת ללא רחמים.
&nbsp
כי הרבה יותר קל ונוח לגרש אותם מאשר את כל המשלחות האפריקניות שכבשו את דרום ת"א.
 

Astroo

New member
נראה שהשלטונות פעלו במסגרת החוק

אולי היה אפשר להתחשב בהם מטעמים הומניטריים, לפנים משורת הדין, אבל נראה שנתנו להם מספיק זמן לעתור לכל הערכאות האפשריות.
 
לפי מה זה נראה כך?

אתה מכיר את כל פרטי הדיונים הרבים שהתקיימו בנושא? את כל הטענות והטענות הנגדיות, והצלבת אותן מול ספרי החוקים?
 

Astroo

New member
לפי המידע הרשום ב-2 הכתבות

מותר לי להביע דעה גם בלי שקראתי את כל הפרוטוקולים של כל הדיונים. זה בסה"כ פורום אינטרנטי. עצם זה שהוגשו ערעורים ועתירות והתקיים בהן דיון, אומר שהכל חוקי.
 
ללא ספק "מותר לך להביע דעה"


פשוט התעניינתי, על מה היא מבוססת.
לי נראה לפי הכתבה, שעצם העובדה שהוגשו ערעורים ועתירות, ע"י עורכי דין, אשר ללא ספק מכירים את החוקים, מעידה על גמישות מסוימת בפרשנויות לדקויות שונות של החוקים.

עובדה, שעבור שורה אוברוב נמצא פתרון - לאחר התערבותם של אישים מסוימים


אני גם משער - בלי נדר! רק השערה! - שעומדות כאן זו מול זו: חמלה אנושית פשוטה, לעומת נטייה להצדיק בכל את הרשויות.
 

Astroo

New member
נכון, היה מקום לגמישות וחמלה מצד הרשויות

מצד שני, הם לא חייבים להפגין את הגמישות והחמלה האלה.
אוברוב זה מקרה אחד (שר הפנים רשאי להעניק תושבות קבע למי שתרם תרומה יחודית לתרבות/ספורט/כלכלה בישראל). והמשפחה הזאת זה מקרה אחר (כנראה מדובר באנשים רגילים מן הישוב).
 
לא התכוונתי לחמלה מצד הרשויות

אלא לשתי גישות שונות מצד הגולשים בשרשור הנוכחי.

בנוגע לרשויות, אם החוק גמיש דיו, ההכרעה היא סובייקטיבית.

במקרה הנ"ל ההכרעה היתה נבזית ומרשעת: גם קרעו את הילדים מהסביבה האחת והיחידה בה הם נולדו וחיו, גם את אבא שלהם קרעו באכזריות מהוריו, וגם בתור בן מאומץ הפלו אותו לרעה בהשוואה לבן ביולוגי.

נוסיף לכך את הביצוע השפל של הגירוש באישון לילה - בדיוק כאשר חברת כנסת ניסתה לברר את כל הנסיבות.

נוסיף לכך את אכזריותם הידועה לשמצה של שוטרי ההגירה, מן הסתם בהשראת הבוסים שלהם. דני אדינו אבבה כתב ידיעות אחרונות תיאר זאת היטב. אבבה, שהוא ממוצא אתיופי, התחפש לפליט מאפריקה וגר עם פליטים מאפריקה, וראה במו עיניו את השתוללות השוטרים הנ"ל, ואף ספג את נחת זרועם - לפני שהספיק לפתוח את פיו ולהציג את תעודותיו.
גם אני אישית ראיתי פשיטה אימתנה של החבר'ה האלה על נשים "רוסיות" רגילות שחיכו לאוטובוס בתל אביב. מעניין, שעם התקרב השוטרים, נמלטו מהמקום בזריזות כמה נשים בנות חזות דרום-מזרח אסייתית.
 
אין לי מושג.

הם הגיעו מאינשהו בפתאומיות שהפחידה את כולם, דרשו מהן בגסות להציג תעודות זהות אחת חיפשה בארנק, הראתה כרטיסי מרפאה, כרטיסי אשראי ושאר מסמכים, אך את תעודת הזהות שכחה בבית אני התערבתי ואמרתי שהיא יום-יום נוסעת כאן ולמה קופצים עליה ודרשתי מהם להציג תעודות. בסוף הם רק הזהירו אותה והסתלקו
 

Astroo

New member
ברור שאם זה היה תלוי בי

הייתי משאיר אותם כאן מטעמים הומניטריים.
אבל עדיין לא ברורה לי ההתנהגות של המשפחה עצמה: להיות 15 שנה ללא מעמד חוקי בישראל ולא לעבור לקנדה/אוסטרליה/אירופה? נראה כמו רשלנות מצדם.
 
למעלה