"קצבת ליברמן": באוצר שוקלים עוד 750 שקל בחודש לעולים מרוסיה
שר הקליטה, זאב אלקין (הליכוד), התחיל כבר לפני חודשיים לקדם באופן אינטנסיבי את ההצעה להעניק פנסיה מיוחדת לעולים מחבר המדינות שמגיעים בשנים אלה לגיל פרישה - ומכיוון שחיו בישראל מספר מועט של שנים, נאלצים להסתפק בפנסיה זעומה.
אלקין עומד בראש ועדה מיוחדת שבוחנת בחודשים האחרונים מתן פתרונות בעניין. עלות הפתרונות שבהם דנה הוועדה נאמדת ב-2.3 מיליארד שקלים בשנה - וראש הממשלה, בנימין נתניהו, הודיע בתחילת השבוע שעבר כי הוא מתכוון למצוא פתרון לבעיית הפנסיה של העולים.
ההצטרפות הצפויה של ישראל ביתנו לקואליציה העלתה את הנושא לראש סדר העדיפויות הממשלתי. ח"כ אביגדור ליברמן, יו"ר ישראל ביתנו, הציב את הטיפול בו בין התנאים להצטרפות סיעתו לקואליציה.
עלות התוכנית של ישראל ביתנו, שהוצגה ב"ועדת אלקין" על ידי הח"כ לשעבר ליאון ליטינצקי ונחשפה ב-TheMarker, היא כ-3 מיליארד שקלים בשנה.
אין זה מקרה ששני חברי כנסת, משתי מפלגות שונות, מקדמים עתה את הנושא הזה. בקרב יוצאי חבר המדינות מדווחים כי זהו נושא בוער בקרב מי שעלו לישראל בשנות ה–90, שרבים מהם מגיעים בשנים אלה לגיל הפרישה.
אחד ההסברים למפלה שספגה ישראל ביתנו בבחירות האחרונות הוא בדיוק הנושא הזה: העובדה שליברמן לא עסק עד כה בקידום פנסיה לעולים מרוסיה עלתה לו באובדן של מנדטים שלמים — כוחה של המפלגה ירד מ–15 מנדטים בכנסת ה–18 ל–11 בכנסת ה–19, ולשישה בלבד בכנסת הנוכחית, לפני פרישתה של אורלי לוי־אבקסיס.
משרדי האוצר וראש הממשלה שוקלים לבטל לפיכך את מדרגת קצבאות הזקנה הנמוכות בביטוח לאומי — כחלק מהמשא ומתן הקואלציוני. כיום העולים החדשים נפגעים גם בשל פנסיה צוברת נמוכה, בשל מספר שנות חיסכון מועטות שהם צברו מאז שעלו, וגם בשל מדרגת הביטוח הלאומי הנמוכה המשולמת להם — מדרגה מינמלית של 1,530 שקל בחודש לעומת קצבת זקנה של כ–2,300 שקל בחודש, שמקבלים כל ילידי הארץ, גם אם לא עבדו, פרט לעקרות בית.
ביטול מדרגת הביטוח הלאומי הנמוכה בקצבאות הזקנה יעניק לעולים החדשים תוספת של עד 800 שקל לקצבת הזקנה שלהם, ובכך ישווה את מעמדם לזה של ילידי הארץ. גם עקרות הבית ייהנו מכך.
צירוף נסיבות הביא לכך שדווקא העולים מחבר המדינות סופגים ירידה דרמטית ברמת החיים שלהם עם הגיעם לגיל הפרישה. ראשית, גל העלייה הגדול התרחש בתחילת שנות ה–90, בדיוק עם המעבר של ישראל מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת. בפנסיה התקציבית היה סעיף מיוחד שטיפל בפנסיה של עולים חדשים ואיפשר להם להגיע לקצבה ראויה. בפנסיה הצוברת אין פתרון דומה. חלק גדול מהעולים עלו לארץ בני 40–50, כלומר צברו כ–15–25 שנות חיסכון בלבד עד הפרישה. בעידן של פנסיה צוברת, אין סיכוי לצבור במעט כל כך שנות עבודה קצבת פנסיה סבירה. גל העולים הזה מגיע עתה לגיל פרישה, ומוצא עצמו בפני שוקת שבורה.
שנית, העולים מרוסיה, בחלקם הגדול, היטיבו להשתלב בשוק העבודה הישראלי. הם מצאו פרנסה כרופאים ומהנדסים, והתברגו היישר אל לבו של מעמד הביניים. רק שההתברגות הזאת נמשכה רק כל עוד הם עבדו. ברגע שהגיעו לגיל פרישה, הם חוו ירידה דרסטית ברמת החיים כתוצאה מהצבירה הפנסיונית הדלה שלהם. אפשר להוסיף על כך את העובדה שגם קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי תלויה במספר שנות השהות בארץ (שהות, לא עבודה), כך שהעולים מרוסיה הפסידו פעמיים — קצבת הביטוח הלאומי שלהם דלה, וגם הפנסיה שלהם נמוכה להחריד.
ההערכה היא כי אם ישראלי ממוצע נהנה מקצבת פנסיה בהיקף של 60%–70% משכרו האחרון, העולים מרוסיה מתרסקים אל קצבת פנסיה של 30%–40% בלבד. כך נולדו הסיפורים המזעזעים על רופאים שפורשים עם פנסיה של 1,200 שקל בחודש. להבדיל מגלי עלייה אחרים, מאתיופיה למשל, הבעיה של העלייה הרוסית היא דווקא ההצלחה שלה — ההתברגות במשרות של מעמד הביניים, ואז ההתרסקות לחיי עוני לאחר גיל הפרישה, שיצרה משבר נורא. המשבר הזה מזין התמרמרות עצומה בקרב העולים, שהולידה לחץ על חברי הכנסת המייצגים אותם לפעול בנושא.
אין מחלוקת על כך שקיימת בעיה ברמת הפנסיה של העולים מרוסיה בפרט, וברמת קצבאות הזקנה וקצבאות הבטחת ההכנסה שמשלמת ישראל לקשישיה בכלל. התמיכה של הביטוח הלאומי בקשישים היא מהנמוכות במערב. בישראל מתהדרים שכפיצוי על כך, רובד הפנסיה השני שלנו, החיסכון הפנסיוני הרגיל, הוא משוכלל ויעיל יחסית — אלא שהפיצוי הזה אינו קיים במקרה של העולים.
הגדלתן של קצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי, ובפרט של קצבאות הבטחת ההכנסה, שמשולמות לקשישים עניים ללא פנסיה, היא דרישה רווחת כבר זמן רב. גם הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח (OECD) המליץ על כך בדו"ח האחרון שלו בנושא ישראל, בשל שיעורי העוני הגבוהים של קשישים בה. במידה רבה זהו גם מהלך סוציאלי צודק, מפני שקשישים עניים אינם יכולים לשפר את מצבם באמצעות עבודה, וגם אין חשש כי קצבה תפגע בתמריץ שלהם לעבוד.
ובכל זאת, ישנה התנגדות רבה בדרגים המקצועיים במשרד האוצר להעלאה נוספת בקצבאות, לאחר שנעשו כבר שני סבבים של העלאה בשנים האחרונות — בשל העלות העצומה של המהלך, וגם משום שיהיו לצעד כזה השפעות רוחב שליליות על התמריץ לעבוד בקרב צעירים יותר. הכוונה בעיקר לחרדים, שקצבאות גבוהות פותרות עבורם את בעיית הקיום לאחר גיל הפרישה, ועלולות לפגוע בתמריץ שלהם לעבוד לפני גיל הפרישה. ואולם, שר האוצר, משה כחלון, מבקש למצוא פתרון לעניין, והוא נועד עם ליברמן בנושא בסוף השבוע.
על רקע זה מתנהל עתה המשא ומתן בין משרד האוצר, משרד ראש הממשלה, ישראל ביתנו והליכוד. הפתרונות מתפצלים לשניים. האחד, השוויוני, שגורס כי אין לשפר את הפנסיה לעולים מבלי לשפרה גם לישראלים ותיקים. עד 2008 לא היתה חובת חיסכון פנסיוני, ורבים לא חסכו לפנסיה — משום שאיש לא חייב אותם, ואולי מפני שהיו עניים מדי. הדעת נותנת שאין מקום להפלות לרעה את הוותיקים ולשפר את קצבאות הזקנה רק לעולים. הפתרון השוויוני מתמקד בהגדלת קצבאות הבטחת ההכנסה לקשישים העניים, ללא הבחנה בין עולים לילדי ישראל. הבעיה עם הפתרון הזה כפולה — גם התמריץ השלילי לתעסוקת חרדים, וגם עלות עצומה של מיליארדי שקלים.
העלות העצומה, בעידן שבו הממשלה מתקשה להתחייב להוצאות בשנים הבאות — מנגנון הנומרטור התקציבי, שנקבע בחוק, מחייב קיצוץ כבר בשנה זו בגין התחייבויות לעתיד — משמעה הכבדה ניכרת על תקציב המדינה, בשעה שהאוצר רוצה לייעד כסף רב ככל האפשר לאפיקים מעודדי צמיחה. הגדלת קצבאות הזקנה בוודאי אינה אפיק כזה. בנוסף, מדובר בהגדלת קצבאות למי שהיו בעלי שכר בינוני ואף גבוה, דבר שמעלה שאלות לגבי מידת הפרוגרסיביות של המהלך.
הפתרון השני, הבלתי־שוויוני, מטפל רק בעולים החדשים, מפני שהבעיה שלהם חמורה יותר.
לצדו עלו הצעות נוספות, למשל לאפשר לעולים חדשים להגדיל את החיסכון הפנסיוני שלהם בכך שאת תשלומי המס שלהם, עד לרמה של השכר הממוצע במשק, הם יפנו לחיסכון פנסיוני במקום לרשות המסים. ואולם, צעד זה יפתור רק את הבעיה רק של עולים שעדיין נמצאים בשוק העבודה, ולא יטפל במי שכבר פרשו או שנמצאים על סף פרישה.
ההצעות הבלתי־שוויוניות קלות יותר לעיכול תקציבית, מפני שהן נוגעות רק לאוכלוסייה מצומצמת — לדור של העולים מרוסיה מלפני 25 שנה, שמגיעים לגיל הפרישה בלי חיסכון פנסיוני הולם. העלות התקציבית תהיה נמוכה בהרבה מזו של ההצעה להגדיל את קצבת הבטחת הכנסה לכלל האוכלוסייה, אך כאמור, הפתרון הזה מעלה שאלות של חוסר שוויוניות.
http://www.themarker.com/news/1.2950581
שר הקליטה, זאב אלקין (הליכוד), התחיל כבר לפני חודשיים לקדם באופן אינטנסיבי את ההצעה להעניק פנסיה מיוחדת לעולים מחבר המדינות שמגיעים בשנים אלה לגיל פרישה - ומכיוון שחיו בישראל מספר מועט של שנים, נאלצים להסתפק בפנסיה זעומה.
אלקין עומד בראש ועדה מיוחדת שבוחנת בחודשים האחרונים מתן פתרונות בעניין. עלות הפתרונות שבהם דנה הוועדה נאמדת ב-2.3 מיליארד שקלים בשנה - וראש הממשלה, בנימין נתניהו, הודיע בתחילת השבוע שעבר כי הוא מתכוון למצוא פתרון לבעיית הפנסיה של העולים.
ההצטרפות הצפויה של ישראל ביתנו לקואליציה העלתה את הנושא לראש סדר העדיפויות הממשלתי. ח"כ אביגדור ליברמן, יו"ר ישראל ביתנו, הציב את הטיפול בו בין התנאים להצטרפות סיעתו לקואליציה.
עלות התוכנית של ישראל ביתנו, שהוצגה ב"ועדת אלקין" על ידי הח"כ לשעבר ליאון ליטינצקי ונחשפה ב-TheMarker, היא כ-3 מיליארד שקלים בשנה.
אין זה מקרה ששני חברי כנסת, משתי מפלגות שונות, מקדמים עתה את הנושא הזה. בקרב יוצאי חבר המדינות מדווחים כי זהו נושא בוער בקרב מי שעלו לישראל בשנות ה–90, שרבים מהם מגיעים בשנים אלה לגיל הפרישה.
אחד ההסברים למפלה שספגה ישראל ביתנו בבחירות האחרונות הוא בדיוק הנושא הזה: העובדה שליברמן לא עסק עד כה בקידום פנסיה לעולים מרוסיה עלתה לו באובדן של מנדטים שלמים — כוחה של המפלגה ירד מ–15 מנדטים בכנסת ה–18 ל–11 בכנסת ה–19, ולשישה בלבד בכנסת הנוכחית, לפני פרישתה של אורלי לוי־אבקסיס.
משרדי האוצר וראש הממשלה שוקלים לבטל לפיכך את מדרגת קצבאות הזקנה הנמוכות בביטוח לאומי — כחלק מהמשא ומתן הקואלציוני. כיום העולים החדשים נפגעים גם בשל פנסיה צוברת נמוכה, בשל מספר שנות חיסכון מועטות שהם צברו מאז שעלו, וגם בשל מדרגת הביטוח הלאומי הנמוכה המשולמת להם — מדרגה מינמלית של 1,530 שקל בחודש לעומת קצבת זקנה של כ–2,300 שקל בחודש, שמקבלים כל ילידי הארץ, גם אם לא עבדו, פרט לעקרות בית.
ביטול מדרגת הביטוח הלאומי הנמוכה בקצבאות הזקנה יעניק לעולים החדשים תוספת של עד 800 שקל לקצבת הזקנה שלהם, ובכך ישווה את מעמדם לזה של ילידי הארץ. גם עקרות הבית ייהנו מכך.
צירוף נסיבות הביא לכך שדווקא העולים מחבר המדינות סופגים ירידה דרמטית ברמת החיים שלהם עם הגיעם לגיל הפרישה. ראשית, גל העלייה הגדול התרחש בתחילת שנות ה–90, בדיוק עם המעבר של ישראל מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת. בפנסיה התקציבית היה סעיף מיוחד שטיפל בפנסיה של עולים חדשים ואיפשר להם להגיע לקצבה ראויה. בפנסיה הצוברת אין פתרון דומה. חלק גדול מהעולים עלו לארץ בני 40–50, כלומר צברו כ–15–25 שנות חיסכון בלבד עד הפרישה. בעידן של פנסיה צוברת, אין סיכוי לצבור במעט כל כך שנות עבודה קצבת פנסיה סבירה. גל העולים הזה מגיע עתה לגיל פרישה, ומוצא עצמו בפני שוקת שבורה.
שנית, העולים מרוסיה, בחלקם הגדול, היטיבו להשתלב בשוק העבודה הישראלי. הם מצאו פרנסה כרופאים ומהנדסים, והתברגו היישר אל לבו של מעמד הביניים. רק שההתברגות הזאת נמשכה רק כל עוד הם עבדו. ברגע שהגיעו לגיל פרישה, הם חוו ירידה דרסטית ברמת החיים כתוצאה מהצבירה הפנסיונית הדלה שלהם. אפשר להוסיף על כך את העובדה שגם קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי תלויה במספר שנות השהות בארץ (שהות, לא עבודה), כך שהעולים מרוסיה הפסידו פעמיים — קצבת הביטוח הלאומי שלהם דלה, וגם הפנסיה שלהם נמוכה להחריד.
ההערכה היא כי אם ישראלי ממוצע נהנה מקצבת פנסיה בהיקף של 60%–70% משכרו האחרון, העולים מרוסיה מתרסקים אל קצבת פנסיה של 30%–40% בלבד. כך נולדו הסיפורים המזעזעים על רופאים שפורשים עם פנסיה של 1,200 שקל בחודש. להבדיל מגלי עלייה אחרים, מאתיופיה למשל, הבעיה של העלייה הרוסית היא דווקא ההצלחה שלה — ההתברגות במשרות של מעמד הביניים, ואז ההתרסקות לחיי עוני לאחר גיל הפרישה, שיצרה משבר נורא. המשבר הזה מזין התמרמרות עצומה בקרב העולים, שהולידה לחץ על חברי הכנסת המייצגים אותם לפעול בנושא.
אין מחלוקת על כך שקיימת בעיה ברמת הפנסיה של העולים מרוסיה בפרט, וברמת קצבאות הזקנה וקצבאות הבטחת ההכנסה שמשלמת ישראל לקשישיה בכלל. התמיכה של הביטוח הלאומי בקשישים היא מהנמוכות במערב. בישראל מתהדרים שכפיצוי על כך, רובד הפנסיה השני שלנו, החיסכון הפנסיוני הרגיל, הוא משוכלל ויעיל יחסית — אלא שהפיצוי הזה אינו קיים במקרה של העולים.
הגדלתן של קצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי, ובפרט של קצבאות הבטחת ההכנסה, שמשולמות לקשישים עניים ללא פנסיה, היא דרישה רווחת כבר זמן רב. גם הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח (OECD) המליץ על כך בדו"ח האחרון שלו בנושא ישראל, בשל שיעורי העוני הגבוהים של קשישים בה. במידה רבה זהו גם מהלך סוציאלי צודק, מפני שקשישים עניים אינם יכולים לשפר את מצבם באמצעות עבודה, וגם אין חשש כי קצבה תפגע בתמריץ שלהם לעבוד.
ובכל זאת, ישנה התנגדות רבה בדרגים המקצועיים במשרד האוצר להעלאה נוספת בקצבאות, לאחר שנעשו כבר שני סבבים של העלאה בשנים האחרונות — בשל העלות העצומה של המהלך, וגם משום שיהיו לצעד כזה השפעות רוחב שליליות על התמריץ לעבוד בקרב צעירים יותר. הכוונה בעיקר לחרדים, שקצבאות גבוהות פותרות עבורם את בעיית הקיום לאחר גיל הפרישה, ועלולות לפגוע בתמריץ שלהם לעבוד לפני גיל הפרישה. ואולם, שר האוצר, משה כחלון, מבקש למצוא פתרון לעניין, והוא נועד עם ליברמן בנושא בסוף השבוע.
על רקע זה מתנהל עתה המשא ומתן בין משרד האוצר, משרד ראש הממשלה, ישראל ביתנו והליכוד. הפתרונות מתפצלים לשניים. האחד, השוויוני, שגורס כי אין לשפר את הפנסיה לעולים מבלי לשפרה גם לישראלים ותיקים. עד 2008 לא היתה חובת חיסכון פנסיוני, ורבים לא חסכו לפנסיה — משום שאיש לא חייב אותם, ואולי מפני שהיו עניים מדי. הדעת נותנת שאין מקום להפלות לרעה את הוותיקים ולשפר את קצבאות הזקנה רק לעולים. הפתרון השוויוני מתמקד בהגדלת קצבאות הבטחת ההכנסה לקשישים העניים, ללא הבחנה בין עולים לילדי ישראל. הבעיה עם הפתרון הזה כפולה — גם התמריץ השלילי לתעסוקת חרדים, וגם עלות עצומה של מיליארדי שקלים.
העלות העצומה, בעידן שבו הממשלה מתקשה להתחייב להוצאות בשנים הבאות — מנגנון הנומרטור התקציבי, שנקבע בחוק, מחייב קיצוץ כבר בשנה זו בגין התחייבויות לעתיד — משמעה הכבדה ניכרת על תקציב המדינה, בשעה שהאוצר רוצה לייעד כסף רב ככל האפשר לאפיקים מעודדי צמיחה. הגדלת קצבאות הזקנה בוודאי אינה אפיק כזה. בנוסף, מדובר בהגדלת קצבאות למי שהיו בעלי שכר בינוני ואף גבוה, דבר שמעלה שאלות לגבי מידת הפרוגרסיביות של המהלך.
הפתרון השני, הבלתי־שוויוני, מטפל רק בעולים החדשים, מפני שהבעיה שלהם חמורה יותר.
לצדו עלו הצעות נוספות, למשל לאפשר לעולים חדשים להגדיל את החיסכון הפנסיוני שלהם בכך שאת תשלומי המס שלהם, עד לרמה של השכר הממוצע במשק, הם יפנו לחיסכון פנסיוני במקום לרשות המסים. ואולם, צעד זה יפתור רק את הבעיה רק של עולים שעדיין נמצאים בשוק העבודה, ולא יטפל במי שכבר פרשו או שנמצאים על סף פרישה.
ההצעות הבלתי־שוויוניות קלות יותר לעיכול תקציבית, מפני שהן נוגעות רק לאוכלוסייה מצומצמת — לדור של העולים מרוסיה מלפני 25 שנה, שמגיעים לגיל הפרישה בלי חיסכון פנסיוני הולם. העלות התקציבית תהיה נמוכה בהרבה מזו של ההצעה להגדיל את קצבת הבטחת הכנסה לכלל האוכלוסייה, אך כאמור, הפתרון הזה מעלה שאלות של חוסר שוויוניות.
http://www.themarker.com/news/1.2950581
