חששתי שלהיות רוסי זה לא מספיק סקסי

beatman

Member
חששתי שלהיות רוסי זה לא מספיק סקסי

"אנחנו חנונים של טכניון או בריוני וודקה, ג'נטלמנים פטריארכאליים או שיכורים חסרי אלוהים. אנחנו חמודים ונטולי סקס אפיל, אנחנו חברים טובים אך לא מאהבים. אלה לא עובדות, אלה הקונוטציות שאיתם אנחנו ניגשים לנשים". רוסי מחפש אהבה, חלק שני

מקס פריידין.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4795893,00.html
 
הבנתי את הפרינציפ

מהתשובות של מקס כאן בפורום שלא היו תשובות אלא אוסף קישורים לטורים ולספר שהוא כתב, הבנתי כי הבחור בסה"כ מקדם את עצמו, וכי אין שום קשר בין כתיבתו לחיים המציאותיים של פריידין.
 

beatman

Member
יכול להיות

הוא לא כל כך ענה, אלא התמקד בספר ובעובדה ש"זה היה מזמן".
 
כותב פרוזה אוטוביוגרפית צריך להיות אמין

אם סופר פלוני כותב על מישהו אחר, הוא רשאי להמציא כל פרט שיעלה על רוחו. אם הוא כותב על עצמו ובודה פרטים מליבו על מנת לסחוט דמעות ולקדם את כתיבתו, יש בכך טעם לפגם.
 

lEchoesl

New member


גם לי נראה ככה. כול פעם המוטיבים חוזרים על עצמם. תמיד יש שם איזה חתיכה הורסת ממוצא רוסי שרוצה אותו [פעם זאת הייתה ל עכשיו זאת ק], אבל הוא לא רוצה אותה. נשמע שהסיפורים שלו חוזרים על עצמם והדמויות נשארות עם אותם המאפיינים. כול מה שקרה בתיכון קורה באוניברסיטה...... נראה לי שהוא צריך קצת לגוון בעלילה שלו.
 

Astroo

New member
מי קבע את הכלל הזה?

למשל, סרגיי דובלטוב כתב שני סיפורים שונים על ההיכרות עם אשתו.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

lEchoesl

New member
אני לא מכירה אותו ולא קראתי אותו, אבל השאלה מה המטרה של

הסיפורים שלו? יש מצב שהוא ציין בהתחלה או בסוף שהסיפורים שלו לא מתיימרים להיות האמת הטהורה, אלא הם מבוססים על מוטיבים מהחיים שלו [כלומר לא מבוססים באופן ישיר רק באופן עקיף]. כלומר הסופר הזה שאתה מדבר עליו לא כתב אוטוביוגרפיה טהורה.
לגבי המקס הזה, הספר שלו שהוא מוציא [ממה שקראתי והבנתי] הוא באמת מבוסס על מוטיבים ולא אמת לאמיתה [וזה גם מה שהוא אמר], אבל הבלוגים שלו או הכתבות כן מתיימרים להיות אוטוביוגרפיה אישית שלו וזה לא נראה אמין ולא נראה כמו הסיפור האמיתי [גם כי כול הדמויות חוזרות על עצמן באופן מפתיע].
 

Astroo

New member
יצירת ספרות זה לא סרט הוליוודי

דיסקליימרים מהסוג שציינת נהוג לציין בסרטים ולא ביצירות ספרות.
 
הסיפורים של דובלטוב הם בעלי אופי הומוריסטי

לכן אף אחד לא לוקח ברצינות את האנקדוטות שהוא מציג בתור עובדות קיימות, החל מהסיפור על אודות התגרה בין אנדריי ביטוב לאנדריי ווזנסנסקי.
 
למעלה