у него יש לו או רק הוא ?

[amot1]

у него יש לו או רק הוא ?

שלום חבר'ה ,

כשאומרים у него , הכוונה זה הוא ? או יש לו ? כאילו זה "משקלל" כבר את הצירוף יש לו ?
או שאם אני רוצה להגיד " יש לו " אני אומר у него есть ?
תודה !

 

[ivgy1980]

שלום חבר

у него = אצלו, ברשותו, בבעלותו.
יש לו = у него есть.

 

[amot1]

תודה , ועוד משהו קטן וקל ,

קל בשביל מי שיודע כמובן )

מה ההבדל בין носят ל надеть ?

 

[ivgy1980]

משהו קטן וקל

носят = they wear
надеть = to dress, to put on
носить = to wear, to carry

надеть מתייחס כמעט תמיד לביגוד
носить מתייחס גם לביגוד וגם למשא

תמשיך לקרוא! עם כל הקושי, אין דרך אחרת ללמוד ת'שפה.

 

[amot1]

IVGY חברי היקר

איך אמרנו בצבא, קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים

אולי טיפה קשה, אבל זה כעין וכאפס לעומת הסיפוק שאני מקבל כשאני לומד את השפה הנפלאה הזאת. אני נהנה בכל רגע, בכל מילה חדשה שאני משנן, כל "הבנה" של תחביר, למה אומרים ואיך אומרים.
אתה יודע איזה סיפוק אני מקבל שאני שומע שיר ואני אשכרה מבין מה אומרים בשיר?!?!?!?!?!??!?! כמו ילד קטן שנכנס לטויס R אס ומקבל את הצעצוע הכי טוב שיש!
לפעמים אני לומד דברים, ונזכר שפעם נדקלתי בזה איפשהו כשהייתי באוקראינה, ואני אומר לעצמי , אוווווווווווווווווו עכשיו אני מבין למה הבן אדם אמר ככה, או מה הנהג מיניבוס ( מרושטקה ) התכוון או המוכרת בחנות בגדים .
בסוף השנה אני עובר לשם אז זה תאריך היעד , למרות שכבר עכשיו אני מרגיש שאני יכול לנהל שיחה ( עילגת כמובן ) אבל עדיין להבין כמה זה מספר מסוים שאומרת לי הקופאית בסופר ולא רק להביא לה שטר של 500 גריבנה אם יש ולקוות שזה יכסה ( בדר"כ מכסה ) את החשבון חחחח ...
ואגיד לך גם , לדעתי לא שפה קשה כל כך כמו שכולם אמרו לי בהתחלה , היו כאלו בהגזמות " ואוו רוסית יותר קשה מסינית"

 

[ivgy1980]

אשריך, גם בשביל זה אנחנו כאן

רק שים לב - גריבנה היא מטבע אוקראיני, בעוד שאתה לומד השפה הרוסית

 

[טלמון סילבר]

הערה נוספת - על שגיאה נפוצה בעברית

רבים שמעו שצורת הדיבור "יש לי את הספר" מהווה שגיאה גסה בעברית, למרות שהיא נפוצה בשפת הדיבור (בהשפעת האנגלית).
רבים גם יודעים מה כאן לא בסדר. ננתח את המשפט התקני בהחלט: "יש לי ספר". ובכן, הנושא הוא הספר, הנשוא הוא המילה "יש", ואילו מילת היחס "לי" היא מושא עקיף (עונה על השאלה: למי?).
ננסה לנתח את "יש לי את הספר". הנושא, מה שישנו, הוא עדין הספר. הנשוא הוא עדין "יש", הספר ישנו, הספר נמצא. למי? לי! עדין מושא עקיף.
אבל "את הספר" הופך את הספר למושא ישיר!
זה בדיוק כמו לומר ברוסית:
У меня есть ЭТУ КНИГУ
מה שללא ספק יישמע כקשקוש מוחלט באזניו של כל דובר רוסית.
זה בדיוק מקרה של הקבלה כמעט מוחלטת בין העברית והרוסית (למעט הסיפור של היידוע).

 

[beatman]

"יש לי ספר" - יש לי ספר בכללי
ואיך לענות על השאלה: "למי יש את הספר הירוק" ? "יש לי את הספר", לא כך ?
ואם לא רוצים להגיד ספר, אלא בכלליות יש לי חפץ ספציפי כלשהו, לא נכון יהיה לומר "יש לי אותו" ?

 

[טלמון סילבר]

זו בדיוק אותה השגיאה,

כמו הדוגמה שכתבתי ברוסית.
אם מדובר בחפץ מסוים, למשל הספר, אז אם הוא, הספר המסוים, ישנו, אזי הוא נושא המשפט. הוא יכול להיות אצלי (הוא אצלי, הספר נמצא אצלי, נמצא בידיי, יֶשנוֹ אצלי)
כך מבחינת הדקדוק.
יש לי גם הסבר נוסף, דעה אישית בקשר ליידוע, אבל בשיחה עם בלשנים לא קיבלתי מהם אישור.

 

[beatman]

נראה לי שהבנתי...

 

[חיים נחמן עלאק]

כן, הספר יכול להיות לא רק לי, אלא גם אצלי

אלא ששמתי לב שבעברית המודרנית יש נטייה להמנע מהמילה "אצל"? ז"א אם יש אפשרות להגיד משהו בלי המילה "אצל" אז לרוב יימנעו ממנה, וינקטו בה רק אם ממש אין ברירה?

 

[shaulreznik]

Вы хочете песен? Их есть у меня

מה שמצחיק הוא, ש"יש לי את הספר" הפך ביטוי תקני אפילו בקרב בלשנים. כשלמדתי בחוג ללשון עברית, אחת המרצות אמרה כי היא מבינה שה"את" היא תוספת מיותרת לגמרי, אבל היא לא מבינה, כיצד יש להשיב לשאלה כגון "האם יש לך ספר כלשהו": "מה אני אגיד? 'כן, יש לי הוא?' זה נשמע מצחיק". למה שיישמע מצחיק, לכל הרוחות?!

 

[טלמון סילבר]

"הפך ביטוי תקני"

ברור שאם אנשים הורגלו לחשוב באנגלית, אז כבר קשה להם לבטא את האנגלית בעברית

מה זה "יש לי הוא"? מה התוכן של זה? מה זה בכלל אמור להביע, מעבר לתרגום של I have ?
הערה נוספת. מה זה משפט הכלאיים הזה "אני אגיד"?
בשפה התקנית יש לומר: "אני אוֹמַר", ואילו בלשון הדיבור אומרים בעיקר "אני יגיד". אז תהיה עקבי, עשר שקל

 

[shaulreznik]

על ה"אני אומַר" אני חולק עליך

השפה היא דבר חי, ויש בה תופעה הנקראת "תפוצה משלימה", כאשר בהטיות מסוימת משמש פועל X, ואילו בהטיות אחרות, באותה המשמעות, משמש פועל Y. "אני אומרת לך", אבל "אני אגיד לך". אגב, מאחר שצורות כמו "הן תכתובנה" נעלמו פינו את מקומן לטובת "הם/הן יכתבו", והדבר כבר נחשב לסופר-תקין, ייתכן שבבוא היום גם "אני יגיד" או "עשר שקל" ייחשב למקובל ביותר.

אגב, בחוג לבלשנות לימדונו, כי אין לומר "עקבי", אלא "עקיב".

 

[טלמון סילבר]

אז למה לחכות?

אפשר לעבור כבר עכשיו לעשר שקל ואני יגיד.
את הן תכתובנה אף אחד לא ביטל, ואוהבי השפה העברית עדין משתמשים בה לרוב, למרות שהאקדמיה אישרה גם את הן יכתבו.

 

[shaulreznik]

לא ניתן להאיץ תהליכים לשוניים

כל שינוי בשפה המדוברבת והכתובה לא מתרחש ולא משתרש מיד. במוסף "הארץ" יש טור מצוין של גלעד אילון שבו הוא סוקר את תולדותיה של מילה עברית מסוימת ואת תהליך החדירה שלה לשפת היומיום. זה לוקח שנים.

לאהוב שפה ולדבוק בצורות ארכאיות אלה שני דברים שונים. אפשר לאהוב את השפה הרוסית, אבל לומר фольгА במלרע, כאשר ההמטעמה התקנית (שאף אחד לא נוהג לפיה) היא מלעילית, וכיו"ב.

 

[חיים נחמן עלאק]

фОльга?

נשמע כמו
дОцент на все сто прОцентов у которого в пОртфеле лежат
докУменты

 

[shaulreznik]

עד אמצע שנות ה-80 זה נחשב לנורמה

"У Даля фОльга. То же в Энциклопедическом словаре, 1955. Но в СЭС, 1983 уже двойное ударение. В Ожегове, 1984, есть вариант фОльга, а фольгА с пометой "разговорная речь".
http://newforum.gramota.ru/viewtopic.php?f=3&t=3544

 

[חיים נחמן עלאק]

אתה בטוח שעד אמצע שנות ה-80?

אנשים לא משנים את צורת הדיבור שלהם בערוב ימיהם, ובילדותי אף אחד, זקן ככל שיהיה לא אמר "фОльга" במילעל, ואמצע שנות ה-80 זה אומר שגם אנשים צעירים יחסית באותה תקופה היו אמורים להמשיך לדבר איך שהתרגלו, שזה לא קרה בפועל. גם הסבתות שלי וזקנים אחרים שהכרתי (שהיו זקנים כבר אז, בשנות ה-80) לא דיברו ככה, לא כל שכן ההורים ובני גילם.

 

[טלמון סילבר]

מי מדבר על "להאיץ"?

הרי כבר עכשיו הרוב אומרים עשר שקל ואני יגיד. אז לא שלא תהיה עקבי (ולא עקיב

)?