קבלת האבחנה ודיכאון

[ruven7]

כדורים עכשיו

למיקטל 100 ופריזיום 10 מ"ג
הרבה שנים טגרטול שפעל אבל היו לו תופעות לוואי ועם הזמן לא התפרק כמו שצריך

 

[מפתחSOL]

קבלת האבחנה ודיכאון

היי, שמי טל ואני בת 24, לאחרונה אובחנתי באפילפסיה אחרי התקף שני שהיה לי לפני שבועיים בערך. ההתקף כלל איבוד הכרה ופרכוסים, ללא טריגרים, לא זוכרת את המונח המדוייק. המחשבות על ההתקפים גורמים לי לדיכאון כל פעם מחדש. והפחד מהתקף נוסף מכניס אותי לעוד יותר דיכאון. כרגע אני לוקחת דפלפט כרונו 750 ואני מאוזנת. מתרגלים לזה מתישהו? זה נהיה פחות שוק מהתקף להתקף? אחרי ההתקפים לא זכרתי כלום, הייתי מאוד מטושטשת וידעתי על זה רק ממה שסיפרו לי. התיאורים הגרפיים של ההורים שלי לרופאים לא ממש עזרו למצב רוח שלי. איך אתם מתמודדים עם ההשלכות הרגשיות של זה? עם ההסטריה של כולם סביבכם כשאתם לא זוכרים כלום, כאילו זה לא קרה (אצל אנשים שסובלים מהתקפים דומים לשלי). במיוחד שזה נוחת עליי כרעם ביום בהיר בלי שום טריגר קודם. אין לי שום הכנה מוקדמת.
כתבתי קצת מבולגן אבל רציתי בעיקר לפרוק.

 

[taliba2]

מזדהה איתך לחלוטין

שלום לך טל.
אובחנתי כחולת אפילפסיה לאחר 2 התקפים שהיו לי תוך כדי שינה,ואחד במצב ערות, נעשו לי מספר בדיקות (eeg וגם mri) אשר נשו בזמן אישפוז ומעקב צמוד של פרפסור נויפלד המתמחה והמומחית במחלה זו, התשובה הייתה חד משמעית וקיבלתי את הבשורה כרעם ביום בהיר, הרגשתי כמוך אבודה בכיתי המון מה גם שאני לא זכרתי כלום ולא הייתה לי אפשרות להגיב ,לא האמנתי למה זה מגיע דווקא לי, פחדתי לצאת מהבית שלא נדבר על לנהוג. אבל אני שמחה שכרגע אני מיוצבת עם כדורים(שכפי הנראה ילוו אותי כל חיי), מנהלת חיים רגילים כמו כל אחד ואחת.
ה' יודע שאנחנו נדע להתמודד עם המצב הזה לא סתם זה מגיע דווקא לנו.תחשבי חיובי והדבר שאני יכולה להמליץ לך לעשות ולנצל כל רגע ורגע בחיים ולא להתעסק במחלה,יש הרבה צבעים בחוץ.את תראי שלאחר לקיחת התרופה הכל משתנה ומתייצב.
מקווה שהצלחתי לעזור ולעודד.
בהצלחה!!

 

[מפתחSOL]

אני לא מאמינה באלוהים או קארמה

או משהו בסגנון אז זה לא מנחם אותי יותר מדי. אני לוקחת כדורים ובינתיים לא היה לי עוד התקף, אבל זה בכל זאת קשה.. כי תמיד יכול להיות עוד אחד, וזה בנוסף לשלל בעיות רפואיות שיש לי שעליהן לפחות אני יודעת מגיל צעיר והן לא נחתו עליי כרעם ביום בהיר, והן קשות לא פחות. אני לוקחת כדור נגד דיכאון שהוא היחיד שעוזר לי והמינון האידאלי בשביל המצב רוח שלי מגביר סיכון להתקפים. קיצר לא פשוט.

 

[eytanjackson]

היי סול. אני כלכך מזדהה עם מה שכתבת.. שולח חיבוק.

היי אני היום בערך 11 שנה מאז שגילו לי אפילפסיה בכיתה י'.. זה עדיין קשה לי קצת אבל אני במקום הרבה יותר טוב כיום. האמת שרוב הדיכאון אצלי כשאני מסתכל לאחור היה ועדיין קצת חוסר מוכנות לקבל את המציאות שאני לא "בריא" כמו רוב האוכלוסיה בקטע הזה ושאני לא מושלם, ופשוט לא רציתי לקבל את זה. הרבה מחשבות על מי לעזאזל תרצה להתחתן איתי, מה חושבים עליי, פחד לספר לאנשים על זה שמה הם יתחילו לפחד ממש ולהתרחק ממני וכאלה, תסכול גדול מזה שזה מכתיב לי את החיים לפעמים, ובעקיפין הרבה תסכול מעצמי מזה שאני לא דואג לאפילפסיה שלי הכי טוב והיא הייתה יכולה כבר להיעלם. ב3-4 שנים הראשונות זה היה לי כלכך חרא והייתי מתוסכל מזה ואחרי התקף הייתי נכנס לדיכאון של כמה ימים.. אבל אני מבטיחחח לך, שאין דבר טוב יותר בעולם מללמוד לקבל את עצמך ואת המציאות כמו שהיא. אני בעקיפין מאוד שמח על השיעור הזה שלמדתי מהאפילפסיה. זה תרם לי לעוד דברים בחיים. כיום מצבי טוב הרבה יותר. בשנתיים האחרונות יש לי התקף בערך פעם ב3-4 חודשים, וכמעט תמיד בגלל טריגר של אחרי התעוררות של ממש מעט שינה אבל למדתי לקבל את זה. מאוד מזדהה איתך. יש המון תקווה! ואני לא רוצה להישמע פלצן, אבל מעבר לשיעור הזה שלמדתי, זה ממש מביא לי אושר כל פעם שאני יכול לחלוק מניסיוני ולעזור לאנשים עם אפילפסיה להתמודד עם הקשיים. כי אני מכיר את הקשיים האלו טוב.

 

[ruven7]

אצלי החל בגיל 19

בצבא, שום הכנה,פשוט יום אחד.
כולל עם השנים עשרות התקפים קשים מאד מהם התעוררתי אחרי שעות כמו שאת מתארת-מטושטש מאד,מבולבל,לא ממוקד ואמנזיה מוחלטת למה שקרה.
בד"כ הסביבה היתה יותר היסטרית ממני.לפעמים בבית חולים בלי טיפת מושג איך הגעתי לשם.
אני לא יכול לענות חד משמעית על השלכות רגשיות,לא היו לי הרבה.אני מטבעי מעשי ומתייחס לדברים במעשיות ואנליטיות.להגיד שלא השפיע, יש להניח שכן.אולי ברמה לא מודעת.קיבלתי את זה באיזה מקום כעובדה-זה קיים,זה סוג של נאחס ועלי לקחת תרופות ולהיזהר מטריגרים אפשריים.יציב קרוב ל-10 שנים וגם ההתקף האחרון שהיה קשה במיוחד היה בגלל שיקול מטומטם של רופאה,אין לי ספק.