חינוך לבישול...

debby12

New member
מנהל


גדול הסיפור עם האורז והמרק עוף!!

אני מתחילה לחשוב שלפעמים זה מדלג דור. כלומר - מי שזכה באמא (או אבא...) בשלנית ומפנקת יכול להגיע לגיל בגרות בלי לדעת לבשל אורז/מרק עוף.

לעומת זאת מי שלא זכתה, כעניין הישרדותי, לא ממש תגיע לגיל בגרות אם לא תדע לדאוג לעצמה. אני מהסוג השני לדאבוני.

והאמת שעד היום כשאמא שלי באה לבקר אותי היא פותחת את המקרר ונפעמת/משתמחת מ"כמה אוכל יש לך בבית".... וזה לא שאני איזו בשלנית מי יודע מה.... אבל אצלה בד"כ יש כמה שפחות (ולא מסיבות כלכליות חלילה)
 

debby12

New member
מנהל
חינוך לבישול...


תגידו, אתם מלמדות את צאציכם/ן לבשל? אם כן - באיזו דרגה? מה אתן מלמדות? אתכן לימדו בבית ילדותכן?

שואלת כי אני מתחרפנת, כל שנה מחדש, מהאופריות שלנו שלא יודעות להכין ביצה קשה או פסטה בלי רוטב (המצרכים: פסטה ומים...), או אורז בלי כלום. מדובר בנשים צעירות בין גיל 23-25, רובן סטודנטיות. כאילו רבאק... האמת היא שהיחידה שאי פעם היתה לנו שידעה לבשל משהו היתה הישראלית הראשונה.
אצלי ילדות הבית (9, 12 ו-14) יודעות כולן להכין את כל הנ"ל (ביצה קשה, פסטה, אורז וביצים בשלל סוגים). הן גם עוזרות לי לפעמים להכין מרק ולבוגרת שבהן יש "עסק" של עוגיות שבמסגרתו היא וחברתה הבת של השכנים אופות עוגיות שוקולד צ'יפס ובראוניז לארועים של של השכנים תמורת תשלום סמלי.

אמא שלי מאז ומעולם שנאה בישול/לבשל. אבל מכיון שהייתי ילדת מפתח אז ידעתי להכין לעצמי אוכל בסיסי תמיד - עניין של הישרדות...
 

mykal

New member


נראה לי שנתת את התשובה בפוסט שלך,
כנראה, האימהות לא כ"כ מלמדות בישול, או פחות מוכנות לתת להתנסות,
אלא רק מראות. ומזה לא נשאר הרבה.
האמהות ש"חולות שליטה" על המטבח מתעקשות להכין לבד,
וחסרות סבלנות לקצב המתלמד.
אימהות שלא נכנסות למטבח בגלל שאינן אוהבות---הילדים שלהם
מלמדים עצמם לבד.

ולגבי---כשנישאתי לא ידעתי לטגן חביתה.
גרתי רחוק מהורי, אז לא יכולתי להעזר, לימדתי את עצמי,
היום אני אוהבת ו"שפית"
מעולה.
הבנים שלי אהבו מטבח ויודעים לבשל נהדר,הכת הגדולה שלי-
שנאה מטבח ולא בשלה כלום אני הייתי הקיטרינג.
האחרות יודעות ולומדות דברים יחודיים ברשת, את מתכוני הבית לקחו כאן.
 

debby12

New member
מנהל
סקרנית...

מה אכלת, נגיד, מגיל 15 עד היום שבו נישאת? רק סנדביצ'ים/אוכל לא מבושל? [זה קטע שלא ברור לי גם אצל האופריות שלנו - איך אפשר להגיע לגיל 23 ולא לדעת לבשל ביצה - לא רכה/קשה ולא מטוגנת משום סוג]. אני אפילו לא מדברת על "מתכונים" אלא על דברים בסיסיים שבעיני הם חלק מלהיות מבוגר עצמאי
 

mykal

New member
אכלתי אוכל של אמא

אימי הית "בוגרת אושויץ" שמצאה במטבח את הבית החדש.
(נפרדה מהבית בגיל 8) והתגעגע והיא "שלטה" במטבח ובנקיון,
ואני רק הייתי איתה שם, עם הסיפורים והנסיונות שעשתה,
ולמדה משכנות---ומכל מיני עדות---לא נגעתי חוץ מבצלחת.
גם לא הייתי איזו אכלנית גדולהאבל כנראה כן "נדבקתי בחידק" של אהבה למטבח.
 

debby12

New member
מנהל


מצטערת לשמוע על הרקע הקשה של אמא שלך.

אני משתדלת להאציל סמכויות עד כמה שרק ניתן בתחומי המטבח, ובתחומי הנקיון אני מצטיינת עוד פחות. למשל כשאני מכינה מרק, אם רק אפשר אני תמיד מבקשת באסרטיביות רבה מאחת הילדות לסייע לי. בארבע ידיים זה הולך יותר מהר ועל הדרך אני מקווה שהן גם לומדות להכין....
 

mykal

New member
אגיד לך,

כל בית מתנהל כנראה ע"פ המציאות איתה מתמודד.
אני תמיד מבשלת (גם בישלתי) או מוקדם לפנות בוקר,
או מאוחר בלילה. לא אהבתי שהסתובבו לי במטבח
(חיינו בבית קטן) זה היה הכי זריז, והכי שקט.
אני עבדתי מל משרה, ותמיד היה אוכל מבושל בבית.
אין כאן מושג של קנית אוכל מוכן בכלל.

עכשיו כולם גדולים, ומסתבר שבכ"ז זה פמפם ועבר.
כולם מבשלים מצוין.וכן בהחלט מבקשים מתכונים.
 

debby12

New member
מנהל
צודקת


לא התכוונתי שהפוסט שלי ייצא ביקורתי - אולי יצא קצת כזה.

אני פחות ב"עניין" של בישול (ובטח של בקטע של לפנות בוקר
), ואני תמיד שמחה שיהיה עוד ידיים עובדות במטבח שיעזרו לקצר את העבודה.

אבל אין דרך אחת נכונה...
 

mykal

New member
המשפט האחרון שלך, מדויק

אין דרך אחת נכונה,
אנחנו אנשים עם תכונות שונות ואג'נדות חיים שונות,
הנגזרות מנסיבות, מחינוך,
אני אוהבת את עבודות הבית תמיד סרגתי, רקמתי, תפרתי (לעצמי גם עד היום),
מבחינה כלכלית, לא יכולתי לקנות מוכן,
(המשפחה לא קטנה ותמיד הצטרפו אבא שלי ואחותי,
ורציתי שיהיה להם אוירה של בית.
אני חושבת שגם נהניתי מליצור ולחדש גם בנושאים הבנליים של עבודות בית.
ובהחלט מכבדת ראית עולם שונה, יכולת שונה והעדפות אחרות.
 

נחמנית

New member
והאג'נדות כל הזמן משתנות

כשהייתי בת עשרה, לא היתה ברירה, אמא שלי היתה מוגבלת רפואית ונכנסתי למטבח לעזור עם אפס נסיון. בדיוק כמוך, לאמא שלי היה קל יותר לעשות את הדברים לבד והיא השתגעה אם לכלכו לה את המטבח ועשו בלגן שהיא היתה צריכה לסדר תוך כדי. ואז נוצר מצב של חוסר ברירה. סבתא שלי הגיעה, ראתה אותי עוזרת, ודפקה משפט בהונגרית שעד שאני אעזור כבר תצא הנשמה או משהו בסגנון

עברו שנים, אמא שלי לא אוהבת להכנס למטבח כשאני מבשלת כי היא אומרת שהיא רק מאטה אותי. נעשיתי מיומנת ויעילה. פיתחתי אינטואיציות.

ויותר מצחיק שהיא ראתה אותי אופה עם הילדים. קמח לכל הכיוונים. שעה עד שבננה נמעכת. היא הסתכל ואמרה שלה לא היתה את הסבלנות הזאת. האגנדות שלי שונות משלה משילוב מורכב של סיבות. החיים משנים את האגנדות והן אותנו.היה כיף לקרוא את ההודעה שלך ולחשוב על כל זה
 

Dr T noki

New member
או, בשביל זה נסעתי לפלושיפ בארה״ב


למדתי לבשל כשהייתי סטודנטית והשתכללתי מאד עם השנים. בקיבוץ המטבח היה קטנטן ולא אפשר בישולים.
אמא שלי לא בשלה פרט לסלט וחביתה, עד שעברו לבתים גדולים יותר עם מטבח ראוי לשמו.

הילדים שלי יודעים להכין חביתה, סלט, פשטידה. לעקוב אחרי מתכון פשוט מהאינטרנט.
כשנסעתי לחודש וחצי לארה״ב הכנתי להם חוברת ״השרדות בלי אמא״ , שחלקה מתכונים שלי שהם אוהבים, בגרסתם הפשוטה. הם כללו לזניה, מאפינס מלוחים, תפוחי אדמה בתנור, פסטה רוזה ופסטה פטריות. הם בשלו ושלחו לי תמונות של הבישולים לארה״ב

זה היה מאד מלמד בשבילם
הם גם הכינו לעצמם את כל הכריכים - טוסט, כריכים עם חביתה וחומוס/גבינה לבית הספר .


ולגבי צעירות אמריקאיות חלקן הגדול לא יודע לבשל. רוכשים הרבה מזון מוכן.אני מניחה שבבית אצלן לא בשלו או לא שתפו בבישולים. מה שרואים בבית זה מה שקורה בד׳״כ אח״כ .
 

debby12

New member
מנהל
מעולה - עוד יתרון שיצא לך מהפלושיפ

win - win לשני הצדדים.

את צודקת, מהנסיון שלי באופן כללי עם חברים אמריקאיים, בממוצע הם הרבה פחות "בשלנים" מחברים ישראליים. כמובן שכל מקרה לגופו, אבל בממוצע אמריקאיים גדלו הרבה יותר על לאכול מזון מוכן/שקונים קפוא מאשר חברים ישראליים

הקטע הוא שהאופריות שלנו אינן אמריקאיות. הן מקבלות ויזה כדי לבוא לאמריקה לשנה להיות אופריות. עד כה היו לנו אופריות מישראל, איטליה, צרפת, ברזיל וקולומביה (היו כמה משתי המדינות האחרונות). הישראלית והאיטלקיה היו היחידות שידעו לבשל משהו בכלל, והישראלית היתה 3 דרגות מעל האיטלקיה.

כל השאר כנראה קיבלו שירות קולינרי מלא מאמא שלהן עד גיל 23.

בעיני משהו בסיסי בהכנת ילדים לעצמאות זה שהם יידעו לדאוג לעצמם למזון בסיסי (וגם יידעו משהו על ניהול פיננסי)
 
לא יודעת מה המצב אצלכם, אבל פה בארץ

כתוב על הפסטה וכתוב על האורז איך להכין אותם. לגבי ביצה קשה יש לנו טיימר כזה ששמים במים (זו סתם ביצה מפלסטיק שמתחממת יחד עם הביצים הרגילות אבל יש עליה סימונים שמראים כמה הביצים התבשלו) וכך יודעים אם היא מוכנה.
הילדות שלי לרוב לא מכינות לעצמן אוכל. היחידה שמגלה עניין היא האמצעית (בת 10), שגם הלכה לשני חוגי בישול, ובאופן כללי אוהבת גם להיות עצמאית וגם להכין דברים באופן כללי (כלומר לא רק לבשל - היא גם זאת שמרכיבה רהיטים עם בעלי ובכלל תתנדב לכל דבר שצריך לעשות) - אבל גם היא לא מבשלת לבד בבית (היא כן התחילה בימים האחרונים להכין לעצמה ארוחת עשר לבית הספר - לגמרי מיוזמתה ועל אף התנגדות קלה מצדי
). הגדולה (13) מכינה לעצמה דברים בלית ברירה כשאנחנו לא מוכנים להכין לה (תה למשל, או לחמם דברים במיקרו או להכין טוסט). בעיקרון הסיבה העיקרית שהן לא ממש מבשלות היא שאנחנו לא מאוד סומכים עליהן עם הכיריים (וגם בחוגי הבישול מי שבישל ממש הייתה המדריכה, והילדים רק הכינו את הדברים).
אגב, אצלנו בבית המבשל העיקרי הוא בעלי, פשוט כי אני שונאת לבשל והוא לא, אז הוא לוקח את זה על עצמו. גם על המתכונים שלמדתי מאמא שלי הוא השתלט ועכשיו הוא מכין אותם (שניצל, קציצות ברוטב, עוף בתנור) - קציצות ברוטב למעשה עברו ישירות ממנה אליו, אבל שניצל ועוף בתנור היו מתכונים שאני זו שהכינה עד שהוא השתלט.
 

mykal

New member
קוריוזי מטבח מאתמול,


הראשון---הוצאתי את נכד שלי בן 6 וחצי מביה"ס,
הגענו הביתה הכנתי לו אוכלוהתישבתי במקביל להכין סלט.
והוא שואל:" את מסכימה שאני אקלף את המלפפונים?" ואני "בשמחה"
והוא מתחיל ואני במקביל ואז הוא אומר,אני לא יכול כ"כ מהר כמוך
אז תחליטי אם אני עושה או את-,
לרגע התבלבלתי-היום אני פנויה יותר, ועם סבלנות-איפשרתי לו,
ואני בטוחה שבזמנים אחרים הייתי מותרת על עזרה ומכאן שלא היו יכולים ללמוד.

קוריוז שני--הנכדה הגדולה שלי (בת 20) עסוקהעובדת לומדת,
ובימי חמישי מגיעה אלי "לקורס בישול) אני מבשלת היא רושמת לומדת,
ושבוע אח"כ מבשלת כאן, (אין לה תנאים במקום המגורים שלה).
התישבנו לארוחת ערב, אכלה מהסלט המדובר קודם,
ושאלה אם יכולה לקחת מעט למחרת בבוקר, הצעתי לה קחי הכל--
ענתה יש לי ירקות אין לי חשק לחתוך--אז קחי הכל-לי אין בעיה.
פינוק כשהכל מוכן זה כנראה כיף,
 

עדיקים

Active member
חינוך לבישול אצלנו

בבית שבו גדלתי אמא היתה בשלנית ולא נתנה לאף אחד להכנס למטבח, ללמוד לעזור או לקחת לה את התפקיד
.אני היחידה שלא ויתרה והפריעה בכל שלושת הסעיפים לעיל ולכן עוד הרבה לפני שהתחתנתי הייתי בשלנית ואופה ושנהנית מיזה מאוד. אני היחידה כל השאר עד היום פחות או יותר אם לא חייבים לא מבשלים.

עם הילדים שלי לקח לי זמן לשחרר ולתת להם להכין לעצמם אוכל ומאז שואלת את עצמי איך לא שחררתי קודם, שניהם יודעים להכין בעצמם טוסט, פנקייקים, קרפים, חביתות, ביצת עין, כדורי שוקולד.
פנקייקים קרפים וכדורי שוקולד כוללים הכנת בלילה לבד ולא בלילות מוכנות וקנויות. לקרוא מתכון ולהכין ולהפעיל מעבד מזון לריסוק ביסקוויטים
הגדולה יכולה להכין גם סלט ירקות, אבוקדו, טחינה ועוד.
מודה שאורז ופסטה עוד לא מרשה כי בכל זאת עוד לא משחררת ונותנת להם להתעסק עם מים רותחים אבל הם ילמדו גם את זה בבוא הזמן לפני גיל 23
.
הם מבקשים הרבה פעמים לעזור לי במטבח בבישולים ואפיה כשמסתדר אני מצרפת אותם.
 

mikmik291

New member
נשמע לי קצת מוזר האמת

גדלתי בבית שבו כל אחד צריך לתרום את חלקו בהתאם לגילו, אמא שלי אוהבת לבשל וגם אבא שלי. מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי את המטבח והתעקשתי להיות בו. הייתי משגעת את אמא שלי ואת הסבתות שלי עד שהסכימו שאעזור להן. אני חושבת שכבר בגיל העשרה הייתי אחראית על אפיית עוגות ויותר מאוחר כשהיה לי זמן הייתי עוזרת בבישולים בימי שישי וחגים. אני מאוד נהנת כל הזמן להמציא ולחדש מתכונים.

ועוד הערה לגבי הישראליות - שמתי לב שביחס לאימהות האחרות כאן בסביבה אני מאוד לא מפונקת, רוב האימהות בסביבה שלי לא עובדות, מחזיקות אופריות ועדיין מתלוננות שקשה להן לגדל את הילדים...או למשל בבקרים, אני שמה את הבת שלי בגן נותנת לה נשיקה והולכת, היא כמובן מתחילה לבכות ואני יודעת שהבכי עובר אחרי כמה דקות, הן עומדות בחוץ כדי לשמוע שהילדים הפסיקו לבכות, אני ממהרת ללימודים ואין לי זמן לזה, אני תמיד מרגישה את המבטים שלהן ולא מבינה האם הבעיה אצלי או אצלן.
 

debby12

New member
מנהל
הבעיה היא אצלן. ב"אחריות"....

מי שיש לו מה לעשות בחיים, לא מבזבז דקות מחייו בלתקוע מבטים שיפוטיים באחרים/ות.

לי יש אופר אכן. אבל אני גם לא נמצאת בבית קרוב לחצי מהזמן (כשאני לא נמצאת הכוונה היא לנסיעת עבודה = לא נמצאת באופן מוחלט)

לגבי כישורי הבישול של האופריות - לא נותר לי אלא להיאנח. הגאונה הנוכחית לא מצליחה לבשל תפוח אדמה במיקרוגל מספיק זמן כדי שהוא יהיה עשוי/אפוי.... אם נסתכל על חצי הכוס המלאה - זה מלמד את הילדות לדאוג לעצמן. הבעיה היא שהמיקרוגל גבוה מאוד וחלקן לא מגיעות אליו.
 

mikmik291

New member
מה שנכון נכון

מקוה שאצליח למצוא עבודה בקרוב בכדי שיהיה לי עוד פחות זמן להתקל בהן בבקרים. אני גם אצטרך למצוא מטפלת כשאתחיל לעבוד, בינתיים מעבירה את זמני בלימודי שפה.
עד עכשיו הזמינו אותי לראיון עבודה אחד ולא חזרו אלי לצערי הרב. היו כמה מקומות שפסלו אותי מראש כי אני לא דוברת את השפה.

בהצלחה עם האופריות
 

debby12

New member
מנהל
תודה! עם האופריות אני מחשבת את הקץ לאחור...

לדעתי לפנינו עוד 7 שנים של אופריות - יא מנאייק....בסוף זה יעבור.

מאחלת לך הצלחה בראיונות העבודה. הכי הכי קשה בחו"ל/ארה"ב זה להצליח למצוא את העבודה ה"ראשונה" - שהרי עד אז את נדמית חייזר מיבשת/כוכב אחר/ת. אחרי זה כבר הרבה יותר קל. בסוף זה יצליח....
 
למעלה