סבים ומים (או: מתי מפסיקים להיכנס למים)

[debby12]

סבים ומים (או: מתי מפסיקים להיכנס למים)

3 מארבעת הסבים של הילדות שלי, לא נכנסים למים אף פעם עם הנכדות - כלומר - לא לבריכה (כלשהי, לא משנה איזו - אפילו אחת ריקה במלון פאר כשיוצא) וכמובן גם לא לים

אצל הסבתות נדמה לי שזה בעיקר בגין דימוי גוף - הן לא רוצות ללבוש בגד ים, אבל גם מין "עייפות החומר" כללית. אצל הסב-שלא-נכנס זה בעיקר עייפות החומר. אבא שלי היחיד שמציל את הפירמה ונכנס למים כמו נינג'ה מהשייטת - כולל בחופי ים קפואים וסוערים.

מדובר, אגב, בסבים וסבתות בשנות ה-60 המאוחרות ושנות ה-70 המוקדמות לחייהם

הילדות שאלו אותי השבוע "באיזה גיל מפסיקים להיות fun uלהיכנס למים". ואללה - לא היתה לי תשובה עבורן. ואז הן שאלו אם כל הסבים הם כאלה - גם לזה לא היתה לי תשובה.

מה המצב אצלכם - דומה? וגם - באיזה גיל הייתי חושבות שתפסיקו להיכנס לבריכות/ים וכאלה <באופן אישי, אני מקווה שהתשובה היא אף פעם לא>

 

[Ani15]

אני כבר הפסקתי

אני לא נהנית מזה ואני כבר מבינה שאני לא חייבת את זה לילדים שלי. לא חייבת לעשות משהו שאני לא אוהבת כדי שהם ייהנו, ולא חייבת להכפיף את עצמי לדברים שהם אוהבים כדי לבלות איתם. יתכבדו ויבלו איתי בדברים שכולנו נהנים מהם. על אותו משקל, הם לא באים אתי להצגות תאטרון שאני מאוד אוהבת, ופגשתי גם ילדים שמסרבים לצאת לטיולים עם הוריהם חובבי הנדודים. זה שיש לך בני משפחה שאוהבים משהו מסוים לא מחייב אותך להשתתף בזה.
נדמה לי ששלושה מארבעת הסבים של בנותייך חושבים כמוני, ולא ברור לי למה את לא מגבה את זה.

 

[debby12]

אמרתי שאני לא מגבה את זה?

רחוקתי מלומר לסבים של בנותי מה לעשות.

פשוט עניין אותי מה המצב במשפחות אחרות.

תודה ששיתפת

 

[איילה א]

סבי עליו השלום המשיך לשחות כל בוקר עד גיל 80

שני זוגות הסבים שלי גרו במרחק הליכה מהים (בערים שונות). לא זכור לי שאי פעם ראיתי את הסבים מצד אבא באים איתנו לחוף, גם כשהיו צעירים.
מצד אמי סבתי באה איתנו לים ואני אפילו זוכרת אותה נכנסת איתנו בגיל צעיר, בגיל פחות צעיר כבר באה רק לשבת על החוף, ובגיל יותר מבוגר כבר הלכנו לבד לים ובחזרה. סבי כאמור הלך לשחות כל בוקר בים עד גיל מאוד מבוגר, אבל מעולם לא הלך לים איתנו. הנכד היחיד שנהנה מנוכחותו בים הוא זה שהסכים לקום יחד איתו ב5 לפנות בוקר כדי ללכת לשחות במים הקרים. אין ספק שסבי היה הרבה יותר קשוח מאתנו, על דעתי לא היה עולה לעשות דבר כזה. הוא עבר ארוע מוחי בגיל 89 ששיתק לו חצי גוף, והצליח להחזיר לעצמו את השימוש ביד וברגל באופן כמעט מלא. הוא נפטר שנה שעברה בגיל 96 והוא היה האיש הכי עיקש שהכרתי. איזשהו חלק בי לא האמין שהוא יכול למות. הייתי בשוק של ממש כשהודיעו לי שהוא נפטר. בלוויה כל הזמן ציפיתי שהוא יפתח את הארון ויצא החוצה.

 

[debby12]

וואו - נשמע שסבך מצד אמך היה אדם מדהים. אין כמו עיקשות

התיאור שלך החזיר אותי לסבים שלי. את הוריו של אבי לצערי לא זכיתי להכיר. אבל אני יודעת מסיפורים שסבתי הירושלמית מדורי דורות לא ידעה לשחות (היא נולדה הרבה לפני שהיו בריכות בירושלים), ועל כן בים נהגה להשתכשך במים בגובה הקרסוליים בערך... ולדעתי גם זה רק לפני גיל 40 או משהו כזה ורק בפעם בשנה בערך שבה הם היו בסביבות הים.

הוריה של אמי גרו רוב חייהם בחיפה (סבי גם נולד בחיפה), והרבו ללכת לים. אפילו היתה להם "קבינה" בחוף הכרמל, לפני שהרסו את כל המבנה ובנו שם איזה מפלצת רבת קומות על החוף. הוא המשיך ללכת ליום עד גיל 80 בערך לדעתי, והיא גם הלכה לא מעט [אם כי - אם נודה על האמת - הוא בעיקר שיחק מטקות והיא בעיקר שיחקה שם קלפים עם החברות שלה

. אבל אני בהחלט זוכרת אותה שוחה בים עם כובע-ים מעוטר בשושנות תלת-מימדיות מפלסטיק]

אבל מה לגבי הסבים של ילדיך? הם בקטע של מים?

 

[איילה א]

בואי נאמר שהילד היה בים פעם אחת, ביוזמה של חברים.

ההורים שלי כאמור גדלו מרחק הליכה מהים, אז שניהם בילו שם המון זמן בנעוריהם. אבל מאז שאחי ואני גדלנו הם לא ממש נוסעים לים. אני מניחה שהמרחק הוא פונקציה. אמי הפסיקה לשחות בבריכה כשאני עברתי מסביבת מגוריהם ואין לה עם מי ללכת. היא מעדיפה סוגי ספורט אחרים. אבי לא הלך לים מאז שהייתי קטנה והוא לקח אותי לטיולים על שובר הגלים ליד הוריו.
חמותי לא חובבת מים גדולה, חמי שוחה ספורטיבי כמה פעמים בשבוע. לפעמים הם לוקחים את הילד לבריכה ביישוב.
בעלי מעולם לא היה טיפוס של מים. בעברי שחיתי 3 פעמים בשבוע אבל זה היה לפני הילדים, ועכשיו אין לי זמן לזה. מעדיפה לעלות על האליפטיקל בבית אחרי שהגדול ישן.
בעיני זה לא סממן של זקנה אלא של התבגרות. צריך לאהוב את זה מאוד ולפנות לזה זמן, מרבית האנשים לא שם. גם אנחנו לא, אז אין לי טענות להורים שלנו בנושא הזה. לי יש זכרונות ילדות מאוד נעימים, אבל כשאף אחד לא גר במרחק הליכה מהים או מבריכה זה כבר נעשה מסורבל יותר ומעדיפים לפתוח בריכה מתקפלת בחצר מאשר להיסחב לים.
אני עדיין מאוד אוהבת לשחות, אבל עושה את זה רק כשאנחנו בחופשות במלון עם נגישות לבריכה.
אולי כשהילדים יהיו גדולים יותר, בעוד שנתיים ככה, זה יהפוך לחלק יותר משמעותי מהחיים שלנו.

 

[debby12]

הכוונה שלי היתה כשיש הזדמנות להיכנס למים

נגיד כשנמצאים בחופשה במלון עם בריכה או בחופשה ליד חוף ים.

אני לא סופרת את ה"האם הולכים באופן אקטיבי לבריכה/ים" כי עם עומס היום היום, אצלנו לפחות לא ממש מגיעים לזה.... אין לו זמן.

עם ילדים גדולים יותר, בריכה היא פתרון מדהים. מנסיוני כל מה שמעניין אותם בחופשה זה לשרוץ בבריכה כל היום. כל השאר - הרבה פחות.... יש לזה גם יתרונות - הם לא מתלוננים שמשעמם להם...

 

[איילה א]

במקרה כזה כן

גם אני וגם בעלי. אני אכנס למים כי אני אוהבת לשחות, בעלי בשביל הילד או כי אני הולכת. נראה לי שהוא פחות אוהב מים ממני. אבא שלו ואמא שלי ייכנסו גם, כדי לשחות או כדי להיות עם הנכדים - אבא שלי ואמא שלו בחיים לא ייכנסו. יסכימו לשבת לצד הבריכה בבגדים ולארח חברה לאחרים

זה לא עניין של גיל אצלנו, יש הפרש גילאים משמעותי בין שני זוגות הסבים (15 שנים), אלא של טמפרמנט ואולי גם של דימוי גוף.

 

[פריZמה]

יש בזה משהו מאוד מצער. סוג של הזדקנות ואיבוד החדווה.

שנים לא הלכתי לשכשך בשום מקור מים - עד שפרצו הילדים לחיינו.
מבחינתי זה ממש התעסקות כל הסיפור של להתארגן וכו לעניין, אבל אין שאלה כי אני הולכת איתם. ונהנית. אבל לא עד כדי כך שכשהם לא יצטרכו אותי כמלווה אלך לשכשך לבדי....ובטח אני לא רואה את עצמי קמה בוקר אחד והולכת לבריכה ( שלא לשם פעילות גופנית משמימה כגון שחיה).
קטונתי להתנבא מה יהיה עם נכדי....
אבל יש מצב שאם כבר לא אהיה בבריכה שנים ארוכות כבר לא אחזור לשם שוב. ים אולי כן.

 

[debby12]

גם לי זה מרגיש קצת ככה

למרות שבעצם יש גם קשישות ששוחות (ע"ע הפרק המיתולוגי מ"רמזור" עם הקשישה שבועטת בו בבריכה כל הזמן. אבל זה בעצם כחלק מפעילות גופנית/שחייה).

 

[חייבתלהגיב]

ההורים שלי הפסיקו.

אבא שלי מוגבל בתנועה, אמא שלי לא - אבל לא מעוניינת. ההורים של בעלי קצת יותר צעירים - יש להם בריכה בישוב, והם הולכים אליה איתנו לפעמים (חובה שאחד מהם יבוא כדי להכניס אותנו כאורחים), ואז הם נכנסים למים. שניהם פעילים, הולכים למכון כושר, וכו'.

לא זוכרת אם כשהלכו איתנו לים הם נכנסו - השנה לא הלכנו איתם לים, ולא זוכרת מתי הפעם האחרונה שכן.

 

[debby12]

 

[כרמיון1 1]

אבא שלי לוקח את הילדה לבריכה, לא נכנס למים (שאלתי אותה)

גם כשהוא לוקח את שני הילדים שלי לים, שמתי לב שהוא נכנס רק כדי לעמוד במי אפסיים ולהשגיח מרחוק. לא מעבר לזה.
אני בספק אם זה עניין של הזדקנות במקרה שלנו, כי עד כמה שאני זוכרת, ההורים שלי מעולם לא היו אנשים ים גדולים. הם לא הרבו ללכת איתנו לים או לבריכה, הם העדיפו לקחת אותנו לטיולים אחרים במקום, ובמקרים שבהם כן באו איתנו לים, אני לא זוכרת שנכנסו למים בחדווה גדולה. אמא שלי הייתה נשארת על החוף ואבא שלי אולי קצת נכנס למים להתרענן, אבל לא משתעשע הרבה ולא שוחה הרבה. מבחינתם הים והבריכה היו כנראה משהו שקיים בעיקר בשביל הילדים.

 

[debby12]

גם בצד שלי אמא שלי מעולם לא נכנסה למים בהתנדבות, גם כשהייתי ילדה קטנה יחסית והיא היתה בסוף שנות העשרים לחייה. מסיבה פשוטה.... זה מחרב את התסרוקת.... <הגנים שלה בעניין הזה לא עברו אלי>

 

[פרפרי אהבה]

לא חושבת שיש גיל לשחייה

אבא שלי כבר שנים שוחה באופן יומיומי- זה ספורט נחמד ויש כאלה קבועים שהוא אוהב לשחות לצידם.
&nbsp
אני אישית אוהבת יותר ים אבל נגיד ממש נהניתי בסופשבוע האחרון להיכנס עם הקטנה לבריכה בשיעור שחייה אחרי הרבה זמן שלא הייתי בשום מקור מים...
&nbsp
מה שכן-מתגעגעת לים! הים פה מאוד רחוק מאיתנו.

 

[danakama10]

ובאיזה גיל מפסיקים לעשות רכיבת אופניים משותפות?

או לעשות פיקניקים? או להעיף טיארה?
יש פעילויות שאנשים לא מחבבים עבור עצמם, אבל עושים זאת כשהילדים/נכדים צעירים על מנת לבלות איתם.
ברגע שהילדים/נכדים כבר לא בגיל הרך או בגרו (תלוי בסוג הפעילות), אנשים לא מרגישים צורך להמשיך לבצע את הפעולות הללו. זה תלוי בגיל הילדים, לא בגיל ההורים/סבים.
ויש אנשים שכל כך לא נהנים מפעילות מסויימת, שלא יבצעו אותה גם עבור ילדים/נכדים. לגיטימי בין אם האדם בין 20, 30, 40, 50 והלאה.

 

[עדיקים]

מים סבים ואנחנו

לילדיי יש רק סבא אחד וסבתא אחת. שניהם לא נכנסים למים. סבא מעולם לא וסבתא נכנסה בעבר כרגע לא. לא לקחו את הילדים לבריכה אף פעם ולכן גם כשנכנסה לבריכה הם לא היו איתה.
אנחנו אוהבים מאוד בריכה. האיש יותר ממני ולכן לוקח הילדים יותר ממני וגם כשאני באה הוא מבלה איתם יותר בבריכה. כשאני לוקחת לבד כמובן שאני נכנסת איתם.

לים אני לא לוקחת רק עם האיש או רק הוא לבד כי אני בכלל לא מוכנה להכנס לים בשנים האחרונות. פחות אוהבת.

אני חושבת שכשיגדלו וילכו בלעדינו בטח נלך הרבה פחות אבל באמת שלא יודעת מה יהיה. בקיץ זה פתרון מעולה ואנחנו הולכים המון לבריכה בתקופה הזו.