האנשים שלא רוצים לפרוש אף פעם

[debby12]

האנשים שלא רוצים לפרוש אף פעם

מה דעתכן? https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5001611,00.html

 

[debby12]

אני ממש בעדם

והופעתי מכמות התגובות השליליות. מה כואב לאנשים שיש אנשים שעברו את גיל 80 וממשיכים לעבוד?

 

[חייבתלהגיב]

אני מניחה שמה שכואב להם

הוא שהם גוזלים מקומות עבודה מאחרים שעוד לא הגיעו לגיל פרישה וחייבים לעבוד כדי להתפרנס. האינטרס של בני ה-80 הוא כנראה באמת להמשיך לעבוד (מבחינת הבריאות שלהם, תוחלת החיים שלהם, וכו') - אבל זה לאו דווקא האינטרס של החברה. חלופה טובה היא התנדבות, שמאפשרת להמשיך לעבוד אבל לא גוזלת מקומות עבודה מאחרים (בדיוק הייתי בכנס בינ"ל שדיבר על כמה התנדבות מועילה לאנשים מבוגרים).

 

[debby12]

ככה זה נראה מהתגובות. אבל אני לא בטוחה שהם

בהכרח "גוזלים מקומות עבודה מצעירים מהם". כלומר - במקצועות כמו הוראה במוסדות להשכלה גבוהה שבהם יש מספר תקנים קצוב ונוקשה אני חושבת שזה נכון. ואולי זה נכון גם לגבי משרות ממשלתיות באופן כללי שבהן התקנים קצובים

אבל במבט למשק כולו, לדעתי המשרות שלהם יכולות להיות *בנוסף* למשרות אחרות ולא במקומן. למשל המרואיין שם שמייעץ לחברות אמריקאיות - המסים שהוא משלם מועילים למדינה ולא נראה לי שהוא גוזל משרות מצעירים

אבל גם אם הם כן "גוזלים משרות" אני לא בטוחה שהמדינה צריכה להחליט בנושא הזה למי יש אינטרס עדיף. אם יש להם יותר מדי כסף הם יתנו לילדים שלהם - לא?

בארה"ב אגב, במערכת הפדרלית (= שירות המדינה הפדרלי) אין גיל פרישה חובה .לא קיים. כל אחד/ת מחליט לבד מתי לפרוש. עדיין, 99% מהאנשים פורשים עד גיל 70 בערך. אבל יש יוצאים מן הכלל.

בשוק הפרטי כמובן (נדמה לי כמו בארץ?) - אין כלל אחיד. לחברות ומשרדים יש לפעמים מדיניות פרטית שלהם.

 

[חייבתלהגיב]

לא, הם לאו דווקא

יתנו לילדים שלהם את הכסף - ואת בטח לא רוצה שהמדינה תגיד להם מה לעשות עם הכסף. חוץ מזה, מה עם מי שאין לו ילדים? או שהילדים שלו עשירים? "הם יתנו לילדים" זה לא ממש שיקול. מה גם שאת בוודאי לא רוצה שילדים ילחצו על ההורה שלהם להמשיך לעבוד בגיל 80 גם אם הוא לא רוצה, כי הם רוצים את הכסף, נכון?

 

[debby12]

אכן - אני לא רוצה שיגידו לאנשים מה לעשות עם הכסף

אבל אני גם לא רוצה שהמדינה תחליט בשביל אנשים מתי יסתיימו חייהם המקצועיים (התנדבות זה נחמד ויכול למלא בתכנים, אבל אני לא רואה בזה חיים מקצועיים)

כאמור - ממשלת ארה"ב איתי בנושא הזה - כלומר ככה היא נוהגת בעובדיה. ואני לא חושבת ששירות המדינה של ארה"ב גרוע יותר מזה של ישראל בגלל העניין הזה. להיפך - אני חושבת שהוא יוצא נשכר. יש בו אנשים מדהימים עם "זיכרון מוסדי" של עשרות שנים שמסייעים מאוד לצעירים מהם.

יש את העניין של תמריצים כספיים - יש תקרת פנסיה אז אחרי גיל מסוים רוב העובדים מרגישים ש"לא שווה להם כלכלית" להמשיך לעבוד. אז זה פותר את זה בלי להכריח אנשים לפרוש. המעטים שמעדיפים לעבוד גם כשזה "לא משתלם להם כלכלית" - לדעתי צריך להניח להם להמשיך לעבוד. אם הם מזייפים/לא עושים את עבודתם נאמנה אז כמובן כמו כל עובד אפשר להביא לפיטוריהם. אבל באופן כללי אני נגד אפליית גיל בעבודה וגיל פרישה חובה הוא חלק מזה בעיני.

 

[חייבתלהגיב]

אם 99% פורשים

ואלה שלא פורשים עובדים נהדר ולא לוקחים עבודות לצעירים - באמת לא צריך חוק - לא משנה למה המצב הוא כזה (או כי יש חוק שמחייב לפרוש אבל מאפשר חריגים - שזה מה שיש בארץ), כל עוד זה המצב. השאלה היא אם זה המצב, ומה עושים כשזה לא. אין סיבה לחוקק חוק אם העניינים מתנהלים כמו שצריך בלעדיו.

 

[איילה א]

במקום שבו קיימת קביעות חייב להיות גיל פרישת חובה

בארץ מדובר בכל המגזר הממשלתי, חברות ממשלתיות וגם כמה מקומות פרטיים עם הסכמים ציבוריים - לא מעט מקומות שבהם אם המעסיק מפספס את ההזדמנות להיפטר מעובדים בגיל 67 אחר כך הוא תקוע איתם לנצח.
ייתכן שבארה"ב יש פחות חקיקה שמגנה מפני פיטורים, ומוסד הקביעות פחות נפוץ.
&nbsp
אני חושבת שכל זמן שמדובר בעבודה לא פיזית ושה"קשיש" בריא פיזית ונפשית זה מבורך. יפה שיש מעסיקים שמבינים שניסיון הוא נכס. אני מכירה כמה מומחים בתחומי הרפואה שפרשו לפנסיה ואחר כך המשיכו לעבוד כעובדי מיקור חוץ. גם זה פתרון.

 

[debby12]

זה נכון. מוסד הקביעות נדיר בארה"ב ואני מכירה אותו רק

במערכת הממשלתית (גם פדרלית וגם מדינתית), במשרות הלא פוליטיות כמובן.

אבל רחוקתי מלהכיר את הכל....

גם במערכת הממשלתית ניתן לפטר וגם ראיתי את זה נעשה. אבל זה דורש הרבה שלבים, שימועים, אזהרות, דוחו"ת של "על תנאי" וכו'.

 

[פרפרי אהבה]

אמא שלי כנראה תהיה כזו

העבודה היא חייה לגמרי- היא תלך מעבודה אחת לעבודה השנייה גם אם אין כוחות-העיקר להרגיש שהיא עובדת. זה לא עניין של כסף אלא עניין של להרגיש שיש בה צורך ועניין.

 

[עדיקים]

אני בעד

היתה לי שכנה בת 80 בערך שגם היום עדיין עובדת (במשרה חלקית). גם בעלה עבד עד יומו האחרון (מת בפתאומיות). יחד עם העבודה היא דואגת לנכדים שלה המון ואני חושבת שזה עוזר מאוד להשאר בריאים צלולים ומאושרים. הבוס שלי גם כבר בגיל פנסיה וכל הזמן אני צוחקת איתו שנמשיך לעבוד יחד עוד 20 שנה לפחות.
מכירה אנשים שיצאו לפנסיה שזה השפיע עליהם רע מאוד מבחינה בריאותית. כל הזמן במחשבות וחרדות מבעיות בריאותיות.
חייבת לציין שמכירה אנשים שיצאו לפנסיה ומאושרים. "עובדים" הרבה אצל הילדים עם הנכדים, מבלים ומטיילים ומוצאים תעסוקה.
אני חושבת שבסופו של דבר זה טוב למי שחושב/יודע שיציאה לפנסיה תשגע אותו. ברור שלא צריך בגיל הזה לעבוד משרה מלאה אבל למלא את היום בתעסוקה זה דבר טוב מאוד. בטוחה שכשאגיע לשם אגיע להחלטות הנכונות.

 

[mykal]

רק למשפט האחרון שלך,

"אני חושבת שבסופו של דבר זה טוב למי שחושב/יודע שיציאה לפנסיה תשגע אותו. "
אין שום סיבה שיציאה לפנסיה תשגע אנשים.
לכל אחד/ת יש תעודת זהות,ויודע מתי מגיע גיל הפרישה,
ויכולים להתכונן אליה,
אני פרשתי לפני כמה שנים--מרצון ולא שהגעתי לגיל פרישה,
נוצרה קונסטלציה של חילופי גברי שבהנהלה, וזה שהגיע היה בלתי נסבל.
ובינתיים אבי חלה, החלטה של הרגע--ופרשתי.
אני מאושרת--יש לי המון עיסוקים, הרבה תחביבים שלא מיממשתי
בגלל.... הזדמנות להשלים ולהנות היום.
כן גם עסוקה עם המשפחה--"לא עובדת אצלם" אבל נהנית.
יש המון אופציות.יש מגון אפשרויות, לכל אדם למצוא מה נכון לו.
מי שחושב שרק עבודה היא חיוניות וחיים טועה ואני מרחמת עליו.

 

[michal@gal]

אני בעדם

גם אצלנו יש עובד מעל גיל 80 שממשיך לעבוד חצי יום.
זה לא גוזל עבודה מצעירים כי הוא בתפקיד שבעצם מייעץ לצעירים יותר.
&nbsp
חמותי יצאה לפנסיה ומעסיקה את עצמה עם התנדבויות. אני בטוחה שאם היו מאפשרים לה, הייתה שמחה להמשיך לעבוד.

 

[Ani15]

אנשים לא חושבים על התועלת העקיפה לחברה

קשישים פעילים חולים פחות.
קשישים חולים מהווים נטל כבד מאוד-מאוד על מערכת הבריאות (שבישראל היא ציבורית ולכן קשישים משלמים מעט ומקבלים הרבה מאוד), והמחלות שלהם מעלות לכולנו את מס הבריאות ומורידות את השירות שאנחנו מקבלים (למשל בבתי החולים שעמוסים לעייפה בקשישים מאושפזים).
לפיכך קשישים לא פורשים זה ווין-ווין.

 

[mykal]

למה הדיכוטומיה הזו?

קשישים חולים-- צעירים בריאים? באמת?
הקשישים החולים מהוים פחות נטל על המדינה,
כי מזלזלים ולא מטפלים בהם.
מזמינה אותך, לבי"ח גדול כאן מול הבית--
ותראי כמה צעירים חולים במחלות קשות הם נטל על החברה.
ויותר גרוע זו השקעה שאין לה טוח רחוק, כי הסוף ידוע מראש.
להפך הצעירים החולים האלה--תופסים מקומות עבודה כי לא מפטרים אותם,
אבל הם נעדרים המון, וגם כשחוזרים הם תשושים וכאובים והתפוקה לא משהו.

 

[Ani15]

באופן סטטיסטי הדיכוטומיה נכונה

באחוזים יש הרבה פחות צעירים חולים כמו שתיארת מאשר קשישים. כמי שמבלה (לצערי) לא מעט לאחרונה במחלקות ובתי חולים גריאטרים או נוגעים לגריאטריה (כאב, עיניים וכו'), אני רואה כמה בעיות רפואיות עולות עם הגיל - זה פשוט אצל כולם, החל מגיל מסוים, ותמיד בעיות חמורות ביותר. מאחלת לך שלא תדעי.

 

[mykal]

אני חיה בבי"ח

לצערי מלוה בת חולה מאוד, ואני רואה
הרבה צעירים--
פגועי גפים ממכשירים חשמליים--פצועי ראש מנפילות.
מחלקה אונקולוגית שרובה צעירים מעט מבוגרים,
(המבוגרים לא שורדים את המחלה).
בעלי עובד בבי"ח, ואני שומעת ויודעת ורואה.
אבל הויכוח ביניננו --לא יפתר באמצעות זויות ראיה אישיות
וגם לא מליווי כזה או אחר--מענין אם אפשר למצוא מספרים--
בהם יש אזו בחינה של שנה או טוח שנים בחלוקה למחלקות וגילאים.

אגב, לרוב בתי החולים--יש גם בי"ח לילד,
אל מקסימום מחלקה גריאטרית אחת. אין בתי"ח למבוגרים.

 

[Ani15]

בבקשה מספרים

http://mashav.jdc.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Chapter2_2016(1).pdf
הטבלאות שמעניינות אותך נמצאות בעמודים 109, 125-6, 131-7. לשם השוואה: חלקם של בני 65+ באוכלוסיה הוא ;12.5% (יהודים) -4% (ערבים). המצב הרבה יותר גרוע ממה שחשבתי

 

[mykal]

אנחנו כנראה קוראות נתונים

ומסיקות שונה.
המספרים לא מעידים על אחוז חולים גבוה יותר בקרב המבוגרים
(65 והלאה)לעומת אוכלוסיות גיל אחרות.
נכון שיש מאפיני גיל למחלות. סוכרת תהיה רלונטית למבוגרים--
ופחות אצל ילדים. כד'.

 

[חייבתלהגיב]

פעיל לא שווה עובד בשכר.

אפשר להיות פעיל באותה מידה כמתנדב, ואז אתה גם בריא, גם תורם לחברה, וגם לא "תופס" מקום עבודה.