על "עזרה" של בן הזוג עם הילדים וטרמינולוגיה

[פרפרי אהבה]

על "עזרה" של בן הזוג עם הילדים וטרמינולוגיה

זה נושא שקצת מעסיק אותי בימים האחרונים בעקבות פעילות שהלכתי אליה והנשים המבוגרות יותר בפעילות היו בהלם שהשארתי את הקטנה עם בעלי וכמעט שלחו לו משאית של מדליות על זה.
כולן השתמשו במושג "לעזור"- איזה יופי שהוא עוזר לך ככה.
הוא מבלה עם הבת שלו, הוא מטפל בבת שלו- הוא לא "עוזר".

אני אולי לוקחת קצת כמובן מאליו את זה שהוא ככה מטפל בה ומשקיע בה המון (אם כי לא ממש, כי אני גדלתי על ההיפך- אבא שלא משקיע בכלל) אבל הטרמינולוגיה הזו של "לעזור" בהקשר של אבא לילדים די מרגיזה אותי.

הוא אבא שלה ושמח לבלות איתה והוא לא "עוזר" לי .מן הסתם זה מקל כשהוא איתה ואני יכולה ללכת לבוק קלאב או לצאת לסיבוב בחוץ בלי לדחוף עגלה, אבל הוא לא עוזר לי...הוא פשוט עם הבת שלו.

מה דעתכן בנושא? עד כמה בני הזוג שלכם פעילים עם הילדים ומטפלים בהם בלעדיכם?

 

[debby12]

את צודקת - זו טרמינולוגיה מרגיזה

מרגיזה עד כדי כך שאני הייתי מתקנת אותה בעדינות, הגם שדי נגמלתי/עייפתי מהנטיה "לנסות לחנך את הכל העולם". אבל זה בעיני שווה תיקון.

בן זוגי תמיד היה הורה פעיל יותר ממני בחלק ניכר מהדברים. מבחינתי הוא "חייב לי" כי אני זאת שסחבתי אותן 9 חודשים כל פעם (טוב נו, לא תמיד עד הסוף), ולכן תמיד היינו מתבדחים חצי ברצינות בנוסח: "עכשיו התור שלך להחזיק אותן על הידיים - אני כבר סחבתי"

 

[דאינאריס]

כשבכורתי הייתה בת חודשיים בערך,

יצאתי יום אחד לאיזה סידור, אני כבר לא ממש זוכרת.
ביציאה מהבניין ראה אותי שכן, ושאל איפה הקטנה.
אמרתי שהיא עם אבא שלה.
"אה, איזה יופי, אבא עושה לה בייביסיטר."
לא! הוא לא עושה לה בייביסיטר! הוא אבא שלה!

הקטנה הזאת כבר בת 7 עוד רגע וזה עדיין מעצבן אותי.

 

[debby12]

כי זה באמת מעצבן

האנשים האלה שחושבים שילד/ה בבית עם אבא זה "חמוד" או "יוצא דופן"

מכיון שאני נוסעת הרבה לצרכי עבודה, אני רגילה כבר לכל מיני טמבלים ששואלים אותי "ואיפה הילדות שלך עכשיו"? אני תמיד עונה "בבית, עם אבא שלהם. יש להם גם אבא".... (כאילו - מה הם חושבים - ששלחתי אותן לבית יתומות כי נסעתי?)

 

[חייבתלהגיב]

אני חושבת שבזמן חופשת הלידה,

סביר להגיד על ההורה שלא בחופשת הלידה שהוא "עוזר" להורה שכן - לפחות כשמדובר בילד ראשון.

 

[מאמאמיה22]

אבל גם לא בזמן חופשת הלידה מתנסחים ככה,

גם בהקשר של "עזרה" בעבודות הבית

 

[חייבתלהגיב]

מעבר לחופשת הלידה זה באמת מעצבן...

 

[פרפרי אהבה]

הוא אבא של הילדה גם אם אני בחופשת לידה והוא לא

בסופשבוע אין סיבה שהוא "יעזור" ולשמחתי אצלנו לפחות הוא מאוד שמח לבלות איתה כמה שיותר.
&nbsp
אגב, עד הלידה הוא היה רוכב על אופניים כל בוקר וכל ערב אבל הבין שאם ירכב בערב זה יעכב אותו והוא לא יראה אותה ולכן ויתר על זה ועושה הכל להגיע בזמן ולעשות לה אמבטיה מפנקת ולפעמים גם מרדים ומאכיל אותה אם התעוררה עד חצות על מנת לאפשר לי כמה שעות שינה.

 

[חייבתלהגיב]

אה, בסופשבוע? לגמרי.

 

[חייבתלהגיב]

ואגב, שימי לב שגם את משתמשת

בטרמינולוגיה שהוא עושה משהו עם הילדה כדי לעזור לך - "לפעמים גם מרדים... על מנת לאפשר לי כמה שעות שינה" - כלומר, המטרה היא לא הטיפול בילדה אלא העזרה לאמא שלה (שתוכל להשלים שעות שינה) על ידי החלפה שלה בטיפול.

 

[גלתיאה של הספרות]

זה בעיני משהו אחר

טיפול בילדה משמש שתי מטרות: האחת, זו הילדה שלו, וכאב הוא אחראי לה. השנייה, חלוקת הנטל בין בני הזוג. זו המשמעות של הורות משותפת. לפעמים כשאחד הצדדים קורס, השני לוקח פיקוד. העובדה שהוא שם כדי שהיא תנוח לא אומרת שהוא עושה בייביסיטר, או שהוא עוזר לה כי היא המפקדת. לצערי, המון זוגות חושבים על הורות כקפטן ועוזריו, משני הצדדים. גם אמהות חושבות כך, לא בהכרח מבחינת זמן וטיפול פיזי, אלא הן רואות עצמן כמפקד בכל הקשור לקבלת החלטות. זה מאד קשה אבל חשוב לשחרר, ולחלוק גם את האחריות ולא רק את הטיפול. כן, אפילו, אם נדמה לך שהוא לא יודע מה הוא עושה. אם לא חולקים את האחריות, קשה בסופו של דבר גם לחלוק באמת את הטיפול הפיזי.

 

[חייבתלהגיב]

אבל כשהיא אומרת

"הוא מטפל בה על מנת שאני אוכל ללכת לנוח" זה אומר שזה התפקיד שלה, והוא "מחליף אותה". כי אחרת אפשר היה להגיד, נניח "הוא מטפל בה, ואני נחה" - אבל היא לא אמרה את זה, אלא השתמש ב"על מנת" - המטרה היא שהיא תנוח.

בעיניי זה מראה שאפילו היא (על אף שהיא זו שפתחה את השרשור המתלונן על כך) מתייחסת לטיפול שלו כאל עזרה לה. נראה לי סביר שבמצב שהיא תיארה שהילדה קמה לפעמים הוא יטפל בה ולפעמים היא תטפל בה, ואין סיבה שהיא תתייחס לזה כאל עזרה מיוחדת שהוא נותן לה כדי שהיא תוכל לנוח (ולא תגיד, נניח, ולפעמים אני קמה אליה כדי שהוא יוכל לנוח - אלא הוא זה שמאפשר לה לנוח, וזה לגמרי חד צדדי. ברירת המחדל היא שהיא תקום אליה) - הפרוש היחיד שנראה לי סביר הוא שגם היא בעצם מתייחסת לזה כאילו הוא עוזר לה.

אם האמא בחופשת הלידה הבעל עובד בעבודה בשעות העבודה - והאמא עובדת בטיפול בתינוק/ת באותן שעות. ברגע ששעות העבודה של הבעל נגמרות - שניהם אמורים "לעבוד" בטיפול בתינוק/ת באותה מידה. אני חשבתי שבהודעת הפתיחה הכוונה שלה הייתה שהבעל שלה בא במיוחד כדי להשגיח על הילדה בצהריים כדי שהיא תצא (או משהו בסגנון) - ופה באמת אפשר להגיד שהוא עוזר לה. אבל להשגיח עליה בסוף שבוע או לטפל בה אחרי שעות העבודה זה טריוויאלי.

לגבי הקפטן ועוזרו - יש משהו במהות של חופשת הלידה שהופך את ההורה שנמצא בחופשת הלידה לזה שהתמקצע יותר בטיפול בתינוק, בעל ידע רב יותר, וכו', ולכן לא מפתיע שהרבה פעמים נוצר חוסר איזון בתפקוד, והאחד נותן הוראות לשני. אני מדברת כל הזמן על ההורה ולא על האמא כי אני בהחלט מכירה זוגות שבהם מי שנשאר עם הילד/ה הוא האבא. אני חושבת שאם אחד ההורים הוא בעל יותר ידע בנושא (למשל לגבי הסכנות לתינוקות) לא צריך "לשחרר" ו"לסמוך שיהיה בסדר" ופשוט לתת להורה השני את התינוק ומה שיהיה יהיה - צריך להעביר לו את הידע (כמו שאמורים להעביר למטפלת או למעון, נניח, הוראות לא להשכיב את התינוק על הבטן, וכו'), ורק אז אפשר לשחרר ולחלוק את האחריות.

 

[פרפרי אהבה]

לא רואה את זה ככה

בעיני זו פשוט חלוקה- הוא חוזר מהעבודה ולוקח על עצמו להיות איתה כי הוא אבא שלה. התוצאה של זה היא שאני יכולה בזמן הזה לאכול/לשתות/להיות בשירותים/להתקלח בנחת אבל זה לא אומר שהוא עוזר לי...
&nbsp
לגבי הסיפא שלך- אין ספק שאני הרבה יותר מנוסה ממנו בטיפול בה מאחר וגם אני איתה כל הזמן וגם הגעתי עם ידע מוקדם אבל הוא ממש הפתיע לטובה שכבר מההתחלה הוא טיפל בה כאילו היא הייתה פה מאז ומעולם. בימים הראשונים אחרי הקיסרי אני לא יכולתי לזוז והוא טיפל בה ולמרות שבחיים לא החליף חיתול- הראו לו פעם אחת ומיד עשה את זה מיליון פעם. מסכימה איתך שצריך ללמד ולהעביר את הידע ולשמחתי בגלל שזה משהו שחשוב לו- הוא ראה סרטונים ושואל שאלות ומאוד פתוח ללמוד בנושא הזה. זו נקודה חשובה ושמחה שהעלית את זה

 

[גלתיאה של הספרות]

ענייני בטיחות זה משהו אחר

אני מדברת על דפוס שאני רואה שוב ושוב וגם חוויתי בעצמי כשנולדה בכורתי: האמא נוטה למיקרומנג'מנט, והיא גם רוצה שהכל יהיה בדיוק בדרך שלה, כולל איך להחליף חיתול. זו נטייה קמאית במידת מה, במיוחד בתקופה שמייד לאחר הלידה. גם אני סבלתי ממנה, אבל למזלי בן הזוג שלי נלחם על זכותו לטפל בילדה, על דעתו והשקפתו והדגיש כל הזמן שהוא אבא שלה לא פחות מזה שאני אמא שלה. למזלי - כי לדעתי זה הבסיס להורות שוויונית גם בהמשך כשהילדים גדלים קצת ונגמרת חופשת הלידה. אי אפשר לומר שבחופשת הלידה כל הסמכות והאחריות היא של האם, כי אלה חודשים משמעותיים מאד לעיצוב ההורות.

 

[פרפרי אהבה]

מודה שאני נוטה להשתלט טיפה ועובדת מאוד קשה לשחרר

ולא להתערב גם אם הדברים לא בהכרח בדרך שלי וזה עובד טוב ונותן הרגשת בטחון לבן זוגי.
&nbsp
הדבר היחיד שאני כן משתלטת עליו לגמרי זה ביגוד כי מאוד חשוב לי להלביש אותה בבגדים יפים ויש לו נטייה קצת לבחור דברים מוזרים לפעמים (אבל מצד שני-כן יכול לקלוע ולקנות דברים מהממים) אז סיכמנו שהוא מתייעץ איתי לגבי הבגדים במידה ורואה ורוצה לקנות משהו ומחליטים ביחד אם לקנות או לא.
&nbsp
נראה לי שזה קשור לזה שהיו מלבישים אותי בבגדים מכוערים בתור ילדה והיו תמיד צוחקים עליי על זה אז אני לא מוכנה שזה יהיה לילדה שלי.

 

[hatalya]

אוף פעם כל כך חשבתי כך

עד שהמציאות טפחה על פני. זה לא רק שהוא ״עוזר״, יש לו גם משפט מעצבן: ״אני את שלי עשיתי״ אני עושה כבר שמונה חודשים נונ סטופ! מרגישה את המגדר מטריף לי את השכל מאז שילדתי. כל העקרונות מטופשים, הגבר מחליט מתי יכול או לא יכול, רוצה או לא רוצה.. האחריות היא במאה אחוז שלי לכל דבר קטן. וזה מעצבן.

 

[פרפרי אהבה]

מה ז"א- מה הוא כבר עשה?

נתן זרע?

נו באמת... משפט דבילי.
לא משנה כמה הבחור גמור מעייפות, הוא מגיע וישר מתעסק עם הילדה גם כי רוצה לבלות איתה וגם כי יודע שאני כל היום איתה נונסטופ ומנסה כמה שיותר לקחת על עצמו ולהקל.

 

[mykal]

הטרמינולוגיה, בעיני,

הטרמינולוגיה --מציקה ומרגיזה כאשר
יש מאחוריה התנהגות שמשדרת אותה.
דוקא במקרה שלך, האבא שמח לתפקד כאבא, להיות איתה,
להכיל, לאמבט לפטפט איתה, וזה נפלא.
&nbsp
הניסוח נובע משנים בהם נשים היו *רק* עקרות בית,והבעלים פרנסו
ועבדו בחוץ, חזרו עייפים אבל החלוקה היתה די ברורה.
ואז אם טרח בבית עם הילדים--הוא עזר. כי זה לא היה תפקידו ואיש לא ציפה ממנו.
&nbsp
היום משהשתנו הזמנים--וחרטנו על דגלינו שיויון,
והחלוקה לא דיכוטומית, נשים עובדות ועוזרות בפרנסה,(עוזרות--כי בד"כ
מרויחות פחות, גם בגלל מקצוען, וגם בגלל תקרת הזכוכית)
גם הגברים הרבה יותר מעורים בתוך הבית.
&nbsp
יכולה להוכיח את דברי בעוד מושגים כאלה--
למשל--הרבה נשים נשואות לבן זוגן, כי המילה בעל
בקונוטציה זו בעלות. אז מצטערת אני נשואה לבעלי,
והוא ממש לא מרות וסמכות עלי, אנחנו שותפים מאוד בהרמוניה ובהסכמה.
&nbsp
לכן טרמינולוגיה לחוד והחיים לחוד,
ואם היו אומרים לי כמו לך--הייתי מחייכת ואומרת:"הוא חושב שאני
עוזרת לו, שהוא יכול להיות איתה לבד ולהנות"
לא מסבירה לא מתנצלת, לא לוקחת ללב.

 

[פרפרי אהבה]

מתנצלת- ממש לא, גם לא לקחתי ללב

זה הרגיז אותי כי זה הגיע מנשים שדווקא הן האחרות שציפיתי שיגידו דברים כאלה ולכן זה ביאס אותי מאוד.
&nbsp
אם יש מישהו שאני סומכת עליו עם הקטנה זה בעלי והוא מטפל בה לא פחות טוב ממני, גם אם יש לי יותר ניסיון איתה ובכלל. הוא כל כך נהנה לבלות איתה, לוקח אותה לטיולים ארוכים וכל הזמן מחפש לה בגדים וצעצועים מרוב שהוא אוהב אותה. כשהוא איתה הוא לא עושה לה בייביסיטר, הוא פשוט מבלה

 

[mykal]

הבנתי אותך מצוין

גם קודם.
כל שניסיתי לומר--שהביאוס מיותר,כי האמירות,
הן סוג של רמת שיח מקובלת, לא "עומק" חשיבתי,
של שיויון לא שיויון, אחראי לא אחראי,
ככה ה"דיבור" .
כבר גם זיהיתי שהרבה שנזהרות מאוד מלומר בעלי--
ומקפידות על ניסוח "שיויוני" זה לא מה שקורה בפנים בבית.
הציבור, מדבר את ההרגל--
כיף לך שאת נהנית מהביחד שלהם, ושאת מעניקה לעצמך--
פנאי לעשיה אישית, וטוב עוד יותר שהוא מבין שגם הוא מרויח מזה.