איך היה השבוע שלי

עדיקים

Active member
עשור לאמהות


חגגנו יומולדת לבכורתי המקסימה-
הפתעות בבוקר היומולדת כמו תמיד חיכו לה על השולחן כולל בלונים.
בצהריים החברות ארגנו לה מסיבת הפתעה, היא לא חשדה בכלל והיה מוצלח ביותר.
אחהה"צ האיש לקח אותה עם שתי חברות טובות ואחיה לבריכה ואני המשכתי להחזיר את הבית למצבו הטבעי (בכל זאת חגגו כאן יומולדת).
היה יום מוצלח ומאושר ביותר. לא מאמינה איך עברו וחלפו להם ככה עשר שנים במהירות כזו.

היום חגגנו לצעיר מסיבת שבועות/סופשנה בכיתה שכללה טקס שהופיעו מולנו. היה מקסים ומרגש מאוד.
לא הזלתי דמעה אמיתית אחת כל הטקס לצערי, בלב זלגו המון מהתרגשות אושר וגאווה. התהליך שעברתי חיזק וחיסן אותי. התלוננתי אצל חברה שבוע שעבר שפשוט הפסקתי לבכות. לפעמים זה כייף שאני לא כזו רגישה ולפעמים כמו היום כל-כך רציתי להיות האמא הזו אבל אני כבר לא
.

טיפול שעברתי שבוע שעבר אצל חברה נתן לי המון כח פנימי השבוע, שחררתי המון והצלחתי להנות עם המהמורות והקשיים שליוו אותו.
 
מרגש! מזל טוב אמא כבר עשור!

נשמע כמו שבוע טוב וכיף שעברת את הטיפול הזה שנתן לך כוח - באיזה טיפול מדובר?
 

עדיקים

Active member
תודה


עברתי אימון אישי ועכשיו כמה טיפולי NLP.
השינוי העיקרי התחיל באימון אבל מאז אני כל הזמן בעבודה על עצמי, גם אחרי שהטיפול התסיים.
 
מזל טוב


ימי הולדת של הילדים הם תמיד משהו מרגש


<האם תמיד בכית מהתרגשות במסיבות של הילדים? >
 

עדיקים

Active member
תודה רבה


אני הייתי מהאמהות הבוכות תמיד. אפילו באסיפות הורים מהתרגשות הייתי מזילה דמעה.
 
הקטנה ממש נעשתה פעילה


מזהה שירים, התחלנו להקריא לה סיפורים והיא ממש נהנית (נרדמת תוך שנייה עם "תפילילה"), באוניברסיטה היא ממש מזיזה את הבובות השונות ויש לה בובה רכה כזו שהיא כמו שמיכי-סוג של חפץ מעבר שהיא "מפטפטת" איתה וישר מחייכת כשרואה אותה.
 
חמישה שבועות


עושה חגיגה בלילות... אני בקושי ישנה אבל כנראה התרגלתי לזה כי אפילו כבר לא קורסת בשמונה בערב

&nbsp
היא בעלת אופי מאוד ברור ומאוד אוהבת הכל בדרך שלה- בדיוק כמו ההורים שלה

החזקתי אותה לא כמו שהיא רצתה כנראה וקיבלתי בתמורה משיכה של האף שלי בכל הכוח (ויש לה כוח!).
 
מירוץ המדרגות 2017 (בחיפה)- 1,075 מדרגות

עשיתי הפעם את המסלול עם הצעיר (אוטוטו בן 6)
שרץ והלך את המסלול בנחישות ,בשימחה ובחיוך ובכלל באופן מעורר הערצה
(משוחדת).
<האלופים עשו את המסלול ב 17-20 דקות, אנחנו ב 37 דקות.....>
 

debby12

New member
מנהל
בסימן גנדרני


ברגע של אי שפיות זמנית, אישרתי לשתי ילדות הבית הגדולות לעשות כמה פסים/גוונים בשיער - אחת בחרה בסגול, ואחותה בורוד. ואף לקחתי אותן לספרית המתוקה שלי שתדאג לעניין.

תוהה אם השירות להגנת הילד יבוא להוציא אותן מפה בימים הקרובים.... אבל בינתיים הן מרוצות מאוד.

חוץ מזה היינו בחתונה מאוד דתית של חברה נוצריה אדוקה, שאני שמחה מאוד בשבילה שהתחתנה (פעם ראשונה, היא בשנות ה-40 לחייה), והיה מעניין. היתה חתונה מאוד צנועה כי לחתן והכלה אין הרבה כסף. המסיבה עצמה היתה במתחם הכנסיה.

ויש פה סופשבוע ארוך - היום, יום שני, הוא חופש פה. אבל כל הזמן יורד גשם מה שדי מבאס...
 
על ילדים של מישהו אחר שיער צבעוני זה יפה


תתחדשו.
למרות היופי, אני לא יודעת איך הייתי מגיבה אם היו מבקשים ממני....
ניסיתי להילחם הרבה זמן בתסרוקת האוגר (כמו של סטטיק רק בלי החימצון)... והפסדתי במערכה....

לגבי יום חופש השבוע וגשום... אל תתחילי.... פה יש את חופשת שבועות וכאילו הילדים בעצמם חולבים את הפרות וחובצים חמאה - חופש 3 ימים
 

debby12

New member
מנהל
תסרוקת אוגר
(סנאי זה הכי קרוב שמצאתי)

אוי, את גדולה. זה את המצאת את הכינוי הזה לתספורת או שהוא רווח?

חלילה, לא התלוננתי על החופש. הוא חופש גם להורים ובכלל יש פה כל כך מעט חופשים שאומרים תודה על מה שיש.
 
תסרוקת אוגר זה לא שלי.....

ששמעתי את המושג לראשונה עוד היינו בתסרוקת רונלדו (כדורגל) ועוד לא ממש הבנתי למה הכוונה...

אני לא בטוחה שכולם מכירים במושג כי יש כאלו שחושבים שזה יפה......

לכבוד מה היה החופש בשני?
 

debby12

New member
מנהל
החופש היה לרגל יום הזיכרון Memorial Day

אלא שבניגוד לישראל, זה לא בדיוק חג עצוב, אולי כי השכול נוגע פה בשיעור קטן יותר מהאוכלוסיה

רוב האנשים מנצלים את היום/סופש הארוך הזה לקניות, התארחויות וברביקיו למיניו. הוא גם נחשב להתחלה הרשמית של הקיץ (לא מבחינה אסטרונומית...אבל מבחינה חברתית). לכן, למשל, הוא היום שבו הבריכות הלא-מקורות נפתחות בד"כ. למרות שהרבה פעמים עדיין לא ממש חם גם כמה שבועות אחרי זה....

אנחנו היינו מוזמנים בשלושה מקומות (חתונה ועוד שני אירועים חברתיים). עבר מהר...
 
מעניין מה שאת אומרת,

שזה לא בדיוק יום עצוב ...
מעניין אם זה באמת בגלל שהשכול נוגע בשיעור קטן יחסית מהאוכלוסייה
או שיש סיבות אחרות .
זה מתחבר לנושא של חטיפת חייל,
שבארץ דברו על גלעד שליט כעל "הילד של כולנו" ושחררו כ 1000 מחבלים
ונראה שאם היה מדובר בחטוף אמריקני - לא היה ממש הד
או שהתגובות לחטיפה היו פחות רגשיות מבארץ - אני טועה ?
(ובוודאי לא היו משחררים ולו חטוף אחד ) .
אולי גם כי בארץ החיילים ממש מגינים על הארץ שלנו, ונהרגו בעת שהגנו עליה
ובארה"ב החיילים נשלחים למדינות מרוחקות (לפעמים ממניעים מעורפלים)
וגם הם התנדבו לשרת בצבא תוך ידיעת הסיכונים להבדיל מחובת הגיוס בארץ ....
&nbsp
&nbsp
 
למעלה