האם בעיניכן נהיגה= עצמאות? האם יש לכן רישיון נהיגה?

[אישה בחופשה]

האם בעיניכן נהיגה= עצמאות? האם יש לכן רישיון נהיגה?

 

[debby12]

הו כן - לגמרי

יש לי רשיון. אני לא מרבה לנהוג מסיבות של איכות הסביבה. באופן יומיומי נוהגת תמיד (חוץ מיום שבו במקרה עובדת מהבית) 2 ק"מ ביום. 1 ק"מ הלוך למגרש החניה של הרכבת התחתית ו-1 ק"מ בחזרה. יכולה הייתי לכאורה ללכת במקום, אבל זה מוסיף לי איזה 50 דקות ביום שפשוט... אין לי

. הנסיעה אורכת 4 דקות.

חוץ מזה נוהגת לסידורים לפעמים או לאן שצריך.

כשהייתי בסוף התיכון נכשלתי בכמה וכמה טסטים (חלק באשמתי, וחלק עם טסטרים שהיה ידוע שצריך לשלם להם כדי לעבור....). וכבר הייתי קרובה להתייאש ואני זוכרת את אמא שלי נוהמת שלי: "שלא תחשבי על זה אפילו. רשיון נהיגה = עצמאות".
מיום שעברתי מעולם לא הייתי מעורבת בתאונה רצינית - כן דפקתי פעם לרכב אחר את הטמבון כשפניתי שמאלה והוא חנה בצד הדרך. אבל הייתי בהריון בחודש תשיעי ועם שתי גמדות מייללות במושב האחורי. אז יש נסיבות מקלות.
כמובן שחניתי ויצאתי מהרכבת כדי לתת פרטים לרכב הניזוק. היתה בו אישה. הייתי בטוחה שהיא תכעס מאוד. אבל כשהיא ראתה את הריוני המתקדם מאוד, וכשגמדות הבית שהיו אז בנות כמעט-5 ושלוש וקצת פתחו את החלון לכיוון המדרכה כדי לבדוק לאן אני הולכת ולבכות "אמא אמא" - היא יותר ריחמה עלי מכל דבר אחר

. הביטוח מימן לה טמבון חדש ולא נרשמו בעיות מיוחדות.

מוסיפה שאלה - כשאתם נוסעים לאנ-שהו כמשפחה. מי נוהג/ת בד"כ? אתן או בן הזוג? הייתי אומרת שאצלנו זה בד"כ 2/3 הוא, ו-1/3 אני. קצת פטריארכלי לצערי אבל זו העדפה שלי. תמיד אני מעדיפה "לנוח" ו/או לנהל את חלל הרכב. ואת זה יותר קשה לעשות כשנוהגים.

 

[debby12]

מוסיפה עוד שתי שאלות

האם הייתן מעורבות פעם בתאונת דרכים? וגם

האם לאמא שלכן/סבתא שלכן יש/היה רשיון נהיגה?

וכאן אציין לטובה את סבתי פורצת הדרך (יחסית...) שהיה לה "רשיון נהגות" (שורוק בו' - ככה היא קוראת לזה) עוד משנות ה-40. היא עברה טסט בימי המנדט הבריטי. והיא אהבה מאוד לנהוג, ואחד הימים העצובים בחייה היה היום שבו היא הפסיקה. האמת היא שהרשיון מעולם לא נלקח ממנה. אבל אחרי שהיא "גיהצה" הרבה מאוד תמרורים ושלטים עם הרכב, הצליחו ילדיה לשכנע אותה שתפסיק לפני שתהרוג איזה הולך רגל על המדרכה או משהו... והם מכרו לה את האוטו.

במשך תקופה ארוכה אחר כך היא המשיכה להתנייד עם נהג מונית קבוע לפגישות הקלפים שלה וכו'. כך שיש פתרונות אחרים... אבל עדיין הנהיגה היתה חלק גדול מאישיותה/גאוותה/העצמאות שלה. והיא הצטערה לאבד את זה.

זו בעייה עם אנשים מבוגרים מאוד - הקטע של מתי להפסיק לנהוג. קראתי פעם בעיתון של אישה בריטית מבוגרת מאוד בעלת רשיון נהיגה תקף. באנגליה, כמו בארץ בימי המנדט - יש תיבות דואר אדומות. והאישה הנ"ל ראייתה היתה כה מדורדרת שהיא ניסתה לשלוח מכתב לתוך סוודר אדום של אישה אחרת שעמדה ברחוב בחושבה שהיא תיבת דואר. ועדיין היה לה רשיון נהיגה בר תוקף.

 

[חדש חדש10]

לא ולא

 

[פרפרי אהבה]

לאמא שלי אין רישיון נהיגה...

חלק מהסיפור הארוך-רק לי, לאבא שלי ולאחותי יש.
&nbsp
לגבי תאונה- הייתי מעורבת בתאונה אבל לא אני נהגתי. בעלי נהג אחרי שחזר באותו בוקר מחו"ל, היינו בדרך לחמותי לכבוד יום ההולדת שלה עם עוגה (עוגה ללא סוכר שקנינו בקונדטוריה ועלתה הון!) ופתאום כמה דקות מההורים שלו הוא כנראה נרדם, אני הייתי מעופפת כי הייתי עם חום ופתאום מצאנו את עצמנו הפוכים לגמרי וכל העוגה מרוחה עליי. איכשהו הצלחנו לצאת מהרכב, כמעט ללא פגע- פצעים יבשים וכאבי גב עבורי.
&nbsp
&nbsp

 

[אישה בחופשה]

איזה פחד. נקרא שיצאתם בזול לעומת מה שיכול היה.....

 

[פרפרי אהבה]

לגמרי... לקח לי הרבה זמן לחזור ללימודי נהיגה אחרי זה...

חמי עוסק בענייני רכבים ואמר שהרכב היה מונח בצורה מזעזעת כמו כלב הפוך ושהוא היה בהלם שהצלחנו לצאת כמעט בלי פגע.
&nbsp
כמובן שבמסורת המשפחתית במשפחה של בעלי צוחקים על הכל- זו הבדיחה הקבועה ביום הולדת של חמותי שהיא לא מקבלת שום עוגות קונדטוריה- הכי הרבה אופים לה בבית

 

[debby12]

וואו

אני מניחה שהייתם חגורים בחגורות בטיחות? ממה שאת מתארת יכול להיות שהן הצילו את החיים שלכם.

 

[פרפרי אהבה]

בוודאי, אני תמיד עם חגורת בטיחות וגם הבעל.

אבא שלי מכיר את מרבית השוטרים בעיר הולדתי וזוכרת איך כל הזמן הוא היה אומר לי שלא צריכה חגורה מאחור כי הוא מכיר את כל השוטרים ובתור ילדה כל הזמן אמרתי שזה לא קשור בכלל ושזה למען הבטיחות ולא כדי שלא יתפסו אותו.

 

[חייבתלהגיב]

לאמא שלי יש רישיון.

אבא שלי כבר לא נוהג, והיא זו שמסיעה כשהם צריכים ללכת לאירוע אצל אחד האחים שלי, למשל. לסבתא שלי (אמא שלה) - לא יודעת אם היה. אני מתארת לי שלא. סבא שלי היה נהג מונית. סבתא שלי מהצד השני מתה כשהייתי בת שנתיים, כך שלגביה ממש אין לי מושג.
לגבי תאונות דרכים - הכוונה כשאני נוהגת? אם כן, אז לא. לא כשאני נוהגת - כן. למשל פעם נהג שיכור/עייף התנגש בנו כשעמדנו בפקק - אבל הוא התנגש בנו ממש לאט (אני חושבת שהוא נרדם). פעם (כשהייתי נערה) גם נסענו עם אמא שלי והתפנצ׳ר לה גלגל במהלך נסיעה בכביש מהיר, והאוטו התחיל לזגזג על הכביש עד שהיא הצליחה לעצור בצד - אבל לא התנגשנו אז בכלום.

 

[michal@gal]

כן וכן

למרות שלא תאונות רציניות, אבל התנגשו ברכב שלי מאחור כבר 3 פעמים. מזל נאחס.
&nbsp
לאמא שלי יש רשיון והיה לה רכב משלה כבר כשהייתי ילדה, בתקופה שעוד לא היה מקובל שיהיו במשפחה שני רכבים.
לאמא של בעלי יש רשיון אבל היא לא נוהגת כבר הרבה שנים. בתקופה שהייתה נוהגת, נסעה רק בתוך העיר בתחום של כמה קילומטרים מהבית. לנסיעות רחוקות יותר השתמשה בתחבורה ציבורית. כשעברו דירה לעיר אחרת הפסיקה לנהוג לחלוטין.

 

[אישה בחופשה]

פעם היינו מעורבים בתאונת שרשרת

היינו כולנו במכונית. יצאנו ללא פגע. מאז אני נוהגת עם הרבה יותר פחד.
אחת מהמכוניות היתה מכונית משטרתית.
אחרי כשנה מכונית של איש רשות הכבאות פגעה ברכב של בעלי.
צחקתנו שרק מד"א חסר לנו כדי להשלים את אנשי כוחות הבטחון וההצלה

שלא נדע....

לסבתא אחת שלי לא היתה מכונית ולכן לא היה לה צורך ברישיון נהיגה.
סבתא שניה תמיד אמרה שגברים נוהגים יותר טוב מנשים

. סבא שלי באמת היה נהג מצויין ונסע המון (במשך שנים הוא היה נוסע לישיבות שבועיות מאזור בית שאן לת"א, בימים שבכביש הסרגל היה נתיב לכל כיוון). אבל אני חושבת שהיא טעתה......
לאמא שלי יש רישיון ואין ספק שהוא מקנה לה עצמאות ונגישות.
חמותי עשתה רישיון רק לקראת גיל 40. לחמי לא היה רישיון אז תמיד היא היתה הנהגת. בעלי מספר שכילדים היו מכירים המון מקומות חדשים כי תמיד היא היתה טועה בדרך

. גם היום היא לא חושבת פעמיים ונוסעת גם מחוץ לעיר. עכשיו יש לה את וייז שאשם אם היא טועה....

 

[איילה א]

פעמיים, פעם אחת כשנהגתי ופעם שניה כשבעלי נהג

בי התנגשו מאחור ברמזור, בעלי התנגש במישהי שנכנסה לו לנתיב בכביש מהיר בלי שום הזהרה, במהירות נמוכה ובלי להסתכל. לא היה לו שום סיכוי לעצור. חברת הביטוח החצופה שלה טענה שאנחנו אשמים, כי חזקה בארץ שמי שהתנגש מאחור אשם כי לא שמר מרחק.
לאמי יש רשיון ולסבתי לא היה.
אני הוצאתי רשיון בגיל יחסית מבוגר (אחרי 25), אחרי שעזבנו את תל אביב ועברנו למקום שבו יש חניה ואין תחבורה ציבורית. זו עצמאות, אין ספק, אבל אני לא אוהבת לנהוג. לא מצליחה לשחרר את הדריכות בכביש. לכן אני תמיד מעדיפה שבעלי ינהג.

 

[פרפרי אהבה]

אצלנו בד"כ בארץ הבנזוג היה נוהג, אבל אחרי שהוצאתי רישיון

הוא רצה שאני אתאמן כמה שיותר ולכן לרוב היה רוצה שאני אנהג.
יש מקום אחד שאני לא נהגתי בו אף פעם וזה תל אביב- פשוט לא הסכמתי. הלחיץ אותי הבלאגן בכביש.

 

[אישה בחופשה]

חלוקת נהיגה: אני מעדיפה להיות הנוסע שמעיר

ישנם שבועות שיוצא לי להיות הרבה בדרכים כך שאת כמות הקילומטרז בנהיגה אני עושה. בעלי שמח לנהוג כך ששנינו מרוצים.
אני בדרך כלל הנווטת ברכב (אם נוסעים למקום לא מוכר).

אצלנו באוטו החוק- מי שנוהג מחליט מה שומעים.

 

[חייבתלהגיב]

לא, ולא בישראל (כן בחו"ל).

 

[debby12]

לוודא שהבנתי

יש לך רשיון נהיגה מחו"ל אבל לא בישראל? כלומר - גם למדת נהיגה ועברת טסט רק בחו"ל? סקרנית לשמוע איך זה הלך. כמה שיעורים היית צריכה לקחת ובאיזה טסט עברת?

 

[חייבתלהגיב]

למדתי מתישהו גם בארץ,

(לא בתיכון אלא בגיל עשרים פלוס) אבל לא הוצאתי רישיון. נדמה לי שלמדתי עם הילוכים? אחר כך כשהגענו לחו"ל לקחתי כמה שיעורי נהיגה ממורה נהיגה (אני די בטוחה שעל אוטומטי) והוצאתי רישיון. אבל לא נהגתי הרבה גם בחו"ל (בעיקר הסעתי לגן ולבית הספר מדי פעם). כשחזרנו לא הימרתי את הרישיון (איכשהו לא היו תנאים מתאימים) כך שעד היום אין לי רישיון ישראלי ואני לא נוהגת בישראל - אבל אם בא לי אני יכולה לנהוג בחו"ל.

 

[debby12]

מעניין, תודה. ואיך את מתניידת בארץ?

בתח"צ? כולל לקחת ילדים לחוגים וכאלה?

אני משתמשת הרבה ברכבת התחתית ולפעמים גם באוטובוסים במקום מגורי.

 

[חייבתלהגיב]

חוץ מחוג אחד, שאליו בעלי לוקח את הילדה

הרלבנטית ברכב, כל החוגים, וגם הגן ובית הספר, במרחק הליכה. במקרים מיוחדים אני משתמשת בתחבורה ציבורית. בסופי שבוע אנחנו משתמשים ברכב - בעלי זה שנוהג.