שרשור סוציומטרי לגדולות

[צינית האחת]

לפעמים מפריע, לפעמים לא

כשהילדים היו קטנים, האינטרקציה החברתית בגינה הספיקה לי.
כשהם קצת גדלו, היה יותר לחץ בעבודה ובבית ואז לא היה לי זמן ולא חיפשתי את החברות.
עכשיו, כשהילדים גדלים, היה נחמד אם היו כמה חברות.

הייתה תקופה שהצטרפנו כמשפחה לקבוצה של עוד משפחות והנשים היו נפגשות יחד מדי פעם. היה נחמד, למרות שלא לגמרי התחברתי לחבורה.תמיד הרגשתי מבחוץ.

 

[Ani15]

בואי נוציא את חוסר הזמן מהמשוואה הזו

אני עובדת במשרה מלאה ותובענית ביותר
אמא שלי גם עבדה כך, לפחות ב15 השנים האחרונות של הקריירה שלה
לשתינו יש והיו חברויות הדוקות ביותר. זה ענין של תן וקח - החברות שלי ערבות לי במידה מלאה, כאלה שאני יכולה לסמוך עליהן בעיניים עצומות שיצילו אותי כשאצטרך את זה, מלהוציא את הקטנה מהצהרון כשנתקעתי ועד לחלץ אותי מתאונה בכביש מרחק מאות ק"מ מהבית ולסעוד אותי באשפוז בביה"ח (זה נכון גם לחברים כמובן). הערבות בכיוון השני מחוייבת לא פחות. אני לא חושבת שהייתי טורחת לתחזק את זה אם הערבות לא היתה כזו, וזה לדעתי המפתח. אם אין לך חברים שאפשר לסמוך עליהם ככה, לא פלא שאת לא טורחת להקדיש להם את הזמן הזה.

 

[mykal]

אהבתי והזדהיתי,

ואני בהחלט מתחזקת חברויות.
למרות שהיום בעקבות אכזבה, אני קצת יותר זהירה.
ואני חתכתי, היא כבר בקשה כמה פעמים שנחזור להיות חברות,
ואני ממש לא מוכנה. נגמר וזהו מבחינתי.

 

[פרפרי אהבה]

אני אדם מאוד חברותי, אבל אין לי הרבה חברות קרובות

יש לי בערך 2-3 חברות ממש קרובות, כמה "חברות לעבודה" שבעיקר נזכרות בקיומי כשצריכות משהו (בשבוע הזה שהייתי חולה אף אחת לא טרחה להתקשר, להציע עזרה למרות שידעו שאני לבד לגמרי, הזמנתי אותן לבייבי שוואר כולן עשו עצמן מתרגשות ועכשיו מחפשות תירוצים למה לא חושבות שיכולות לבוא...).
&nbsp
לי מאוד קשה בלי חברים סביבי- זה משהו שמאוד חשוב לי באופן אישי. בעלי קצת פחות בעניין, יותר קשה לו לשמור על חברויות.
מאוד קשה לנו להתחבר עם עוד זוגות כי לרוב הוא ימצא סיבות למה לא כך שאם כבר הוא כן אוהב בן זוג של חברה מבחינתי זה וואו גדול וכייפי.

 

[איילה א]

אני סוציומטית ידועה

הצורך החברתי שלי מאוד נמוך. יש לי מעט חברים/ות קרובים/ות שאספתי לאורך הדרך, אבל זו מעין קרבה שברקע כזאת, יכולים לעבור חודשים מבלי שנדבר (תכל'ס החיים שלנו כאנשים בוגרים הם די רוטיניים כך שגם איך צורך ביותר כדי להתעדכן) וזה בסדר גמור.
האינטראקציות היומיות עם אנשים בעבודה מספקות אותי בד"כ, ובן זוגי משלים את התמונה בהיבטים עמוקים יותר או אם יש לי רצון להתייעץ. באופן כללי אני לא חשה צורך ביותר ממה שיש לי, אבל תמיד הייתי כזאת. אני בקצה התחתון של צורך בחברה, סבבה לי לגמרי לבלות עם עצמי.

 

[אישה בחופשה]

אצלי המחשבה הזאת היא לכיוון ה

מי יבוא ללוויה שלי

<לא הרבה

>
מבלת"ק
אין לי חברת נפש.
יש לי חברה שאני יודעת שהיא תהיה שם בשבילי אם אצטרך למרות שהיא רחוקה.
יש לנו עכשיו קבוצת חברים, הורים מבית הספר שאיתם מבלים לפעמים בשבתות. השיחות האלו לא שיחות נפש.

קשה לנו לתחזק חברויות. פעם בשבועיים אנחנו בביקור משפחתי - המשפחה היא העוגן והאוזן הקשבת.
לפעמים החברות מהעבודה עולות לרמת חברות - ברמת השיחות.
אבל אין ממש מעבר לכך.

לפני כמה זמן מכרה הראתה לי תכתובת שלה עם חברה אחרת שלה שכללה תמונות והמלצות על בגדים ואיפור וחוו"ד, אם זה היה מעיניין אותי אולי הייתי מקנאה.

לעומתי, אחים שלי מתחזקים הרבה חברים ולאורך שנים ארוכות (לשניהם נותרו חברים מהיסודי)

 

[debby12]

חברים מהיסודי

התרשמתי. לא פלא שאת כזאת - נראה שהאחים שלך לקחו 9.9 מהקבין של תחזוק חברויות, אז לא נשאר לך הרבה