שרשור התרגזויות והעלבויות....

[debby12]

שרשור התרגזויות והעלבויות....

תגידו, לדעתכן אתן ממהרות להתרגז? להיעלב?

איזה סוג של דברים מרגישים או מעליבים אתכן (אם בכלל)?

אם כבר התרגזתן או נעלבתן - האם אתן שומרות את זה בפנים ומבעבעות מפנים, או שאתן מחצינות? מה מהשניים עדיף בעיניכן?

האם השתניתן בעניין הזה עם הגיל?

האם אתן דומות בעניין הזה למי מהוריכן? או שזה בהארד דרייב שלכן באופן עצמאי?

יש איזה כיוונים חשובים בנושא ששכחתי לשאול עליהם?

אוסיף את הגיגיי עוד מעט. זה נושא שמעסיק אותי השבוע

 

[אישה בחופשה]

היית אצלי בבית אתמול??

.....בסוף הבן שלי אמר : על זה את לא כותבת בפורום שלך

 

[debby12]

לא - אבל מן המפורסמות הוא שאת אחותי האובדת

מהמעט שכתבת אני מקישה שתשובתך לשאלה: "האם זה השתפר אצלך עם הגיל?" היא: לא!

ובכן - הנה תשובותי

* האם אתן ממהרות להתרגז? להיעלב?
לא מהירה להיעלב כלל. למעשה בן זוגי גורס שאני בלתי-עליבה בעליל ושאני "לא קולטת כשאנשים עושים דברים מעליבים ביותרץ

לגבי ה"להתרגז" זו כבר אופרה אחרת..... מילדותי הייתי מהירה "להתחמם"

* איזה סוג של דברים מרגיזים או מעליבים אתכן (אם בכלל)? רק מרגיזים - כאמור אני לא מהנעלבות. ובכן: התנהגות שעושה עוול או לא צודק [ולמרבה הצער העולם אינו תמיד מקום הוגן, חוסר יושר/יושרה]. גם נהגים שמצפצפים על חוקי התנועה ותוקעים נהגים אחרים - נגיד מתעקשים לפנות שמאלה במקום שבו הפניה שמאלה אסורה ובכך "תוקעים" את טור המכוניות שאחריהם במשך כמה מחזורי רמזור ירוק. ובכלל נהגים שמפגינים חוסר אכפתיות בולטת לחיי אדם.

* אם כבר התרגזתן או נעלבתן - האם אתן שומרות את זה בפנים ומבעבעות מפנים, או שאתן מחצינות? מה מהשניים עדיף בעיניכן? 80% מחצינות. לדעתי בעולם המבוגרים עדיף המצב ההופכי של 80% שומרות בפנים. לצערי לא נולדתי מתאימה....

* האם השתניתן בעניין הזה עם הגיל? כן - פעם הייתי 100% מחצינה. לא התקדמתי הרבה...

* האם אתן דומות בעניין הזה למי מהוריכן? או שזה בהארד דרייב שלכן באופן עצמאי? כן - לאמא שלי שהיתה המגדלת העיקרית שלי. נדמה לי שהיא יותר מרבה להתרגז מ

* יש איזה כיוונים חשובים בנושא ששכחתי לשאול עליהם? אה כן - יש לכן טיפים לאיך להשתפר?

 

[mykal]

לפני תשובות לשאלות,

לא ברור לי למה כרכת התרגזויות והעלבויות יחדיו?
ומגיבה--
תוכן:
תגידו, לדעתכן אתן ממהרות להתרגז? להיעלב? אין לי מושג מה ההגדרה
של ממהרות --אני בהחלט מגיבה מהר, ספונטני, אבל מיד ממתנת.
זה קצת מצחיק--כי מי שמכיר אותי יודע שבעוד רגע "אדבר"
ההתרגזויות שלי הן על עולות ועל שקרים--
ההעלבויות הרבה פחות --אני מבינה ומגיבה מאוד עניני או מתרחקת.

איזה סוג של דברים מרגישים או מעליבים אתכן (אם בכלל)?
מרגיזים אותי שקרים ותככנויות, והתנהגות רשעית של אנשים. בעיקר
"כשמשפריץ" מההתנהלטות הזו אגואיזם.
מעליב אותי מאוד חוסר יחס של אנשים קרובים כשחשבתי שאני סומכת עליהם,
שהם יהיו שם בשבילי והם אכזבו.
נעלבת ממש בקטנה ממשפטים מקטינים או אמירות לא נחות, בד"כ
לאמגיבה להם בכלל ולפעמים לאחר זמן.

אם כבר התרגזתן או נעלבתן - האם אתן שומרות את זה בפנים ומבעבעות מפנים, או שאתן מחצינות? מה מהשניים עדיף בעיניכן?
כשאני מתרגזת--מגיבה בקול רם ומוסיפה מילים קשות מאוד.
כשאני נעלבת אנימתכנסת בעצמי ומתרחקת.

האם השתניתן בעניין הזה עם הגיל? כן, בהחלט, התמתנתי.
החיים מלמדים מצד אחד לשתוק יותר, ומצד שני לצפות פחות מאחרים,
החייםמלמדים גם לשנות תגובות.


האם אתן דומות בעניין הזה למי מהוריכן? או שזה בהארד דרייב שלכן באופן עצמאי? לא דומה להורי בענין. זה לגמרי אני. ויכולה לומר, שרק אחת מבנותי
דומה לי שאר ילדי מתונים בתגובותיהם.

 

[מ י כ ל10]

אוהו

בהחלט מתרגזת ונעלבת. לא המון, אבל כשכן - עם כל הלב.
&nbsp
נעלבת כשאני מרגישה שלא סופרים אותי. מתרגזת - כשלא פועלים לפי רצוני, כשמבזבזים את זמני, כשמצפצפים על חוקים ועל הדרך זה פוגע בי או באחרים
&nbsp
אם אני נעלבת, אני לא מסוגלת להסתכל בעיניים. אם אני מתרגזת, כל שפת הגוף שלי צועקת עצבים. אם כבר הגעתי לדיבורים - יש לי תרבות דיבור

&nbsp
פעם הייתי נעלבת הרבה הרבה יותר
&nbsp
טיפים לאיך לא? התבוננות נטולת שיפוט

 

[Ani15]

איך נפלת על זה דווקא כשזה מעסיק אותי

תגידו, לדעתכן אתן ממהרות להתרגז? להיעלב?
כן, למרות שלפעמים אני לא רגישה לדברים כאלה ולכן לא "רואה" דברים שאנשים אחרים נעלבים או מתרגזים מהם. כשאני רואה, אוהו.
&nbsp
איזה סוג של דברים מרגישים או מעליבים אתכן (אם בכלל)?
כל מיני, בהרבה מקרים זה זלזול (שלו פנים רבות, זה יכול להיות אשי אבל גם מקצועי)
&nbsp
אם כבר התרגזתן או נעלבתן - האם אתן שומרות את זה בפנים ומבעבעות מפנים, או שאתן מחצינות? מה מהשניים עדיף בעיניכן?
גם וגם. אני חושבת שעדיף לא להחצין, בדרך כלל זה לא נגמר טוב. עדיף לחשוב טוב (ולאט) על הדרך הכי יעילה וטובה לפתרון. אבל לא כל כך מצליחה בזה.
&nbsp
האם השתניתן בעניין הזה עם הגיל?
מאוד (ראי לעיל)
האם אתן דומות בעניין הזה למי מהוריכן? או שזה בהארד דרייב שלכן באופן עצמאי?
ההורים שלי מאוד מחצינים, בכלל בלי שום פילטרים. לכן עד גיל 30 בערך גם אני הייתי כזו. התבגרתי, לפחות חלקית.
&nbsp
יש איזה כיוונים חשובים בנושא ששכחתי לשאול עליהם?
איך מתמודדים עם זה? לאחרונה נורא נעלבתי ממישהו קרוב. הוא לא מצליח להבין את זה. אני לא מתכוונת להתנתק ממנו בגלל זה. אז איך ממשיכים מכאן?
&nbsp

 

[debby12]

כי זה נושא מטריד....

לגבי המקרה שלך, מדוע שלא תאמרי לו שנפגעת ממנו *בלי* להתנתק ממנו כמובן. זה שהוא יידע שנפגעת לא אומר שצריך להתנתק ממנו.

אם קשה לך לאמר את זה פנים אל פנים, אפשר גם במייל או טקסט.... מה שמאפשר בשיקול דעת לנסח את זה באופן זהיר. אפשר גם לא להכביר פרטים במייל/טקסט, רק לכתוב שנפגעת ממנו בהקשר ל-X... (בקווים מאוד כלליים).

כאמור אני לא מומחית. אני יותר מתרגזת מאשר נעלבת....

 

[Ani15]

אמרתי

הוא טוען שאני מגזימה (זה גם קצת מעליב)

 

[פרפרי אהבה]

אני פעם הייתי מתרגזת מאוד בקלות

וזה היה כמעט תמיד נגמר בבכי שלי.
אני ממש מרגישה שמאז הטיפולים - עם כל ההורמונים זה דווקא נרגע אצלי , דברים נכנסו לפורפורציות, כבר לא מתרגשת מדברים כמו פעם ואם כן משהו מפריע לי- אני אומרת בצורה ישירה או מתייחסת לזה בציניות ועושה מזה צחוק כדי להקליל את זה.
&nbsp
בהרגשה שלי פעם ההתרגזויות היו פחות נשלטות ועכשיו אני כן מצליחה. אני יכולה לומר ב-100 אחוז שאני כמעט ולא מראה את כל ההר געש שלפעמים יש לי בלב במיוחד כתוצאה מההריון וההורמונים ולא מתפרקת בגן.
&nbsp
קרה רק מקרה אחד והוא שילדים מכיתה אחרת השאירו את השער של הגינה שהיינו בה (גינה פנימית בתוך גינה גדולה) פתוח ושני ילדים שלי יצאו והייתי עם מורה מחליפה שלא שמה לב שהם יצאו תוך כדי שאני החלפתי בצד חיתול וחיפשתי אותם וממש נלחצתי כי פחדתי שיצאו לגמרי מהגינה הגדולה וממש איבדתי את זה...
זה היה בתחילת ההריון וממש לקחתי את זה קשה. לא הצלחתי להירגע אחרי זה.
זה הביא לכך שאני פשוט ויתרתי על הפסקות שלי במידה והם בזמן של הפארק כי לא סומכת על המורה המחליפה הזו יותר.

 

[MiaJoy]

זה נושא נפיץ אצלי השבוע

היום אני לא נעלבת בקלות עם השנים פיתחתי עור עבה. בצעירותי נפגעתי הרבה יותר. עם השנים למדתי לסנן - מי שחשוב לי ונפגע ממני או להיפך - יזכה להתנצלות מתאימה או שאני אפגע מאד. ממי שלא חשוב לי - כמו שבעלי אומר "תעבירי הלאה".
אני ממהרת להתרגז וממהרת להירגע כך שאני נותנת לעצמי הרבה זמן לפני שאני מגיבה / שולפת.
לפני שנה נעלבתי נורא שלא קיבלתי קידום במקום מסוים עקב התרשמותו של הממונה עלי מתפקודי המקצועי. כל כך נעלבתי שבכיתי יומיים ברציפות ואז ישבתי וכתבתי לממונה מעליו מכתב מפורט - מסכם את כל התפקוד מעכשיו ועד עולם. קיבלתי את התפקיד בסופו של דבר זה היה חשוב לי להוכיח שאני כן מקצועית וכולם כן חושבים כך והוא מסיבותיו האישיות לא באתי לו טוב בעיניים וזכותו אבל שלא יעז לפקפק ביכולותיי המקצועיות.
אני נורא נעלבת ונפגעת מכך שפוגעים בבנות שלי. אני אמא מאד טוטלית ועכשיו השבוע אני רותחת בשל בכורתי. שתי אמהות אסרו על בנותיהן לשחק איתה בטענה שהיא זו שמתסיסה את האווירה (מדובר בבת שבע כן?). במקום שה%$^
האלה יקחו גם את הילדות שלהן לשיחה או ינסו לתווך מצאו להן פתרון ומידרו אותה. מיותר לציין שהילדה חוזרת כל יום הביתה פגועה וממררת בבכי. שקלתי להתקשר ל&%*%* ולהוריד להן את הראש אבל החלטתי לנתק מגע. הילדה קיבלה הוראה להתרחק ומיידית מהבנות הללו. נורא קשה לה כי היא מאוד אוהבת אותן וקשה לי להסביר לה שהאמהות אוסרות עליהן להזמין /לשחק איתה לכן הסברתי לה שאני אוסרת עליה לשחק איתן. שוקלת אפילו להעביר כיתה מרוב שהסיפור הזה מתחילת השבוע יושב לי על הנשמה!

 

[michal@gal]

את צודקת שהתרגזת

ניסית לערב את המחנכת? זה לגמרי מצב של חרם, לא משנה אם זה ביוזמת הילדות או ביוזמת האמהות. זו התנהגות לא מקובלת בבתי ספר.
&nbsp

 

[mykal]

נראה לי שנכון לפנות

למחנכת כפי שהצעת,
אבל צריך מצד שני, לא להעלב לא להתרגז, וממש לא להתערב
במערכות יחסים שבין ילדים,
אלא אם זה מסכן ---כמו חרם.
הם מתרחקים ומתקרבים, בברוגז ובשולם, לפעמים עם מישהו מסכסך,
הם בסוף מסתדרים, ואנחנו לא אמורים להיות במקומם.

 

[MiaJoy]

מסכימה אבל אני לא התערבתי

האמהות האחרות הן אלו שהתערבו ודורשות מהילדות לא להזמין אליהן לא לשחק איתן וכו'. אחת אמרה לה במפורש שאמא שלה לא מרשה לה לשחק איתה. ניחא אם היה מדובר בילדה אלימה/פרועה אבל לא. מדובר בילדה דעתנית שקצת עומדת יותר מדי על שלה אז במקום לתווך מרחיקים. חינוך לשמו...

 

[mykal]

כמה דברים,

1)רגע, אל תפלי לאולי מלכודת, יכול להיות שהאמהות לא הרחיקו,
אלא שאין לבנות האחרות כח מול הבת שלך ומשתמשות ב"אמא שלי"
כמו ילדים בגן שאבא שלהם שוטר ומפחידים את החברים.
2)אכן, נכון לפנות למחנכת בשביל חינוך.
3)אם אכן הבת שלך דעתנית, שזו מעלה גדולה, נכון יהיה מצידך גם
ללמד אותה, שבחברויות לפעמים נכון גם לותר.וזה לטובתה בשביל
חברה(הח' מנוקדת בסגול) שתהיה לה בעתיד. שזה חינוך ולימוד בבית.
4)תותרי על הכעס כי הוא לא מאפשר חשיבה יצירתית לפתרון. הוא חונק.

ודבר אחרון, הילדה שלך עוד צעירה עוד תיתקלי בהרבה עולות כלפיה,
זה כואב ומציק ואנחנו שם בשבילם, אבל למדתי, אמנם בדרך הקשה--
להסתכל קצת יותר ברגיעה כי ממילא לא נוכל להיות במקומם, והם ילמדו משגיאותיהם.

 

[Ani15]

אני רק שאלה

מתנצלת מראש אם היא מרגיזה:
אם האמהות האחרות היו מתווכות כפי שהצעת, והתיווך שלהן היה בהערה לבת שלך על מה שנראה להן כהתנהגות לא הולמת, איך היית מגיבה? (רוב האמהות היו משתוללות על "איך היא מעיזה לחנך את הנסיכה שלי" וכו. מסיבה זו הבחירה שלהן בהרחקה במקום התמודדות יכולה להיות מובנת)

 

[MiaJoy]

הן עשו גם את זה...

גם היום חזרה הילדה נסערת ובוכה. הזמינה את אחת משתי הבנות אליה והשנייה קפצה והזמינה גם ואז התקשרו להורים שאישרו לה להזמין רק חברה נוספת- כמובן שאת הבת שלי לא. הקטע שלהן יש פלאפונים (כיתה ב'!) והן מתקשרות על כל פיפס להורים. זה מאוד מקשה עליה. אני אדבר עם המחנכת (לא רואה איך היא יכולה לעזור כי הן די פקאצות (גם הילדות וגם האמהות... טוב אני מעוצבנת עכשיו). בעלי שחטף קריזה מכל העניין אוסר על הילדה להזכיר את השם שלהן אפילו ואסר עליי לנסות ולהתקשר לאמהות ולברר מה העניין.

 

[Ani15]

אני מציעה שתנסי לדבר עם האמהות האלה

ולו כדי לתת להן את הסיכוי להראות שזה לא משהו שבא מהן אלא אי הבנה, או פרשנות של הילדות שלהן, או "אבא שלי שוטר" (בשני המקרים האחרונים לפחות תדעי להסביר לבת שלך למה לא כדאי לה להתקרב לפקאצות האלה). ראי מה שכתבה מתחת בת האלפ - אני חושבת שהיא מאוד צודקת.

 

[כרמיון1 1]

מניסיון (די טרי)

לבת שלי (בכיתה ג') יש חברה טובה שהיא מבלה אצלה די הרבה, כבר כשנתיים שהן חברות.
לפני כשבועיים האבא של אותה ילדה החזיר אותה מוקדם במפתיע, והילדה סיפרה שהיא והילדה השניה רבו (לא משהו אלים, ויכוח), ופתאום האבא של הילדה נזף בבת שלי, אמר לה משהו כמו "אני לא מוכן שתוציאי פה כעס בצורה הזאת", והחזיר אותה מיד הביתה. אחרי שהיא סיפרה לי את זה התקשרתי אליו - לא כדי לצעוק ו"להשתולל" - כפי שאת מניחה שרוב האמהות היו עושות - אלא כדי לברר מה בדיוק היה מנקודת מבטו ולהבין את הצד שלו ולמה הגיב כפי שהגיב. ואני חושבת שיש עוד הרבה אמהות כמוני. לא הייתה תשובה בטלפון, ואחר כך המקרה התמסמס, הבנות השלימו בבית הספר, הבת שלי התארחה אצלם שוב בלי תקריות מיוחדות, ויצא שלא דיברתי עם ההורים שלה על המקרה בכלל.
אז חבל שהורי הילדה לא תקשרו איתי בנוגע לתקרית, אבל אני חושבת שאם הם היו פשוט מחליטים שהם לא מקבלים את הבת שלי יותר אצלם ואומרים לילדה שלהם לא להתחבר איתה, בלי לומר לבת שלי כלום, הייתי נפגעת יותר. הרבה יותר. מבחינתי עדיף כבר שהאבא אמר לה ישירות שהוא כועס, ואמר לה על מה. ייתכן שהגזים בתגובתו וייתכן שלא היה הוגן, אבל לפחות שידר לה שגם אם כועסים נקודתית על מישהו (על משהו לא קיצוני) ומביעים את הכעס הזה, זה לא אומר שהיחסים אבודים וזה לא אומר שהוא מחוק מבחינת אלה שכעסו עליו. זה עדיף בעיניי על האפשרות השניה.

 

[debby12]

אולי לא היתה תשובה בטלפון כי הוא

התחמק ממך / לא היה לו נעים או רצון לדבר איתך?

לנו יש מקרה הפוך עכשיו. בת השבע חזקת האופי (מודה...) לא מסתדרת עם איזו ילדה שהיתה פעם חברה שלה. האמא שלה הילדה, שאנחנו מיודדים איתה דווקא, במקום להתקשר אלינו התקשרה ליועצת של בית ספר

וכך זומנה בת ה-7 לשימוע בפני היועצת עם עוד 3 בנות (הצ'ילבה, ועוד שתי גורמות מסבכות), וחזרה הביתה עם טענות שהצ'ילבה כל הזמן קטעה את דבריה ולא נתנה לה לשטוח את גירסתה בפני היועצת [גמדת הבית מוכנה לקריירת ליטגציה אני חושבת]

אני בכלל לא הייתי פה השבוע. אבל אב הבית ניסה להתקשר לידידתנו-אמא-של-הצ'ילבה. לא כדי לצעוק חלילה אלא בנסיון להבין ואולי לגבש איסטרטגיית יישור הדורים ביחד. אבל היא לא עונה ולא חוזרת אליו.....

 

[כרמיון1 1]

את האפשרות הזאת הבאתי כמובן בחשבון

למרות שלו ולאשתו יש עניין שלפעמים הם לא עונים לטלפון הנייד, מסיבה זו או אחרת. במקרה הזה, שיערתי כמובן שיש מצב שהוא מתחמק ממני.
אלא ש(להבדיל ממה שתיארת עכשיו שקרה עם הבת שלך השבוע) - במקרה שלי, לא היה לזה המשך. האבא לא אמר כלום להורים אחרים ולא ניסה לערב עוד גורם כלשהו (אני לא שמעתי כלום, לפחות, והבת שלי לא נתקלה בשום בעיה), וגם אני מצדי לא ניסיתי שוב לתפוס אותו בטלפון בנושא הזה, אז אני לא יכולה לומר שהמשיך להתחמק מהנושא בשיטתיות. פשוט הבאתי בחשבון את המעלות הגדולות שיש להורים שלהילדה ולקשר בינה לבין הבת שלי -באמת שהם מארחים אותה מאוד יפה בסך הכל, חוץ מאותו מקרה - והחלטתי שמוטב למחול ולעבור הלאה, גם אם הוא התפרץ באותו ערב והשתפן מיד אחר כך.
חלק מהחיים שלי זה להתרגל לעובדה שיש אנשים שמתנהלים הרבה פחות בשקיפות, פחות ביושר, ממני ומהסטנדרטים שלי, הרבה אנשים מעדיפים לפתור דברים בדרך שתיארת. הפער הזה בין סטנדרטים של יושר ושקיפות הוא חלק מחיי. זה מעצבן, כמובן, ואני מבינה אותך, כי אני באמת מרגישה ומאמינה שהחיים היו יותר טובים, קלים ופשוטים אם יותר אנשים היו עושים דברים בדרך השקופה.