Drive - מה מניע אנשים להשקיע בעבודה

[debby12]

Drive - מה מניע אנשים להשקיע בעבודה

חוזרת מארוחת ערב שבה נידון הספר הזה

https://www.amazon.com/Drive-Surpri...8&qid=1480480685&sr=1-2&keywords=drive+career

לא קראתיו (עדיין?) אבל מי שדיבר עליו סיפר שהוא טוען שיש 3 משתנים שגורמים לאנשים להיות בעלי מוטיבציה בעבודה שלהם והם

1. אוטונומיה
2. "מטרה" - purpose
3. היכולת להתמחות בתחום - mastery

וכל זאת - להבדיל מכסף

מה דעתכן? זה נכון או קשקוש? האם זה מה שהיה גורם לכן למוטיבציה בתפקיד? או דברים אחרים?

האמת - מרגיש לי הגיוני. ולראיה, הרבה פעמים מתמחים (interns) למיניהם הם העובדים הכי משקיעים למרות שלא מרוויחים כמעט.

 

[mykal]

כמה תובנות שלי לנושא

(לא קראתי) אלא מתיחסת לדברים שכתבת.
1)כסף הוא לא המניע היחיד, אבל אם על אותה עבודה ניתן במקום אחר
להרויח יותר--נראה לי שזה יכול להוות מניע.
2)לא חושבת שיש מניע אחד, לכל אדם יש מניע אחר שהוא הדומיננטי.
יש מי שחשוב לו ויתמקד בבמטרה, ויש מי שחשוב לו להוכיח יכולות כמו
המתמחים שציינת, שרוצים להיות מערכים גבוה,
3)מערכת יחסים אישית טובה בצוות, יכול להוות טריגר רציני.
מוטיבציה גורמים רבים לה.
כסף הוא נתן למדידה, בעוד רוחים אחרים--אינם ניתנים למדידה
ולכן מתיחסים אליהם פחות, למרות שלעיות דעתי הם חשובים
לא פחות ואולי בכלל יותר.

 

[debby12]

מהם בעינייך/אצלך המדדים שתורמים הכי הרבה

למוטיבציה שלך בעבודה?

 

[mykal]

אני כבר בשלב אחרי

כי אני פנסיונרית, (הייתי מורה 40 שנה)ומה שהיוה עבורי מוטיבציה,
זו האהבה שלי לתלמידים, לערכים שהקניתי, למה שחשבתי שאני יודעת
ועושה הכי טוב.
היום במבט לאחור--הסיפוק, האהבה שאני מקבלת חזרה מתלמידים
שאני פוגשת, ומוצאת כמה התקדמו (עבדתי בפריפריה בישוב
שסוציואקונומי היה ירוד) אני בהחלט חושבת שהכישורים שלי והאהבה היו
מוטיבציה גדולה מאוד. כיון שזה במסגרת עובדי מדינה, כלכלית זה נמוך,
אבל מצד שני מסודר, ולא היה שיקול בשום שלב.
להפך היום אני כועסת שויתרתי על כלכלה, כי הפנסיה נמוכה ולא הגונה.

 

[פריZמה]

בדיוק בדיוק מה שמדבר אלי

אבל, וזה אבל גדול -
בשלב ההתפתחות וה״ לעוף על״ משהו - 3 הדברים האלו מספיקים לי לגמרי. השלב הזה נגמר מתישהו ואז נושא התגמול החומרי רלוונטי לי הרבה יותר

 

[debby12]

מעניין - לא הבנתי עד הסוף

כאת אומרת "שלב" ההתפתחות - את מתכוונת לשלב בחיים/גיל/קריירה? או שזה שלב בכל תפקיד שהיה לך עד היום שבו בהתחלה הדברים האלה מספיקים ואז הם הופכים פתאום כמעט לא רלוונטיים?

ועוד שאלה - את חושבת שיש לזה גבול? נגיד למשל שהיית עוברת לעבודה חדשה מחר שבה היית מרוויחה בדיוק כפליים מהיום (2X). האם אחרי כמה זמן גם היית רוצה יותר תגמול /מתבאסת מהתגמול הכספי של העבודה?

ועוד שאלה - רק התגמול הכספי היה חשוב לך פתאום הרבה יותר או גם ה"תואר" של של התפקיד (title)?

אני מתחבטת עם הדברים האלה בעצמי

 

[פריZמה]

אענה בכייף, ואשמח לשמוע דעותיך גם

 

[debby12]

אין לי תשובות מוחלטות - רק את אלה שלי...

זה נושא שמעסיק אותי לא מעט - בעצם לא כל כך ה"מוטיבציה" כמו מה משפר את דרגת הסיפוק מהעבודה ומוריד את העקצוץ-להחליף-עבודה שנוטה להגיע אחרי כמה שנים.

בעיני הדבר אולי הכי חשוב זו הידיעה שיש לאן "לגדול"/להתקדם וגם לשנות באופן אופקי - מבחינת 1. התכנים בתפקיד, 2. דרגת האחריות 3. התואר - טייטל ו4. התגמול הכספי.

כל אלה בנוסף לשלושת הפרמטרים מהספר שגם נראים לי נכונים. אז הם נכונים, אבל לא מספיקים

בלי זה - אין אופק מרוצות ארוך טווח בעיני...

מבחינת "כמה כסף כבר צריך", אז בעיני גם אם המשכורת מוכפלת נגיד בעבודה חדשה, עדיין בשביל הנשמה-החמדנית-כנראה, צריך להרגיש שיש "אופק להתקדם" ולו רק ב1% בשנה או משהו. אחרת זה מבאס-טילים.

 

[פריZמה]

קראתי את תשובתך ואנחנו די דומות.... כנראה כמו כולם

ברור שהכל תלוי גיל/ מצב מקצועי וכל מה שפרטת.
אם אעבור תחום - אסכים לרדת בדרגת השכר אבל ממש לא בדרגת העניין ( הרי בשביל זה עברתי,לא?)
ואחרי שגמרתי לפתח משהו חדש במקום העבודה- לא בהכרח אתגר חדר מייד יקסום לי מיידית- אבל כנראה ששדרוג שכר כן. עד ששוב ארים את הראש ואבדוק מה נשמע אצלי.
לכן - מנהלים טובים זה נכס.
זה לא סתם אנשים שנתקעו מספיק זמן באותו מקום - אלא אילו שיכולים לראות את העובדים שלהם ולדעת לתגמל ולזרוע מוטיבציה בזמנים הנכונים

 

[עדיקים]

אני חושבת שזה תלוי בשלב שבו נמצאים בחיים

כותבת מנקודת המבט שלי על החיים שלי.
אני חושבת שהיום עבודה זה לא רק בשביל פרנסה. לפחות לא עבורי. חשוב לי לקום בבוקר ולאהוב את מה שאני עושה, אם לא הייתי אוהבת לא הייתי עובדת בעבודה הזו.
כשמתחילים לעבוד, מתמחים במקצוע, משקיעים באמת הרבה כי רוצים להתקדם ולהתפתח.
אחרי כן זה תלוי הרבה במצב בבית (ככה לפחות מבחינתי) גם כלכלי וגם מבחינת ילדים.
לפני שבעלי היה "נשוי" גם לעבודה, והיה יותר פנוי הייתי משקיעה שעות בעבודה כי ידעתי שיש לי גיבוי בבית. כשהוא התחיל להעדר שעות מהבית לי דווקא התאים להיות יותר בבית ולהשקיע יותר בילדים. ברור לי שכשהם יגדלו עוד קצת ויהיה לי קצת יותר זמן אוכל להשקיע יותר בעבודה אבל זה יקח עוד כמה שנים. לי זה מתאים ככה.
אני חושבת שגם הפן הכלכלי חשוב. לפעמים נשארים במקום עבודה מתגמל טוב כי צריך את הפרנסה. זה אמנם תקופות בחיים ולא לתמיד, ואז ברור שזה פוגע באיכות החיים אבל לפעמים הכסף חשוב יותר מכל הנ"ל.

 

[Ani15]

מדובר במדע מעמיק ומפורט

פעם עברתי סדנא שעסקה בנושא הזה
אם זה נורא חשוב לך אחפש את המקורות שהוצגו בה
בקצרה, יש המון פקטורים, חלקם "הכרחי אבל לא מספיק" (כמו ההכנסה הכלכלית) וחלקים נותנים את ה"פוש" שמעבר. המעניין היה ללמוד שמספיק פקטור אחד שלילי לחרב את כל הדרייב של הפקטורים החיוביים.

 

[debby12]

מרתק - אשמח לשמוע....

אם זה נכון שמספיק רק פקטור אחד שלילי כדי לחרב אולי זה מסביר מדוע רוב האנושות (כך נדמה לי) לא מרוצה מהעבודה שלה.

ואגב, קולגות לא נעימים יכול להיות גורם מחרב כמובן...

 

[Ani15]

זה במשרד

אז תאלצי לחכות עד יום שני
בינתיים סורי נא לקומונה - לאפלא צריכה שם ייעוץ מהסוג שאני חושבת שאת יכולה לתת.

 

[אישה בחופשה]

אני רואה את "המטרה" בשני אופנים

- להיות בכיר
- להיות ידוע בעבודה טובה ורצינית ולקבל הכרה

לצערי, בעבודה אני לפעמים רואה שסעיף אוטונומיה גורם לאנשים לנצל את ההזדמנות ןלחמוק מלעבוד.

ואין ספק שבוס טוב גורם למוטיבציה.
יש אצלנו בוס (צעיר יחסית), שיודע לסחוף את הצוות שלו אחריו. חברות בצוות שלו סיפרו לי שהן משקיעות כדי שחלילה לא לאכזב אותו (הן יכולות להיות אמא שלו).

 

[debby12]

מעניין. את יכולה לתת קווים לדמותו של ה"בוס שיודע לסחוף"?

מה יש בהתנהלות שלו שמביא אנשים ללכת אחריו באש ובמים/להתאמץ?

 

[mykal]

בעיני אומר תכונות שנחשבות סוחפות.

1)סומך ומחמיא על העובד. מאפשר ומעודד וזמה.
2)הערות והארות באוירה לא לוחצת. ומרגיעה.
3)אמינות ואי אפליה בין עובדים.
4)התחשבות גם בצרכים האישיים של העובד.
5)יצירת אוירה שמאפשרת.

 

[אישה בחופשה]

אני חושבת שאצלו זה שילוב של דוגמא אישית

עם שילוב של איש מאוד מיוחד שהוא גם מאוד חכם וגם ספורטאי טוב וגם איש משפחה למופת (אבא שותף) ורציני.
הוא עובד לא פחות שעות מהצוות שלו. ובאמת עובד (קשה עד בלתי אפשרי לתפוס איתו שיחת חולין באמצע יום עבודה).
הצוות שלו יודע שהוא עומד בלחצים גדולים ושצריך להכין פרוייקטים גדולים.
וגם כשלחוץ וגם כשטועים בדרך, הוא לא מתעצבן ולא מרים הקול (מה שבוסים אחרים מרשים לעצמם) ולכן הם משתדלים ככל יכולתם שהוא יהיה מרוצה. הם פשוט מעריכים ואוהבים אותו כאדם ואת אופן הניהול שלו.

 

[פרפרי אהבה]

אני גננת, כך שכסף מעולם לא הניע אותי...

להיפך, היו שנים שהוצאתי יותר ממש שהרווחתי- באופן עצוב

מה שמניע אותי זה האהבה של הילדים, ההנאה של להכין עבורם דברים, הריצה שלהם אליי כל בוקר לחיבוק.
&nbsp
לי למשל היה מאוד חשוב כגננת שתהיה לי האפשרות לבטא את עצמי וזה משהו שמבחינתי היה עניין שלא הסכמתי לעבוד בכמה בתי ספר מאוד נחשבים בגלל זה. אני לא בנויה להיות רובוט או בובה על חוטים. אין לי בעיה שיגידו לי את הנושא אבל חייבת שיאפשרו לי ללמד בדרך שלי, להשתמש ברעיונות שלי. תודה לאל בביה"ס שלי זה מה שקורה ונהנית מאוד.