ג'נט ג'קסון בהריון

הרבה מהשיח בנושא הידיעה הנ"ל עסקה בגיל שלה

האם זה כ"כ יוצא דופן?

האם יש הבדל בין גיל 45 ל- 50?

האם התגובה היתה שונה אם היה מדובר שהאב בן 50?
 
ברור שזה יוצא דופן.

כי יש מעט מאוד נשים שיולדות בגיל כזה, ולהבדיל מגברים, לנשים זה לרוב פשוט לא אפשרי מבחינה ביולוגית (כלומר, בלי טיפולים, הפריחה מלאכותית, וכו'). ומאחר שזה לא אפשרי, לילדים שנולדים לאב מבוגר יש לרוב אמא לא מבוגרת (עד 40, 40 וקצת), וגם אם האב לא יתפקד, יהיה הורה שכן יתפקד. כששני ההורים מבוגרים, זה כבר יותר בעייתי. וזה בלי להיכנס למשמעות של הטיפולים והלידה המאוחרת מבחינת הבריאות של האם.


אגב, במקרה הספציפי הזה, האב באמת צעיר יחסית, ואמנם יש את עניין תוחלת החיים הנמוכה יחסית של גברים, אבל נראה שזה עדיין יחסית סביר מבחינת הילד והשנים שצפויים להיות לו הורים בתפקוד מלא.
 

debby12

New member
מנהל
אותי הרבה יותר הפתיעה שהכתבה קראה לה

"אחת הזמרות המצליחות בכל הזמנים". הם רציניים? קשה לי לחשוב על שיר אחד מפורסם שלה.

גם בעיני זה לא עד כדי כך יוצא דופן בעידן שבו תרומת ביצית היא דבר שבשגרה. בסביבתי הקרובה יש שתי משפחות עם ילדים שנהרו בתרומת ביצית, והמעגל החברתי שלי לא מי יודע מה ענק ..

בעיתון היתה כתבה השבוע על בת 62 שבדיוק ילדה. אז מה כזה אקזוטי/שונה בבת 50?

על כל פנים - ראיתי כבר כתבה רופאית שמיהרה להזהיר שזו לא הנורמה

http://ijr.com/2016/10/713707-janet...gent-message-to-women-who-think-they-can-wait
 

debby12

New member
מנהל
שאלה טובה. אני לא יודעת ב-100%

כי הנשים האמורות לא נתנו לי צילום של תעודה הלידה שלהן. להערכתי הן היו בסביבות גיל 45 בממוצע. אז הייתי אומרת בין 43-47. זאת ההערכה שלי.

50 זה לא רחוק מזה....

ואגב, האבות היו מבוגרים יותר.

זה מה שכיף בארה"ב - היא גורמת לי להרגיש "אמא צעירה" יחסית, בעוד בארץ זה בדיוק הפוך כי הרבה נשים יולדות בשנות ה-20 לחייהן
 
כשמדובר בענייני הריון ולידה, 50 מאוד רחוק

מ-45. אבל אכן גם כשאני גרתי בצפון אמריקה עד לאחרונה גיל 37-38, נניח, לילד ראשון וסביבות 40 לשני, היה משהו שגרתי ביותר, שאף אחד לא היה מרים גבה אם הוא היה שומע. אבל 50 עדיין היו נופלים מהכסא...
 
אז קצת נסחפו בתיאור.... אבל אין ספק שהיא טאלנט

מהאנשים המפורסמים שכולם מכירים (אולי בעיקר כאחות של..)

עד כדי כך דהיא הגיעה למהדורות החדשות בארץ.
האמת, הופתעתי מהתמונות שהראו שלבים מתקדמים של הריון. מהדיווחים חשבתי שהיא בשלב שרואים שני פסים.
 
במקרה של ג'נט ג'קסון, ברור שבכל גיל היא תוכל לקבל עזרה

אבל עד איזה גיל בעצם היא אמורה להיות "כשירה עבור הילד"?
האם עד היותו בגיר? גיל 40 ?
אני מכירה בנות 75+ שעצמאיות לחלוטין ומטיילות בעולם.
למה זזה בעייתי?
(יש אנשים צעירים שגם חולים)
 
השאלה היא סטטיסטית - מה הסיכוי

שמישהי שיולדת בגיל 50 תהיה עצמאית לחלוטין ובתפקוד קוגניטיבי מעולה בגיל 75 (והשווי את הסיכוי לכך שמישהי שיולדת בגיל 35 תהיה עצמאית לחלוטין בגיל 55, למשל). השאלה היא לא אם את מכירה בנות 75 כאלה, אלא מה הסיכוי שזה יהיה המצב (אם כי אם יש - או תהיה מתישהו - אפשרות להעריך במדויק למדי עבור אדם ספציפי מה יהיה מצבו בגיל 75 - אפשר יהיה לבחון כל מקרה לגופו, והסטטיסטיקה הכללית תהיה חשובה פחות). שתי הסבתות שלי נפטרו הרבה לפני גיל 75 (אחת בסביבות גיל 60, והשנייה בגיל 65) - וגם זה לא טיעון נגד ללדת בגיל 50, כמובן - השאלה היא סטטיסטית, ומקרים בודדים לא משנים.

השאלה אם זה הוגן (כלפי הילד) שאדם צעיר חולה שיודע ששנותיו ספורות יביא לעולם ילד גם היא לא שאלה פשוטה, ובאמת מאוד דומה לשאלה עד איזה גיל הוגן להביא ילד. נכון שאנשים מתים לפעמים ממחלה בצעירותם אחרי שהם מביאים ילדים ובלי לדעת מראש שזה מה שיקרה, אבל סטטיסטית זה נדיר למדי - ונראה לי הרבה יותר נדיר מכך שאדם לא יהיה בריא וכשיר בגיל 75.
 
אני חושבת שזאת לא רק שאלה של סטטיסטיקה

אלא בעיקר שאלה של הגדרה חברתית.
אני חוזרת לשאלה - עד איזה גיל הילד צריך את ההורה? ומה הצרכים שההורה אמור לספק?
לדעתי, הצורך הפיזי להיות כשיר אינו אישיו שצריך להגדיר אם הריון מאוחר מתאים או לא מתאים. הרי יש גם בעלי מוגבליות שהם הורים.
במקרה הנ"ל ברור (לי) שתהיה גם מטפלת צמודה.
 
דיברנו על כשירות פיזית?

אני מהרגע הראשון דיברתי בעיקר על הכשירות המנטלית (כשהכשירות הפיזית חשובה בעיניי לא במובן של היכולת של ההורה לטפל בילד, אלא במובן של היכולת לטפל בעצמך ולא להצריך טיפול של הילד, ולא להיות למעמסה עליו בצעירותו). התפקיד של ההורה בעיניי (במקרה שבו באמת יש אפשרות למיקור חוץ של כל העניינים הפיזיים) הוא בעיקר לתמוך רגשית בילד, ולזה הוא צריך להיות כשיר. שיהיה מישהו בעולם שהילד יודע שתמיד בעדו והוא תמיד יכול לפנות אליו ולסמוך עליו - ושהמצב הזה לא יתהפך מוקדם מדי או לא יסתיים כי ההורה מת.
 

debby12

New member
מנהל
לדעתי - עד גיל 21

כמובן שעדיף יותר וכמה שיותר.... אבל זה מרגיש לי כמו ה"מינימום". עד גיל 21 צריך הורים שיכולים לתמוך רגשית + שהילד לא צריך לתמוך בהם

במאות הקודמות אנשים מתו והתייתמו מוקדם יותר.

תוחלת החיים התארכה באופן משמעותי. אז בעצם - למה לא להאריך את תוחלת שנות ההולדה בהתאמה - לפחות בקצת.....
 
כלומר, נראה לך סביר שבגיל 21

ילד שהרגע השתחרר מהצבא יצטרך לתמוך בהורים שלו? זו נראית לך פתיחה טובה לחיים?
 

debby12

New member
מנהל
השאלה שנשאלה היתה מה נראה לי ה"מינימום"

לא מה נראית לי פתיחה טובה לחיים.

בנוסף, אם מסתכלים על זה באופן הכי ציני/קר/כלכלי, אפשר גם לומר שלילד/ה להורים מבוגרים יש סיכוי גבוה יחסית לרשת סכומי כסף גדולים [ירושת הוריהם] בגיל צעיר יחסית. מבחינה כלכלית זו פתיחה טובה לחיים בגיל שעוד אפשר לבנות עם זה עסק משגשג ו/או להנות מחיים ללא משכנתא/חובות/דאגות כלכליות וכו'.

כשיורשים בגיל 65 <שזה הממוצע שאני רואה סביבי> זה פחות רלוונטי.
 
נראה לי שאת חושבת

על הורים אמידים פלוס לבן יחיד, שמתים יחד במפתיע בשנתם בגיל 71 (אם ניקח ילד בן 21 שנולד לבני 50) כשהם בשיא כושרם ועדיין לא פרשו ממשרת המנהלים שלהם, או משהו בסגנון. אחרת נראה לי שהתמונה מאוד שונה ממה שתיארת, גם מבחינת כמה שהילד יורש... (ובמקרה הזה גם עוד יותר באסה לילד, כי הוא נשאר לבד לגמרי, גם בלי אחים...).
 
גם אם לוקחים את הקיצון השני של הורים צעירים

יוצא מצב שבני 40-70 צריכים לדאוג לענייני ההזדקנות של ההורים שלהם ולא לבריאותם (הכוונה של 20+ שנות טיפול בהורים מזדקנים)
 
למעלה