דינמיקה משפחתית מבאסת (מבט מהצד)

debby12

New member
מנהל
דינמיקה משפחתית מבאסת (מבט מהצד)

מציק לי - אז פורקת.

הסיטואציה: שני הורים, ושלושה בנים בני 9, 5 וחצי, ושנה וחצי. אנשים טובים, חכמים, אנושיים - כמו כולם.

אממה? הבן הבכור מתויג כ"ילד הרע". הוא חכם כשד, אך נוטה למצבי רוח ולא תמיד מתנהג מי יודע מה [אם כי בינינו - איזה ילד כן?]. ההורים שלו מרבים להתלונן - אפילו בנוכחותו - על זה שהוא "ילד קשה" ו"ילד רע".

בכל רגע שפורץ חיכוך/מריבה בין האחים [מה שקורה כל 5 דקות בערך] הוא מיד ה"חשוד המידי" ומיד נענש. מבלה דקות ארוכות בכל יום ב"עונש" שכולל דברים כמו להפסיק לשחק, לבוא לשבת ליד ההורים בעוד שני הילדים האחרים ממשיכים בעניניהם (אחד כמעט תינוק אם נודה על האמת), איסור זמן מחשב/טכנולוגיה למשך ימים וכו'

הוא לא ילד טיפש - ולכן מרבה לתהות "למה רק אני נענש כל הזמן" והוא גם מקבל תשובות כגון "זה אתה אשם בזה. זה בגלל ההתנהגות שלך"

הילד נראה אומלל. וממש קשה להביט בכל זה מהצד
. במבט מהצד זה לא מרגיש כאילו מדובר בילד כה "רע". להבדיל, זה מרגיש כאילו הוא כבר מתויג במשפחה רשמית כחשוד המידי/האשם התמידי וכו'

מצד שלישי - לא מדובר בעונשים פיזיים או משהו כזה ובכלל - מרגישה שזה לא ענייני

מצד רביעי - זה מציק לי.

הייתן עושות משהו? סתם שותקות ומתבאסות? [לא מדובר במשפחה שלי. אני לא יודעת איך "לעשות" בנים....
]
 
תלוי בקשר עם ההורים ועד כמה לדעתך אפשר להאיר לתשומת ליבם

אני אישית לא מתערבת בענייני חינוך (לדוגמא, ממש לא מסכימה עם הדרך החינוכית של אחותי) אבל כן הייתי מצידי מתייחסת אליו כמישהי מהצד כמה שיותר בצורה חיובית ונותנת חיזוקים חיוביים כאשר מגיע.
&nbsp
&nbsp
 
לדעתי כן כדאי להגיד משהו כללי

כמו למשל,
"קראתי מאמר על תיוג ילדים...שמדבר על זה שלפעמים מתייגים ילד אחד
בצורה שלילית וזה משפיע עליו ...אני גם מנסה לשים לב ....אם את יכולה לתת דוגמא
לתיוג שאולי לך יוצא לעשות/ תייגו אותך בתור ילדה ... אז אני משתדלת לשים לב לזה ".
לדעתי זה חשוב ושווה וגם לא ממש מעליב בעיניי אלא מאיר עיניים
(כשנעשה ברגישות ובעדינות כמובן ) .
 
גם אצלנו הגדולה נענשת יותר,

וגם מתלוננת על זה - והסיבה פשוטה - היא גדולה יותר ולכן הציפיות מההתנהגות שלה גבוהות יותר. לשם הקצנה, אם תינוק בן שנה חוטף לילד בן עשר צעצוע, זה לא אותו דבר כמו אם ילד בן עשר גונב לתינוק צעצוע, מבחינת ההבנה של המעשה, היכולת להתאפק, וכו'. זה פשוט חלק מלהיות הילד הגדול, לדעתי, וזה מגיע יחד עם יתרונות וחסרונות אחרים של להיות הגדול.
זה לא בסדר לקרוא לילד רע או קשה בנוכחותו, אבל הענשה יתרה יחסית לילדים הקטנים יותר, אפילו כששני הצדדים נוהגים בדיוק באותה צורה, היא פשוט הגיונית, כאמור, כי הדרישות והציפיות שונות. אישית, לא הייתי מעירה.
 
גם אצלנו זה ככה

וגם אצלנו הגדול מתלונן על קיפוח שלילי.
למרות שאנחנו אומרים לו שההתנהגות שלו לא לרוחנו, זה לא לרמת "ילד רע" / "ילד קשה"/ מתייגת.
אני לא יודעת בכמה סיטואציות כאלו היית נוכחת, אם זה שגרה או מקרים ספורדיים ומה היחס של ההורים אליכם, האם לכולם הם מספרים ומקטרים על הילד או רק לכם.
רק לפי הנ"ל הייתי מחליטה אם להאיר או לא וגם רק לגבי תיוג של ילד ולא על הקיפוח עצמו....
 

debby12

New member
מנהל
אנחנו לא מספיק קרובים כדי לדבר עם ההורים

<עכשיו משחשבתי על זה>
 

debby12

New member
מנהל
מסכימה שהדרישות שונות על פי גיל

אבל לתחושתי יש איזושהי נקודה שמעבר לה זה כבר לא רק "כי הוא יותר גדול ולכן צריך לעמוד בכללי התנהגות גבוהים יותר" (שזה בסדר בעיני) אלא זה כבר

1/ הוא תמיד אשם. ובהתאמהלכן גם
2/ הדרישות מהאח הקטן (לא התינוק.... הבן חמש וחצי) הן אפס

לא יכולה לשים על זה את האצבע על הגבול הזה.

בכל מקרה - לא אעיר. השתכנעתי...
 

mykal

New member
לא יודעת אם הייתי

אומרת משהו--אבל בטוח הייתי עושה.
כשאני באה לשם, או אם הם באים אלי, הייתי מכינה מתנה קטנה,
תשומת לב--ומבקשת ממנו לעזור לי--לגמרי בשקט כממתיקה סוד,
למשל--לאסוף משחקים--ואז נותנת לו משהו--ומשבחת אותו כמה הוא גדול וחרוץ ועוזר.
וככה חוזרת על המעשה--ומשבחת אותו ע"י הוריו,
ולוחשת לו נכון שגם בבית אתה כזה בוגר ועוזר ונחמד.
אני בטוחה שתהיה התיחסות--וזה יעלה כנושא מצד ההורים--
ואז להביא את משנתי ההורית.
אגב, הרבה התנהגויות יכולות להשתנות כאשר לא נוח לי משהו ואני עושה "טויסט"
התנהגותי, ומיד אח"כ יש תגובה אחרת.
קל מאוד לנסות ולחוות.
 

debby12

New member
מנהל
מסכימה איתך לגבי התשומת לב החיובית סתם כך

בלי לתאם בינינו כלל, יצא שגם אני וגם רמבו נתנו לו תשומת לב כזו (כי שנינו הרגשנו שהוא הנענש הסדרתי בתפקיד ה"ילד הרע" הרשמי), והיה ברור שהוא מתרפק עליה בהנאה רבה עד מאוד. לא יצא לדבר עם ההורים.

לא הבנתי למה התכוונת עם הטוויסט ההתנהגותי - התכוונת אצל ההורה?
 

mykal

New member
למה התכונתי?

לגישה כללית שלנו.
בד"כ בין אנשים שנמצאים בקשר מתמיד, בבית בעבודה, בשכנות,
בין חברים, הדינמיקה הבינאישית --מקבלת דפוס, בד"כ איננו מרגישים בכך,
כי נוח לשני הצדדים,
למשל--בין חברות, אחת בד"כ היא המובילה --הנותנת, הדואגת--והאחרת
היא הלא יודעת, ומוכנה כאילו לכל הצעה --כאשר צד אחד "שובר" את הדפוס הזה--
צד השני "מתבלבל" וצריך לחשב מסלול מחדש.
כך גם בין "הילד הרע" אם מישהו היה מלמד אותו--למשל--לא לשחק עם האחים
תקופה מסוימת, או להיות בחדר שלו, או להתקרב לאמא שלו ולעזור--
פתאום היה היחס כלפיו משתנה. אלא שהוא צעיר מכדי להבין,
ומה שאני הצעתי לעשות איתו--היה ללמד אותו לשנות מהפוזיציה והדינמיקה המקובלת כלפיו.
 

debby12

New member
מנהל
הבנתי


יש הרבה חכמה בתובנות שלך. נתת לי רעיון (לא רק לגבי הילד הספציפי הזה
)
 

debby12

New member
מנהל
תודה לעונות. החלטתי לא לומר להורים כלום

אסתפק בלהיות נחמדה במיוחד לילד כשיוצא לי לראות אותו.

החיים הם לא דבר פשוט.... וזה לא הילד שלי ולא מדובר בשום דבר קיצוני שהיה מוגדר כהתעללות בילדים... בנוסף, הם מכירים את הילד שלהם טוב ממני ורואים את שלל ההתנהגויות שלדבריהם הן חמורות בהרבה ממה שיצא לי לראות.

הם סיפרו למשל, שלאחרונה בהתקף זעם הוא זרק אבן מהגינה לכיוון הבית וניפץ לרסיסים דלת זכוכית גדולה המובילה מהבית לגינה
[הרסיסים לא נפלו על הרצפה כי זו זכוכית בטיחותית על פי התקן - אבל הזכוכית עברה להיראות כמו רשת קורי עכביש והדלת יצאה מכלל שימוש.....]
 
הגעתי לשרשור הזה קצת מאוחר, אחרי שהכול כבר נאמר, אז רק רציתי

לומר, שמחמם את הלב לראות איך ששמת לב לדינמיקה הזאת, ואת הרצון שלך להושיט יד ולעזור. בפרט שלא מדובר במשפחה שמאוד קרובה אליכם.
 

debby12

New member
מנהל
תודה. תמיד יותר קל עם ילד של אחרים....

כי אין מטען ובכלל זה "מהצד"

זה לא שאני אם השנה בפני עצמי (loin de la - אני מרבה להרהר שאני פינאליסטית קבועה, מדי שנה, בתחרות האם הגרועה בתבל. יש לי תואר לשמור עליו....)

וגם - אני זוכרת מילדותי הרחוקה מאוד כמה מבוגרים מסבירי פנים ומכבדים, ואיך זה יכול להאיר באפילה. לא פשוט להיות ילד/ה. זה לא עולה כסף ולא מצריך זמן - רק כשיוצא לראות את הילד/ה הזו.
 
למעלה