אלמודובר זאת בעיה קשה מאד

[ימי הנטישה]

אלמודובר זאת בעיה קשה מאד

והרי לכם שאלה מעניינת לשעות הבוקר:

אם אלמודובר הוא מהבמאים האהובים עלי ביותר,
ואלמודובר הוא אחד הבמאים האהובים עלינו ביותר,
ואם ראינו את כל הסרטים שלו ביחד,
האם תוכל ימי הנטישה ללכת לראות את חולייטה ולצאת מזה בשלום?
אני מהמרת על לא.

ועוד שאלה מעניינת: הדחף הזה שיש לי כבר למעלה מחודש, להכין איזה גספצ'ו טוב ולתבל אותו בכמה כדורי שינה, זה הגיוני?
והעובדה שאני נמנעת בכוונה מצפיה ב"נשים על סף התמוטטות עצבים", זה אומר עלי משהו?

הדבר היחידי, היחידי שאפשר לומר לטובת עסק הביש שאני מצויה בו הוא שעכשיו אני יודעת שברון לב מהו. מאשה שחיה חיים מוגנים, בטוחה באהבתה ובמשפחתה ורק תוהה למה לעזאזל בעלה לא ממש משתתף איתה בחיפוש דירה חדשה, הפכתי פשוטו כמשמעו לגוש של כאב.

ועכשיו אני יודעת שכל התיאורים שנראו לי מוגזמים: של לילות ללא שינה, של חוסר יכולת לנשום, של כאב פיזי בלתי פוסק הם בעצם תיאור נאמן למציאות של שברון לב קלאסי. שוטה שכמוני, נפלתי למלכודת העתיקה ביותר.

אני עדיין מתלבטת אם לראות את הנשים על סף התמוטטות עצבים. אני יודעת שאני שם איתן, על הסף, אבל הן עומדות הרבה יותר קרוב לקצה. והן כל כך נהדרות.

 

[Ani15]

אל תראי אלמודובר

עדיף לך קומדיות רומנטיות עכשיו, או סדרות מהסוג הדביק והקליל.
אני לא יכולה לעזור לך, אבל יכולה להבטיח לך, מנסיון, שזה עובר. שאחרי כאב גדול וחוסר שינה וכל זה, לאט לאט זה עובר ויש חיים אחרי הבור הזה. ואז, גם לומדים מזה לא מעט, לא לקחת דברים כמובן מאליו, יותר לחיות את הרגע, לקחת דברים בפרופוציות אחרות, לא מעט קלישאות שפתאום מבינים אותם באמת.
עזרה. את צריכה עזרה, ולא מאיתנו. קרובים אוהבים, עזרה מקצועית, קבוצת תמיכה בארגוני נשים, משהו. אל תתמודדי לבד.

 

[ימי הנטישה]

אני לא מתמודת לבד. יש לי חברות אהובות ומשפחה קרובה

וכולם כולם מסתובבים עדיין עם אותה הבעה של הלם. השוק הוא גדול מאד לכולם, ולצערי אני מרגישה שאת אמא שלי אני צריכה לנחם רוב הזמן.
רק תחשבי שחודש (חודש!) לפני נאום ה"אני כבר לא אוהב אותך שש שנים" הוא הגיע עם זר פרחים ענקי לכבוד 15 שנות נישואינו ואף פרסם אותו בשלל קבוצות ווצאפ משפחתיות..
אבל תומכים בי ומתקשרים אלי ורוצים לצאת איתי אבל ממש לא מתחשק לי לצאת וכבר אין לי יותר מה לומר - כי כל צעד בדרך הזאת (שאורכת פחות מחודש וחצי, מי היה מאמין) הוא תמוה יותר מקודמיו.
הוא כבר שכר דירה, הוא לא רוצה לקחת כלום כלום כלום חוץ מהבגדים שלו ומהפוסטר של מציצים (שהוא הביא איתו אי שם לפני 18 שנה). והוא מאד סגור ובטוח ובוטח. שופע נתונים ותכנונים וימים שהילדים יהיו אצלו ואיך נתחלק בתשלומי שיעור הנהיגה של הילדים ב2021.
אני קצת חיה בסרט כרגע.
ואני צריכה להוציא בלי המבטים המרחמים, ובלי כל הצער הסביבתי שאני חשה בכל פעם שאני מדברת, אז אני מוציאה פה (כי מסתבר שיש לי צורך לכתוב לקהל, אפילו כשאני מדברת לעצמי. טוב שאתן פה...)

 

[Ani15]

במקרה הוא בסביבות גיל 40?

כי זה המקרה הקלאסי של משבר גיל זה. איזה דפוק..
אנשים בשוק, אנשים שצריך לנחם אותם ואנשים שמנסים "להוציא" אותך מזה, זה לא תמיכה. את צריכה אנשים שמוכנים לקפוץ איתם ראש לתוך הבור הזה, לחבק אותך בתוכו כדי שלא תשקעי יותר מדי, להקשיב לך, וזהו. לא כאלה שצריך לענות להם, לשעשע אותם או לעזור להם. כאלה שיודעים לשתוק ולחבק. למזלך, אם אין כאלה בסביבתך הקרובה, יש מסגרות בתשלום או בהתנדבות של זרים שנדמה לי שיכולים לעשות את זה הרבה יותר בקלות עבורך, פשוט כי הם לא מעורבים.

 

[ימי הנטישה]

לפני שש שנים הוא היה בסביבות גיל 40... אני מסכימה שזה מאד

קלאסי מה שקורה פה...
&nbsp
כמו שהבוס שלי (שעזב את הבית לפני שנתיים על רקע דומה) אומר - אנחנו משתנים, ומה שהתאים בגיל 20 כבר לא מתאים עכשיו..
אבל הוא מנקודת מבטו נמצא בזוגיות טובה ובמקום טוב עכשיו, ואני רק שומעת את הילדים שלו שמתקשרים המון, וחושבת על אשתו, שיש לי חשש שלא נמצאת במקום טוב כמוהו.
כולם רוצים לחבק ולהקשיב, זאת אני שתמיד ממעטת במילים, וגם עכשיו אני מרגישה שאני מדברת המון יחסית למה שאני רגילה. אני גם אדם שיודע לסגור מאד טוב את הסדקים שלו. אם בהתחלה באמת נזלתי כל הזמן אז עכשיו אני הרבה יותר מאופקת.
ביקשתי מהמטפלת הזוגית שהלכנו אליה (איזו בדיחה) המלצה והיא המליצה לי על מטפלת קרובה יותר למקום מגורי.
אני חוששת שאני הולכת לבזבז חלק יפה מהמשכורת שלי בשנה הקרובה על נסיון לצאת מהדבר הזה.

 

[Ani15]

הו לא

אשתו נמצאת במקום הרבה יותר טוב עכשיו, היא לא צריכה לטפל באפס עם בעיות אגו (הו! הזדקנתי! אני צריך שינוי כדי ללטף לי את האגו מהר ועכשיו).
תעשי מה שטוב בשבילך, אבל תבדקי באמת מי מוכן לחבק ולשתוק ומי לא (אמא שלך, למשל, לא). ותבדקי קבוצות תמיכה וסיוע משפטי בויצו/ נעמת/ אמונה/ מה שקרוב לליבך, ויפה שעה אחת קודם.

 

[ימי הנטישה]

כמה שאני רוצה להאמין לך. אין לך מושג

אבל יש לי את האקסית של אחי כהוכחה הפוכה. אחי התגרש מנישואים צועקים וכועסים ורבים, וגיסתי לשעבר אינה מוצאת מנוח. זה ממש עצוב
אם היה מתוייק אצלי עד כה כמידע אנקדוטלי, הרי שעכשיו אני במסלול התנגשות מהיר עם נתיב חייה, וזה מעורר בי אימה של ממש.
אני יודעת שאנחנו מאד שונות (לפחות יש לי את זה), אבל הטינה שהיא חשה כלפי אחי וכלפינו כבני משפחתו אחרי כל כך הרבה שנים - אני בחיים לא רוצה להיות במקום הזה. בחיים.
&nbsp
ואנחנו הולכים למגשר מצטיין, ויש לי את אחי ועוד חבר כאח ששניהם גרושים וגם ממולחים מאד ואני חושבת שזאת ועדת בדיקות הוגנת.
&nbsp
&nbsp

 

[אורית2011]

אל תפחדי בענין ההסכם הרשמי

אחרי הגירושים המאד קשים שלי כבר יצא לי לתת כמה וכמה עצות לאחרים. אני יכולה חד וחלק לומר לך, שמי שהתגרש מהר יחסית יצא בזול. כיום, רוב הנשים במעמד הסוציואקונומי מסביבי מרויחות יפה בעצמן ויודעות דבר או שניים על המצב הפיננסי של המשפחה, כך שזה לא מצב שבו גבר יכול ממש לדפוק אותן.
&nbsp
בהסכמים מסודרים, שהגיעו אליהם בגישור, יש יותר סיכוי ששני הצדדים יעמדו בהם. את הכסף שחוסכים על עורכי דין אפשר להשקיע בבליעת צפרדעים מבן הזוג לשעבר. כדי להעמיד דברים על דיוקם ומספריהם, הכסף שהושקע בעורכי דין בגירושים שלי היה מספיק כדי לשלם את המזונות הגבוהים ביותר עד שכל הילדים יסיימו את הצבא. לא חבל? ובסוף סיימנו איפה שהתחלנו, אבל בדרך שרטנו את עצמנו ואת הילדים. עורכי דין למשפחה לוקחים כ- 1000 ש"ח לשעת עבודה, עדיף לריב בחינם, או להשקיע את אלף הש"ח בילדים שלנו. מעטים הויכוחים שלא ניתן לסיים באלף ש"ח.
&nbsp
רק עכשיו, לדוגמה, הגרוש שלי עשה שטות כלכלית מסוימת, אחת מני רבות, והוציא על חלק מהילדים סכום גדול שלא היה מחויב. ניתן היה לקבל את הדברים בעלות יותר נמוכה, אם רק היה חושב עשר דקות לפני שהוציא כסף מהארנק. הבעיה היתה, שאחד הילדים נדפק. במקום לריב איתו, פשוט הוצאתי גם אני את הסכום ושילמתי עבור זה שנדפק, למרות שזה מאד עצבן אותי שאני צריכה לשלם על משהו פי 10 ממה שאפשר. בדרך ניחמתי את עצמי שלפחות זה יצא על הילד ולא על עו"ד, שלפחות לא הייתי צריכה לדבר עם הגרוש או לחיות איתו בכלל, ושבסופו של דבר הגרוש שלי חושב כרגע בנושא שאני אחלה למרות שיש לי מחשבות אחרות לגמרי.

 

[פריZמה]

את זו את ולא אפחד אחר-

ואת כל כך נהדרת, וכותבת מקסים שיש קצת תחושת חטא להינות ממך ככה, בידיעה שזה סבל אמיתי.....
הבן אדם עובר תהליך כבר הרבה זמן - עלייך זה נפל כרעם ביום בהיר ( ולא, אי אפשר לחיות אחרת, בחשדות ודימיונות, כי אילו לא חיים) וכל השוואה בינכם מיותרת ולא לעניין.
אדון זמן יעשה את שלו, וגם המחשבות הלאה שטוב שיצאת מהקשר הזה כפי שיצאת ובזמן שיצאת וחטאים קטנים שקשורים בלעשות דברים רק עבור עצמך, ובכלל - קחי כל עזרה ויעוץ וטיפול וכדור ( על פי מרשם ולא יותר) שיתאימו לך. מכונית הצלשים לא מחכה בחוץ וחיים פעם אחת.
כולה עבר חודש. כלום זמן. לא מדיד בכלל. שבריר חיים. תפרגני לך סלחנות כלפי עצמך.

 

[ימי הנטישה]

אני אסתפק עכשיו בלא לאהוב אותו יותר

(הסמקת אותי מאד)
&nbsp
ובנוגע ללעשות דברים לעצמי - יש למישהי המלצה על, אהמ, חנות נחמדה ושירותית לאבזרי מין לנשים מסמיקות? או המלצות על מותגים ספציפיים?
ניסיתי לחפש באתרים ונתקלתי במגוון אבזרים ורודים - רוטטים - עשר מהירויות ומצב טורבו עם זיזים מזיזים שונים ואני לגמרי הולכת לאיבוד. הצילו.
&nbsp
(גם המחשבה שלעולם לעולם לעולם לא נשכב יותר היא קשה מנשוא)

 

[Ani15]

אהמ

רוקט פוקט
ולעולם אל תגידי לעולם (אבל גם אל תצפי לזה)

 

[ימי הנטישה]

 

[פרחיחצות1]

יקירה...עכשיו את יכולה עם מי שבא לך...

 

[ימי הנטישה]

גם לך. not gonna happen..

 

[michal@gal]

אל תכנסי להלך מחשבה כזה

זה לא יקרה כרגע, אבל זה יכול לקרות בהמשך אם תשאירי את הדלת פתוחה ותאפשרי לזה לקרות.
&nbsp

 

[איילה א]

הממ

http://sisters.co.il/
&nbsp
וגם בלי חנויות ייעודיות (על אף שהמוכרות שם נעימות ומסייעות במיוחד, תוך פיזור אפיל של ספרנית ממושקפת. זה מאוד מבדר), יש ליין של מכשירי עיסוי ייעודיים של דורקס שנמכרים בסניפי סופרפארם. יש שם גם ויברטורים, על אף שאני לא יודעת מה איכותם.
&nbsp
ולא לאהוב אותו יותר? גם זה יבוא. קשה להתגבר על הרגלים. קשה עוד יותר להתגבר עליהם כשחלק ממך רוצה להיאחז בהם חזק. תסלחי לעצמך, הכל יבוא בזמנו.

 

[היום3]

התגובה "תמיכה" לא שורשרה בטעות, היתה אמורה להיות כאן

 

[debby12]

הוא סגור, בטוח, ובוטח (נשמע כמעט זחוח)

כי היו לו 6 שנים של "פור" עליך לתכנן את זה כנראה

לדעתי (סתם ניחוש מושכל), לפחות חצי מהמבטים המרחמים מגיעים מא/נשים שמרחמים על עצמם בהבינם שגם להם/ן זה יכול לקרות בן לילה כרעם ביום בהיר, בלי סימנים מקדימים. זה מערער את היסודות הבטוחים של החיים שלהם הם.
לא שזה ממש משנה לך, וזה לא עושה אותם אנשים פחות טובים/אמפטיים - אבל אולי בכל זאת קצת תעזור לך מורלית התובנה שחלק ניכר מהמבטים המרחמים שלהם אינם קשורים אליך אלא אליהם. הם מרחמים על עצמם.

בני כמה הילדים? ואיך הם מגיבים?

 

[היום3]

הוא סגור, בטוח ובוטח (2)

יעבור לו.
לא רוצה לקחת כלום-כלום-כלום רק את הפוסטר של מציצים מלפני 18 שנה? ברור, כי גיל 25 מחכה לו שם, בדירת הרווקים החדשה שלו!
הסרט שלו אמנם יותר נחמד מהסרט שלך כרגע אבל זה רק סרט. והוא ימצא את עצמו מזדכה עליו מהר מאד.

 

[ימי הנטישה]

הוא מונוגמיסט סדרתי

מאז גיל 13 הוא לא היה יותר מחודש לבד בין קשרי זוגיות ארוכים.
אני נותנת לו שלושה חודשים מיום שיעזוב את הבית עד לזוגיות הכאה.
וזה כי בכל זאת 18 שנה איתי לא הולכות ברגל.
אחרת זה היה לוקח פחות זמן.
&nbsp
ואומרות לי חברותי לא לענות את עצמי במחשבות כאלה .
אבל זאת מבחינתי הסתכלות ריאלית על המציאות. אני לא הוגה בה או חושבת עליו אם אישה אחרת. אני מקבלת את המציאות כפי שהיא כיום .
כשהיא תגיע, אז יתחיל העינוי.
&nbsp
(כפי שקל לראות - בלילות הכי קשה לי. אוף!)