אז קניתי לי ספר של אלנה פרנטה

אז קניתי לי ספר של אלנה פרנטה

זה היה עשרה ימים אחרי שהוא אמר לי שהוא לא אוהב אותי יותר. שבעצם ההרגשה הזאת מלווה אותו בשש השנים האחרונות. וחברים ראו את מצוקתו והציעו לו ללכת למטפל זוגית להבין מה קורה לו.

הוא אמר שהוא רוצה לנסות לתקן (איך אפשר לנסות לתקן אחרי שש שנים) אבל אמרתי כן (אני כל כך אוהבת אותו) ונסעתי לתל אביב, לפגישה עם המטפלת.

הגעתי מוקדם, אז הלכתי לדיזינגוף סנטר ועשיתי את מה שאני עושה בשעות מצוקה קשות והלכתי ליומית בקולנוע לב, ועד שהסרט יתחיל ניגשתי לצומת ספרים וקניתי לי ספר. את הספר השני ברומנים הנפוליטניים של אלנה פרנטה.
ככה זה בשעות מצוקה קשה. אני צריכה סרט בקולנוע (סדרות לא עובדות אצלי במקרים כאלה, הן משאירות יותר מדי מקום למחשבות) ואני צריכה ספר. ושיהיה ספר טוב. קלילונים ומותחנים פשוטים אני קוראת כמו סדרות טלויזיה. תמיד יש מקום למחשבות. והדבר היחיד שאסור לי כרגע הוא להמשיך ולחשוב.

אז קניתי לי ספר של אלנה פרנטה. וקראתי אותו קצת בחנות, וקצת בספסל מול הקליניקה של המטפלת (ההולכים אל המות מברכים אותך קיסר) ושקעתי בו, כי אלנה פרנטה היא מלכת עולם. באמת.
ואני חייבת לומר לכם - אסור לקרוא אלנה פרנטה במעברים כאלה. כי אז נזכרים בימי הנטישה והנה לכם הסיבה שקניתם ספר של אלנה פרנטה.
ואסור להיזכר בימי הנטישה. אני לא רוצה ככה. ממש לא ככה.

אבל איך אני רוצה כן? ויש משמעות לרצון שלי? ולמה אני לא מסוגלת לכעוס? אני אדם לא כועס. אני אדם נעצב ואדם מאוכזב, ואני לא יודעת איך כועסים. ומגיע לי לכעוס. כי שש שנים ושקר. ואני סתומה ואני אומרת תראה, אבא של יואב עזב את רונית. כבר שנים יש לו מאהבת. והוא לא אוהב אותה בכלל. אתה תגיד לי אם תפסיק לאהוב אותי, נכון? נכון. וזה היה לפני ארבע שנים. איזו ספירה איומה נחתה עלי פה.

המקרים האלה שאמרתי לעצמי הנה, זה האושר, עכשיו תמסגרי ותתלי לך על לוח הזכרונות. מתי זה היה בדיוק? כן, אחרי הספירה. סתומה.

ויש לי פלייליסט. ואני בדרך כלל לא זוכרת שירים, לא שולפת שירים לפי מילים ולא לפי נושאים. והנה פתאום יש לי, תראו מה זה.
חדשות לא טובות היא עוזבת אותי
ונראה ביחד סרט ונחליט שנשארים
you dont love me anymore
and it's so like candy....

אז למה באתי לפה? כי פעם מזמן מזמן הייתי חלק קטן מפה.
וכי אני חייבת לכתוב, ולא למחברת.
אני חייבת לכתוב לקהל.
זה עושה את הכל יותר ממשי.
(זה עושה את הכל ליותר ממשי)

סליחה על ההפרעה ותודה על הסבלנות
 

debby12

New member
מנהל


מכמיר ומצער.

לא ציינת בדיוק מהו קו פרשת המים של ה"ספירה האיומה" שאת מתארת, אבל אני מניחה שמדובר במערכת יחסים מקבילה שלו אחרת איך קובעים "קו פרשת מים" לספור ממנו


אם תסתכלי על עשירית הכוס המלאה, כתבת שהוא "רוצה לנסות לתקן" אז זה לא נשמע לי כמו נטישה של ממש. וכתבת שאת מאוד אוהבת אותו אז זה טוב שהוא רוצה לנסות לתקן...

איך היתה הפגישה עם המטפלת? (האסוסיאציה של גלדיאטורים שנתת נשמעת קצת קיצונית - הוא רוצה לתקן, לא להרוג...)

תחזיקי מעמד
 
מנסה בשלישית, אני חוששת שגם תפוז רוצה לעזוב אותי


אני לא חושבת שיש בגידה ברקע. בכל מקרה אם יש, היא תתגלה בעתיד הקרוב, לא?
אני סופרת שש שנים. שש שנים זה המון זמן לא לאהוב. שש שנים זה המון דברים שקרו לנו במערכת המשפחתית. שש שנים זה המון דברים שעשינו ביחד. קושי רב.
ולעניין הטיפול, ראי המוטיב החוזר: שש שנים
. אני מאמינה שהוא באמת רוצה לתקן, אני מנסה בכל כוחי להאמין שאפשר. רוב הזמן אני נכשלת. שש שנים זה המון זמן לסדק להתרחב ולהפוך לשבר שאי אפשר כבר להדביק מחדש.
 

אדוינה

New member
אם יעזור...

מכירה מקרוב סיפור דומה לשלך. שם היתה ההתרחקות (משני הצדדים אומנם) של 10 שנים, עד שאחד מבני הזוג שם את הנקודה. ומשם התחילה הידברות ( ללא יעוץ) מתוך החלטה משותפת שרוצים לשמור על הקשר והיחסים השתקמו.
בקיצור רוצה לומר לך שמצב כזה כן יכול להיות הפיך.
 

היום3

New member
ליבי איתך.

אני חושבת שאם שש שנים הרגשת אהבה ואושר ועשיתם דברים יחד כמשפחה, זה היה אמיתי. אי אפשר לשקר שש שנים. אז אל תלקי את עצמך על כך שלא הבנת, או לא ראית. אולי יותר נכון לומר שהוא מגדיר את הרגשות שלו עכשיו, בדיעבד, כמשהו שקורה כבר שש שנים. זה כמובן מאד חמור ומעציב, זו האמת הסובייקטיבית שלו כרגע שאי אפשר להתעלם ממנה, אבל זה לא הופך את כל הזמן שחלף לשקר.
אני חושבת שהכי חשוב כרגע הוא למצוא לעצמך תמיכה, בלי קשר ליועצת הזוגית.
 

debby12

New member
מנהל
מסכימה לגבי ה"לפני 6 שנים" כנקודת מפנה זה בלתי אפשרי

. אולי לפני 6 שנים היה היום שבו הוא התאהב במישהי אחרת ופצח איתה מערכת יחסים מקבילה (שנמשכת עד היום? או אולי לא) וממנה הוא סופר. אבל גם בעיני "אין מצב" שיום אחד לפני 6 שנים הוא עבר מ"1" ל"0" ביחס שלו כלפיך. סביר מאוד שזה סיפור שהוא מספר לעצמו/מטפלת/לך כדי להקל על על עצמו את רגשי האשמה שלו ["כבר 6 שנים שזה המצב ולא עשיתי עם זה כלום/נשארתי איתך כי אני כזה מצפוני", או לחילופין, כהצדקה עצמית - "לפני 6 שנים עברתי מהפך והפסקתי לאהוב אותה, וזו הסיבה שפצחתי במערכת יחסים עם X"]

רגשות הם עניין דינמי. הם לא עוברים מ"1" ל"0" בנקודת זמן מדויקת.

תחשבי על זה רציונלית - נניח, לצורך הדיון, שיום אחד לפני 6 שנים הוא אמר לעצמו בבוקר מול המראה "וואלה - אני כבר לא אוהב אותה" - נראה לך שהוא הלך לסמן את היום הזה בלוח השנה/שלח לעצמו מייל כדי לזכור - וככה עד היום הוא זוכר מתי זה היה = לפני 6 שנים. זה אפשרי תיאורטית - אני לא מכירה אותו....אבל רוב הגברים הם לא כאלה מסודרים עם תאריכים.

בקיצור - זה לא קרה ביום אחד ואת לא "סתומה" כבר 6 שנים. בעצם את לא סתומה בכלל כי הוא כתב שהוא רוצה לתקן אז יש שם משהו טוב ביניכם עדיין. אחרת הוא יכול היה לומר "יאללה ביי"..... וזה לא משהו שהוא עושה.



י
 
השם האינדיאני שלו הוא "איש זוכר הכל"

כך שאני מאמינה שדווקא הוא יכול לשייך תחושות לתאריכים בדיוק מפחיד.
אני כמובן ההפך המוחלט ונאחזת בגילאים של הילדים כדי לנסות להעלות זכרונות מהתקופה הזאת.
את עניין הבגידה אני אפתח בקרוב. כשיהיה לי מספיק אומץ...
מנסה לשאוב קצת מהאופטימיות שלך.
 

debby12

New member
מנהל
שלא ייצא שהמלצתי לפתוח/לגשש את נושא הבגידה הפוטנציאלית....

רק ציינתי שסטטיסטית נראה לי לא סביר שאין בגידה שקשורה בסיפור, כי ממה שראיתי בסיפורים מסביבי גברים בד"כ הם לא כאלה "גיבורים" והודעות מהסוג הזה בד"כ מגיעות רק אחרי שיש מישהי אחרת . אבל, אבל אבל:

(1) כתבת שיש לו זכרון ברזל לתאריכים אז אולי הוא "יוצא מן הכלל" בעוד דברים.

וגם

(2) זה נושא מאוד נפיץ שמעלה הרבה רגשות קשים. וזה גם ממכר שכזה ויכול להפוך למוקד עצום של האנרגיה שלך רק לנסות-לדעת-כמה-שיותר -- אנרגיה שאולי את יכולה לנצל חלופית לתיקון.... ולכן, אולי את בעצם מעדיפה לא לדעת את התשובה לשאלה הזו? (אני לא צוחקת, אני רצינית)

בעיני תמיד עדיף להיות אופטימית. מקסימום מתבדים... אבל אף פעם לא כדאי להיות פסימית-מראש, כי בעיני יש ביקום אלמנט לא מבוטל של "מחשבה בוראת מציאות", ואז אם פסימיים מראש זה יוצר קארמה שלילית ועשוי להיות נבואה שמגשימה את עצמה גם אם במקור זה היה מצב נייטרלי שיכול היה לצאת לכאן או לכאן.
ה
תחזרי לעדכן!

xoxo

נ.ב. בזכותך קראתי קצת ברשת על אלנה פרנטה שלא היכרתי (יען כי אני כבר מזמן אינני אשת תרבות וספר
). מרתקת החידה הזו של מי היא באמת. קראת עוד ספרים שלה? מי מהם החביב עליך?
 
כתבת כ"כ יפה וכ"כ עצוב

כמו דבי, גם אני חושבת שיש כאן תקווה, לפחות מהמעט ששיתפת. ברור לי שזה כרגע כואב מאד. אנחנו כאן
 

aurora0

New member
חיבוק.

שש שנים זה הרבה ממה שהוא אומר
לא קראתי הכל, אבל בשש שנים הרבה קורה, ולא עוברים ממצב של "אוהב" מיד ל"לא אוהב".
או שהוא לא היה מבקש בכלל טיפול זוגי.
כנראה גם עליו עובר הרבה.
וגם עליכם.
בכל מקרה, אני קוראת אותך, ואיתך
 

mykal

New member


ספר וסרט--צפירת ארגעה, על סרט וספור חיים.
התמודדות לא קלה.
נראה לי שמה שחשוב--זה שתבדקי עם עצמך---מה את באמת רוצה.
תכוני את הטיפול בשלב ראשון לא לשינוי המערכת ביניכם
אלא לבחינה, האם את באמת רוצה, והאם הוא באמת רוצה,
אם כן, כדאי להשקיע בבניה מחודשת.
בהצלחה בכל בחירה.
 
כואב


המילים שלך כל כך מעבירות את התחושה. את מוכשרת ממש.
מזדהה עם ההרגשה של חיים בתוך מציאות שקרית וגילוי פתאומי שמה שחשבת שונה ממה שבאמת.
אולי זו נחמת טיפשים, אבל מאז החוויה שלי אני כל הזמן רואה את זה קורה. תסריטים שנראו דימיוניים מתרחשים לפתע ומערערים את הביטחון שלך באחרים ובעצמך.
אם יש מקום להתפרק בו, אם יש מי שיכול לתת כתף, כדאי להיעזר.
 
תודה לכולכן


אתן מהממות של ממש ואני שפכתי עליכן את כל המלל ונטשתי קצת..
אני מנסה להאחז בסיפורים הטובים. תודה לכן.

לוסי ניצנים סיקרנת אותי, אני מקווה שיצאת מחוזקת מהסיפור. אני מאד מפחדת להפוך לצינית ולחסרת אמונה. ואני כזאת פתי, תמיד הייתי וקצת שמחתי בכך. כי עדיף לי להיות פתיה אופטימית מאשר סקפטית ופסימית ואני חוששת שאני הופכת בדיוק לכזאת.
 

mbar30

New member
לא תמיד מרגישים

אחרת רוב הזוגות היו נפרדים ...
לא סתומה אלא אשה אוהבת וקל לנו להיות במקומות המחבקים האלה
הנעימים של שום דבר רע לא יכול לקרות לנו
שולחת חיבוק של תקווה שאולי אולי אולי יצא מההלם משהו אחר
שתצליחו להשיג חזרה משהו מהאהבה ושהיא תשוב להיות אותה אהבה גדולה
כי אולי יש ניצוץ
שבת שלום
 
למעלה