יציבות ותזזיתיות תעסוקתית

mykal

New member
"התעייפתי"

הדילמה שלך נשמעת חזק מאוד,
הצעה פשוטה היא לערוך טבלה--שבה בצד אחד טיעוני הבעד לעזוב,
והשני נגד,
רק שנראה לי שיש פרמטרים שקראתי בין השורות והם אלה המעכבים אולי את ההחלטה.

מצד אחד הדגשת לא רק את הקושי--אני שמעתי סבל מתמשך.
מצד שני--את אוהבת מאוד את העבודה עצמה --התרגום, וגם הרגשת היחודיות ומיוחדות מתלוה לכך.
אני מניחה שאין לך קושי ללמוד משהו "חדש": שהוא קרוב למה שאת עושה,
למשל---תרגום לשפה אחרת, ונניח שאינך בקיאה בשפה נוספת,
אולי כדאי ללמוד אותה, הרי את מיומנות התרגום יש לך,
ואז תוכלי לעשות מעבר בתוך מקום העבודה, פשוט לאזור אחר, שיהיה גם עם אנשים אחרים.

אישית אני חושבת שמי שרגילה לעבוד --
לא תהנה מהחופשה התמידית.
וזה בהחלט מעבר לשיקול כלכלי. יש לנו הרבה "רוחים" מעצם היותינו עובדות/ים.
 

mykal

New member
תודה על התיקונים,

לגבי הראשון---כי 'יחדת' מאוד את התפקיד. ראיתי בכך
סוג של הנאה אהבה לענין. וגם שכתבת שאין אופציה לאותה עבודה במקום אחר--עכשיו אני מבינה שטעיתי.
לגבי השני---כל מי שעובדת והיא צעירה (יחסית , ועובדה שאינך בגיל פרישה)
חושבת/בטוחה שהחופשה התמידית היא הנאה. ואני חושבת
שצריך היטב לבחוןמה לעשות אחרי מיצוי 'הבטלה' והשחרור.
וזה אני אומרת מהכרות עם הרבה עוזבי עבודה אפילו בגיל פרישה.

בכל מקרה,, לעזוב--זה לעשות באופן נכון-
1)לבדוק ולהבטיח לעצמך את הזכויות שלך. (להכין ש"ב טובים ולא לותר)
2)לא בטריקת דלת, אלא תמיד להשאיר אופציה, לאפשרות לחזור.
לעולם אין לדעת מה ילד יום.
 

mykal

New member
לגבי הזכויות שלך

אינני יודעת אם יש לכם ועד, אם כן יש פונקציה שם שיכולה/צריכה לתת מענה.
כן אגיד משהו כללי,--מגיעים לך פיצויים וגם פנסיה,
בכספי הפנסיה אל תגעי. זה סוג של בטחונות.
את גם יכולה לגשת להסתדרות העובדים--יש מי ששם יכול לתת מענה.
מה הסכמי העבודה במקום שאת עובדת--יש דברים יחודיים? צריך לדעת.
ואם תרצי לשאול על דברים מסוימים אנסה לעזור אבל במסרים.(לא כאן על גבי הפורום)
 

פריZמה

New member
לדעתי - אם רק הפחד הקיומי אוחז בך שם -

הוא גם זה שיסיע אותך הלאה ויאפשר לך למצוא פרנסה מספקת בעתיד. זאת בתנאי שלא תשקעי בדיכאון כשלא תהיי מחוייבת לעבודה. ( אני מאלה. עדיף לי לסבול בעבודה מלשקוע בבית. נוסה).
בחיי שסקרנת אותי. ממש. איזה מקצוע הוא זה שהוא כזה ייחודי, אין בו מגוון תעסוקתי, ומשקיעים בו כל כך הרבה זמן לימוד.....
ואגב, אם את רק עשור במקצוע, גם אם ההכשרה ארכה עשר שנים - כמה גילך כבר יכול להיות מופלג?....
 

debby12

New member
מנהל
חסרים פרטים - עונה בכלליות

הבנתי שאת שונאת את העבודה הנוכחית.

1. עם יד על הלב - את שונאת אותה בשל מה שהיא או שפשוט כבר נמאס לך אחרי עשור בה? (שואלת כי אם רק "נמאס" קחי בחשבון שסביר שיימאס לך גם מהבאה)

2. וגם - הרבה יותר חשוב - אולי פספסתי, אבל את יודעת מה את *כן* רוצה לעשות? כי לשקול האם לעזוב או לא בלי לשקול מה הלאה נראה לי לא שקילה מלאה...

3. בהנחה שאת יודעת מה את כן רוצה לעשות - המעבר חייב להיות חד ונקודתי? את לא יכולה, נגיד, להוריד לחצי משרה את העבודה הנוכחית בעודך בונה את הכישורים הנדרשים למה שאת כן רוצה לעשות (נגיד לימודים, סטאז', משהו כזה). ככה את משאירה רגל אחת בכל אחד מהעולמות וזה גם מאפשר לך להתנסות בדבר החדש עם פחות סיכון של נטישת העולם התעסוקתי הישן. לנטוש סופית תמיד אפשר - זה לוקח שניה וחצי....

בברכת $^%^%$&$% (זה בהצלחה באכדית עתיקה
)

12^%^$^
 

כרמיון 1

New member
אנסה לשפוך כמה מחשבות

ספונטנית, נשמע לי שמאוד כדאי לך לעזוב אם את סובלת כל כך ואיכות החיים והרווחה הנפשית שלך נפגעות כל כך + יש לך רשת ביטחון כלכלית טובה יחסית (את לא תיקלעי למצוקה בגלל חודש בלי משכורת).
אני מבינה שמעולם לא עבדת במקום אחר / בתחום אחר, אבל אני לא יכולה לקרוא בהודעה שלך אם יש תחומים / סוגי עבודות שמציתים בך עניין כלשהו, שאת חושבת שיש סיכוי שהיית יכולה למצוא בהם עניין. אני חושבת שבמקומך, הייתי מתכוונת לעזוב את העבודה, אבל אולי לא בבת אחת. הייתי מתחילה לחקור ולדרוש בתחומים ועבודות שיש סיכוי שתוכלי לעשות בלי להתחיל ללמוד מקצוע שלם מחדש במשך שנים. או תחומים שבהם אפשר להתחיל ברמה פשוטה יותר ואז, אם מתעורר עניין, להמשיך ללמוד בתחום. יש תחומים שבהם אפשר אפילו להתחיל לעבוד בהתנדבות, גם תוך כדי העבודה הנוכחית, כדי לצבור קצת ניסיון בקורות החיים ולראות אם התחום מעניין ומוצא חן. יש אנשים בעשור החמישי לחייהם שהדרך שלהם "להתחיל מחדש" בתחום אחר היא לפתוח עסק עצמאי. אני הייתי מתקשה להיות עצמאית, אבל זה גם נכון שבגיל מסוים, בהרבה תחומים העצמאות מאפשרת יותר לאנשים מאשר השוק הנוקשה וה"ממוקצע" של השכירות. אני מכירה גם כאלה שהתחילו מעסק מוגבל במקביל לעבודה קיימת ואחרי שהריצו אותו וקיבלו ביטחון, התפטרו ועברו לעסוק בעסק העצמאי כפרנסה יחידה.
כמובן שמכיוון שאני מניחה שאת עובדת במשרה מלאה וגם מטפלת בילדים, קשה ומאתגר למצוא גם זמן להתנדבות מחייבת או לניהול עסק עצמאי מהצד כל עוד את שם (אני יודעת שבאורח חיי הנוכחי אני ממש לא יכולה למצוא זמן כזה). ואת כותבת שאת סובלת גם מהשעות, אז אני מניחה שהן מרובות. אז אולי במקרה שלך כן כדאי לחתוך לגמרי, לעזוב ולחפש את דרכך בדרכים האלה.
 

כרמיון 1

New member
אנסה לענות

אף פעם לא למדתי תקשורת בצורה פורמלית, אז אני דווקא האדם המתאים לשאול אותו את זה. התקופה שלנו מאפשרת להתחיל באופן עצמאי. אני הגעתי לזה דרך כתיבה (כמעט יומיומית) באתר חדשות גולשים, לא תמורת שכר. אחרי שכתבתי לאתר ההוא כתבות תקופה מסוימת, והתנסיתי בכתיבה - גם אינפורמטיבית וגם ביקורתית - על נושאים שונים, הצגתי בפני העיתון שאני עובדת בו כיום את ניסיוני שנמצא ברשת. (במקביל לכתיבה באתר חדשות הגולשים גם היה לי בלוג).
אני מכירה כמה וכמה שהתחילו בזה ששלחו כתבות - לא תמורת שכר - לכלי תקשורת שונים (בדרך כלל אינטרנטיים), הרשימו אותם מספיק כדי שיפרסמו אותן, ואחרי זמן מסוים עברו לשלב שבו התחילו לשלם להם תמורת זה. (כמובן, אם יכולות הכתיבה והעבודה שלהם מאפשרות את זה).
 

debby12

New member
מנהל
מוסיפה - עכשיו משחשבתי הלאה

השאלה שלך היתה בעצם האם לעזוב ולנטוש את שוק העבודה לנצח.

וכמו שדי ברור מהתשובה שלי - אני הייתי מנסה לפתח כיוון מקצועי אחר (לא, לא רק בגלל פרנסה/כסף, אלא גם ובעיקר בגלל משמעות/מהות/עניין החיים). לפי הרהיטות שבה את כותבת, לדעתי גם לך קצת ישעמם... ובכלל - כמו שכתבתי, לנטוש סופית את עולם העבודה אפשר בכל רגע נתון

אבל אם ה"מגבלות" במשוואה שנתת לנו הן נוקשות לחלוטין והן רק 1 או אפס, כלומר או עבודה שאת שונאת או לא לעבוד בכלל כשכסף או עניין בחיים לא נראים לך בעיה בהקשר הזה - אז התשובה פשוטה- הייתי עוזבת.

אבל החיים הם בד"כ לא בשחור-לבן....
 

debby12

New member
מנהל
יציבות ותזזיתיות תעסוקתית


אמנם מאז חורבן בית המקדש ניתנה הנבואה לשוטים.... אבל בכל זאת מסקרן אותי

האם בעוד עשור מהיום את רואות את עצמכן באותו "מקום" תעסוקה? (המרכאות נועדו לכלול עצמאיות וכל תרחיש אפשרי). ואם כן - האם באותו התפקיד?

ועוד שאלה קשורה-חלקית - לא לא נזקקתם לכך מסיבות של פרנסה האם הייתן עובדות? ואם כן - האם באותו המקום בו אתן עובדות עכשיו?
 

debby12

New member
מנהל
מתחילה....

* האם בעוד עשור מהיום את רואות את עצמכן באותו "מקום" תעסוקה? לא

* ועוד שאלה קשורה-חלקית - לו לא נזקקתם לכך מסיבות של פרנסה האם הייתן עובדות? כן ללא ספק. נדמה לי שבאותו המקום. אולי ב-80% משרה למרות שזה לא אפשרי/ריאלי בעצם [אבל זה שאלון תיאורטי...]
 

mykal

New member
מתיחסת לסקר מזוית אחרת,

כון שאני כבר פנסיונרית.
לו היתי בעבודה עדין---נראה לי שהייתי עונה--
כן בעוד 10 שנים אהיה באותו מקום כי אהבתי מאוד את העבודה שלי,
וממילא גם לא היה משעמם, היתה תחלופה בדברים למרות שהמקום קבוע.
ולשאלה השניה הייתי עובדת גם לא לצרכי פרנסה.

היום במרחק של זמן--
אני שמחה שעזבתי, כי ראיתי שאני מלאת תשוקה לעשיה ועם אג'נדה של שליחות,
בעוד המערכת התרוקנה ממנה, ולא בנתה חזון ורצון אלא רק אגואיזם של קידום.
והיום לא הייתי רוצה לעסוק בכך--גם אם היו משלמים פי 10.
וגיליתי שיש בחוץ עולם נפלא, ואני מרגשה חיונית בדברים אחרים.
עדין עובדת חלקיות בכיף שלי וגם בהתנדבות.
 

כפרקי

New member
עונה

בעוד עשור כנראה אעבוד באותו מקום. מסגרת העבודה דינאמית אז אוכל לגוון אם ישעמם לי.
הייתי עובדת גם ללא צורך בפרנסה. אני מפיקה הרבה סיפוק והנאה מהעבודה.
&nbsp
היו הרבה התלבטויות לפני שנכנסתי לתחום. הרבה אמרו לי שאני יכולה יותר (יותר מעמד, יותר כסף). מי שלימים הפך לבעלי הודיע לי חד משמעית שיותר חשוב שאני אוהב את מה שאני עושה ויאמר לזכותו שהוא עדין עומד מאחורי המילים שלו גם כשהחשבון בנק צועק.
 

debby12

New member
מנהל
הו מעולה


נשמע שהתחתנת "טוב" אם ככה. "כבוד" לבן זוגך
!
 
האמת שמבחינה מקצועית אני הכי לא יציבה

למרות שהייתי שמחה להיות

מאוד מקווה שהביה"ס שאני הולכת לעבוד בו יהיה ה-מקום עבורי, גם אם זה אומר שלמעשה נשארים בארה"ב.
&nbsp
הייתי בכל מקום סביב השנה-שנתיים-שלוש וכל פעם עברתי מסיבה כזו או אחרת.
&nbsp
מקווה שבביה"ס יהיה לי באמת טוב, בנתיים זה נראה ממש טוב- יותר רציני ,מסודר,מקצועי- קיבלתי רשימה של הציוד שיהיה לי לשימוש בכיתה וזה פשוט תענוג... סופסוף לא צריכה לקנות מהכסף שלי!
&nbsp
שאלת לגבי אם הייתי עובדת במידה ולא הייתי חייבת- בואי נגיד שחצי השנה שלא עבדתי בה כשעברנו לארה"ב הייתה חצי שנה מאוד קשה עבורי ומצאתי את עצמי שם למעשה רק כשהתחלתי לעבוד בגן כי פשוט התחרפנתי. אפילו פה בביקור בארץ אני כבר חודש וחצי פה ואחרי 3 ימים הצעתי את עצמי לעשות בייביסיטר ועשיתי באופן קבוע כמה פעמים בשבוע כי פשוט לא יכולה להתרחק מעבודה עם ילדים

&nbsp
בגן הספציפי שעבדתי בו- לא... אבל מחכה בקוצר רוח להתחיל במקום החדש
.
 

כרמיון 1

New member
שירשור בהחלט מעניין

השירשור מוצא אותי במקום מעניין מבחינת תעסוקה. לפני חצי שנה אפשר לומר שקיבלתי קידום, לקחתי על עצמי עיתון נוסף (קודם הייתי אחראית - כלומר, כתבת בלעדית - על עיתון אחד, ועכשיו שניים) וכמובן שזה התבטא גם בתוספת משמעותית במשכורת. העבודה שלי מעניינת אותי, יש בה מצד אחד את המסגרת המיטיבה של השכירות ואת ההיבטים הקבועים והחוזרים, ומהצד השני יש את העצמאות והיד החופשית שאני מקבלת בהרבה דברים, ואת העניין שנוצר כי תמיד מתחדש משהו משבוע לשבוע (מרואיינים חדשים, נושאים חדשים, חדשות מתפתחות ומתחלפות). יש גם מימד של לחץ ודדליינים. זה נכון.
מבחינת התנאים, אני מעריכה שמה שיש לי כרגע הוא פחות או יותר המכסימום שאני יכולה להוציא בשוק בתחום המדויק שלי (עד כמה שידוע לי, המתחרים באזור היו נותנים לי תנאים פחות טובים), וגם הכי טוב שאני יכולה להגיע אליו לעומת עבודות לא-מקצועיות שאני יכולה להתקבל אליהן בשוק העבודה (בהינתן העובדה שאני אם חד הורית לשני ילדים בגילאי בית ספר יסודי, העבודה הזאת מאפשרת לי גמישות, לפזר בבוקר ולקבל בצהריים, עבודה מהבוקר עד שעות אחה"צ המאוחרות מחוץ לבית היא בלתי אפשרית בשבילי ובכל עבודה שאני יכולה לעשות בחצי משרה מחוץ לבית, בשיטה של "לדפוק שעון", ישלמו לי הרבה פחות.
האם אני רואה את עצמי באותו מקום ובאותו תפקיד בעוד 10 שנים? (מצחיק, זו אחת השאלות הקבועות במדור שלי בעיתון: איפה תהיה בעוד 10 שנים...) - אין לי מושג. זה לא מוסד ממשלתי וזה לא עסק מהסוג שלא נופל לעולם. אני לא מרגישה תסכול של חוסר מיצוי מקצועי, שעמום וכדומה, כמו שתואר כאן, אבל בהחלט ייתכן שאשחק בשלב מסוים, בין אם מהעבודה ובין אם מהלחצים. אני לא חושבת שמתאים לי להתקדם אי פעם לכיוון של להיות עורכת. לא מתאים לי. כן יש מסלול שעיתונאים כמוני מגיעים אליו הרבה פעמים אם הם עוזבים את העיתונאות - תחום הדוברות. אם אאבד מסיבה כלשהי את העבודה הנוכחית שלי, או שיצמצמו לי אותה לרמה שאי אפשר להתפרנס ממנה, או שארצה לעזוב מסיבה כלשהי, בוודאי אנסה לפחות את האפשרות הזאת, ולכן: עד כמה שאני יכולה לראות, בעוד 10 שנים (שאהיה אז בריאה, טפו טפו) אני מניחה שאהיה עיתונאית או דוברת


ולשאלה השנייה: אילו לא נזקקתי לכך מסיבות של פרנסה, אני מניחה שהייתי עובדת, ואולי גם באותו תחום, אבל בהיקף שעות מצומצם ורגוע יותר. בוודאי כל זמן שהילדים שלי חיים איתי. הייתי רוצה יותר זמן פנוי להשקיע בהם, בבית ובעצמי. אבל לא הייתי רוצה להפסיק לגמרי לעבוד.
 

debby12

New member
מנהל
גם אני חושבת שתהיי עיתונאית או דוברת

גם בעוד 10 שנים - הודות לכישורי הכתיבה שלך


ונשמע שאת סה"כ במקום מאוד מאוד "טוב" מבחינה מקצועית


ומוסיפה שאלה: את חושבת שפעם היתה בך יותר תזזיתיות תעסוקתית שנרגעה עם השנים?
 

כרמיון 1

New member
אני לא בטוחה שאני מבינה למה הכוונה בתזזיתיות תעסוקתית


אם את מתכוונת לחוסר יציבות, אז עבדתי בעבודות שונות בעבר ולא התבייתתי על תחום מסוים, וגם לא התמקצעתי ממש. הדברים שעשיתי לא עניינו אותי מספיק כדי להתמיד ולהתמקצע / להתרחב / להתקדם, ונשחקתי מהם יחסית מהר. אם הייתי עושה אותם היום, זה היה קורה שוב. תחומי העניין שלי לא היו כאלה שהיתרגמו לעבודה בשכר, מסיבות שונות. לדוגמא, אני מאוד אוהבת ומתעניינת בתחום ההיסטוריה, ועשיתי תואר בתחום. לא היו לי עניין ונטייה לדברים שאפשר לעשות עם זה ישירות - להיות מורה להיסטוריה בתיכון או להמשיך באקדמיה. לא הרגשתי שמתאים לי אחד מהכיוונים האלה, בגלל אופי העבודה. בסופו של דבר, הדבר היחיד שיצא לי לעשות כסוג של עבודה (צדדית) היה שתקופה מסוימת ניהלתי פורום היסטוריה ברשת תמורת תשלום מסוים. אבל אני כן יכולה לומר שאני מרגישה שהחשיבה ההיסטורית שלי מפרה אותי כיום, גם בעבודה שאני עושה. אני באופן טבעי ובסיסי לוקחת אירועים היסטוריים, מנתחת אותם, משליכה על החיים 'דרך' ההיסטוריה וכו'. אלא שזה לא עובד ישירות, אחד לאחד, בדרך של עיסוק בתחום כעבודה.
אני זוכרת שכשעבדתי בעיתון פעם ראשונה (לפני 6 שנים) החזקתי מעמד רק 3 חודשים כי התנאים היו אז לא נסבלים, אבל כן קיבלתי ב-3 החודשים האלה את התחושה שבפעם הראשונה אני עושה משהו שאני יכולה לקרוא לו 'קריירה'. עזבתי והלכתי לעבוד בתחום אחר שנתיים וחצי, העריכו אותי שם ולא היה לי שם רע, אבל היה לי ברור שאחזור לתחום העיתונות ברגע שיזמנו לי תנאים יותר טובים. וכך באמת היה.
 

debby12

New member
מנהל
בערך - ב"תזזיתיות" התכוונתי לחוסר יציבות תעסוקתית - אבל

(1) כזו שבאה מבפנים - כלומר כשאת בוחרת לשנות, לא שזה מגיע מכיוון המעסיק/ה וגם
(2) לשינוי של מקום התעסוקה נטו = של זהות המעסיק - לאו דווקא שינוי של התחום שבו עוסקים או של סוג התפקיד. מה שהיה לי בראש היה דווקא הישארות באותו תחום

פעם כשהיינו ילדים, דור ההורים שלנו עבד רוב הקריירה באותו המקום (ככה זה לפחות מרגיש לי - זו הכללה גסה כמובן, אבל בממוצע מרגיש לי שעבדו יותר שנים במקום עבודה). היום, שוק העבודה יותר דינמי (שוב - הכללה גסה אבל ככה זה מרגיש)

בסביבה היותר דינמית של היום, עדיין יש כאלה שנשארים עשורים באותו מקום עבודה ויש את התזזיתיים תעסוקתית (מונח שאני המצאתי) שיש להם קוצים בישבן.

נשמע שהשינויים הרבים שלך בעבר לא נבעו מ"קוצים בישבן"/תזזיתיות תעסוקתית.
 

בילבי75

New member
נושא מעניין

האם אני אעבוד באותו מקום עבודה בעוד עשר שנים? לא חושבת. לא מתארת לעצמי. למרות שזו עבודה מצויינת. אני עובדת עירייה והתנאים מצויינים והקולגות שלי הם אנשים מקסימים....

ולשאלה השניה- כרגע אני עובדת למרות שאנחנו מבוססים כלכלית ואני למעשה לא צריכה לעבוד למטרות הכנסה. לפני שנולד בני, עבדתי חצי משרה כי הרגשתי שאני לא ממצה את עצמי. אמנם למדתי והתפתיתי מבחינה אקדמאית, אבל משהו היה חסר. ואז מצאתי את העבודה הזו, שמבחינתי היא עבודת החלומות שלי, והיא מילאה לי את הריקנות שהיתה לי בחיי אפילו שזו היתה חצי משרה... לאחר שבני נולד הפסקתי לעבוד ונשארתי איתו בבית. אבל שוב, לאחר שנה וחצי, כשרהכנסתי אותו למשפחתון, עוד פעם צץ השיעמום והכמיהה לחזור לעבודה. הבוסים שלי קיבלו אותי בזרועות פתוחות לאותו תפקיד שהיה לי, אבל קיצצתי עוד במשרה ועכשיו אני עובדת כ35 אחוז משרה. ועכשיו אני ממש מאושרת! יש לי המון זמן לבלות עם הבן שלי, ללכת לקאנטרי קלאב וגם קצת לעבוד.....
 

debby12

New member
מנהל
35% משרה?

נשמע כיפי. סקרנית - איך זה עובד מעשית? כל יום 3 שעות בין 9-12? או סידור אחר?

ומה במשרה הנוכחית - חוץ מהיקף השעות כמובן - עושה אותה למשרת חלומות מבחינתך? (ברמת הפירוט שמתאימה לך...) איך היית משווה אותה למשרות קודמות שלך שלא היו "משרת חלומות"?
 
למעלה