שאלות כלליות

[אישה בחופשה]

שאלות כלליות

 

[אישה בחופשה]

שאלה לגבי "חלוקת" ילדים בין הורים גרושים

בסביבתנו אין הרבה הורים גרושים, כך שאין לי דוגמאות מהחיים (אני מכירה מקרים שבהם הילדים נשארו באופן מוחלט אצל האמא והאבא התפייד).
בשיחה שהיתה לי עם אמא שלי, היא ספרה על משפחה שהילדים עוברים כל יומיים בין הבתים של ההורים.
תהיינו שתיינו אם זה מצב שגרתי (והגיוני עבור הילדים) ומי בעצם מחליט מה הסדר החלוקה בין ההורים.

 

[debby12]

אני לא מומחית במיוחד

אני מניחה שההורים מסכימים ביניהם ובית משפט (לענייני משפחה?) מאשר ונותן להסכם תוקף של פסק דין.

כשאני הייתי ילדה להורים גרושים הייתי מבלה את סופי השבוע לסירוגין בין ההורים (= מששי אחרי בית ספר עד יום ראשון בבוקר כשבית סבפר מתחיל), את ימי שלישי מאחרי בי"ס עד יום רביעי בבוקר אצל אבא שלי, ואת ימי ראשון אחרי בי"ס עם אבא שלי "בלי לישון" (הוא היה מחזיר אותי לאמא שלי בלילה).
<העובדה שזה חרות בזכרוני לדעתי סתם נובעת מהזכרון שלי שמסרב למחוק פרטים...זה לא כי זה היה משהו מיוחד>

זה לא היה מאוד נוח כי לעתים קרובות הייתי שוכחת לקחת איתי את הפרוייקט במלאכה או מה שזה לא היה שהיינו אמורים להביא לביה"ס ביום אחר כך..... נגיד - אם מלאכה היתה ביום רביעי אז הייתי צריכה לזכור לקחת את זה איתי לבי"ס כבר ביום שלישי בבוקר. הרבה פעמים שכחתי וננזפתי.... [בתור תלמידה מצטיינת וחננת צמרת - אלה היו הפעמים היחידות בכל שנות לימודי בהן ננזפתי על משהו]

מצד שני לא נראה לי לא-הגיוני במיוחד.

לבתי יש כעת חברה שעושה שבוע-שבוע - כמו טבחים בצבא. שבוע אצל אבא, שבוע אצל אמא. לי זה מרגיש כמו יותר בלגן לילד מאשר החלפות תכופות יותר. אבל זו סתם תחושה של צופה מהצד.

אגב - בתי האמצעית בכיתה ד' והשנה התגרשו בשכבה שלה לדעתי 20% מההורים - תוהה אם סטטסיטית גיל 10 זה גיל שבו הרבה אנשים בנישואים לא טובים מרגישים ששרדו עד הלום ואפשר לפרק.

 

[aurora0]

בהחלט יש מצב כזה

כשהולכים לכיוון של משמורת משותפת, מנסים לחלק את הימים\לילות בצורה שווה בין ההורים.
א נניח אם מבלים סופש אצל אמא, בראשון בבוקר הולכים לבי"ס ואז לבית של אבא, משם לבי"ס ולאמא -או לכל תיאום אחר שעושה שהגיוני בעיני ההורים ובית המשפט.
מי מחליט זו שאלה טובה.
הכי טוב בעיני זה כשההורים מחליטים בצורה משותפת תוך התחשבות בטובת הילדים.

 

[עדיקים]

מהמעט שאני רואה כשיש משמורת משותפת

הילדים מתחלקים בין הבתים שווה בשווה.
אצל חבר של בעלי זה ככה.
זה כמובן צריך להיות רצון של שני בני הזוג.
הם דאגו גם לגור קרוב אחד לשני ככה גם לילדים קל יותר.

 

[Ani15]

משמורת משותפת

הוא מצב בו אף אחד מהצדדים לא משלם מזונות לשני (בישראל זה בדרך כלל האב), ובתמורה הוא צריך להוכיח שהוא משקיע במידה שווה בילדים (ולכן הוא צריכים לבלות אצלו חצי מזמן, כולל חוגים, קניות וכו'). ספציפית האם מדובר ביומיים-יומיים או שבוע-שבוע צריך להחליט בהסכמה בין ההורים ואם אין הסכמה אז בית המשפט קובע (בד"כ בהתייעצות עם השירות הסוציאליׂ).
&nbsp

 

[calabaza3]

זה לא הסדר נפוץ

ממה שאני רואה ברוב רובם של המקרים יש משמורת אצל האם והסדרי ראייה "קלאסיים" שכוללים שני ורביעי, ובנוסף כל סופ"ש שני אצל האבא. יש כמובן ניאנסים בכל משפחה- עם לינה, בלי לינה וכו' אבל זה ההסדר הנפוץ ביותר שאני מכירה.
מי שמחליט על הסדרי הראייה הם או ההורים עצמם בהסכמה, או במקרים שאין הסכמה- בית משפט ומערבים פקידת סעד לסדרי דין (ככל הידוע לי).
לגבי האם זה הגיוני לילדים- זו שאלה טובה שבעיני אין עליה תשובה אחת.. אני חושבת שזה מאוד תלוי בגיל הילדים, באישיות שלהם ובמאפייני הקונסטלציה המשפחתית.

 

[אישה בחופשה]

תודה לעונות

זה עשה לי סדר בדברים.

בצרוף מקרים מעניין, במסגרת שיעורי כישורי חיים למדו בכיתה של הבן שלי (כיתה ב!) על נושאים שדורשים שינויים בחיים, שבוע שעבר דיברו על אירועים משמחים ואירועים עצובים כמו לידה, חתונה, תאונה מוות והשבוע דברו על גירושים,
מתוך השיחה שהיתה בכיתה עלה נושא הסדרי ראיה והמורה הסבירה להם מה זה.
אחד הילדים שיתף ממה שקורה בבית שלו.....
מתוך הפורום הכיתתי נראה כי יש הרבה הורים שכועסים כי נושא הגירושים עלה לדיון. הרבה כתבו שזה יעלה שאלות אצל הילדים ולא צריך לדבר על דברים כאלו בכיתה ב'. אחרים כעסו על כך שהמורה נתנה לספר מה קורה בבית...

לדעתי זה נושא שמתאים לנושא כישורי חיים ובגלל שגרושים כ"כ נפוצים היום לא הצלחתי להבין למה כ"כ התרגזו על המורה.

 

[אישה בחופשה]

באיזה גיל אמא הופכת לפדיחה

בהמשך למשהו קטן וטוב שכתבתי עליו- ששחקתי עם הילדים ועם חבריהם מבית הספר, שאלתי את עצמי האם בעצם המשחק עם הילדים אני לא פאטת ולא עושה לילדים פדיחות? (אני ברמת כדורגל סבירה כמו ילד בכיתה ד

)
בעלי טוען שגם אם האחרים חושבים שזה פדיחות שאתה משחק עם אמא, יש בזה גם קנאה כי לא הרבה אמהות משקיעות ככה בילדים....

<אני לא זוכרת שאמא שלי שחקה אתנו בכדור ואני לא זוכרת שהיא עשתה לי פדיחות>

 

[פריZמה]

אני מניחה שילדיך אינם בני ״ עשרה״

והאמת, שגם אם כן - הם מזמן היו מסמנים לך באופן זה או אחר אם היית מפדחת אותם. ולפי דעתי, זה מה שחשוב. פידוח עצמי בכל מה שקשור לילדי לא עניין אותי מעולם. כל זמן שנראה להם שווה לעשות איתי דברים, אני שם.
( בכל מקרה אני מאוד לא ייצוגית, ולעולם לא אראה כמו האמהות המתוקתקות על הדשא ליד הכדורגל או על הדשא ליד הבריכה. אז אני בכדורגל ובתוך הבריכה).

 

[debby12]

זה תלוי אם הצאצא הוא ממין זכר או נקבה נדמה לי...

כמדומני (וזה לא מגובה במחקר) שאמא הופכת לפאדיחה בממוצע מוקדם יותר בעיניהן של בנות מאשר בנים....

יכולה לאשרר שבן זוגי וילדות הבית (כיתות א, ד' וו') משחקים כדורגל וטניס ביחד בהנאה רבה בלי שהדבר נחשב פדיחה (עדיין?)

מודה שאני פחות בקטע.... מקסימום אני משחקת איתן סטנגה לפעמים.

 

[עדיקים]

אני יודעת באיזה גיל דודה הופכת לפדיחה

יום אחד הייתי אצל אחותי ועשיתי פדיחות לאחד החברים של אחיין שלי, מאז אנחנו עושים מיזה בדיחה כל פעם כשנפגשים ויש חבר לאחד האחיינים הגדולים שלי.
זה קרה לדעתי בסביבות גיל 13~.
אני חושבת שכל עוד זה לא מפריע לילדים זה לא פדיחה.

 

[michal@gal]

הילדים כבר יגידו לך

כל הם הם לא מגרשים אותך מהמגרש, כנראה שהם לא חושבים שזו פאדיחה.