למה אנחנו מבינות שהיינו יפות רק בדיעבד?

debby12

New member
מנהל
למה אנחנו מבינות שהיינו יפות רק בדיעבד?

כתבה פגז ממוסף הארץ לפני כמה חודשים - http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2825658

מצאתי אותה מעולה (חוץ מתגובות הבבונים בסוף....) ומצאתי את עצמי מהנהנת בהסכמה הרבה
 
נשמע נושא מעניין

בפן הפסיכולוגי של האישה
&nbsp
חבל שאני לא יכולה לקרוא את הכתבה ורק את התקציר
 
כדי לקרוא צריך לשלם מנוי או להירשם לאתר שלהם....

אז נותרתי רק עם קריאת תגובות הבבונים...
 

debby12

New member
מנהל
אההה - סליחה

חשבתי שרק לקוראים בחו"ל נדרש מנוי ושבארץ זה בחינם.

הנה ציטוט קצר לצרכי דיון (לא יכולה להדביק את הכתבה המלאה מסיבות של זכויות יוצרים):

"שאת צעירה ועורך עדיין מתוח, די במקלחת וחפיפת ראש כדי להיראות בסדר גמור, או אם חוננת בנתונים הטבעיים המתאימים, להיראות יפהפייה ממש. זה, כמובן, לא אומר שתרגישי יפהפייה, יפה או נאה. אשה לא נולדת אשה, אלא הופכת לאשה — אמרה סימון דה בובואר, והמשמעות היא, אף על פי שלא לכך התכוונה, שמה שהופך פעוטה שמחה בחלקה או ילדונת מאושרת לאשה היא שטיפת מוח לגבי אידיאל היופי שהיא צריכה לשאוף אליו, אף על פי שלעולם לא תוכל להגיע אליו. מה שאומר, כמובן, שאסור לה לנוח לרגע ממסע השיפוצים והשכלולים שהיא צריכה להעביר את עצמה. או, בקיצור, המעבר מילדה לאשה כרוך אצל רובנו בתחושה בסיסית של חוסר נחת מעצמנו ורובנו מעבירות את חיינו בתחושת "הלוואי ש". הלוואי שהיינו רזות יותר, שמנות יותר, גבוהות יותר, נמוכות יותר, הלוואי שהיו לנו עצמות לחיים בולטות, פרצוף דמוי לב, שפתיים עבות יותר, דקות יותר, עיניים כחולות, שיער חלק, תלתלים, צוואר ארוך, מותניים צרים יותר ומה לא."

בהמשך הכתבה היא מדברת על זה שנשים נוטות תמיד להתמקד רק בחלק בפניהן/גופן שהן *לא* אוהבות ואיכשהו להתמקד עליו דווקא. וגם על זה שעם השנים מגיע איזשהו בטחון עצמי והשלמה שחבל שלא היו לנו (=לנשים) הרבה יותר קודם בחיים.

הכתוב "דיבר" אלי מאוד. אני תמיד מנסה לחזק את בטחונן העצמי של בנותי במראה שלהן - הכתבה מזכירה לי כמה זה חשוב.
 
הייתי השבוע באיזו חנות מקומית ליד ההורים שלי

מדדתי חולצה, שהרגשתי שלא יושבת עליי משהו ומבליטה לי את הבטן בגלל שהיא צמודה.
אני מאוד רגישה לבטן שלי כי עם כל הטיפולים שעוברת- מן הסתם לרוב השינוי הפיזי מתבטא בבטן (יכולה להיראות בהריון מתקדם לפעמים
.
&nbsp
אמרתי למוכרת שאני מעדיפה לא משהו שצמוד באיזור הבטן כי זה איזור בעייתי אצלי.
והיא ישר התחילה במחמאות "את רזה, חכי שתהיי בגילי ואז תראי מה זה ואיך הגוף משתנה".
&nbsp
המשפט הזה של "את רזה" שלרוב מגיע עם תוספת של "חכי חכי" תמיד מעצבן אותי כי זו נקודה שמאוד רגישה לי.
&nbsp
אני תמיד הייתי רזה מקל, רזה ברמה שלא רצו לגייס אותי לצבא ונאלצתי להלחם על הגיוס שלי לשם ולהוכיח שלא מצליחה להעלות במשקל גם אם שותה שייקים מיוחדים (מי שחושב שזה קל להעלות במשקל כשאתה בתת משקל-טועה!).
&nbsp
סבלתי המון התנכלויות בגלל שהייתי כל כך רזה, כל הזמן חשדו בי וטענו שאני אנורקסית/בולימית למרות שממש לא הייתי. פשוט לא הייתי אכלנית גדולה ועדיין לא אכלנית גדולה.
&nbsp
כשהתחלתי לצאת עם בעלי- נפתחתי יותר ויותר לאוכל, התחלתי לבשל ולאפות והעליתי טיפה אבל זה היה במידה וסה"כ אהבתי את זה שטיפה יצרתי גוף.
&nbsp
לקראת החתונה קצת נלחצתי כי אמא שלי התחילה להעיר לי לשים לב מה אוכלת וכל מיני משפטים כמו "חבל על הדיאטה" למרות שלא עשיתי דיאטה... זה היה מתוך כוונה טובה אבל כמובן שהדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות
.
&nbsp
בסופו של דבר, אני עכשיו אומנם רזה סה"כ אבל יש לי בטן - בטן שיש לי יחסי אהבה-שנאה. אני לוקחת כל כך הרבה הורמונים ומתעסקים לי עם הגוף ברמה שרק מטופלת פוריות תבין. כל יום יכולה לקום עם בטן במצב שונה- לפעמים נראית הריונית ואז כולם מתלהבים ושואלים שאלות ואז צריכה לבשר שלא, אין התקדמות בטיפולים
ויש ימים שהבטן שלי שטוחה כאילו אני מתעמלת שבדית
.
&nbsp
לי היה מאוד קשה מחשבתית להודות שאני כבר לא רזה מקל כמו פעם ופתאום לגלות שלא יכולה לזלול חטיפים בלי הפסקה או לאכול מה שבא לי. הייתה לי תקופה שממש שנאתי את עצמי ואת המראה שלי אבל למדתי לאהוב את זה ולהבין שזה חלק מהתהליך של הטיפולים ולקבל את זה.
 

debby12

New member
מנהל


מבינה ללבך. גם אני תמיד הייתי רזה "מקל". עבר לי....
(בסביבות גיל 40 אם זה משנה משהו)

וטיפולי פוריות זה בכלל סופת הוריקן עם נזקים - גם לגוף וגם לנשמה.

מה אניגיד? החיים הם שיעור בקבלה עצמית וענווה (או שיש כאלה שנעזרות בסכין ניתוחים - וזה גם בסדר בעיני - רצונן, כבודן)
 
אני משתדלת לאט לאט לקבל את זה שאני לא אהיה

רזה כמו פעם וזה בסדר. זה לא שאני שמנה, אפילו אי אפשר לומר שאני מלאה... אני פשוט כבר לא מקל ולא אהבתי להיות מקל.
&nbsp
הבעיה היא שאנשים מרשים לעצמם להיכנס לצלחת של אחרים ולהעיר הערות...
לשמחתי, לרוב אנשים שלא מכירה בד"כ פשוט בהלם מזה שאני בת 32 כי לרוב נותנים לי סביב ה-20 (וגם זה חדש ורק בגלל שרואים את טבעת הנישואים
).
&nbsp
מה שבטוח, שהגעתי סופסוף לגיל שזה כיף להיראות צעירה
 
למעלה