פיטורים (דיון כללי )

[debby12]

נשמע שעשיתם מלימונים לימונדה

לגבי העבודות שציינת כשל צעירים - אני מסכימה איתך. זה לא רק קשה פיזית בגילאים מבוגרים יותר אלא שגם יש פה עניין כלכלי טהור - אלה בד"כ משרות זמניות ובלי הטבות סוציאליות כלשהן

 

[mykal]

מאחר ואני בתחום של הגנת עובדים

אומר לך--שפעם היתה משמות גדולה מאוד לקביעות.
לא ניתן היה 'להזיז' עובד ממקומו .ואני מדברת רק על מקומות שהם מאוגדים
בועדים של הסתדרות כלשהיא. (מקומות פרטיים זה שונה ואין המושג קביעות)
גם היום יש משמעות אבל חלקית--כלומר--יש תנאים מגנים --כמו:
לא יכולים להביא עובד חדש-במקום העובד הקבוע.
וכן יש הגנה במסלול הפיטורין--יש הליך--מקבלים מכתב, ואז יש שימוע--
נציג עובדים והנהלה.
נכון שהיום נכנסו מושגים שונים שקצת מעקרים את חשיבות הקביעות
ובכ"ז חשוב להשיג את הסטטוס הזה.

 

[mykal]

אתן דוגמא--

אם את במקצועך אחות, או מורה (בכונה לוקחת דוגמאות של מקומות מוסדרים,
בי"ח ממשלתי או עירוני) ואת "לא מסתדרת עם האחראיים עליך במקום)ויש לך קביעות,
הם עקרונית לא יכולים לפטר, מבלי לתת צ'אנס להעביר אותך למקום אחר,
למשל--לבי"ח ממשלתי אחר, אולמחלקה אחרת.
או אם את מורה--לעבור לבי"ס אחר במחוז.

אבל אם את עובדת בתור מורה או אחות--במסגרת של עמותה פרטית אפילו במקום מוסדר, כמו המקום הקודם שהזכרנו--אין לך את האופציה הזו.
היכולת שלהם לפטר היא כמו מקום פרטי, שמודיעים על פיטורים שבועים מראש.
וזה ההבדל בים הקביעות כן, או לא.

 

[mykal]

עוד דבר

קביעות משמרת גם זכויות כמו למשל--הקף משרה.
לא יכולים ל'הוריד' מכסת שעות' מעובד קבוע כדי לתת לעובד אחר.
מה שבהחלט יכולים לעשות לעובד ללא קביעות.

 

[mykal]

אשתמש בדוגמא שהבאת,

1)מקצוע יחודי כמו שציינת אין לו גם הרבה מתחרים--
לכן בד"כ גם לא ימהרו לפטר. מבחינה זו ליחודיות יש יתרון בבטחון המקצועי.
2)מאחר והשתמשת במושג ארגון--וקטת בכותרת של המקצוע--
אני יכולה להבין שמדובר במוסדות אקדמאיים--אלה בד"כ מוסדות מאורגנים
שהם אמנם פרטיים--אבל יש להם אגודים מקצועיים/הסתדרותיים ו
וגם יש ועדים--במקרה כזה בד"כ הנהלים הם זהים לנוהל במרדי הממשלה.
3)בחברות פרטיות הנוהל שונה--בגלל כמה סיבות.
והנוהל הוא--מקבלים מכתב אם תאריך תפוגת זמן עבודה.ואין ערעור על כך,
מקבלים את הפיצויים, וצריך לקבל אישור על הפסקת עבודה,כדי להמשיך לשלם את הפנסיה.
המסלול במקומות מאורגנים-מקבלים מכתב פיטורין, ואז יש שימוע--
בו יושב נציג החברה/ארגון המעסיק, העובד ונציג הועד המיצג את העובד,
וזכות העובד להבא עו"ד. והרבה פעמי יצליחו למנע את הפיטורין. וימצאו דרכים להשארו בארגון.
מקוה שאני ברורה.

 

[איילה א]

זה תלוי בהסכם.

תנאי הקביעות ואפשרויות הפיטורין קבועות בכל הסכם קיבוצי בפני עצמו. יש קביעויות שרק נותנות לך נציג ועד בשימוע ותנאים קצת יותר טובים ממה שקבוע בחוק, ויש קביעויות שפשוט אי אפשר לפטר אותך בלי להשיג הסכמה של הועד.
ההסכמים הותיקים יותר בד"כ כוללים קביעות שיותר קשה להתגבר עליה. זה גם תלוי כמה כוח יש לועד במקום העבודה, ועד כמה הועד מוצא לנכון להילחם נגד פיטורי עובדים קבועים.

 

[debby12]

אבל בשירות המדינה/ על פי התקש"יר

קשה עוד יותר לפטר - כלומר לקביעות יש משמעות רבה יותר ממה שתיארת - לא? (אני לא מומחית בתחום. איכשהו זה מה שתקוע לי בראש אבל אולי זה מיתוס שהגיע הזמן להפריך אותו)

 

[debby12]

פיטורים

(דיון כללי

)

בעקבות הפיטורים הנרחבים באינטל (חברה שעושה לי

בלי קשר אבל זה כבר עניין לשרשור אחר), של 12,000 עובדים ברחבי העולם, פתאום נפל לי אסימון קטן.

עלה לכן בראש פעם שיש סיכוי שתפוטרו? (או שבן זוגכן יפוטר) אם כן - איך אתן נערכות ליום הזה? בעצם לפני כן - איך אתן נערכות למיזעור הסיכוי שזה יקרה?

ואולי בעצם זה גם יכול להיות לטובה לפעמים? (יש לי דוגמא קונקרטית בראש)

אפשר להוסיף כל נקודה שעולה לכן בראש בנושא

 

[mykal]

קשה יותר כן,

כי המסלול מורכב יותר, אבל לא בלתי אפשרי.
קצת מיתוס--כן, כי המציאות כשהיא מעיקה, (עודפי מורים למשל,)
תמיד יש התחכמות והמנגנון מצליח להוציא.
מה שברור--שהרבה יותר קשה ממה שבמקום פרטי, או במקום שיש חוזה אישי--

 

[debby12]

אני לא כל כך חושבת על זה

אבל כנראה זו סתם שאננות מזן עדות ה"לי זה לא יקרה" או אולי קשור גם למחשבה לא רציונלית בנוסח "עין רעה" (כלומר אם אדוש בזה יותר מדי זה גם יקרה).

זה בהחלט משהו שיכול לקרות לכל אחד/ת וראיתי/רואה את זה קורה מסביבי לא מעט, והרבה פעמים לא קשור ישירות לרמת התפקוד של העובד/ת אלא שינויים מבניים, צמצומים וכאלה.

אין הערכות אצלי מעבר לנסיון לשמור על "כרית" של חסכונות נזילים למקרה כזה.

לטובה-לפעמים: יש לי ידיד/קולגה (מכירה אותו מהעבודה) שפוטר בקיץ מחברת טכנולוגיה שמצבה הולך ורע. כלומר - משרתו בוטלה - זה לא היה קשור לרמת התפקוד שלו (באנגלית אמריקאית יש לזה מונחים נפרדים - laid off לעומת fired)

המורל שלו בחברה המידרדרת מן הסתם לא היה גבוה כי זה תחושה לא נעימה לעבודה בחברה מידרדרת/בפאניקה שבה ההנהלה כל הזמן משנה כיוון וכו'.
אבל הוא לא רצה לעזוב מיוזמתו, גם כי היה לו נוח, וגם כי באירופה אם מפטרים אותך אז מקבלים תנאי פיטורים מדהימים עם הרבה חודשי משכורת וכו'.

בקיצור - חודשיים-שלושה אחרי הפיטורין הוא מצא עבודה מדהימה, פי עשר יותר טובה מהקודמת בערך. הוא מודה שלבד לא היה בכלל פונה לחפש כזו ולכן באופן כללי מודה על מזלו הטוב על שפוטר. בנוסף - הוא קיבל פיצויי פיטורין נדיבים כחוק, אבל מכיון שמצא עבודה אחרת מהר יחסית, למעשה הרוויח "משכורת כפולה" על לא מעט חודשים.

 

[עדיקים]

פיטורים- על עצמי ועוד

אני בדרך כלל עובדת במקומות תקופות ארוכות ולא מחליפה עבודה.
בעבודה הקודמת שלי רציתי להתפטר תקופה ארוכה ולא עשיתי זאת בשביל לא להפסיד את הפיצויים שלי. היה לי שם רע מאוד (הכחשתי את זה) ובסוף כשפוטרתי הייתי שבר כלי כאילו הפסדתי את המקום הטוב ביותר בעולם. כולם מסביבי שמחו רק אני בכיתי הרגשתי סוג של בגידה. אבל כמו שאומרים הכל לטובה, מצאתי בצ'יק עבודה חדשה במקום שמעריך אותי הרבה יותר. יש לי פה בטחון אבל אני אף פעם לא לוקחת את מקום העבודה כמובן מאליו. אם יפטרו אותי אני תמיד לוקחת בחשבון שאוכל לחתום אבטלה תקופה ומאחלת לעצמי שאמצא עבודה בזריזות, זה מלחיץ אותי אבל לא מעסיק אותי ביומיום כי באמת שיש לי פה מערכת יחסים טובה עם הבוס. מקווה שאני לא טועה. אנחנו אנשים מחושבים ובטוחה שנצליח לעבור את זה אם זה יקרה.
לבעלי לעומת זאת אני מאוד חוששת, הוא פחות עקבי ממני בעבודה ורק בשנים האחרונות הוא איכשהו עובד ברצף. מפחדת שיפוטר ואם כן כמה זמן יקח לו למצוא מקום חדש במיוחד עם ההתחייבויות הרבות והגדולות שיש לנו. הוא עם פחות אמביציה למצוא עבודה ויכול לחכות שיציעו לו משהו ומזה אני קצת חוששת. למקומות האחרונים שעבד הגיע דרך זה שפנו אליו ולא הוא חיפש אותם. היה עצמאי תקופה ואז הפך לשכיר מה שהביא אותנו לשקט יחסי.
יש לי קרוב משפחה שכל שנתיים בערך מחליף עבודה, אוטוטו בן 50 וזה מאוד לא פשוט לו ולאישתו החוסר שקט התעסוקתי מאוד לא פשוט.

 

[debby12]

באמת יצא לטובה בסוף

נשמע שהגעת למקום עבודה מוצלח יותר.

לגבי בעלך אני מכירה גם את המצב ההפוך, שבו אנשים לוקחים הצעת עבודה לא-אידיאלית רק בשל תחושת החובה לעבוד והלחץ שלא למצוא משרה אחרת יותר מתאימה.

מצד "שלישי" יש אנשים (בני מזל!) שכל הצעת עבודה/מקום עבודה בו התחילו לעבוד הוא תמיד האידיאלי "בהגדרה" כי ככה הם (הם לא מבלפים - הם באמת מרגישים ככה). כלומר גם אם אובייקטיבית זה נראה כמו לא משרה מי יודע מה שוס - בעיניהם היא כזו.

 

[פרפרי אהבה]

אנחנו חוסכים כסף (לפחות מנסים

) לימים אפורים שכאלו

אין ספק שעל בסיס המשכורת שהרווחתי בשנים האחרונות אי אפשר להסתמך אבל כן השתדלנו להצטמצם ואפילו למרות כל ההוצאות סביב הטיפולים-הצלחנו לחסוך.
&nbsp
אנחנו די חוששים מפיטורים בעבודה של הבעל כי יש המון שינויים שם בשנה האחרונה וזה למה אנחנו כל כך לחוצים לקבל את הגרין קארד ואז לא נהיה תלויים בהם. בכל מקרה, ממש לא מזמן הוא חתם על עוד שנתיים שם כך שלא נראה לי שיפוטר בקרוב

.
&nbsp
אותי אישית פיטרו רק פעם אחת וזה היה ממלצרות

ולגמרי הבנתי אותו-אני לא מלצרית כזו טובה... עד כה או שהגן נסגר או שהתפטרתי מסיבות כאלה ואחרות.

 

[The Blue Fairy]

אני יכולה לספר על חמי

שהיה סמנכ"ל של איזו חברת הייטק, והבין שבגילו (50 וטיפה) הוא כנראה לא ימצא מקום עבודה אם יפוטר מהתפקיד הזה
ולכן הקדים אותם, התפטר, ועשה הסבת אקדמאים להוראה
מאד מרוצה, בדיוק גם קודם וקיבל תפקיד של רכז מחוזי באחד המקצועות
&nbsp
לגבנו -
בעיקרון שנינו במקצועות רפואיים וכנראה שאם יום אחד נפוטר נמצא יחסית מהר עבודה חדשה, אז פחות דואגים מכך

 

[כרמיון 1]

איזה סיפור מעודד ומעורר השראה!

הסבה מקצועית מוצלחת בגיל של מעל 50, ולא כעצמאי אלא כשכיר - מאוד משמח. תודה שחלקת.

 

[The Blue Fairy]

בכל מה שקשור לעבודה גם הוא וגם חמותי מעוררי השראה

 

[mitmit11]

אני מפוטרת אינטל בעברי

אחד הדברים הטובים שקרו לי. נהניתי מהריון ראשון מלא טיולים ומפגשים (חתמתי אבטלה כי אף אחד לא יקבל עובדת בהריון) ובעיקר לא נכנסתי לעבודה במשרה מלאה בתוך כלוב של זהב.
&nbsp
ולשאלותייך:

כן. לגבי ולגבי החצי. ואפילו כמה וכמה פעמים. הוא בהייטק ולכן זה תמיד איום ריאלי (יש לנו "קרן פיטורין" שכזו בצד ליום גשום). אצלי, אני אמנם כיום במוסד מאוד יציב אבל בשנה וחצי האחרונות היו פה המון שינויים ארגוניים ואיחוד פונקציות. עד לפני כחצי שנה לא ממש היה ברור מה עתיד המחלקה שלי ואחרי האיחוד שלה אני די שודרגתי בתפקיד והקולגות שלי לא ממש. אחד ספג נפילה רצינית ואחר היה על סף סיום העסקה ודי ניצל ברגע האחרון בזכות הרבה תושיה ועבודה קשה (עובד מעולה ומגיע לו).
לגבי מזעור הסיכוי - אני תמיד משתדלת לעשות את העבודה שלי על הצד הטוב ביותר. התוצרים שלי מגיעים להנהלה בכירה ואני דואגת לקבל קרדיט על העבודה שלי גם אם לא אני זו שמציגה אותה. אני משתדלת ללמוד כל הזמן דברים חדשים ולהיות מעורבת בפרוייקט חוצה ארגון אחד לפחות. חשוב לי גם להיות מקור ידע, מי שמדריכה אחרים בנושאים מסויימים.

כמו שציינתי בהתחלה - בהחלט זה יכול להיות גם לטובה. אז עמדתי לפני מעבר למשרה קבועה ומלאה בחטיבה מסויימת. שבוע לאחר ההודעה על אישור המשרה והכנות למעבר תפקיד ירדה הודעה שהחטיבה המיועדת נסגרת. זכיתי במנהלים ישירים מדהימים שעשו המון שמיניות באויר והגמשה של חוקים בכדי להשאיר אותי אצלם עוד כשנה. כל הזמן הזה חיפשתי משרה בארגון ומחוצה לא ופשוט לא היה כלום (המשבר של 2008-9). נקבע לי כבר תאריך הפסקת עבודה, וקצת אחרי שהוא נמסר לי גיליתי על ההריון הראשון. יכלתי להודיע על כך ולא היו פונים לתמ"ת אלא מבטלים את הפיטורין אבל בחרתי שלא. היתה חצי שנה מדהימה (שאחריה היתה שנה קשה מאוד עם ילד ראשון ודכאון אחרי לידה ועבודה חדשה) ואני מאוד שמחה עליה.

 

[debby12]

הטיפים למזעור הסיכויים שלך מעולים בעיני

הייתי מוסיפה "לעבוד עם כמה שיותר אנשים בארגון" (וליצור קשרים טובים איתם).

מפתיע אותי שבחרת לעזוב למרות שבשל ההריון יכולת להישאר. זה היה כי כבר קצת נמאס לך מהם? אם הבנתי נכון דובר בחצי שנה לפני שילדת, לא אחרי הלידה (?)

 

[mitmit11]

הייתי בשבוע 11 כשעזבתי

(גיליתי בשבוע 9). זה היה אחרי תקופה של מעל לשנה במשרה זמנית כי הייתי אמורה לעבור לתקן של משרה קבועה ומלאה והיה כל הבלאגן. תפקיד שהיה קטן עליי בכמה מידות, שיעמם לי, אחרי שלקחתי על עצמי כמה פרוייקטים גדולים והובלה מקצועית של צוות. לא היה לאן לגדול. ראיתי את זה כאופציית מילוט נוחה (דמי אבטלה) וידעתי שאם תיפתח משרה מתאימה יהיו לי המון ממליצים מתוך הארגון ואוכל לחזור פנימה. מאוד שמחה על איך ולאן שהתגלגלתי בסוף

 

[Ani15]

בענין מזעור הסיכונים

עם כל הכבוד לטיפים שהזכרתן, מספיק שיהיה מישהו אחד בכיר מספיק ש"לא תבואו לו טוב", וכל הקשרים/ קרדיטים/ ידע וכו' היו כלא היו. לפעמים מצב כזה בכלל לא תלוי בך - זה פשוט משהו שקורה, או מצב שמשרת את האינטרסים של הבכיר הזה. הדרך העיקרית בעיני למזער סיכונים כאלה היא להיות חיונית ובלתי ניתנת להחלפה לארגון (ראה להלן המתורגמן לאכדית ספרותית...). וזו עבודה קשה מאוד עד כמעט בלתי אפשרית.