שרשור "גיסתי ואני"

אורית2011

New member
את מבזבזת אנרגיה מיותרת על כל הנושא הזה, לדעתי

זו ממש בחישה בכוס מים. כל נושא המתנות - תקני מה שאת רוצה, בלי רגשות אשמה ובלי לעשות חשבונות. תקני כי זו המשפחה שלך, ותקני מה שיש לך אפשרות ומה שאת רוצה לתת.
בנושא הילדות והאיסוף שלהם: פשוט לומר לה- אני מבינה שאת מצפה שאני אאסוף את הבת שלך בכל פעם, אבל זה לא נוח לי ואני מקווה שלא תכעסי. כמובן שאם יש משהו מיוחד, תתקשרי ואבוא לקראתך, אבל לא בתור הרגל.
&nbsp
ממרומי גילי, כבר שמתי לב שדברים כאלה שהיו נורא חשובים לי בשנות העשרים שלי, היו בעצם מראה של הצורך שלי באישור בלתי פוסק מאחרים שאני בסדר. כשהגעתי לשנות הארבעים שלי, גם אני וגם החברות שלי גילינו שאפשר פשוט לעשות מה שנוח לנו, בלי רגשות אשמה ובלי חשבונות, ובכך גם לחיות יותר טוב וגם בלי להוציא את האנרגיה על מה חושבים עלי ואם הייתי בסדר ובלעשות חשבונות ל"מי לא היה בסדר". למדתי גם לומר שאני מצטערת שנפגעו בכל פעם שאני עושה משהו שלא נוח למישהו אחר, אבל לאו דוקא לקחת את זה ללב ובטח שלא לעשות דברים שמציקים לי רק בגלל הסצנה שמישהו אחר עושה.
&nbsp
כדי לסכם, מה הייתי עושה עם הגיסה שלך: ממש כלום. תתנהגי אליה יפה, זה משפחה שלך וזו הדודה של הבנות שלך. אל תקחי את הבנות שלה רק בגלל שהיא רוצה, אלא רק אם מתאים לך ולבנות שלך, או שיש ענין ספציפי. היא, ורק היא, מחליטה על הפרצופים שלה וההעלבות שלה. היא לא חייבת לאהוב אותך, אבל אם היא רוצה להיות חלק מהתנהלות של חשבונות זה יגרום לה להשקעה של הרבה אנרגיה וכאבי לב, ואני ממליצה לך פשוט לא להכנס לשם. תלמדי לשחרר ותחיי בכיף ותאמיני לי שאין מתסכל מזה לאנשים הקטנים שעסוקים בהתחשבנות.
 

AlicePJ

New member
איזה דרמות

אני נגד ברוגזים. לא אוהבת כשילדים עושים את זה ולא כשמבוגרים.
להתעלם מאנשים זאת התנהגות ילדותית ומטופשת ואם היא רוצה להתנהג בילדותיות היא מוזמנת, אבל זה לא אומר שאת חייבת לרדת לרמה שלה. היתה אי הבנה שנבעה מתקשורת לקויה בין שתיכן, תקשורת לקויה ששתיכן אחראיות לה במידה שווה. אם היית אומרת לה מלכתחילה שאת לא רוצה לאסוף את הבת שלה, כל הבלאגן היה נמנע. אבל החלטת לשחק משחקים והיא נפגעה מהם.
אז תהיי האדם הגדול ותגידי לה שלום כל פעם. אם היא רוצה לשחק משחקים ולא לענות, שתהיה בריאה. שתדעי בלב שאת זאת שהתנהגת בבגרות ושזה יספיק לך.
ובנוגע למתנות זה נשמע לי כל כך מגוכח שאין לי אפילו איך לענות. אני לא אוהבת את ההתחשבנויות וההתקטננויות האלה, היא קנתה לי ככה, אני קניתי לה ככה, היא קנתה לי שם, זה היה זול, זה יקר, דיי! את מוציאה אנרגיות ומחשבות על דברים ממש קטנים ולא חשובים וחבל.
 
תגובה אחרת

תראי, אתן גרות באותו יישוב קטן, יחד עם ההורים של בעלך, ממש במיני-חמולה משפחתית. בנסיבות האלה, לי היה חשוב לשמור על קשר טוב. תמיד טוב שיש על מי להסתמך כשצריכים עזרה. חוץ מזה, אם אני מסתכלת במשקפיים של אמא טריה עם ילדה אחת, זה לא מופרך שכואב לה להשאיר את הבת שלה לבד עם המטפלת. אני לא אומרת שזה בהכרח רציונלי, אבל אני יכולה להרגיש אמפטיה כלפי הצורך שלה. אני גם כמובן מבינה את אי הנוחות עבורך. הייתי יוזמת שיחה (בצורה טבעית, כשאתן ממילא יחד בפארק למשל) ומסבירה לה שיש לך לעיתים תכניות ושקשה לך לפעמים להוציא את הבת שלה. אתן יכולות לסכם שתכתבו אחת לשניה הודעה בווטסאפ אם את אוספת היום או לא, והיא תכתוב לך כשהיא מאחרת וצריכה עזרה במיוחד וכו'. הרעיון הוא למצוא יחד מנגנון שעובד עבור שתיכן.
 
תודה רבה על התגובה


לא השקעתי אנרגיה בהתנהלות של המתנה, נתתי כדוגמא להתנהלות שלה באופן כללי. אבל לגמרי העברתי אחרי זה הלאה (רק כשקרו עוד דברים אז הבנתי שכנראה משהו בכל זאת חילחל ) .
את צודקת מצד אחד,
מצד שני גם לי קשה לא להשקיע בכלל אנרגיה כי אנחנו ניפגש ברחבי היישוב
וזה גוזל אנרגיות אם ארצה או לא,
אבל אשתדל באמת לנהוג בעצתך, צודקת לגבי זה שזה הכי מעצבן ...
אז פשוט להגיד לה שלום ולחייך גם אם היא מתעלמת ?
 
היי,

בתחושה שלי אין עם מי לדבר.
זה או שעושים בדיוק מה שהיא רוצה ואז הכל לכאורה בסדר
או שהיא מפוצצת הכל בטירוף.
עם בעלה למשל אפשר לדבר ויש הבנה מינימלית
היא רואה רק את הצורך שלה עם אפס הבנה לצרכיי.
הרי לקחתי את הבת שלה קבוע, פעם אחת כשמבחינתי זה לא הסתדר והיא תקפה אותי בכזאת חריפות ובמילים ממש קשות.
העניין הוא שאם נגיד ישחררו אותי מוקדם מהעבודה- אז אני מרגישה מחויבות
להשאיר את הבנות עד חמש או לקחת את הבת שלה- אבל היא כן יכולה לעשות כרצונה כי לי יש שתיים ולה אחת.
מדובר על כ 5 דקות שהבת שלה צריכה לחכות עד שאמא שלה תבוא
(וזה מה שקורה בכל גן - בעיניי זה לא סיפור).
מבחינתי זה באמת טרחה כי זה גם לחכות כ 10 דקות וגם סוגר לי בד"כ את אחרה"צ איתן (שלא תמיד מתחשק).
בנוסף אם הגדולה רוצה לארח - הבנות בגן אומרות לה שכבר מאוחר ומעדיפות לקבוע ישר בחמש.
לי לא היה נח לקחת אחריות גם על הבת שלה כמו שציפתה (שאני זאת שמתקשרת ומבררת מתי היא מגיעה ולא היא )וגם שלא מבקשת עזרה לפעמים מהסבא אלא בנתה עליי קבוע.
אני חושבת שבסופו של דבר אם היינו חברות טובות אז הכל היה זורם
אבל לא היה נעים לי במיוחד לבלות איתה קבוע אחרה"צ ואחרי הפיצוץ בוודאי שעוד פחות.
 

אורית2011

New member
אני לא חושבת שהתגובה שלך אחרת


ואם השתמע ממה שכתבתי אחרת, אז זו לא היתה הכוונה.
&nbsp
אני חושבת שזה בסדר לגמרי לא לרצות להוציא את האחיינית, וזה בסדר לגמרי גם לומר את זה לאמא שלה. כשמגיעים מהנקודה הזו, ולא ממקום שבו אני נדחפת לעשות משהו כדי לרצות מישהו אחר, אפשר להחליט לעשות כל דבר שמתאים לנו - להסכים, להעמיד גבולות, להגיע לפשרה. בכל מקרה, אם מחליטים להעמיד גבול, אז צריך להתמודד עם העובדה שהגיסה לא תאהב את זה, ואולי תחשוב עלינו דברים לא יפים למשך תקופה מסוימת, ושזה גם בסדר. לא חייבים שכולם יאהבו אותנו כל הזמן. זה משהו, שכמה שהוא נשמע טפשי, לקח לי עשרים ומשהו שנים להבין. מאז שאני מיישמת אותו, החיים שלי כל כך השתפרו - אני כבר לא נותנת להתנהלות כזו לחדור מתחת לעור שלי.
&nbsp
במקום אחד אני חושבת בניגוד אליך. לדעתי יש אנשים שיש בעיניהם דרך ספציפית שבה את צריכה להתנהג אליהם, ואם את כל הזמן עושה את החשבון של "מה הם יחשבו" את תרדפי אחרי הלא מושג. אם מאמאמיה חושבת שזו נקודה אחת ספציפית שתשפר משמעותית את היחסים שלהן, ניחא. אם זה רק נקודה אחת מיני רבות, אני אישית לא הייתי טורחת ליחס לזה חשיבות. אם יוצא ונוח לי - לוקחת את האחיינית, ואם לא - לא.
 
אגב, אחרי הפיצוץ הסברתי לה שאין לי בעיה להוציא את בנותיה

במקרים מיוחדים אם תודיע לי מראש.
אבל זה לא העניין, מבחינתה תמיד צריך להוציא את הבנות יחד (כל יום לא משנה
מה תכננת ) וזה לא יעזור אם תכתוב לי מראש ווטסאפ - היא חוזרת בד"כ בהסעה ותמיד מגיעה כ 5 דקות אחריי כך שקבוע אני אצטרך להוציא את הבת שלה
אלא אם אני אתקע (ואז יש את סבא או שהגננת תמתין כמה דקות במקרה חירום).
זה באמת לכאורה משהו קטן אבל כל הגישה שלה לא מקובלת עליי
(באופן כללי גישה של פקודות שאין לך אפשרות לסרב להן ) .
 

debby12

New member
מנהל
שרשור "גיסתי ואני"


ספרו קצת על גיסותיכן אם יש לכם כאלה

* איך הן גיסות שלכן? (נשואות לאח שלכן? לאח של בן הזוג? דרך אחרת)
* כמה שנים הן כבר בחייכן?
* מה מידת הקירבה ביניכן? מה אתן עושות ביחד, אם בכלל?
* יש לכן גיסות-לשעבר? אתן בקשר איתן?
* מה למדתן מהן? מה לימדתן אותן?
* כל נקודת אחרת העולה על דעתכן בנוגע אליהן - אפשר להוסיף שאלות...
 

אורית2011

New member
לדעתי זה גוזל אנרגיה בעיקר כי את משקיעה בזה אנרגיה

בוודאי שלהגיד לה שלום, ולחייך חיוך קורקטי. אם היא תפנה אליך, לענות בנחת ובנעימות. אם לא תענה, לא תענה. תחשבי כל הזמן שאת רוצה להיות דוגמה לבת שלך, של איך להתנהג כמו בן אדם, וזה לא תלוי במה שאנשים אחרים עושים. אם גיסתך תפנה אליך ותחליט לפתוח את הענין, פשוט לומר לה: אני רואה שנעלבת, לא היתה לי כוונה לכך. עם זאת, יש אי הבנה כי אני לא התחייבתי וגם אני לא מתחייבת לענין איסוף הבת שלך.
&nbsp
תעשי תרגיל מחשבתי, כך לימד אותי מישהו פעם. אם גיסתך תבקש ממך לאמץ את אחת הבנות שלך, או שתקני לה בית עם בריכה, הרעיון היה כל כך מופרך מבחינתך שהיית פשוט אומרת לא ואפילו לא מתרגזת, כי היה ברור שאת לא יכולה להגיד לה כן, ולא משנה מה הנסיבות, גם אם מאד תתאמצי בשבילה. מיד לאחר שהיית אומרת לא, המצפון שלך היה נקי והיית יכולה להכיל כל תגובה שלה, בגלל שזה פשוט לא יקרה.
משום מה, כשמבקשים מאתנו משהו קטן יותר, ויש לנו קול פנימי שאומר לנו שהיינו צריכים להגיד כן, גם אם השכל אומר לנו שהיינו בסדר, הקול הפנימי מענה אותנו וגורם לנו להתעצבן ולהוציא אנרגיה מיותרת. אם תלמדי את עצמך להאמין שאת לא חייבת להוציא את הבת שלה, ושזה לגמרי בסדר, כל תגובה שלה תהיה פשוט - שלה. כל עוד את שומרת על קור רוח, לא מתפרצת ולא משנה את העמדה שלך, תוך הדגשה שזה לא משהו נגדה, פשוט ככה זה מבחינתך, תוכלי להגיע קרוב לנקודה הזו של הרוגע, בדיוק כמו בדוגמה. זה לא עובד במאה אחוז, מנסיון, אבל זה עוזר.
 

mykal

New member
גם אני קוראת סמויה,

מצבי הוא הכזה שאני אמא לבנות עם ילדים בגילים קרובם,
שהילדים מבלים הרבה יחד. ושתי האחיות (בנותי) לא רואות עין בעין
את 'העזרה' ההדדית בשמירת הילדים.אני מנעתי את 'הפיצוץ'
כשהצעתי מה שאני מציעה עכשיו.

במקום לומר--אין לי בעיה , ואנחנו יום יום נדוח וכו',
תראי המטפלת זה תפקידה, כשאני מגיעה הביתה--יש לי עוד הרבה מטלות,
ולהוציא את הבת שלך, או שנלך יחד --מקשה עלי,
אבל אני דודה אוהבת, ביום מיוחד שאת 'נתקעת' ואין ברירה ברצון אעשה זאת.
בכלל בוא נקבע יום בשבוע שנטיל איתן אחה"צ.
ככה כשאת הולכת מכאן או אני ממך מאוחר, אני כבר לא מספיקה למלא את הדברים שאני צריכה בבית.

לא מאמינה שאין עם מי לדבר, כן חושבת שנוצרו משקעים,
אז נצלי את השיח הזה עם גיסך, ותגידי שנוצרה אוירה לא נעימה וחבל--
הרי זה תפקיד הגננת ולהפך היא מקבלת את כל תשומת הלב אז.
למה ליצור בעיה מכלום.--נראה לי זה משפט המפתח.
בהלחה.
 
קלעת בול,

בהתחלה זה באמת היה נראה לי אדיוטי לחלוטין וזניח,
אבל בגלל שהיא הגיבה בצורה כה חריפה (שלא נאמר היסטרית משהו) ונהנית
לשחק את הקדושה המעונה (למרות שמאוד רחוקה מלהיות
) אז זה ערער לי את כל הביטחון.
אני חושבת שהמפתח הוא לדבר עם מישהו הגיוני - ככל הנראה בעלה ולא איתה
כי פשוט אין עם מי לדבר (וגם לא עושה שום חשק) .
מקווה שהתרגיל (המהמם אגב) יעבוד אצלי,
כשאראה אותה אגיד לעצמי בלב - "היא ביקשה ממני בית עם בריכה"
מקווה שזה יכניס אותי למוד המתאים מולה .
תודה
 
אוהבת את התשובות שלך

יש בהן את הלגיטמציה על השמירה על האני ועם זאת את הפתח להגעה להבנות חדשות עם הגיסה
 

debby12

New member
מנהל
אז ככה

יש לי שתי גיסות בהווה, ואחת "לשעבר"

איך הן גיסות שלכן? (נשואות לאח שלכן? לאח של בן הזוג? דרך אחרת)

מהשתיים הנוכחיות: אחת נשואה לאחי (חצי אח) ואחת לאח של הישן לצידי. אותו האח היה נשוי בעבר לאישה אחרת - הלוא היא הגיסה לשעבר.

* כמה שנים הן כבר בחייכן? אחי התחתן ב-2003 - אז כמעט 13 שנה. הגיסה השניה - בערך 8 שנים.

* מה מידת הקירבה ביניכן? מה אתן עושות ביחד, אם בכלל? אין קירבה. אני גרה במרחק הרבה שעות טיסה מכל אחת מהן, וכל אחת מהן במיקום אחר. יש בינינו קורקטיות וחיבה כללית - אבל שום דבר מעבר לזה. כל אחת מהן גם מאוד שונה ממני בתחומי העניין, סגנון החיים וכו'.

* יש לכן גיסות-לשעבר? אתן בקשר איתן? כאמור, אחת. אין לי שום קשר איתה וגם לא היה לי עת היתה גיסה-בפועל למעט פגישות קורקטיות באירועים משפחתיים. ואז דווקא גרנו בארץ אבל היינו מאוד שונות

* מה למדתן מהן? מה לימדתן אותן? לא נעים לי לומר אבל מרגישה שכלום - משני הכיוונים. בחיי שאני לא כזו אנטיפטית בד"כ - אבל איכשהו אין שם הרבה בקשר הזה.

* כל נקודת אחרת העולה על דעתכן בנוגע אליהן - אפשר להוסיף שאלות...
סיפור משעשע - פעם כשהיינו סטודנטים ביקרנו אצל אחי וחברתו-לימים-אשתו. הם היו בני עשרים וחצי ולכן לא הורשו לקנות יין בארה"ב. בטרם עזבנו, רמבו ואני הלכנו לחנות משקאות וקנינו להם איזה חצי תריסר בקבוקי יין לסעודות רומנטיות וכאלה. עד היום הם זוכרים לנו את החסד המופלא הזה
- וזה כנראה הצליח כי בסוף הם התחתנו
 
יש לי שתיים

אחת כ- 9 שנים שנייה כ- 8 שנים.
אנחנו רחוקות פיזית כך שהמפגשים הם בחגים, שבתות ימי הולדת. אין ממש הרבה מפגשים מעבר.
אני זוכרת מהתקופה שהייתי ילדה שאמא שלי ואחותה היו מקטרות על הגיסה (אשתו של אחיהן) שהיא לא מספיק דואגת לו. לפעמים אני מוצאת שאני מדברת עם בעלי שיחות דומות על אחת מהגיסות.
הרבה מהשיחות עם הגיסות הן בנושא גידול ילדים, לנו יש ילדים בוגרים יותר, לפעמים אנחנו משתפים מנסיוננו, אבל לרוב גם אם נשתף, הם יחשבו שזאת דרך לא נכונה
 
יש לי רק גיסים


ביחסים טובים איתם, במיוחד עם בעלה של אחותי שהוא כמו אח גדול עבורי.
&nbsp
ובהזדמנות זו, מזמינה אותכן גם לפורום "חמותי ואני", אנחנו מדברים שם גם על גיסים/ות וגם על יחסי חמות-כלה
 
קצת חבל לי שהגיסות שלי אינן קרובות אלי

כיוון שאחי קרוב אלי בגיל וגם דומה לי באופי, היתה לי בצעירותי פנטזיה שגיסתי תהיה חברה קרובה שלי. זה לא קרה.
יש לי שלוש גיסות סה"כ - 2 מהצד של בן הזוג ואשתו של אחי. אשתו של אחי צעירה ממני, השתיים האחרות מבוגרות ממני. עם כולן אני ביחסים טובים, אני מסמפטת אותן, אבל אין בינינו קשר של ממש בגלל הבדלי אופי, תחומי עניין או סתם כך. נפגשות במפגשים משפחתיים שמתרחשים אצלנו בערך אחת לשבוע-שבועיים - אנחנו מנהלות שיחות קטנות על הא ודא אך לא יותר מזה.
 
זה הגיוני לחשוב שהגיסה תהיה חברה טובה /דומה לנו כי הרי

הן אוהבות את אותו אחד שאנחנו אוהבות (בין אם זאת אשתו של האח (האהוב) ובין אם זאת אחות של הבעל (האהוב))

מעניין שמתוך השרשור עולה שזה לרוב לא קורה
 

debby12

New member
מנהל
גם בעיני התשובות מעניינות

חשבתי שרק אני לא ממש מחוברת לגיסותי. מסתבר שלא כך הוא.
 
זה אולי נשמע לא משהו, אבל כשמדובר בנשים

תמיד יש נטייה לפרשנויות ייתר או רגישות יתר.
במקרה שלי, מדובר באשתו של אח של בעלי והאחים ממש שונים אז אולי
יש היגיון מסוים...
 

aurora0

New member
יש לי רק אחת

לבן הזוג שלי אחות אחת וזו גיסתי
אני מכירה אותה כאורך ההיכרות ביננו - 12 שנים.
בשלב זה של חיינו, אנחנו בעיקר נפגשים באירועים משפחתיים ולפעמים בביקורי גומלין או פעילויות משפחתיות (סטייל פיקניק של המשפחה, טיול ביחד).
בעבר בזכות החיבה ההדדית ביננו, היינו יכולים להפגש יחד למסעדה, לדאבל דייט וכו'. היום אין זמן לאף אחד.
&nbsp
גיסתי מרשימה מאד ביכולות שלה וגם בקריירה שלה.
אולי מזה אני צריכה ללמוד ממנה קצת יותר, היא התקדמה מהר וגבוה באירגון שלהץ
&nbsp
אני חושבת שיש שוני די גדול ביננו בדרך החינוך של הילדים, בעיקר בפרטים הקטנים. לא יודעת אם הם לומדים מאיתנו או מסתכלים עלינו כעל מוזרים. אבל השוני די בולט.
בכל מקרה יש הרבה חיבה הדדית ויש גם דמיון בגילאי הילדים וזה כיף.
 
למעלה