אני חושבת שאנשים עובדים קשה כי זו הנורמה שהורגלנו
אליה ויש איזושהיא מחשבה ששעות ארוכות= תפוקה טובה, מה שלא בהכרח נכון ואפילו לרוב הפוך כי כשעובדים הרבה שעות- מתעייפים והתפוקה בהתאם לעייפות.
 
העבודה אצלי מאוד משתלטת על החיים כי האופי שלה הוא כזה:
כגננת אני כל הזמן לומדת אפילו פה בפורומים, לא סתם אני פעילה בכל פורומי ההורים-זה מתוך רצון ללמוד ולשמוע את הצד של ההורים ולמדתי המון לאורך השנים ולו רק מקריאה. רק בשנים האחרונות אני התחלתי להרגיש בנוח להגיב למרות שאני לא הורה בעצמי.
 
העבודה משתלטת כי למרות שיש לי הכל מוכן, אני אוהבת תמיד לחדש ולבטא את היצירתיות שלי ולכן אני גם תמיד מכינה ויוצרת עוד ועוד פעילויות, משחקים וכו'.
אני כל הזמן חושבת על הגן, אין שבוע שאני לא מבקרת בחנות ציוד יצירה למרות שיש לי סוג של חנות יצירה בבית- תמיד צריכה משהו
 
אגב לגבי שעות עבודה:
בארץ בעלי היה חוזר מאוד מאוד מאוחר, לא היה שום כבוד למשפחה וניצלו את העובדה שאין לו ילדים. ידעו על הטיפולים שלנו ובקושי אישרו לו ימי חופש במידת הצורך-כל הזמן עשו לו בעיות. אני זוכרת שעשיתי הזרעה בארץ ותוך כדי הפריעו לו עד שהוא סגר את הנייד למרות שהבוס ידע שאנחנו שם ולא ביום כיף...
 
פה זה כל כך אחרת. אז נכון הוא לפעמים מגיע מאוחר אבל לרוב מגיע בשעות סבירות לגמרי. פה רק אמרנו על הטיפולים והורידו לו נסיעות לחו"ל ואפילו ביטלו לו נסיעה שהוא כן הסכים אליה ודאגו להביא את הלקוחות לפה כי היינו בשלב ההזרקות והייתי חייבת אותו לצידי (קצת בעייתי למצוא מי שיזריק לי בישבן בלילה) והם הבינו את זה וכל מה שצריך מצידם-מתקבל במיידי.
 
 
