האם בגיל 15 ידעת מה תעשי כשתהיה גדולה ?

[אישה בחופשה]

האם בגיל 15 ידעת מה תעשי כשתהיה גדולה ?

כשגבי שושן נפטר והעיתונות היתה מלאה בכתבות, את אחת מהכתבות/ הספדים כתבה סמדר שיר.
אחד מהדברים הכי זכורים לי ממה שהיא כתבה זה שבגיל 15 היא היתה מחכה ליד בית הקפה בו גבי שושן היה נוהג לשתות קפה ובאחת הפעמים היא נתנה לו שיר שכתבה.
זה נקרא לי מאוד מיוחד להאמין בשירים שכתבת כבר בגיל 15 עד כדי למסור אותם לאחר. מצד שני זה נראה לי מאוד משונה לחכות ליד בית קפה למישהו שהוא לא חבר שלך....
לימים, כפי שאנחנו יודעים כתיבה נהפכה לפרנסתה של סמדר שיר....

האם גם לכן היה חלום בגיל הנערות שדבקתן בו עד לבגרותכן? האם בתור נוער עשיתן דברים שהיום נראים לכם משונים (ולא הייתן מרשות לילדים שלכן?)

 

[אישה בחופשה]

עונה ומספרת על עצמי

אני לא זוכרת אם זה היה בגיל 15 או קצת קודם, אבל בטלביזיה היתה את התוכנית פרקליטי אל אי. זה לגמרי עשה יחסי ציבור טובים לעורכי הדין.
חברתי הטובה ואני החלטנו שזה המקצוע בו נעסוק כשנהיה גדולות.
רקמנו חלומות.
אחרי הצבא, החברה שלי המשיכה במסלול והיום היא עורכת דין ואני עשיתי פניה לכיוון תואר אינג'... (ככה שלא פתחנו משרד ביחד...)
אני לא זוכרת דברים משונים שעשיתי מלבד טיוליםבמסגרת חוג מוסדר לנגב , ז"א ביום שישי עולים על אוטובוס של אגד ונוסעים שעות עד הנגב ומטיילים שיששבת. הימים טרום ימי הטלפונים הניידים.
היום, אני לא חושבת שהייתי נותנת לבן שלי לנסוע ככה בלי נייד.

 

[debby12]

לא ידעתי

ודאי שלא ידעתי לגבי תת התחום הספציפי שאני עוסקת בו כי הוא עוד לא היה בנמצא בישראל עד איזה שש שנים אחר כך

אז כנראה שזה לא היה בעצמותי. סתם הייתי טינאייג'רית דעתנית - טוב נו, לא ממש עבר לי...

בתור בת נוער הלכתי הביתה בחושך לבד בכל מיני שעות מזעזעות (אחרי חצות וכאלה). בד"כ עם בני גילי אבל בסוף באיזשהו שלב היינו מתפצלים איש איש לדרכו לבית שלו/ה. וכל זה בירושלים בכל מיני צירים מרכזיים שניה וחצי מבית לחם/שועפט (נגיד דרך חברון, או אזור גבעת המבתר). רק מלחשוב על זה נהיה לי

. לא הייתי מרשה לילדות שלי בשום אופן...

וגם קפצתי בטיולים את המפל של נחל היהודיה בגולן -- טמטום מאין כמוהו שיכול היה להרוג אותי כי גבה את חייהם של כמה וכמה (כולם קפצו. "המדריך אמר לקפוץ".....)

מנסה לחשוב על עוד אילו דברים משונים. "סיאנס" אי שם בחטיבת הביניים נחשב? זה דווקא לא היה אכפת לי אם הילדות שלי היו עושות - לא מתים מזה... (מקסימום מזמינים את המתים לבוא לבקר וממילא זה לא קורה

)

 

[גחלת לוחשת]

גם היום אני עוד לא יודעת, לא זוכרת מה חשבתי אז.

 

[debby12]

רגע - ושטויות לא עשית אף פעם?

Objection, your honor - לא יכול להיות

 

[גחלת לוחשת]

בגיל מאוחר הרבה יותר

חיכיתי עם ה"מרד" שלי עד לשירות, וגם אז הוא היה מינורי להפליא.
לפעמים אני מרגישה צורך להשלים, אבל זה די מסובך עם 5 ילדים. נחכה שיגדלו...

 

[כרמיון 1]

אם אלך עוד אחורה, לגיל 12

בגיל הזה היה לי קטע שהסתובבתי עם מחברת ("דפרון" כזאת של בית ספר), שאלתי אנשים מהמשפחה וילדים מהכיתה/מבית הילדים מה דעתם על אנשים מסויימים, ורשמתי במחברת את תשובתו של כל אחד, תחת שמו. ולמה עשיתי את זה? לא יודעת, פשוט נהניתי מזה, ומעניין שכ-30 שנים אחר כך, נעשיתי עיתונאית...

 

[עדיקים]

לא ידעתי בכלל מה ארצה לעשות כשאהיה גדולה

אמנם למדתי בתיכון במגמה שהיא מקצוע מקביל למה שאני עובדת בו היום אבל סתם בגלל שלא התאים לי להשאר במגמה שבחרתי בחטיבה ועברתי לשם.
אחרי התיכון עוד הלכתי ללמוד מקצוע אחר לגמרי ובמהלך ההכנות כששיפרתי בגרויות בשביל להתקבל ללימודים ועשיתי פעמיים פסיכומטרי הבנתי שזה לא בשבילי ושיניתי כיוון למקצוע שלי היום.
כשהייתי נערה חלמתי לטפח גינת ירק, לגדל פרחים וצמחים למיניהם. מאוד אהבתי. כשגדלתי עברתי לבנין דירות וחלום נגוז. היום גם אם הייתי בבית פרטי לא יודעת אם היו לי האנרגיות הזמן והרצון לטפל בגינה ובטח הייתי נותנת לאיש את התפקיד.
חלום נוסף היה שירים וסיפורים שכתבתי וגם אותם זנחתי, היום אני ממש לא חושבת שיש לי כשרון מתאים למקצוע.
הדבר שעשיתי והיום נראה לי משונה ואין סיכוי שארשה לילדיי לעשות זה שהייתי הולכת בחושך לפעילויות בתנועות נוער, לחברות ליציאות כשגרנו רחוק והמרחק היה גדול למקומות אלה. נכון, לא תמיד שיתפתי את ההורים במה שעשיתי אבל גם לא היה מפחיד בחוץ כמו היום. ולחשוב שהייתי בלי טלפון, היום אפשר להשיג אותך בכל רגע נתון ועדיין אין סיכוי שאתן לילדיי להתנהל כמו שאני התנהלתי. אקח ואחזיר אותם אם צריך לכל מקום שירצו.

 

[mitmit11]

חשבתי שידעתי

מאוד רציתי תחום מסויים במהלך כל התיכון, התקבלתי יותר מאוחר ללימודים גבוהים סופר נחשבים בתחום ושניה לפני החלטתי שלא. לקחתי עוד שנה ובאלימינציה הגעתי לתחום שבו אני עוסקת היום ונהנית מכל רגע - כלכלה.

 

[פרפרי אהבה]

ידעתי גם ידעתי

אני אדם מאוד החלטי ודי ידעתי שהכיוון שלי יהיה עבודה עם ילדים אבל לא ידעתי בדיוק מי מה מו.
&nbsp
יש לי חברים מהעבר שעשו הימור אם אני אהיה מורה או לא- הצליחו בהימורים חלקית- הפכתי להיות גננת

מבחינתי זה הייעוד שלי בחיים...לא רואה את עצמי עובדת במשהו אחר.

 

[Dr T noki]

ידעתי אבל הקשר בין זה לבין מה שאני עושה כיום הוא אפסי !

רציתי להיות עו״ד (פרקליטי LA, זוכרים?), אח״כ שגרירה (או לפחות צוערת במשרד החוץ וללמוד יחסים בינלאומיים), אח״כ אדריכלית.
ההחלטה ללמוד רפואה הגיעה רק בסוף הצבא.


וברור מאד שלא הייתי מרשה לילדים שלי הרבה דברים שאני עשיתי אבל הזמנים היו אחרים...

 

[aurora0]

לא ידעתי ולא הייתי מנחשת גם לו היו אומרים לי

ידעתי שאני אוהבת ללמוד וכו', אבל נראה לי שהמקצוע שאני עוסקת בו כרגע אפילו לא היה ברשימה כלשהי.
לא שאני לא מרוצה עד מאד שבחרתי בו.
&nbsp
אני חושבת שתמיד היה לי ברור שאמשיך ללמוד, ובאמת באופק המקצועי שלי יש תמיד למידה.
אין משהו שאני חושבת עליו כרגע שלא הייתי מרשה לילדיי, הייתי די "חננה".