אני תוהה איזה מטען רגשי קודם כבר היה במקום העבודה בשביל שבכלל תזכרי הערות כאלה....
את גרה בישראל. אנשים לא סותמים בהגדרה.
מבחינתך אם זה מה שיש להם לומר - זה אומר שממש אין על מה להעיר לך והם מחפשים מתחת לאדמה.
"לא - פשוט כבר התגעגעתי אליך(כם)" (כלומר - הזדרזתי להגיע מוקדם כי כל כך התעגעגעתי)
השאלה השניה נראית לי הזויה לגמרי. אולי משהו כמו: "לא, פשוט אין לי משהו יותר טוב לעשות" <חסר לי ההקשר כדי לתת תשובה ראויה. מיהם המעירים? מה יחסי הכוחות ביניכם?>
היתה פעם שאמרו לי את המשפט הראשון אז בתמורה סיפרתי את כל קורות הבוקר ועל היקיצות של הקטנצ'יק והכל כמובן היה עם הרבה TMI . אח"כ היתה תקופה של שקט .
לגבי ניקיון השולחן, יש אצלנו שניים במשרד שמרוב שהשולחן שלהם עמוס לא רואים את השולחן עצמו, אז תמיד משפט התשובה הוא: לא היתה לי ברירה השולחן שלי כבר נראה כמו של X. גם אחרי זה כבר אין מה להגיד יותר.