לכבוד
- שרשור אורות, נסים ונצחונות פרטיים

debby12

New member
מנהל
לכבוד
- שרשור אורות, נסים ונצחונות פרטיים

קרו לכן איזה נסים פרטיים אי פעם?

נקודות אור "שוות"?

נצחונות פרטיים (בעיקר כשהסיכויים לא היו מי יודע מה)

אני לא שואלת ברמת ה"אה כן - זכיתי ב-15 מיליון שקל בלוטו" - נסים ונצחונות קטנים נחשבים לא פחות

הולכת לישון - ולחשוב על התשובות שלי.
 

debby12

New member
מנהל
בעצם, במחשבה שניה ...


חוזרת אחרי כמה ימים עמוסים, ובמחשבה שניה כל דבר שעולה לי בראש לכתוב מעלה אצלי בלב חשש פרימיטיבי ובלתי מתוחכם בעליל של עין רעה
. וכל הנסים שעולים לי בראש -
לחשוב מה הי אם הם לא היו מתרחשים.

כנראה שה"חינוך" של סבתא שלי נטמע בי יותר ממה שחשבתי. ובכלל זו גם מסורת יהודית (אין הברכה שרויה אלא בדברים הסמויים מן העין).

וסופגניות בכלל אסור לי לאכול (don't mind me - I'll just sit in the dark
)

אז אסתפק בלאחל חג שמח, ושלא יהיה יותר גרוע
 
בהחלט קרה לי אירוע שהיה ניסי

לפני די הרבה שנים, כעשור. נהגתי בחזרה מהעבודה, לקחת את ילדי מהפעוטון והגן.
הכביש האיזורי שלנו מסוכן מאין כמותו, ולמרבה היגון קוטל חיים באורח קבע (ואין מיש שישמע לזעקותינו. סיפור אחר).
עוד נוסעת במהירות המותר בקו ישר, נהג שקץ בחכיון הסבלני מכיוון הצומת שלו פשוט נסע מתוך הצומת שהיתה לימיני לתוך הכביש ו... לתוכי.
לחצתי בכל כוחי על דוושת הבלם ושברתי עם ההגה. הכל קרה כל כך מהר ומה ששלט בסיטואציה היה מזל טהור, או נס עם תרצו.
הרכב שלי הסחרר על הכביש, מהצד השני הגיעה משאית.
סופה של הסצנה הוא שאני בשולי הכביש עם רכב הפוך לכיוון התנועה, המשאית חלפה אותי במהריות מבלי לגעת בי, הרכב הפרטי לא פגע בי (הביט במראה, מלמל איזו סליחה ונסע לדרכו, אפילו לא עצר), ואני אפילו לא שרטתי את גדר השוליים אלא רק הייתי צמודה אליה. מהומה גדולה, שבתוכה לא נפגעה שערה משערות ראשי ואף לא נחבל פח האוטו. הכל קרוב - ואפס אימפקט.
זהי היה די מדהים.
בקושי רב אספתי את עצמי. הסתובבתי בזהירות, נהגתי רועדת לגנים של ילדי. אספתי אותם לחיקי ובכיתי ארוכות.

יש אנשים שאומרים הגומל,
אני הבנתי את המסר: הנני בת תמותה.
כתבתי צוואה
 

debby12

New member
מנהל


ואני מניחה שאת ממשיכה ליסוע בצומת הזה מדי יום? איזה פחד


לא חולפת בך איזו צמרמורת פוסט-טראומטית כל פעם שאת עוברת שם?
 
מקווה לכתוב פה בקרוב על הנס הפרטי שלי...


אבל בגדול-הניצחון שלי הוא שלמרות הקושי עדיין מצאתי לעצמי עבודה שבה אני מרגישה סה"כ בנוח, מבטאת את עצמי, מתנהלת באנגלית ומלמדת בעברית.
&nbsp
מאוד חששתי לגבי זה שאולי לא אמצא את עצמי פה בארה"ב והנה-אני עובדת, חיה, מתנהלת והכל סה"כ מתקתק ועובד יפה. אנחנו פה כבר שנה פלוס ואני עדיין בשוק מזה שהכל מתחיל להסתדר
 

debby12

New member
מנהל


שיהיו בשורות טובות.....

לי דווקא מעברים למקומות אחרים תמיד מרגישים כהזדמנות מבטיחה ותו לא. אני קצת מבואסת מזה שעכשיו יש לי הרבה מאוד "בגאז' ביתי" מה שמונע סיכוי לרילוקיישן

כנראה שהייתי צועניה בגלגול קודם.
 

עדיקים

Active member
הנסים שלי/נקודות האור שלי

הניסים הגדולים שלי קודם כל הם הילדים שלי. זה כל-כך לא ברור לי מאליו שהפכתי לאמא. כמה רציתי וכמה חיכיתי. שמחה שהצלחתי להגשים את החלום, הם בהחלט האור של חיי.
נקודת אור שווה שלי היא התהליך המדהים שעברתי בשנים האחרונות. תהליך שאני ממשיכה כמובן לעבור ושמחה על כל משוכה שאני מתקדמת. שמחה על הבחירה שלי לעבור את התהליך שהביא אותי למקום כל-כך טוב.
 

debby12

New member
מנהל
נדמה לי שכתבת על התהליך הזה פעם בקווים כלליים

זה תהליך קואוצ'ינג - נכון? השינוי הוא בפרספקטיבה שלך לחיים? את יכולה לכתוב בקווים כלליים עד כמה שמתאים מה השינוי ולאן את עדיין שואפת. נשמע שעוד לא הגעת ל "שיר מזמור בחנוכת המזבח"? נשמע מסקרן.
 

עדיקים

Active member
נכון עברתי אימון אישי

אני בהחלט יכולה לשיר שיר מזמור על מה שכבר עברתי אבל התהליך הזה אף פעם לא באמת נגמר. את האימון האישי סיימתי מזמן אבל כל הזמן אתה עובר תהליכים עם עצמך משפר ומשתפר. מידי פעם כשמרגיש לי נכון אני נפגשת עם המאמנת למשהו נקודתי ספציפי שאני רוצה לעבוד עליו, מקבלת ממנה כלים וממשיכה הלאה.
השינוי הוא כמובן הפרספקטיבה לחיים ומערכות היחסים שלי עם אנשים. בגלל זה אני אומרת שהתהליך לא נגמר אף פעם כי הדינמיקה עם המשפחה והחברים שלי משתנה יחד איתי ואנחנו עוברים תהליכים מדהימים.
השינוי שאותו אני יכולה לחשוף כאן וממש בכללי זה שהתחלתי את התהליך קטנה, חלשה וללא בטחון עצמי והיום אני גדולה, חזקה ועם בטחון עצמי. התחלתי את התהליך עם המון משקעים מהילדות והיום הם אינם.
השאיפה שלי זה כל הזמן להתפתח וזה קורה גם היום וזה עושה לי טוב.
המעבר לבית החדש לא היה יכול להתקיים אם לא הייתי עוברת את התהליך הזה, בזכות התהליך אני יכולה להתמודד עם דברים שבעבר לא הייתי יכולה להתמודד איתם.
 

debby12

New member
מנהל
נס קטן ולא נחשב (אבל שנחרת בזכרוני)

כשהייתי בטירונות, תפעלנו תמ"ק עוזי מסורבל. היינו אמורות לנקות ולמרק אותו כל הזמן ואז בסוף - לדחוף זרת לבית הבליעה שלו כדי "לוודא שאין בפנים מחסנית" (איך תהיה בפנים מחסנית? לא נתנו לנו מחסניות? "שמרנו" בתוך הבסיס עם נשק נטול מחסנית - אבל נעזוב את זה. צבא - נו....)

כל הזמן נזפו בנו כמה זה חשוב לדחוף את הזרת פנימה כדי לוודא שאין שם בפנים מחסנית ואיך מי שלא עושה את זה היא לא בסדר. שוין

פעם אחת, באלפית שניה שבה הוצאתי את הזרת מבית הבליעה אחרי שוידאתי שאין שם מחסנית (שמעולם לא קיבלתי...), נלחץ בטעות ההדק של כלי הנשק וחתיכת המתכת עפה קדימה בשיא הכוח וסגרה את החלון הקטן הזה שבו היתה שניה קודם הזרת שלי. הרגשתי את המתכת נסגרת בכוח בקצה האצבא.

אני זוכרת, בבירור, את גל הזיעה שקרה ששטף אותי כשהיבטתי קדימה כדי לחפש את הזרת הכרותה שלי על האדמה
. וגם איך הסתכלתי על הזרת כדי לראות אם רק חלק מכרית האצבע נכרת. עד עכשיו יש לי צמרמורת כשאני נזכרת ברגע הזה.

בהתאמה - הייתי אומרת שנקודת האור בחיי היא העובדה שסיימתי את שירותי הצבאי בצה"ל ואני אדם חופשי. בזמנו, טענתי שיום השחרור היה היום המאושר בחיי. אנשים אמרו לי כשאלד - זה בטח יעקוף את היוף הזה מבחינת האושר. ובכן - ילדתי - כמה פעמים. אני עדיין לא בטוחה שיום השחרור שלי בבקו"ם לא היה היום השמח בחיי. הייתי שם לבד - זה היה יום שישי - אף אחד/ת אחר לא השתחרר באותו היום. ואני זוכרת בבירור את התחושה שהיתה כמו לצאת מהכלא/סיוט.
 

נועם@בת

New member
אני דוקא שכחתי את האצבע בפנים

והיא רק נחבלה, לא נכרתה. רק שחודשים אחרי כן הסתובבה שמועה בעיר ילדותי שיריתי בעצמי בטירונות, שנפלט לי כדור ושאולי בכלל ניסיתי להתאבד. נראה לי שכריתת אצבע היתה יוצאת קלה יותר
.
&nbsp
בתיה
 

debby12

New member
מנהל


אחותי האובדת את..... אולי עכשיו תשתפר לי הצמרמורת החולפת לי בחוט השידרה כל פעם שאני נזכרת בזה. אז היא לא היתה נכרתת את אומרת?או שגם אצלך אירע נס, והאצבע שהיתה אמורה להיכרת נותרה מחוברת....

אם כי נראה שגם אצלך זה נרשם כטראומה בין שכך ובין שכך.

זרה לא תבין זאת. חוויה ישראלית ביותר.
 
כתבתי כאן מזמן על סרטן המחמד

אז הנה, הנס שלי הוא שאחרי 3 שנים של החיים לצידו, אנחנו מפרידים כוחות. אני וסרטן המחמד. חוץ מהצער על הרחם, מרגישה לגמרי בת מזל על סרטן המחמד שהגרלתי..

הרחם שלי הולכת איתו, אני נשארת עם הבריאות שלי.

ניסינו השנה האחרונה להכנס להריון שבע פעמים בטיפולי הפריה. הבנתי את הרמז

חתמנו לפני כארבעה חודשים על חוזה פונדקאות בגיאורגיה
מקווה בעוד שנה לכתוב על נס הדור הבא שנחבוק
 
המון הצלחה! אני שמחה בשבילכם שאתם מתקדמים הלאה

הרי סופו של דבר, כמו שאת כבר יודעת, ההריון הוא רק האמצעי להשיג את המטרה, והנה אתם עושים עוד צעד משמעותי לקראת הגשמת המטרה. מאחלת לך לכתוב כאן על התגשמות הנס שלכם בשנה הבאה
 

calabaza3

New member
יופי של פרידה!

שמחה לשמוע שאת צועדת בשביל הבריאות ואמן בקרוב בשביל ההורות לשניים
 

debby12

New member
מנהל
רק בריאות ובשורות טובות


אשמח לקרוא על הנס הפרטי המפריע-לישון שלך בשנה הבאה.....
 
למעלה