המציאות האיומה של תרבות הסמארטפונים (או - הדברים שמדירים

debby12

New member
מנהל
המציאות האיומה של תרבות הסמארטפונים (או - הדברים שמדירים

שינה מעיני כבר עכשיו - למרות שהילדות שלי קטנות יחסית

ראו פה: https://www.facebook.com/ran.appelberg/posts/911022568987844 

יש שם גם תגובה של הבחור בשרשור.

למי שאין פייסבוק: מדובר בזוג הורים שביתם התיכוניסטית ניסתה להתאבד אחרי שבן %$%#%$$ שהיא שכבה איתו צילם את האירוע בלי ידיעתה ושלח לכל החברים שלו מהשכבה. בתגובה שלו הוא כותב שכל הבנים בשכבה נוהגים ככה

אין לי מושג אם זה פיקטיבי או אמיתי. אבל בכל מקרה זה מרגיש מציאותי ואפשרי במציאות של היום
 

Nona a

New member
זה לא אמיתי (הכותב הסביר באחת התגובות שזה רק סיפור שהמציא)

אולם, בהחלט סיפור שעלול היה להיות אמיתי ...
אנחנו מנסים כל הזמן להסביר על הסכנות ברשתות החברתיות
(בבי"ס יסודי זה רלוונטי בעיקר לוואטסאפ) וקבענו כללים שבשאיפה כל ההורים מקפידים עליהם ... אבל זה מאוד לא פשוט להתמודד עם כל האפשרויות והחידושים שצצים כל הזמן .... בהחלט מפחיד
 

כרמיון 1

New member
רן אפלברג כותב סיפורים במובן הספרותי

ובמילים אחרות: מן הסתם, זה לא אמיתי.
כמובן שזה מהסיפורית שבאופן עקרוני יכולים לקרות.
 

debby12

New member
מנהל
אכן - ברור מהפוסט שכתיבה היא המקצוע שלו

וסביר להניח שאבא אמיתי לא היה כותב את כל זה (כאילו לא מספיק גרוע כל מה שעבר על הילדה)

אבל גם בלי שזה נכון, ברור לי שזה קורה לא מעט. יש על זה סיפורים בעיתונים חדשות לבקרים
.

ואפילו אנשים מבוגרים מתאבדים בגלל שיימינג ברשת (ע"ע העובד ההוא במשרד הפנים בשנה האחרונה שמישהי כתבה עליו דברים איומים ברשת)

<ואחרי זה אנשים לא מבינים למה פייסבוק "לא עושה לי את זה">
 

עדיקים

Active member
מציאות איומה בהחלט ומדיר שינה גם מעיני

גם אנחנו לא שם עדיין, אבל הזמן טס ועובר כל-כך מהר.
קראתי ורק אחרי שסיימתי הבנתי שזה לא סיפור אמיתי, אבל בהחלט יכול להיות אמיתי במציאות של ימינו
.
מפחדת מאוד מהעתיד, מנסה ואנסה בעתיד להכין את ילדיי אבל יודעת לצערי שבעולם של ימינו כבר אין פרטיות, וצריך לחשוב על כל דבר שאתה עושה לפני שאתה עושה אותו אפילו בדברים פחות אינטימיים.
 
כללים לשימוש בטלפון

העניין הזה בהחלט טורד מנוחה, ואני חושבת הרבה על איך אצליח להגן על הילדים שלי מכל הרעות החולות המגיעות יחד עם המכשיר הנפלא והשטני הזה.
&nbsp
לאחרונה נתקלתי במעין חוזה שחתמו הורים עם בנם כשקיבל את הטלפון הראשון שלו (בגיל 11, מיינד יוּ; סחתיין עליהם שהצליחו לדחות את זה עד אז). אז אמנם הילדים שלי בני 7, וזה עדיין לא רלוונטי להם, אבל מיד תייקתי ושמרתי לי לזמן שבו יקבלו טלפון. בטוחה שאחתים אותם על גרסה של הדבר הזה בבוא הזמן. מצרפת את הטקסט כאן, אם מעניין אתכן:
&nbsp
1. הטלפון הזה שייך לנו. אנחנו קנינו אותו, אנחנו משלמים עליו. הוא נמצא אצלך אך ורק בהשאלה.
2. תמיד תשתף אותנו בססמה שלך.
3. לעולם אל תגיד, תכתוב או תשלח בטלפון דברים שלא היית אומר פנים אל פנים. תפעיל צנזורה עצמית.
4. לעולם אל תגיד, תכתוב או תשלח בטלפון דברים שאתה לא רוצה שאנשים אחרים יצטטו או יידעו. קח בחשבון שכל אינפורמציה שאתה מעביר בטלפון ניתנת לשכפול אינסופי.
5. לעולם אל תשתמש בטכנולוגיה הזאת על מנת לפגוע, להעליב, לשקר או להטעות אנשים אחרים. לעולם אל תשתתף בשיחות רבות משתתפים שבהן מתרחש אחד מהדברים האלה.
6. ברשתות חברתיות מותר לך לאשר רק אנשים שאתה מכיר באופן אישי.
7. לעולם אל תמסור לאף אחד ברשת את השם המלא, את מספר הטלפון או את הכתובת שלך.
8. הטלפון לא ישן איתך בחדר. אתה תיפרד ממנו מדי ערב בשעה 20:30 והוא יישאר בטעינה בסלון. הדבר היחידי שישן איתך בחדר הוא נעם. הטכנולוגיה של נעם מאפשרת לשחק איתו ללא חשש מקרינה.
9. הטלפון לא משתתף בארוחות, בנסיעות באוטו, בבילויים משותפים, בסיטואציות חברתיות. הוא לא מוזמן.
10. תמיד תניח את הטלפון בצד כשאתה מדבר עם אדם אחר. אתה ילד תרבותי ומנומס. אל תיתן לטלפון לשנות את זה.
11. אתה לא חייב לענות מייד. לא בוואטסאפ, לא בפייסבוק ורוב הזמן גם לא בטלפון. אתה ילד בן אחת-עשרה. לא מנהל חדר מיון.
12. בשעות בית הספר המכשיר נשאר בתיק למעט כדי להתקשר אלינו.
13. הטלפון שלך ממכר. זה הוכח מדעית. אתה תצטרך להפעיל את כוח הרצון כדי לא להתמכר אליו. תזכור תמיד: 98% מהצורך שלך להיות עם הטלפון נובע מהפחד לפספס דברים, אבל ב-98% מהזמן לא קורה בו שום דבר מעניין או חשוב. עד אתמול לא היה לך טלפון. נכון היה כיף? נכון שלא פספסת כלום?
14. תתרגל להשאיר מדי פעם את הטלפון בבית.
15. אל תצלם הכול כל הזמן: החוויות שאתה עובר נשמרות בזיכרון שלך לעד. בזיכרון של הטלפון הן יישארו רק עד שהוא ייאבד.
16. מוטלת עליך האחריות להשתמש בטכנולוגיה שאתה מחזיק ביד כדי לפתח ולהרחיב את עצמך. כשאתה משחק קנדי קראש או טמפל ראן אתה לא מפתח או מרחיב את עצמך. אתה מבין למה אנחנו מתכוונים.
17. תמיד, אבל תמיד, תענה כשאבא או אני מתקשרים אליך. תמיד.
18. לעולם תסמוך על שיקול הדעת שלך יותר מאשר על המכונה. גם אם כתוב בגוגל, גם אם ווייז אמר, גם אם אמרו בפייסבוק - שום טכנולוגיה לא מתקדמת יותר מהמוח שלך ושום טלפון לא חכם יותר מהלב שלך. וזה יהיה נכון תמיד.
 

debby12

New member
מנהל
מעולה - תודה. גוזרת ושומרת....

מס' 14 - תשאיר לפעמים את הטלפון בבית, הוא בעיני גזירה שגם רוב המבוגרים לא עומדים בה... (מתי לאחרונה יצאתן מהבית בלי הטלפון?)

לגבי מס' 7 - לא למסור שם מלא ברשת - השם המלא מופיע בפייסבוק או הרבה פעמים בכתובת המייל - לא?
 
כן, יש שם כמה סעיפים שהייתי משנה

במיוחד אלו שאני עצמי לא עומדת בהם. לא נראה לי הוגן (וגם לא יעיל) לדרוש מהם דברים שאני לא מצליחה ליישם. 14 הוא אחד כזה, אבל גם 8 (הטלפון לא ישן איתך בחדר).
&nbsp
ולגבי מסירת השם המלא או פרטים מזהים אחרים - מן הסתם הכוונה לצ׳טים לסוגיהם, שבהם משוחחים עם ניקים אלמוניים.
 

עדיקים

Active member
מעולה, גוזרת ושומרת לעתיד

מקוה שהעתיד רחוק אבל מבינה שלא יהיה מנוס, כשתתחיל ללכת לבד מבית ספר הביתה אצטרך לתת לה טלפון בשבילי כדי שאדע שהכל בסדר.
אצלנו הרבה הורים נותנים מלחץ חברתי ולא בגלל שהילד עצמאי והולך לבד. אצלי היא יודעת שהיא תקבל כשתתחיל לחזור לבד הביתה.
לפני כמה ימים היתה לי שיחה עם אמהות ואמרתי להן שכשאתן אסביר שהטלפון שלי ושלה גם יחד והוא לא רכוש פרטי שלה, ההגדרה של השאלה מעולה אפילו יותר מההגדרה שאני נתתי.
 

Ani15

New member
אהמ

אם אני צריכה לבחור בין ילדה שמשחקת בטלפון לבין ילדה שמשחקת בנועם
ובכן
התשובה פה בכלל לא ברורה מאליה
במיוחד עם הילדה ונועם הם מתבגרים...
ו-8 בהחלט כן. גם אצל המבוגרים. אנחנו ממש לא צריכים את הקרינה הזו ליד הראש.
 
אה, ועוד משהו

הבת של בן הזוג שלי היא בת 11. והשבוע סערה קבוצת הוואטסאפ של ההורים בכיתה שלה בגלל מקרה שבו ילדים הדביקו דף שבו כתבו ״בעטו בי״ לגב של ילדה, והיא נפגעה מזה מאוד.
זה באמת היה ארוע מבאס, אבל לא יכולתי שלא לחשוב על כך שלמרות הנטיה שלנו להאשים את הטכנולוגיה, הנה תזכורת לכך שגם בלי הטכנולוגיה ילדים יודעים (ותמיד ידעו) להתעלל. כך שללמד את הילדים שלנו להתגונן כשמציקים להם, וללמד את הילדים שלנו לא להציק לאחרים - זה משהו שתמיד היה חלק ממשימות ההורות.
 

Numi112

New member
זה זוועה.

בת ה 10 שלי קיבלה טלפון אחרי תחנונים בלתי פוסקים. כבר בחודש הראשון היו מריבות בוואטסאפ, כולל עם בני הכיתה שלה לשעבר בישראל (אנחנו גרים בחו״ל). חוסר הבשלות של הילדים להבין איך מתנהלת שיחה, כל מיני הודעות ״הי״ באמצע הלילה (הפרשי השעות- שני הצדדים לא מודעים לכך) ומצבי רוח איומים בעקבות המריבות האלה- גרמו לנו להקשיח את החוקים בבית , לפקח ולנטר. זה נוגד את העקרונות שלנו של ״לכבד את הילד ואת הפרטיות שלו״ אבל- הרבה עקרונות נזרקים מהחלון כשמדובר במציאות.(נזרקו ועוד ייזרקו).
זו המציאות, ואין ברירה. החוזה שצירפה האוסטרלית כאן מעליי הוא מעולה, ומסכם את כל מה שצריך לעשות כדי להגן עליהם.
לצערי לא כל ההורים מודעים למה שמתרחש ברשתות החברתיות של הילדים, והילדים מרשים לעצמם הרבה יותר ממה שההורים יודעים.
 

טליונום

New member
אני יודעת שאנחנו חריגים

אבל שני הבנים שלי, בן 15 ובן 11 עדיין נטולי טלפונים.
זה ייתכן זה אפשרי!
 


זה בהחלט יוצא דופן באזורינו.
האם אין להם בעיה חברתית בשל כך?
איך אתם מתקשרים אחרי בי"ס? (אנחנו משתמשים בנייד של הגדול שלנו (בן 11) כדי להודיע לו אם באים לאסוף אותו או שהוא חוזר עצמאית).
 

טליונום

New member
זה לגמרי יוצא דופן גם באזורנו

ואין עם זה שום בעיה.
אנחנו מתקשרים כמו פעם. אני לא תמיד יודעת איפה הם נמצאים ומתי בדיוק ילכו מפה לשם, מדי פעם מתעלקת על טלפונים של חברים.
מצליחה לחיות עם זה בלי לסבול יותר מדי...
 

כרמיון 1

New member
זה עד כדי כך יוצא דופן?

הבן שלי חגג יום הולדת 11 לפני כשבועיים. אין לו טלפון נייד משלו, לא כל שכן סמארטפון, וזה לא עומד על הפרק בכלל. הוא ניסה כמה פעמים לבקש. עניתי לו בהתאם להיגיון שלי: אני לא מבינה בשביל מה הוא כל כך צריך את זה, בביה"ס ממילא אסור לו להתעסק בטלפון (בבית הספר שלו זה באמת כך) ואין לו גם סיבה מיוחדת לעשות זאת שם, ובבית יש לו גם את הטלפון שלי שממנו אני מאפשרת לו להתקשר מתי שהוא רוצה כדי לקבוע או לדבר עם חברים, ויש גם את הטלפון הקווי של בזק שגם ממנו ניתן להתקשר אם הטלפון שלי תפוס. יש לו בבית מחשב בשביל משחקים, סרטונים ושיחות בסקייפ עם חברים. סדר היום שלו מסודר והוא תמיד בביה"ס, בבית או אצל חבר. הוא מבקש סמארטפון רק כדי להתעסק איתו בזמן ההסעה לביה"ס ובחזרה, שלא יצטרך להשתעמם חלילה? אין לי כוונה לקנות ולהחזיק קו רק בשביל זה. יש דרכים שבהן הוא יכול להעסיק את עצמו ב-20 דקות האלה, והוא ממילא מדבר רוב הנסיעה עם חברים. אני באמת לא חושבת שמכשיר טלפון נייד ייתן לו משהו מיוחד בחיים שמצדיק את ההוצאה הכספית, האחריות, הסיכוי שייגנב או יאבד וכו'.
עד כה, אין לי בעיה לעמוד באמירות האלה, כנראה כי אני באמת מאמינה בהן. אני באמת באמת לא מצליחה לראות את הקסם הגדול שבסמארטפונים, ואיש עוד לא הצליח להסביר לי מה ההכרח או אפילו התועלת המשמעותית בהם, בטח כשמדובר בילד שלא צריך טלפון נייד בגלל איזה דרישות של מקום עבודה. אני תוהה אם זה באמת כל כך חריג גם איפה שאני גרה, ילד בן 11 שאין לו כבר טלפון נייד משלו. לפעמים אני שומעת ממנו על ילד זה או אחר מביה"ס שיש לו טלפון נייד, ומצד שני, חבריו הטובים תמיד קובעים איתו לאחה"צ מהטלפונים של ההורים שלהם, וכשהוא אצלם הם לא מתעסקים בסמארטפון אלא רק בדברים אחרים, אז אני מתרשמת שאין להם טלפונים משלהם, ואם יש - הם לא עושים איתם הרבה.
לגבי החוזה של ההורים ששמו כאן, הוא מוצא חן בעיניי גם כי הוא משליך אחריות גם על ההורים: אם הם דורשים מהבן שלהם את ההתנהגות הזאת עם הטלפון שלו, גם הם נדרשים לשמש דוגמא ולעמוד באותם כללי התנהגות עם הסמארטפונים שלהם בעצמם. ובזה כבר יש משהו טוב.
 

טליונום

New member
כן. בשכבה של הבן 11

יש כמה ספורים ללא טלפון משלהם, ובשכבה של הבן 15 לדעתי אין בכלל...
ואני יותר ממסכימה איתך לגבי כל השאר. אפשר להסתדר מצוין גם בלי זה. גם מבחינה חברתית וגם לוגיסטית. ואני חושבת שרובם הגדול משתמשים בו הרבה יותר לענייני משחקים ושוטטות באינטרנט (מה שאפשר לעשות גם על מחשב ולא תוך כדי הליכה) מאשר לצרכי תיאום ותקשורת. ואני אפילו לא מדברת על קבוצות וואטסאפ בגילאים האלה, שממה שאני שומעת שומר נפשו ירחק...
 
אצל הבן שלי בכיתה (גם בן 11) יש לכולם טלפון (הם כיתה קטנה)

בגלל ההתניידות היומיומית באוטובוסים (בעיר גדולה), נוח לנו שאם הוא צריך להודיע לנו על איחור הוא עושה זאת ללא צורך "בטובות" מאחרים.
בכיוון ההפוך הוא פחות טוב (לענות לטלפונים שלנו
).
הנייד שלו לא מאוד משוכלל ובדרך כלל הוא נוסע עם חברים, כך שהנייד לא משמש לבידור, אלא באמת לתקשורת.
לשמחתנו, הוא מקפיד לצאת מקבוצות ווטס'אפ שאינן לרוחו .
 
למעלה