הגיגים על פמיניזם ופוסט
ממה שכתבת בלט לי השיקול של "מי לוקח את האחריות". כרגע המפרנס העיקרי הוא בעלך, אם תסעו לפוסט, אולי הוא עדין יהיה המפרנס העיקרי - אבל האחריות על המהלך תהיה עליך. ונדמה לי שאת לא מתה על זה.
אני מרשה לעצמי לשאול לגבי העבודה הטובה שמתאימה לך ואת מתלבטת לגביה - משרת אם? שעות מוגבלות שיאפשרו לך להמשיך להוציא את הילדים מהמסגרות, אולי גם להניק? או שזה בכלל לא שיקול ומכאן והלאה את משקיעה בקריירה שלך ויהי מה, ומישהו אחר כבר יימצא לטפל בבית כשאת לא תוכלי? מה אפשרויות הקידום במשרה הזו? האם יש אפשרות שיום אחד תהיי את המפרנסת העיקרית אם תקחי אותה? ומה זה יגיד על חלוקת העבודה בבית?
בהתבסס על המון מקרים אחרים שפגשתי ובטח גם את, אולי אולי, לא בא לך לקחת את האחריות הזו על עצמך. זה לא הופך אותך שונה מרוב הנשים שאני מכירה, אבל לצערי, זה לא עושה אותך פמיניסטית. פשוט כי את לא מאפשרת לבעלך להוריד את האחריות הזו מעליו. את לא נותנת לו את הבחירה שאת מרשה לעצמך, וזה לא שוויוני. יכול להיות שזה מתאים לכם, אבל זה לא פמיניסטי. תקחי בחשבון שזה גם המודל שאת משדרת לילדיך, לא מזמן נתקלתי במחקר שאישר כמותית שבנות לאמהות קרייריסטיות מרוויחות יותר. לא מפתיע, הא? שוב, זה לא הופך אותך חריגה: זה המודל ברוב המכריע של המשפחות בישראל ואולי גם במקומות אחרים בעולם. ה"חריגות" שלך, אם כבר, היא בזה שאת בכלל חושבת על הנושא הזה.. לכן, השאלה שנותרה היא עם מה יותר קל לך לחיות: עם הויתור על "חלום הפמיניזם" או עם לקיחת האחריות (הלא מבוטלת כלל) לפרנסת המשפחה?
בלי שום קשר: פוסט זה כיף, החוויה של מגורים במקום אחר היא פותחת אופקים בהרבה יותר מהפן המקצועי, ואני מאוד ממליצה, גם אם הכיוון הוא לא לאקדמיה. אבל בהחלט יש לזה מחירים (מעבר לחו"ל זה תמיד תיק, בפרט בפוסט).