הייתי "הריונית משלכן"

תודה לתגובה

מדובר בקורס שנתי
. אולי אציע שאלמד רק את הסמסטר הראשון? לא יודעת.
השאלה גם מתי לומר שאני בהריון, זו הדילמה הגדולה.
שוב, תודה לך.
 
הייתי "הריונית משלכן"

זו עם הבחילות וכו'. אז הבחילות עדיין שם אחרי שניסיתי אינספור דברים, אבל זו לא מטרת הפוסט הפעם.
מישהי נתקלה בדיכאון לפני לידה? אני חוששת שיש לי דבר כזה.

זהו הריון שלישי, שני ילדים (7, 5) בבית, ועד עכשיו קיומם של שניים הרגיש לי מושלם. לא הרגשתי צורך בילד/ה שלישי/ת ולא מצאתי סיבה לזה. אז למה נכנסתי להריון? כי בן זוגי והילדים מאד רצו. אני התלבטתי, ובשלב מסוים הבנתי שבגיל 37 אין לי עוד יותר מידי זמן להתלבט וכדאי כבר לעשות את זה (אני יודעת שאפשר גם בגיל 40, אבל ידוע שכמה שהגיל יותר מתקדם, כך גם קטנים סיכויי כניסה להריון ויש סיכונים) וכנראה שאף פעם אין "זמן מתאים".

כדי שהתמונה תהיה מלאה אוסיף שהיתה לי הפלה בין שני הילדים, מה שחשף אותי לעולם ההפלות/לידה שקטה וכו. הפכתי מאז להיות חרדה מאד. שנית, אני בעלת עסק חדש יחסית וברור לי שהבאת ילד/ה פשוט תעכב אותי, והנה מאז שנכנסתי להריון אני פשוט אדם אחר, בקושי מתפקדת ונורא קשה לי עם זה. אפילו לשבת מול המחשב ולכתוב תוכנית עבודה קשה לי. שלישית, הגוף. מדכא אותי חוסר השליטה על הגוף שלי, שכבר שינה את צורתו, ולא מאפשר לי להסתיר את היותי הריונית עוד קצת, שום דבר כבר לא עולה עליי. כבעלת עסק אני מתלבשת אחרת כעת מאשר התלבשתי בהריונות הקודמים, מה שאומר שאני צריכה מלתחה של בגדים חדשים, ולצערי כשבן זוגי אינו עובד כעת, זה קשה.

אמנם לא נכנסתי להריון כ"כ מהר, ובכל זאת אני מרגישה "למה עשיתי את זה לעצמי?", אני מתגעגעת לחיים הקודמים שלי. הילדים כבר החלו להיות עצמאיים, אני עצמאית יותר תרתי משמע, ובא לי להשקיע בי ובעסק שלי. אבל לא. שוב בחילות, בדיקות פולשניות, חרדות, לידה, לילות ללא שינה, תינוק שתלוי בי במאה אחוז, וכל יציאה מהבית כבדה מאין כמוהה. מעולם לא הייתי מאלה שיושבות בבית קפה עם התינוק. גם כי הנקתי ולא היה לי נוח וגם כי הם היו נורא בכייניים. שלא לדבר על הדיכאון אחרי לידה שהיה לי כל פעם.

אין לי את השמחה הזו שיש לנשים בהריון. אני אמורה להיות שמחה, מוקירת תודה, להבין שזה לא מובן מאליו, ולהסתכל על החיובי, אבל לא מצליחה.

מישהי מזדהה? מישהי חוותה? מילים מנחמות יתקבלו בברכה.
תודה רבה.
 
הציפיות שלך מעצמך קצת מבהילות..גם להראות יפה, גם להיות שמחה

ואסירת תודה על כל דבר.
אפשר לשמוח בהריון וגם לצד זה לפחד, לדעת שיהיה קשה, ולהתבאס על זה.
&nbsp
אני ילדתי עכשו ילד שלישי, מאד רצוי, ובכל זאת היו זמנים במהלך ההריון שלא היה לי כוח לזה, שחשבתי מה עשיתי לעצמי מבחינת השנים הקרובות ,מה אני צריכה את זה. ומה אם יהיה שוב דכאון.
הנסיון עושה את שלו, ואת ואני יודעות ממה לחשוש. אז מובן שקשה.
מצד שני, אפשר לנסות לנצל את הנסיון ואת גיל הילדים לטובת הקלה עלייך. ככה אני עשיתי.
יש לך נסיון= את יודעת מתי תצטרכי עזרה, תארגני אותה כבר עכשו.
&nbsp
הילדים גדולים= יכולים לעזור יותר, ובאמת סינג'רתי אותם כשהצטרכתי (והצטרכתי). זה גם משמעותי לגבי הסרבול של יציאה מהבית, כי אם יש לך ילד/ה בן 7 הם עוזרים בסחיבת התיק, בלהביא מוצץ שנשכח בבית, מבינים מה שמבקשים, זה מאד שונה מלצאת מהבית אחרי הלידה הקודמת עם ילדה בת שנתיים ותינוק...
בן הזוג פנוי, זה נורא קשה ומתסכל אבל את יכולה להעזר בו יותר.
&nbsp
הצד החיובי העיקרי מבחינתי הוא שעכשו אני הרבה יותר בקלות יודעת לקחת ולקבל עזרה. זה היתרון של הגיל ושל הנסיון. אני גם יותר יודעת לשמור על עצמי (לדאוג לא להגיע למצבי קיצון מבחינת תשישות, חוסר שינה ודכאון) ואני מקוה שזה יעזור לי הפעם.
תשמעי, עד הלידה ממש הייתי מרוכזת בכמה עבודה זה תינוק , וכמה קשה יהיה, ועכשו אחרי הלידה (ילדתי לפני 4 ימים) הבנתי ששכחתי...כמה שמחה והתרגשות הפרעוש הקטן מביא איתו. את החלק הזה לגמרי הדחקתי...
 
מזל טוב!
וכל הכבוד על התשובה המפורטת והאיכפתית

בימים שבטח יש לך בהם דברים אחרים על הראש.
 

debby12

New member
מנהל
וואו - מזל טוב!

בדיוק חשבתי עליך היום ותהיתי אם ילדת כבר. ספרי עוד - תני קוים לדמותו של של הפרעוש החדשדש וגם - איפה ילדת בסוף? היית מרוצה?

 

AlicePJ

New member
מזדהה עם חלק מהדברים

ההריון האחרון שלי היה סיוטי. זה היה הריון רצוי, אבל לאורך כל ההריון הרגשתי זוועת עולם וממש לא נהניתי כמו שנהניתי בהריון הראשון. היה נוראי, זה עשה לי כל מיני תופעות לוואי לגוף שעדיין לא נעלמו לי וכנראה ישארו איתי כל החיים. ממש סבלתי. אבל הטוב בהריון זה שהוא לא לנצח - ואחרי הלידה תקבלי את הגוף בחזרה לאט לאט. אם בעלך עדין לא יעבוד הוא יוכל לשמור על התינוק ולהיות איתו, וזה יאפשר לך לחזור יותר מהר לעסק שלך ולעצמך.
ילדים גדולים ועצמאיים זה מצוין עם תינוקות לדעתי. הגדול שלי ממש עוזר עם התינוק, ומאוד קל שהוא עצמאי, שהוא יכול להבין שלפעמים צריך לחכות כי אמא ואבא חייבים לטפל בתינוק, שיכול לעזור בהמון דברים.
ואני מציעה לנסות איכשהו ולהכניס קצת התעמלות לסדר היום שלך, כבר מעכשיו, ובטח אחרי הלידה (כשהרופאה תאשר לך, לא לפני 6/8 שבועות והבדיקה הרפואית!). התעמלות לא בשביל צורת הגוף, אלא בשביל מצב הרוח וניקוי הראש. אני רואה נשים בחדר הכושר שהן בהריון מתקדם ורצות יותר מהר ממני, אבל לא כולן חייבות לעשות בקיצוניות (ובטח מי שלא היתה רגילה לזה לפני ההריון). אפשר לעשות הרבה דברים - הליכה, יוגה, כל מיני דברים בהתיעצות עם רופאה ועם ליווי של מדריכים שיודעים מה נשים בהריון יכולות לעשות (אם עושים חוג).
בגדים זה בעייתי, אין ספק. אמנם אני בהריון האחרון ירדתי הרבה במשקל (וזה לא היה כיף כמו שזה נשמע) ועד סוף ההריון התאימו לי הג'ינסים הרגילים שלי, אבל עדין חייבים חולצות ארוכות בבטן, ובטח אם את צריכה להלבש בצורה מסוימת לעבודה. בנושא הזה אני לא כל כך מתמצאת באפשרויות בישראל, אבל מה עם לקנות בגדים יד שניה? או באינטרנט? או לנסות לראות אם יש חברות שכבר לא צריכות ויכולות להשאיל/למסור לך את הבגדים? או למצוא חנויות זולות יותר, הרי סה"כ הבגדים הם לתקופה קצרה ולדעתי לא קריטי ממש האיכות שלהם - אם הם לא יחזיקו מעמד מעבר לחצי שנה של כביסות ולבישה זה בסדר, כי גם ככה לא תצטרכי אותם מעבר לזה.
ומסכימה עם זאת שאמרה שיש לך ציפיות נורא גבוהות מעצמך, וכנראה לא ריאליות. גם להנות מההריון, גם להראות אותו דבר, גם להצליח לעבוד אותו דבר, גם שזה לא ישפיע על החיים, ונשמע שמתלוות לזה דאגות כלכליות ודאגות ממה יהיה אחרי הלידה. זה נשמע ממש לא פשוט, וזה עוד לפני ההורמונים שלפחות אצלי גרמו לכל מיני בעיות להראות הרבה יותר רציניות ממה שהן היו באופן אובייקטיבי (אם כי אני לא יודעת אם זה המקרה אצלך).
הריון יכול להיות כיף וקליל ונחמד ומלא שמחה ורומנטיקה והנאה, אבל בד"כ זה לא. בד"כ זה מעצבן, מרגישים רע, הגוף שלנו הופך להיות חייזר שאנחנו לא שולטים בו, אנחנו לא שולטים בצורה שלנו, לא כיף, עייפות, אין סבלנות, חם מידי... לא כל כך דברים שאפשר להנות מהם, אם תשאלי אותי.
 

פריZמה

New member
שלום לך

אני אופטימית לגבייך כי את נקראת אישה מאוד מחוברת לעצמה וגם אינטיליגנטית כבונוס....
אני חושבת שעיקר הבעיה שלך היא לא המחשבות אלא ההכאה על חטא בגללן.
אילו מחשבות לגיטימיות, לא סביב כולן מתעופפים פרפרים ולבבות בהריון.
אין דבר כזה ״ צריך ״ ״ חייב״ ו״ אמור״. זה מה שאת מרגישה והכל הולך.
לא יודעת מה עוצמת המחשבות ואם כמה שיחות עשויות לעזור לך אבל אין שום כפירה במחשבותיך, את מרגישה פיזית רע מה שמחבר אותך יותר לחרדה, ואני מקווה שעם התקדמות ההריון הכל ישתפר.
דווקא קניית שניים שלושה פריטים חדשים יכולה להוות השלמה ואפילו התרגשות של התחדשות מההריון
מזל טוב!
 

פלגיה

New member
הי, שלום לך

היו לי 6 הריונות תקינים ועוד שננים שלא, ומעולם לא הייתי "הריונית שמחה". אין לי מושג מה הדבר הזה בכלל. שליש מכל הריון ריחמתי על עצמי, שליש נוסף שנאתי את עצמי, ובשליש האחרון פשוט חיכיתי שזה ייגמר כבר.
הריון זו מן תקופה כזאת, מעורבבת. הגוף עובד נורא קשה, הוא גם מלא הורמונים, מצבי הרוח הם חלק מהעניין. זה לא אומר שאת לא מוקירה תודה. זה אומר שקשה לך, ואת מבולבלת, וזה מובן מאוד.
 

טלטל52

New member
אפרופו הדיון על פנטזיית לידה

יש גם פנטזיית הריון.
וזה נפלא כשהריון ולידה הם תהליכים שגורמים לאישה להרגיש יפה וחזקה. אבל לפעמים זה סתם שני מצבים רפואיים שצריך לצלוח בשלום כדי לקבל ילד.
 

פלגיה

New member
יכול להיות

אני יודעת שהפנטזיות האלה רווחות פחות בציבור הדתי. אולי בגלל הגיל הצעיר (בממוצע) של ההריונות. אולי בגלל הריבוי שלהם, ואולי בגלל הפנמת הכתובים "הרבה ארבה עצבונך והרונך, בעצב תלדי בנים". כך או כך, יותר בריא כשאין פנטזיית "הריון מושלם". מצד שני, מי שהיתה לה פנטזיה כזאת ונכזבה על קרקע המציאות, זה דבר שצריך לעבד ולטפל.
 
תגובה מרוכזת + מעלה סוגיה נוספת

קודם כל, גלים גלים, הרבה מזל טוב!
שנית, קוראת אתכן מאתמול ומרגישה מבולבלת. מסכימה עם הדברים שאתן כותבות, ואיכשהו כשאני עוברת ללחשוב על עצמי, אני שוב חוזרת להחמיר.
כשאני חושבת על זה, זו כבר התקדמות, כי לפני כן לא חשבתי שאני בכלל מחמירה עם עצמי.
תודה רבה לכל אחת שקראה והגיבה


אשמח לשמוע את דעתכן בקשר לסוגיה קשורה להריון ומטרידה אותי:
השנה אני מתחילה ללמד בשתי מכללות. באחת מכירים אותי משנה שעברה, אך קבלתי קורס חדש, ובשניה לא מכירים אותי כלל.
כשהתראיינתי וסגרתי עם המנהלות שם את הפרטים לא ידעתי שאני בהריון.

כעת אני בשבוע 10, כשאתחיל ללמד אהיה בשבוע 20 בערך. בטוח יראו עליי שלא לדבר על זה שמבחינה חוקית עליי יהיה לומר כבר בשלב הזה.
השאלה אם לומר מעכשיו או קצת לפני או לחכות ליום הראשון בכלל?

שתי הערות: האחת, אני נוהגת בדרך כלל ללכת עם האמת, מה שמקנה לי תחושת רוגע ושלמוּת עם עצמי.
השניה, בעבר כשהתראיינתי בהריון, לא התקבלתי לשום משרה, כשהיה לי רזומה יפה, ואף מנכ"ל חברה אחת אמר לי בפירוש לא לומר שאני בהריון (כן, במהלך הראיון), ובחב' כ"א מסוימת גם ויתרו על הצעת תפקיד מסוים כשנודע על הריוני. בקיצור, אני לא תמימה בקטעים האלה ולא חושבת שכל אחת צריכה להודיע על הריון לפני שהיא חייבת. שוק העבודה לא בעד נשים הריוניות, ולא מבין שנשים בהריון זה חלק מהטבע.

מצד שני אני מבינה כמעסיקה בעצמי שאני רוצה להתכונן מראש ואם יש לי הריונית, הייתי רוצה לדעת על כך - לא על מנת לפטרה או לא לקבלה, אלא על מנת להיערך למחליפה. אין לי מושג לגבי אופיין של המנהלות שקיבלו אותי בעניין הזה. השאלה מה אני עושה כעת. רוצה לצאת בסדר ולא לצאת "דופקת אותם", ובוודאי שבכוונתי לחזור למשרה לאחר חופשת לידה, אך גם לא רוצה ששתי המשרות הללו תיגזלנה ממני עוד לפני שהתרשמו מהיכולות שלי במקום.
אשמ לשמוע את מחשבותיכן. תודה.
 
למעלה