chooselife
New member
הגיעו התשובות מד"ר חמיאל../images/Emo13.gif
מה שלומכם אנשים- הגיעו התשובות לשאלות שהעברתם אלי במסרים ופוסטים. לפני הכל- מעט רקע על האיש
ד"ר דני חמיאל הוא פסיכולוג קליני ורפואי מדריך. מנהל את היחידה לטיפול קוגניטיבי התנהגותי במרפאה לבריאות הנפש רמת חן (שרותי בריאות כללית ואוניברסיטת ת'א) ובמרכז חוסן השייך לעמותה לילדים בסיכון. ומלמד במכללה האקדמית ת'א יפו. מפעיל כרגע יחד עם עוד 3 קולגות אתר www.minustress.com שמלמד התמודדות עם חרדת בחינות. זה לא אתר לקבלת אינפורמציה אלא ממש אתר בו מתבצעת תוכנית התערבות בחרדת בחינות בקשרי מיילים. משך ההתערבות כחודשיים. כרגע ההתוכנית במסגרת מחקר (המודרך מקבל תקליטור התמודדות עם מתחים ומכשירון ביופידבק זעיר,וממן אותן בתשלום של כ 30 ש"ח). התוצאות הראשונות של הפרויקיט נראות מאוד מבטיחות. מלבד זה הפרויקט המרכזי בו הד"ר עוסק כיום, במרכז חוסן, הוא פרויקט של הכנסת כלים קוגניטיביים התנהגותיים למערכת החינוך. כרגע המרכז מבצע פיילוט ב6 בתי ספר בת'א, יסודיים ותיכונייים. ועכשיו לתשובות
1 שאלה לד"ר חמיאל. אני בת25,כבר שנתיים סובלת מהפרעת חרדה שמתבטאת ברוב הפעילויות מחוץ לבית,כגון כניסה לקניונים,חנויות,מסעדות,בתי קפה וכו וכו....תחושות פיזיות(דופק מואץ,סחרחורת,חוסר יציבות,חוסר ריכוז ורצון ללכת במהירות מהמקום) החרדה אינה ממשהו ספציפי מלבד החשש מהתחושות הפיזיות עצמן שמלוות את החרדה(והחשש הזה הוא שמביא אותי שוב ושוב למצב החרדתי). רציתי לדעת האם וכיצד טיפול קוגנטיבי יכול להועיל במצב כזה? וכמובן שאשמח לקצת הרחבה בנושא הטיפול הקוגנטיבי עצמו ומהו תשובה: שלום, את סובלת מהתקפי חרדה הקשורים במקומות הומי אדם או מקומות סגורים. הפחד שלך הוא אומנם מהסימפטומים אך זה כמעט אף פעם לא מסתיים בכך. מה מפחיד בסימפטומים האלו? אם היית רצה למשל ומרגישה את אותם הסימנים, לא היית מבוהלת מכיון שהיית אומרת לעצמך שיש לך הסבר להם – שהם נובעים מהמאמץ שלך. הבעיה כאן היא הפרשנות שלנו לסימנים האלה. אין לנו הסבר טוב ואנחנו נבהלים מהם. מה זה אומר? מה השתבש אצלי שגורם לי להגיב בצורה כזאת? הפרשנות היא כאן הקריטית ולכן טיפול קוגניטיבי שעובד על הפרשנות יכול לעזור. התקפי חרדה הינם אזעקות שוא של הגוף. האדם מפרש בטעות את המצב כמסוכן (בגלל חרדת הציפייה שיהיו התקפי חרדה במקומות האלה) והגוף מגיב כמו שהיה מגיב בגו'נגל במצב של סכנה. ברגע שאדם לומד להבין זאת הוא מפסיק לפחד מהמצב הזה שכן הוא מובן לו. הוא לומד להתבונן בו מבחוץ ולחכות שההתקף יעבור. ברגע שהאדם מסכים שיהיה לו התקף חרדה (שכן הוא כבר מבין שאין בכך סכנה אמיתית אלא פחד בלבד) הוא נעשה פחות דרוך והוא מוריד באופן משמעותי את התקפי החרדה שלו. עם הזמן הדריכות ממשיכה לרדת והתקפי החרדה נעלמים. בטיפול הקוגניטיבי לומדים בעצם לזהות שהמנגנון שלנו הוא נסיון לשלוט ולהבטיח שזה לא יקרה, מה שבעצם לא בשליטתנו. בחלק גדול מן המקרים ברגע שאנחנו מוותרים על שליטה ועל הצורך שלנו לדעת בוודאות שלא יהיו לנו התקפים, ההתקפים נעלמים בהדרגה. הרבה פעמים נראה אצל אנשים עם חרדה את הצורך בשליטה בחיים גם במקומות אחרים. 2 כחלק מהבעיות שיש לי(דיכאון,חרדה והפרעת אישיות גבולית)אז יש לי דפוסי התנהגות מאוד שליליים.ביניהם,ההתמכרות שלי לקניות/סתם בזבוז כסף..איך אפשר כן להפסיק עם זה?זה אפשרי להגיע לשליטה עצמית מלאה? אגב,אני בטיפול פסיכולוגי. תשובה: קודם כל אני שמח שאתה נמצא בטיפול פסיכולוגי ואני ממליץ לך להמשיך בכך. יש מספר גישות לטיפול בבעיה זו. בגישות דינאמיות מנסים להבין את המקור ההסטורי לבעיה זו ומנסים לפרק את המוקשים מהעבר שמשפיעים עלינו עד היום וגורמים לנו להתנהג בצורה שאינה מועילה לנו ועלולה גם לפגוע באחרים. גם הטיפולים הקוגניטיביים החדשים שקיימים היום מתייחסים לעבר ולמקור הבעיה אך עיקר עיסוקם הוא בהגמשת מנגנוני ההתמודדות של האדם בהווה. הם מנסים לברר מדוע האדם צריך היום, לעשות זאת. למשל קיימת אפשרות שהאדם מרגיש צורך לפצות עצמו על מה שהוא מרגיש שלא ניתן לו בעבר ולכן הוא קונה וקונה. הטיפול הקוגניטיבי יזהה סכמה או צורת הסתכלות על העולם של "זכות". כלומר "מגיע לי". הוא ינסה לעזור לאדם לזהות מה הוא באמת רוצה להשיג. בדרך כלך זה לא עוד בגד או תכשיט אלא למשל אהבה או הערכה. הטיפול יעזור לו ויכוון אותו להשיג זאת בדרך אחרת. בכל מקרה מכיון שאתה נמצא בטיפול אני בטוח שאתה דן בבעיות אלו מנקודת המבט של סוג הטיפול בו את משתמש. ניתן לשפר יכולת שליטה באופן ישיר בעזרת ביופידבק, שיטה שמלמדת אותך לזהות מתח בגוף ולשלוט עליו. השליטה על המתח עוזרת לנו לעצור התנהגויות שמועצמות במצב של מתח ולכן גם זה יכול להיות רלבנטי לך. יחד עם זאת זה יכול להיות רק כלי עזר בטיפול ואין זה הטיפול כולו. 3 שלום, שמי ליאת,אני בת 21 ,חיילת בצבא. אני עכשיו בקורס של 4 חודשים,שנשאר לי חודש לקראת סיום הקורס. (אני עתודאית ,לכן התגייסתי מאוחר בגיל). קצת לפני הצבא,ובצבא זה אושר רשמית שאני סובלת מחרדה חברתית ודיכאון. דבר שיש לי מגיל 6 , רק לא אובחנתי ולא הייתי בטיפול. כשהתגגסתי לצבא והתחלתי את הקורס הלכתי לקב"ן, שבמקרה שלי זו קב"נית. סיפרתי לה מה שעובר עליי, את התקפי החרדה, וקשיי תקשורת ,שקשה לי לדבר עם אנשים ולפנות אליהם ולדבר מול קהל ולפנות אל אנשים ושאני בודדה ואין לי חברות,ויש לי הפרעות בשינה,והיא אבחנה שיש לי חרדה חברתית, ודיכאון. היא הפנתה אותי לפסיכיאטר בצריפין, שהוא נתן לי כדורים שנקראיפ פלוטין. הם היו מאוד חזקים ולא הרגשתי טוב, אז הוא החליף לי לציפרלקס. אותם אני נוטלת במשך שבועיים כבר. כמו כן, אני במעקב אצל הפסיכיאטר בגלל הכדורים, ויש לי פגישה אחרי חודש. אני גם בפגישות שבועיות עם אותה קב"נית. הייתי אצלה רק 3 פעמים בערך בשיחותץ היכרות, והיא אמרה שהיא אחראית על הטיפול הפסיכולוגי שהוא טיפול התנהגותי קוגנטיבי. והיא אמרה לי בגלל שעוד חודש הקורס מסתיים לא כדאי להתחיל בטיפול הזה,אלא רק בבסיס הקבוע בשירות שלי. האם היא צודקת? האם זה טיפול כזה מורכב? מה זה בכלל? האם זה רק שיחות? האם כדאי לחכות שהקורס יסתיים או כבר עכשיו להתחיל,האם זה יזיק? כי אני סובלת מאוד במצב הקיים,ועד שסוף סוף פניתי לטיפול פסיכולוגי, בבעיה שיש לי כבר 15 שנה, אני כבר רוצה להתחיל לטפל בה. אז מה לעשות ד"ר? תשובה: ליאת שלום, בכל סוג של טיפול פסיכולוגי רצוי להתחיל ולהמשיך עם אותו המטפל או המטפלת אלא אם כן קורה משהו לא טוב בקשר. אם היא לא תהיה המטפלת הקבועה שלך, יש בהחלט טעם לדבריה, לחכות עד שתגיעי למקומך החדש, מה גם שמדובר בבעיה ממנה את סובלת זמן ארוך מאוד. בכל מקרה כאשר מדובר בבעיה של חרדה חברתית (וגם בדכאון) רצוי מאוד שהטיפול יהיה קוגניטיבי התנהגותי. נסי לודא שזה גם יהיה סוג הטיפול אותו תקבלי בבסיס החדש שלך. במידה ולא, שווה לנסוע גם למרחק כדי לקבל את הטיפול הנכון מהמטפל (במקרה זה, המטפלת).
מה שלומכם אנשים- הגיעו התשובות לשאלות שהעברתם אלי במסרים ופוסטים. לפני הכל- מעט רקע על האיש
