chooselife
New member
הימנעות
והכל מתחיל ביום שהמדריך שלך באיגרוף תאילנדי בא ואומר את המשפט הבא "חברה עוד שבוע יש תחרות ב(לא משנה איפה, מבחינתי בחברון), ואני מצפה מכולכם להשתתף- יש כאן הזדמנות גדולה לרכוש ניסיון וללמוד משהו על היכולות שלכם בקרב" זה בערך השלב שאתה מרגיש את זה- כאילו מישהו בא ועשה לך פלונטר בבטן,מין תחושה של "המממ, אני משער שאכלתי בטון לארוחת בוקר,מוזר הייתי בטוח שזה קורנפלקס" הפנים שלך נהיות אדומות, ולפני שאתה מספיק להגיד "אני אוהב סטייקים" המחשבות כבר מציפות אותך. כמו סרטים באורך מלא עם בימוי של ריאליטי טי.וי, של הפסדים, של פציעות אימונים, אפילו של לילה במיון. כל חלום רע שקשור בקרבות מתממש לך בראש תוך שניות,וגם הול להביא את החברים שלו- אם ישברו לך את השיניים הרי אף בחורה לא תסתכל עליך נכון? כן כן. חייבים לאהוב חשיבה אסוציאטיבית. באמת, אין מה להגיד, למוח שלנו מגיע פרס אוסקר. כמובן שהאקדמיה לא מעריכה אותנו מספיק, אבל נו, בואו לא ניכנס לזה עכשיו. ואתה מסיים את האימון וכל מה שמעניין אותך הוא ללכת ולעשות הכל, אבל הההכל , כדי לא לעלות לקרב בתחרות הזו. כי מה יגידו אחרים אם תפסיד, כי מה יקרה אם תתפדח מול אחרים, או תחטוף מכה חזקה,או מי יודע- אולי אם תתחרה כוכב שביט לפתע יסטה ממסלול השליו ויכנס בכדור הארץ? ברוכים הבאים להמנעות אנשים. הנשק מספר אחד של החרדה. הסיבה שאנו נשארים בבית,לא רוצים לצאת מתחת לשמיכה,חוששים מהצל של עצמנו. ההמנעות היא בדרך כלל חברה טובה מאוד של מה שנגדיר בתור חרדה שניונית- הפחד מפני תחושת הפחד. אדם שמגיע למקום שהוא חרד מפני התחושות שנוצרות אצלו במצבי לחץ, סובל מחרדה שניונית. באופן מוזר היא הרבה פעמים הרבה יותר דומיננטית בחיי דם מהחרדה הבסיסית שיצרה אותה. לפני הכל, חשוב להבין את המצב עצמו, לאשורו. התחושות הפיזיות הלא נעימות שאתם חשים בעת מצבי לחץ הינן תוצאה של הגוף שלכם שמתעורר לפעולה על מנת להגן עליכם. במצב כזה- הגוף חיב לחמם את השרירים תוך שניות, לספק להם מזון,להעלות את מהירות התגובה- הכל תוך שניות בודדות. כן כן חברה- אותו רפלקס המכונה "הלחם או ברח" שאתם כל כך שונאים- נוצר והתפתח על מנת להציל את הטוסיק שלכם מפני דברים שרוצים לנשוך אותו. ואנחנו באמת שונאים אותו. תחושת המחנק, הניתוק,הלחץ בחזה, החשש הזה מהתעלפות- הנשימה השטוחה, כל אותם גורמים מוכרים- למי שסובל מחרדה שניונית מדובר למעשה בדבר שהוא הכי מתעב בעולם- והכי חושש ממנו. אז מה עושים ?(או יותר נכון מה לעפמים אנחנו עושים,זה לא מה שכדאי לעשות). כלום. לא עושים כלום. יוצרים חמות, כדי שהדבר המכאיב בחוץ לא יכנס, לא יפחיד, ולא יפגע בנו. בתוך החומות אנו חשים מוגנים, בטוחים, חם ונעים כאן בפנים, כלומר, חוץ מהעובדה שמדי פעם משהו כן נכנס פנימה ותופס אותנו עם המכנסיים למטה. כי יש שתי בעיות עם החומות חברה. 1- החומות נועלות את העולם בחוץ- וזה גם אומר שאתם נעולים בפנים. המשמעות של זה ההיא פשוטה- כל הדברים היפים בחיים,מעבר לאתם עצמכם, נמצאים בחוץ. נכון שגם דברים שאולי לא נעימים לכם- אבל בסופו של דבר כל מה שיכול לעשות אותכם מאושרים, דברים שאתם יוצרים איתם אינטראקציה,נשארים נעולים בחוץ. אנשים,הזדמנויות,טיולים- הכל. חלקם ממתינים ומנסים, חלקם מנסים לשבור את החומה בשבילכם- חלקם מוותרים.ואין אאפס- אחד השלבים הכי חשובים בתהליך ההחלמה מחרדות הוא הרגע שבו לוקחים פטיש ושוברים את החומות. 2- אתם לא מפתחים בתוך החומות יכולת התמודדות. כאן בעצם נעוץ השורש של המעגל הלא נעים הזה. אני תמיד מדגיש את זה דרך דוגמת המערכת החיסונית, שזקוקה לחשיפה לחיידקים כדי להתחזק- אבל תחשבו אפילו על אותו לוחם בקרב- אם הוא לעולם לא יעלה לקרב- אלא יתרגל על ריק כל החיים שלו- איך הוא ישתפר? מאיפה ידע מה הוא באמת צריך לעשות כדי לנצח את היריבים שלו? הוא יכול לקרוא עשרות ספרים,לפתח גמישות,לשוחח עם עשרות מאסטרים, בסופו של היום- הניסיון הוא המורה הכי טוב, ולעיתים קרובות- הכרחי. אותו לוחם שקרא עשרות ספרים, יעלה לקרב מול אדם שמתאמן שנה אחת, בלי לקרוא מילה,בלי לחפור לנסכי הדברים שנים- והוא יפסיד. הוא יפסיד מסיבה פשוטה-חברה, לא לומדים שחיה בהתכתבות. לידע יש מקום, חשיבות,והוא בהחלט יכול להטות את הכף המאזניים- אבל ידע ללא פרקטיקה? אינו שווה מאומה. אתה יכול לבלות את היום בלקרוא על החרדות, בלדבר עליהן, בלכתוב עליהן- אולי אפילו תקרא לעצמך "החרדתי" - תיתן לחרדה לתייק אותך למשהו"אני X החרדתי" . כל אלו מנציחים אותה. אנשים מעדיפים לכתוב פואמות שלמות על החרדה במקום לקום וללכת נגדה. אתה חושב שאתה לא יכול להתמודד עם מה שמחוץ לחומה, נשאר בתוכה,ולמעשה לעולם לא בונה לעצמך ביטחון וניסיון ביכולת ההתמודדות שלך- לעולם לא באמת בוחן אותה- ולכן כשמדי פעם אין ברירה ואתה נאלץ לעשות זאת- זה מפיל לברכיים.בעקבות הנפילות האלו אתה בטוח שאתה באמת לא יכול להתמודד עם מה שבחוץ, ומוסיף עוד שיכבה לחומות. and the circle goes on זה שם המשחק אנשים. לבחור בחיים זה לשבור דפוס, לקבוע שהחומות הן רק בראש, שאתמול לא מכתיב את היום,אלא היום מכתיב את היום. לנתק את עצמנו מכוויות של העבר, וללכת קדימה.להבין שאתמול הוא כמו תרמיל על הגב,עמוס ספרים. אין שום רע בלקרוא אותם כל עוד אתם לא מפסיקים את הטיול כולו עבור קריאה. אני לא אומר לכם לוותר על הכל ולרוץ לעשות הכל ומהר- אבל המגמה צריכה להיות , בעניין חומות, תמיד עם פטיש ביד. וזה לוקח זמן.והתמדה.אבל זה קורה בסוף- יוצאים החוצה. ומגלים שהעולם לא באמת נושך כל כך,לא באמת מרסק כל כך- וכן , נופלים קצת על התחת בהתחלה. אז מה? מישהו לא נופל?והאם הייתם מעריכים הצלחה אם לא היה שום כישלון בחיים? ולאט לאט לומדים ללכת שוב,ואז לרוץ,ואז לעוף. DRIVE\INCUBUS Sometimes, I feel the fear of uncertainty stinging clear And I can't help but ask myself how much I'll let the fear Take the wheel and steer It's driven me before And it seems to have a vague, aunting mass appeal But lately I am beginning to find that I Should be the one behind the wheel Whatever tomorrow brings, I'll be there With open arms and open eyes So if I decide to waiver my chance to be one of the hive Will I choose water over wine and hold my own and drive? It's driven me before And it seems to be the way that everyone else gets around But lately I'm beginning to find that When I drive myself my light is found So whatever tomorrow brings, I'll be there With open arms and open eyes Would you choose water over wine Hold the wheel and drive? שבוע טוב
צוז
והכל מתחיל ביום שהמדריך שלך באיגרוף תאילנדי בא ואומר את המשפט הבא "חברה עוד שבוע יש תחרות ב(לא משנה איפה, מבחינתי בחברון), ואני מצפה מכולכם להשתתף- יש כאן הזדמנות גדולה לרכוש ניסיון וללמוד משהו על היכולות שלכם בקרב" זה בערך השלב שאתה מרגיש את זה- כאילו מישהו בא ועשה לך פלונטר בבטן,מין תחושה של "המממ, אני משער שאכלתי בטון לארוחת בוקר,מוזר הייתי בטוח שזה קורנפלקס" הפנים שלך נהיות אדומות, ולפני שאתה מספיק להגיד "אני אוהב סטייקים" המחשבות כבר מציפות אותך. כמו סרטים באורך מלא עם בימוי של ריאליטי טי.וי, של הפסדים, של פציעות אימונים, אפילו של לילה במיון. כל חלום רע שקשור בקרבות מתממש לך בראש תוך שניות,וגם הול להביא את החברים שלו- אם ישברו לך את השיניים הרי אף בחורה לא תסתכל עליך נכון? כן כן. חייבים לאהוב חשיבה אסוציאטיבית. באמת, אין מה להגיד, למוח שלנו מגיע פרס אוסקר. כמובן שהאקדמיה לא מעריכה אותנו מספיק, אבל נו, בואו לא ניכנס לזה עכשיו. ואתה מסיים את האימון וכל מה שמעניין אותך הוא ללכת ולעשות הכל, אבל הההכל , כדי לא לעלות לקרב בתחרות הזו. כי מה יגידו אחרים אם תפסיד, כי מה יקרה אם תתפדח מול אחרים, או תחטוף מכה חזקה,או מי יודע- אולי אם תתחרה כוכב שביט לפתע יסטה ממסלול השליו ויכנס בכדור הארץ? ברוכים הבאים להמנעות אנשים. הנשק מספר אחד של החרדה. הסיבה שאנו נשארים בבית,לא רוצים לצאת מתחת לשמיכה,חוששים מהצל של עצמנו. ההמנעות היא בדרך כלל חברה טובה מאוד של מה שנגדיר בתור חרדה שניונית- הפחד מפני תחושת הפחד. אדם שמגיע למקום שהוא חרד מפני התחושות שנוצרות אצלו במצבי לחץ, סובל מחרדה שניונית. באופן מוזר היא הרבה פעמים הרבה יותר דומיננטית בחיי דם מהחרדה הבסיסית שיצרה אותה. לפני הכל, חשוב להבין את המצב עצמו, לאשורו. התחושות הפיזיות הלא נעימות שאתם חשים בעת מצבי לחץ הינן תוצאה של הגוף שלכם שמתעורר לפעולה על מנת להגן עליכם. במצב כזה- הגוף חיב לחמם את השרירים תוך שניות, לספק להם מזון,להעלות את מהירות התגובה- הכל תוך שניות בודדות. כן כן חברה- אותו רפלקס המכונה "הלחם או ברח" שאתם כל כך שונאים- נוצר והתפתח על מנת להציל את הטוסיק שלכם מפני דברים שרוצים לנשוך אותו. ואנחנו באמת שונאים אותו. תחושת המחנק, הניתוק,הלחץ בחזה, החשש הזה מהתעלפות- הנשימה השטוחה, כל אותם גורמים מוכרים- למי שסובל מחרדה שניונית מדובר למעשה בדבר שהוא הכי מתעב בעולם- והכי חושש ממנו. אז מה עושים ?(או יותר נכון מה לעפמים אנחנו עושים,זה לא מה שכדאי לעשות). כלום. לא עושים כלום. יוצרים חמות, כדי שהדבר המכאיב בחוץ לא יכנס, לא יפחיד, ולא יפגע בנו. בתוך החומות אנו חשים מוגנים, בטוחים, חם ונעים כאן בפנים, כלומר, חוץ מהעובדה שמדי פעם משהו כן נכנס פנימה ותופס אותנו עם המכנסיים למטה. כי יש שתי בעיות עם החומות חברה. 1- החומות נועלות את העולם בחוץ- וזה גם אומר שאתם נעולים בפנים. המשמעות של זה ההיא פשוטה- כל הדברים היפים בחיים,מעבר לאתם עצמכם, נמצאים בחוץ. נכון שגם דברים שאולי לא נעימים לכם- אבל בסופו של דבר כל מה שיכול לעשות אותכם מאושרים, דברים שאתם יוצרים איתם אינטראקציה,נשארים נעולים בחוץ. אנשים,הזדמנויות,טיולים- הכל. חלקם ממתינים ומנסים, חלקם מנסים לשבור את החומה בשבילכם- חלקם מוותרים.ואין אאפס- אחד השלבים הכי חשובים בתהליך ההחלמה מחרדות הוא הרגע שבו לוקחים פטיש ושוברים את החומות. 2- אתם לא מפתחים בתוך החומות יכולת התמודדות. כאן בעצם נעוץ השורש של המעגל הלא נעים הזה. אני תמיד מדגיש את זה דרך דוגמת המערכת החיסונית, שזקוקה לחשיפה לחיידקים כדי להתחזק- אבל תחשבו אפילו על אותו לוחם בקרב- אם הוא לעולם לא יעלה לקרב- אלא יתרגל על ריק כל החיים שלו- איך הוא ישתפר? מאיפה ידע מה הוא באמת צריך לעשות כדי לנצח את היריבים שלו? הוא יכול לקרוא עשרות ספרים,לפתח גמישות,לשוחח עם עשרות מאסטרים, בסופו של היום- הניסיון הוא המורה הכי טוב, ולעיתים קרובות- הכרחי. אותו לוחם שקרא עשרות ספרים, יעלה לקרב מול אדם שמתאמן שנה אחת, בלי לקרוא מילה,בלי לחפור לנסכי הדברים שנים- והוא יפסיד. הוא יפסיד מסיבה פשוטה-חברה, לא לומדים שחיה בהתכתבות. לידע יש מקום, חשיבות,והוא בהחלט יכול להטות את הכף המאזניים- אבל ידע ללא פרקטיקה? אינו שווה מאומה. אתה יכול לבלות את היום בלקרוא על החרדות, בלדבר עליהן, בלכתוב עליהן- אולי אפילו תקרא לעצמך "החרדתי" - תיתן לחרדה לתייק אותך למשהו"אני X החרדתי" . כל אלו מנציחים אותה. אנשים מעדיפים לכתוב פואמות שלמות על החרדה במקום לקום וללכת נגדה. אתה חושב שאתה לא יכול להתמודד עם מה שמחוץ לחומה, נשאר בתוכה,ולמעשה לעולם לא בונה לעצמך ביטחון וניסיון ביכולת ההתמודדות שלך- לעולם לא באמת בוחן אותה- ולכן כשמדי פעם אין ברירה ואתה נאלץ לעשות זאת- זה מפיל לברכיים.בעקבות הנפילות האלו אתה בטוח שאתה באמת לא יכול להתמודד עם מה שבחוץ, ומוסיף עוד שיכבה לחומות. and the circle goes on זה שם המשחק אנשים. לבחור בחיים זה לשבור דפוס, לקבוע שהחומות הן רק בראש, שאתמול לא מכתיב את היום,אלא היום מכתיב את היום. לנתק את עצמנו מכוויות של העבר, וללכת קדימה.להבין שאתמול הוא כמו תרמיל על הגב,עמוס ספרים. אין שום רע בלקרוא אותם כל עוד אתם לא מפסיקים את הטיול כולו עבור קריאה. אני לא אומר לכם לוותר על הכל ולרוץ לעשות הכל ומהר- אבל המגמה צריכה להיות , בעניין חומות, תמיד עם פטיש ביד. וזה לוקח זמן.והתמדה.אבל זה קורה בסוף- יוצאים החוצה. ומגלים שהעולם לא באמת נושך כל כך,לא באמת מרסק כל כך- וכן , נופלים קצת על התחת בהתחלה. אז מה? מישהו לא נופל?והאם הייתם מעריכים הצלחה אם לא היה שום כישלון בחיים? ולאט לאט לומדים ללכת שוב,ואז לרוץ,ואז לעוף. DRIVE\INCUBUS Sometimes, I feel the fear of uncertainty stinging clear And I can't help but ask myself how much I'll let the fear Take the wheel and steer It's driven me before And it seems to have a vague, aunting mass appeal But lately I am beginning to find that I Should be the one behind the wheel Whatever tomorrow brings, I'll be there With open arms and open eyes So if I decide to waiver my chance to be one of the hive Will I choose water over wine and hold my own and drive? It's driven me before And it seems to be the way that everyone else gets around But lately I'm beginning to find that When I drive myself my light is found So whatever tomorrow brings, I'll be there With open arms and open eyes Would you choose water over wine Hold the wheel and drive? שבוע טוב