chooselife
New member
מדריך למתנתק המתחיל!
או לחילופין "אתה לא משוגע, אלא סתם אוכל סרט" זה הולך ממה שאני זוכר ככה. רגע אחד הכל סבבנה ובסדר ואז שניה אחרי זה אתה שם לב למשהו מוזר. אי אפשר ממש לשים על זה את האצבע- אם ישאלו אותך אתה תגיד שהכל נראה כרגיל- פשוט דברים לא מרגישים כרגיל. פתאום הכל נראה מרוחק כזה- לא אמיתי. יתכן ןתרגיש שאתה לא אמיתי או אולי הכל מסביבך לא אמיתי. יש דבר אחד שבטוח. כשזה קורה- זה מפחיד. מאוד מפחיד. זה מספיק מפחיד כדי לשלוח אותך לארץ הפניקה- כרטיס לטווח ארוך. אז מה באמת קרה לנו. תחושות ניתוק אינן דבר שמציין על אי שפיות. חשוב מאוד לשמוע ולראות מספר הסברים וןסיבות אפשריים לעניין מאחר וכוחו האמיתי קשור בזה שאנחנו לא מסוגלים להסביר אותו מכאן קשה לנו כאנשים שהם סך הכל בני תרבות המערב-אנליטיים מהרגלנו,לעכל אותו ולקבל את זה שזה קורה לנו. ההסבר הראשון שקופץ לנו לראש הוא זה שהתרבות שלנו האכילה אותנו שנים דרך הטלויזיה והקולנוע- והוא זה: "אתה אוכל סרט הזוי, מן הסתם אתה מאבד את שפיותך". אז זהו. שלא. אז מה גורם לתחושת ניתוק? יש מספר הסברים. 1- הומיאוסטזיס. זהו עיקרון די מעניין של הגוף, תאוריה משעשעת שגורסת שהגוף שלנו תמיד שואף לחזור לאיזון חושי. זה אומר שאם ]פתאום משהו מציף אותו בגירוי חזק מידי שעלול להסב לו סבל רב ברמה העצבית, למשל התקף פניקה- הוא יזמן את הגורם המאזן שלו- כלומר- תחושת ריחוק ממה שיכול להפחיד- מעין תפיסת מרחק מהירה ,עימעום חושי שאמור לספק לנו שהות להתמודד עם הפחד. רק שמה שקורה זה שאת חלק מבני האדם אותה תגובה רק מפחידה יותר- במיוחד את אלו שפוחדים או ממיסטיקה, או משיגעון. המיסטי חושב שנשמתו עוזבת אותו וכו, זה שיש לו סרט משיגעון בטוח שזה מתממש.תכלס מה שקורה זה שהגוף לפי תאוריה זו לוקח אופטלגין לי להודיע לכם. זה לא נשמע רע כל כך אה? 2- גירסה שניה היא תאוריית משאבי האנרגיה. התאוריה הזו גורסת שיש לי 100% משאבים והם מרוכזים בדרך כלל אצל רוב בני האדם חלק בקליטת החוץ וחלק בפנים- כשהרוב בחוץ. עכשיו דמיינו לכם אדם חרדתי, שרוב מאגרי האנרגיה שלו מופנים פנימה בחיפוש אינסופי אחרי התקף שבטח מחכה רק מעבר לפינה-לא נשאר יותר מידי שקולט את הבחוץ באופן אובייקטיבי. את החלל ממלאת האינטואיציה, התפיסה הרגשית שלנו, שצובעת דברים באופן די לא מחמיא (זוכרים מצב שבו השמיים מפחידים קצת לדוגמא,בלי שום סיבה?) עכשיו, מגיע שלב שאתם כן תיסתכלו החוצה בבת אחת- ובום. חוסר התאמה בין האינטואיציה לתפיסה האנליטית. כן זה לוקח שתי שניות לקלוט מחדש את העולם כמו שהוא כי כרגע הייתם שקועים במחשבות. חוסר הסינכרון הוא הגיוני,זה לוקח טיפה למחשבה להתאפס, אבל שוב- לחרדתי זה עוד סימן שהשמיים נופלים והוא בדרך לאישפוז + מכות חשמל+ כל מיני דברים שהוא מאכיל את עצמו בראש לגביהם. 3- עכשיו לתאוריה השלישית- תאוריה הפאזות,שאני מאמין קושרת את שתי הקודמות בתוכה. תיראו חברה- התודעה שלנו מורכבת משני מודולים- אינטואיציה ואנליזה. שני אלו לעולם ועד אינם פועלים בו זמנית אלא כזרם חילופין- כל פעם אחד עובד והשני נח- כלך זה קורה מאות פעמים בשניה. כל רגע נתון אנחנו עובדים עם מינונים שונים של כל אחד - נניוח 50\50 80\20 ואז 30\70 . עכשיו, שינוי מהיר ב"כמויות" האלו,לדעתי, גורם לרגע לקפיצה קטנה במערכת, מעין "איתחול" אם תרצו, הזמן שבה הפרספציה מתאפסת על עצמה. עכשיו- כל אדם עובר דברים כאלו מאות פעמים ביום- אבל כאן ההבדל. דמיינו לכם מישור. ועל אותו מישור, שהוא עד האופק , שני אצנים. שניהם רצים על הקרקע. אותה קרקע, כל מטר יש בה בקיע של כ 20 סנטימטר רוחב. משהו שאפשר לעבור בצעד. אצן א אינו חרדתי, הוא פשוט מדלג ולא נותן את ליבו לענין וממשיך לרוץ. אצן ב,זה שסובל מחרדה, פוחד כל הזמן מהאופציה של ליפול לתוך בקיע. לכן הוא רץ עם המבט לריצפה וכל הזמן מחפש את הסדקים. רוצים לנחש מי יפול לתוך אחד ראשון? דומה הדבר לריצת משוכות כשכל הזמן מיסתכלים על המשוכה במקום מעבר לה. את מעברי הפאזות האלו עובר כל בן אנוש- מכירים את המונח "ערב הזוי" או "וואי איזה יום סרט היה לי"? ההבדל היחיד הוא שאדם בעל פחד משיגעון או חרדות, יפרש את הבקיעים האלו אחרת וישים לב אליהם רק כי הוא מחפש אותם 24\7. ברגע שתקבלו אותם ותמשיכו לרוץ לאט לאט הם יפסיקו להפריע לכם. עכשיו,רק כמה דברים: אלו בין הסביות שידוע שגורמות לתחושת ניתוק כזו: מיגרנה\כאב ראש חזק חום חוסר נוזלים חשיפה לשמש מחלות נגיפיות וחיידקיות שונות(כן כן גם שפעת ומחלת הנשיקה) אלכוהול סמים כל שינוי חושי למעשה - ראיה למשל הכי נפוץ חוסר שינה פחד\פאניקה(מסיבות שהוזכרו לעל) אלו רק מקצת הדוגמאות. אבל כמובן כשאנחנו נרגיש ניתוק דבר ראשון נאמר לעצמנו שאנחנו מאבדים את שפיותנו. מרכז הבעיה הוא לא זה שהיא קוראת לנו אלא איך אנחנו מקבלים אותה לדעתי.לעתים למשל יש סתם קצת לחץ או מצב פיזי שגורם לתחושת ניתוק קלה ואז אנחנו נבהלים באמת מה שמוביל לבום הגדול יותר. מעגלים זה יופי של דבר אה? אני ממש ממש אוהב לנפץ אותם
עוד דבר אחד. אם אתה חש ניתוק- איך יכול להיות שאתה מנותק? אתה לא. אם אתה שואל את עצמך אם אתה אמיתי- מי הוא השואל? אתה. זהו, מספיק טחנתי לכם. ביי!
או לחילופין "אתה לא משוגע, אלא סתם אוכל סרט" זה הולך ממה שאני זוכר ככה. רגע אחד הכל סבבנה ובסדר ואז שניה אחרי זה אתה שם לב למשהו מוזר. אי אפשר ממש לשים על זה את האצבע- אם ישאלו אותך אתה תגיד שהכל נראה כרגיל- פשוט דברים לא מרגישים כרגיל. פתאום הכל נראה מרוחק כזה- לא אמיתי. יתכן ןתרגיש שאתה לא אמיתי או אולי הכל מסביבך לא אמיתי. יש דבר אחד שבטוח. כשזה קורה- זה מפחיד. מאוד מפחיד. זה מספיק מפחיד כדי לשלוח אותך לארץ הפניקה- כרטיס לטווח ארוך. אז מה באמת קרה לנו. תחושות ניתוק אינן דבר שמציין על אי שפיות. חשוב מאוד לשמוע ולראות מספר הסברים וןסיבות אפשריים לעניין מאחר וכוחו האמיתי קשור בזה שאנחנו לא מסוגלים להסביר אותו מכאן קשה לנו כאנשים שהם סך הכל בני תרבות המערב-אנליטיים מהרגלנו,לעכל אותו ולקבל את זה שזה קורה לנו. ההסבר הראשון שקופץ לנו לראש הוא זה שהתרבות שלנו האכילה אותנו שנים דרך הטלויזיה והקולנוע- והוא זה: "אתה אוכל סרט הזוי, מן הסתם אתה מאבד את שפיותך". אז זהו. שלא. אז מה גורם לתחושת ניתוק? יש מספר הסברים. 1- הומיאוסטזיס. זהו עיקרון די מעניין של הגוף, תאוריה משעשעת שגורסת שהגוף שלנו תמיד שואף לחזור לאיזון חושי. זה אומר שאם ]פתאום משהו מציף אותו בגירוי חזק מידי שעלול להסב לו סבל רב ברמה העצבית, למשל התקף פניקה- הוא יזמן את הגורם המאזן שלו- כלומר- תחושת ריחוק ממה שיכול להפחיד- מעין תפיסת מרחק מהירה ,עימעום חושי שאמור לספק לנו שהות להתמודד עם הפחד. רק שמה שקורה זה שאת חלק מבני האדם אותה תגובה רק מפחידה יותר- במיוחד את אלו שפוחדים או ממיסטיקה, או משיגעון. המיסטי חושב שנשמתו עוזבת אותו וכו, זה שיש לו סרט משיגעון בטוח שזה מתממש.תכלס מה שקורה זה שהגוף לפי תאוריה זו לוקח אופטלגין לי להודיע לכם. זה לא נשמע רע כל כך אה? 2- גירסה שניה היא תאוריית משאבי האנרגיה. התאוריה הזו גורסת שיש לי 100% משאבים והם מרוכזים בדרך כלל אצל רוב בני האדם חלק בקליטת החוץ וחלק בפנים- כשהרוב בחוץ. עכשיו דמיינו לכם אדם חרדתי, שרוב מאגרי האנרגיה שלו מופנים פנימה בחיפוש אינסופי אחרי התקף שבטח מחכה רק מעבר לפינה-לא נשאר יותר מידי שקולט את הבחוץ באופן אובייקטיבי. את החלל ממלאת האינטואיציה, התפיסה הרגשית שלנו, שצובעת דברים באופן די לא מחמיא (זוכרים מצב שבו השמיים מפחידים קצת לדוגמא,בלי שום סיבה?) עכשיו, מגיע שלב שאתם כן תיסתכלו החוצה בבת אחת- ובום. חוסר התאמה בין האינטואיציה לתפיסה האנליטית. כן זה לוקח שתי שניות לקלוט מחדש את העולם כמו שהוא כי כרגע הייתם שקועים במחשבות. חוסר הסינכרון הוא הגיוני,זה לוקח טיפה למחשבה להתאפס, אבל שוב- לחרדתי זה עוד סימן שהשמיים נופלים והוא בדרך לאישפוז + מכות חשמל+ כל מיני דברים שהוא מאכיל את עצמו בראש לגביהם. 3- עכשיו לתאוריה השלישית- תאוריה הפאזות,שאני מאמין קושרת את שתי הקודמות בתוכה. תיראו חברה- התודעה שלנו מורכבת משני מודולים- אינטואיציה ואנליזה. שני אלו לעולם ועד אינם פועלים בו זמנית אלא כזרם חילופין- כל פעם אחד עובד והשני נח- כלך זה קורה מאות פעמים בשניה. כל רגע נתון אנחנו עובדים עם מינונים שונים של כל אחד - נניוח 50\50 80\20 ואז 30\70 . עכשיו, שינוי מהיר ב"כמויות" האלו,לדעתי, גורם לרגע לקפיצה קטנה במערכת, מעין "איתחול" אם תרצו, הזמן שבה הפרספציה מתאפסת על עצמה. עכשיו- כל אדם עובר דברים כאלו מאות פעמים ביום- אבל כאן ההבדל. דמיינו לכם מישור. ועל אותו מישור, שהוא עד האופק , שני אצנים. שניהם רצים על הקרקע. אותה קרקע, כל מטר יש בה בקיע של כ 20 סנטימטר רוחב. משהו שאפשר לעבור בצעד. אצן א אינו חרדתי, הוא פשוט מדלג ולא נותן את ליבו לענין וממשיך לרוץ. אצן ב,זה שסובל מחרדה, פוחד כל הזמן מהאופציה של ליפול לתוך בקיע. לכן הוא רץ עם המבט לריצפה וכל הזמן מחפש את הסדקים. רוצים לנחש מי יפול לתוך אחד ראשון? דומה הדבר לריצת משוכות כשכל הזמן מיסתכלים על המשוכה במקום מעבר לה. את מעברי הפאזות האלו עובר כל בן אנוש- מכירים את המונח "ערב הזוי" או "וואי איזה יום סרט היה לי"? ההבדל היחיד הוא שאדם בעל פחד משיגעון או חרדות, יפרש את הבקיעים האלו אחרת וישים לב אליהם רק כי הוא מחפש אותם 24\7. ברגע שתקבלו אותם ותמשיכו לרוץ לאט לאט הם יפסיקו להפריע לכם. עכשיו,רק כמה דברים: אלו בין הסביות שידוע שגורמות לתחושת ניתוק כזו: מיגרנה\כאב ראש חזק חום חוסר נוזלים חשיפה לשמש מחלות נגיפיות וחיידקיות שונות(כן כן גם שפעת ומחלת הנשיקה) אלכוהול סמים כל שינוי חושי למעשה - ראיה למשל הכי נפוץ חוסר שינה פחד\פאניקה(מסיבות שהוזכרו לעל) אלו רק מקצת הדוגמאות. אבל כמובן כשאנחנו נרגיש ניתוק דבר ראשון נאמר לעצמנו שאנחנו מאבדים את שפיותנו. מרכז הבעיה הוא לא זה שהיא קוראת לנו אלא איך אנחנו מקבלים אותה לדעתי.לעתים למשל יש סתם קצת לחץ או מצב פיזי שגורם לתחושת ניתוק קלה ואז אנחנו נבהלים באמת מה שמוביל לבום הגדול יותר. מעגלים זה יופי של דבר אה? אני ממש ממש אוהב לנפץ אותם
(וכן זו גם ביקורת על תפוז באותה הזדמנות!!