היום שמתי לב
כמה אני חסר ביטחון וחזר עמוד שדרה
כמה שנים ביזבזתי על להיות שם בשביל הקרובים ומי אכל אותה בסוף? אני!
אני רגיל לאכול אותה
אני חי במקום שאני לא אוהב כבר מעל עשור
בלי אפחד החיים התנהלו מהעבודה שלא אהבתי ולחזור הביתה. לכלום ולדיכאון
וכאילו עדיין הראש לא קולט שאני רק מזיק לעצמי
אני חי חיים שאני לא אוהב אני מתעורר כל בוקר ושונא את עצמי
אני חי במקום שאני לא אוהב
בחג אני רואה את כל המשפחה עם אבא ואמא
והלב נשרף לי. איזה כיף להם
אמנם יש לי הורים. אבא אחרי אירוע מוחי קשה שבוקשי תיקשרנו גם שהיה בסדר
ואמא שתהיה בריאה שבאמת עשתה הכל להשאיר את הבית בשלמותו
אבל אף פעם לא הייתי יכול לפתח איתה שיחה של מה באמת עובר עליי
הכל איתה שיחות של. זה סתם חרדה זה יעבור לך לעבודה לך לפה לך לשם
הכל בקטע של ציווי של עבדות
החברים מהעיר הקודמת כמובן לא בקשר
אני לבד אין לי למי לפנות. למי לשתף עשר שנים של בדידות. פעם ראשונה אני מרגיש שבאמת אני נשבר שכבר אין לי כוחות שכלום לא יחזור להיות כמו פעם
פעם ראשונה שאני באמת מודה שאני בודד. כמה קשה המילה הזאת. אבל זו האמת. ואני לא מתכוון להדחיק את זה. כן. אני בודד
כמה אני חסר ביטחון וחזר עמוד שדרה
כמה שנים ביזבזתי על להיות שם בשביל הקרובים ומי אכל אותה בסוף? אני!
אני רגיל לאכול אותה
אני חי במקום שאני לא אוהב כבר מעל עשור
בלי אפחד החיים התנהלו מהעבודה שלא אהבתי ולחזור הביתה. לכלום ולדיכאון
וכאילו עדיין הראש לא קולט שאני רק מזיק לעצמי
אני חי חיים שאני לא אוהב אני מתעורר כל בוקר ושונא את עצמי
אני חי במקום שאני לא אוהב
בחג אני רואה את כל המשפחה עם אבא ואמא
והלב נשרף לי. איזה כיף להם
אמנם יש לי הורים. אבא אחרי אירוע מוחי קשה שבוקשי תיקשרנו גם שהיה בסדר
ואמא שתהיה בריאה שבאמת עשתה הכל להשאיר את הבית בשלמותו
אבל אף פעם לא הייתי יכול לפתח איתה שיחה של מה באמת עובר עליי
הכל איתה שיחות של. זה סתם חרדה זה יעבור לך לעבודה לך לפה לך לשם
הכל בקטע של ציווי של עבדות
החברים מהעיר הקודמת כמובן לא בקשר
אני לבד אין לי למי לפנות. למי לשתף עשר שנים של בדידות. פעם ראשונה אני מרגיש שבאמת אני נשבר שכבר אין לי כוחות שכלום לא יחזור להיות כמו פעם
פעם ראשונה שאני באמת מודה שאני בודד. כמה קשה המילה הזאת. אבל זו האמת. ואני לא מתכוון להדחיק את זה. כן. אני בודד