שאלה לצעירים יותר

shadow191

New member
שאלה לצעירים יותר

איך שיתפתם את ההורים שלכם בחרדה שלכם?
ואיך הם תומכים ומבינים אותכם?
אני שיתפתי אותם אחרי אולי 12 שנה רק
12 שנה שסבלתי מזה עד ילד בבית הספר
שלא הייתי יוצא לטיולים שנתיים
ובקושי משתתף במשימות בבית הספר
ותמיד הייתי מתרחק מפעילויות חברתיות
איך אתם שיתפתם?
 
12 שנים ארוכות...

12 שנים הם זמן רב מדי לדעתי
להיות עם פחדים וחרדות
ולא לשתף את ההורים,
ולא לקבל עזרה.
הם בודאי שמו לב לכך שאתה
לא לוקח חלק בפעילויות,
איך הם הגיבו לכך?
 

shadow191

New member
תמיד חשבו

שאני ביישן או משהו..
אני ממש לא ביישן.. פשוט בתקופה של החרדות
אני מתנתק מהכל
 

shadow191

New member
12 שנים

שהרסו את הצמיחה ואת הזהות..
אני כל הזמן חי בתקופת הילדות והעבר..
וכאילו נוח לי להישאר שם
מה גםמחפשת שדבקה בי מן סטגמת של אחד שאי אפשר לסמוך עליו במשפחה.
שזה למעשה הרחיק אותי מכולם
אני לא אוהב לבקר אתאת המשפחה
 

EZCA

New member
אותי 60 שנה ויותר לא שיתפתי את ההורים מאז שנולדתי

אף אחד לא הבין אותי ,לא בבית
לא חברים ולא בעבודה ולא בבית הספר ולא בצבא.
בבית הספר קראו לי האדם הקדמון.
כולם חשבו שאני סתם אדם מוזר.
בגל מבוגר הלכתי לפסיכולוג ואחר כך לפסכיאטר
ולא סיפרתי לאף אדם ולאף חבר.
אני לבד בעצמי ובעזרת הכדורים התגברתי על החרדה לאט מאד
במשך 60 שנים.
אני בעצי וגם הרופאים לא הבינו אותי.
חלק חשבו שיש לי גם בעיות לב,
אבל יש לי לב בריא.
רוב החיים שלי ניהלתי בעזרת כדורי הרגעה שונים שאטמו לי את המוח.
אבל לא התמכרתי לכדורים ולא העליתי מינון.
&nbsp
 

LiaTuSh18

New member
לא הייתי צריכה לשתף זה היה מאוד ברור וגלוי לעין חח

אבל עברו מאז 12 שנה ועדיין הם לא מצליחים להבין עד הסוף.. אבל אמא שלי מנסה ממש ממש ואני מעריכה את זה.
 
למעלה