ערב החג עבר

shadow191

New member
ערב החג עבר

קצת תחושות מהערב:
נסעתי לירושלים בתחבורה ציבורית..
המון זמן לא נסעתי בתחבורה ציבורית
עליתי לאוטובוס ראיתי המון אנשים..
ישר נלחצתי..
התיישבתי בכסא
והראש על 200
מתחיל לחשב איפה יש פתח מילוט למקרה שאם וכאשר יהיה התקף..
הנה נשימה שטוחה מתחילה
הראש של 400 קמש
מה אני עושה לברוח? להישאר?
התחלתי בשיטה של לברוח או להילחם..
החלטתי להילחם
והרגעתי עצמי אם מחשבות טובות..
ירדתי בירושלים בתחנה מרכזית..
פתאום המוח הזכיר לי שהיה פיגוע פה לפני כמה זמן..
העיניים מחפשות את המונית הראשונה שאני מוצא...
העיקר לעוף מפה...
הארוחה הייתה טובה...
זמן.משפחתי שלא היה לי המון זמן
איך עבר עליכם החג?
 

קרנף לבן 1

Well-known member
מנהל
גם אצלי ערב החג עבר בסדר

ראיתי את האחיינים שלי ואחותי ובעלה
אכלתי ארוחה טובה
הייתי רגוע
 

EZCA

New member
השנה הייתי לבד בחדר שלי,אני והמחשב

כנראה שכל אחד חשב שאני הולך לבית אחר להתארח.
אז לפחות לא אכלתי את המאכלים
הטעימים שהיו יכולים להשמין אותי בקלי קלות.
גם זה בשבילי היה בסדר,
כי אני לוקח את החיים בקלילות איך שהם.
אני משתדל שימי השנה כולם יהיו אותו דבר
בלי הבדל של ימים מיוחדים שצריך לשים עליהם דגש מיוחד,
כל ימי השנה בשבילי הם ימים טובים,
ימי חול וחגים שווים בערכם
אין יום שהוא טוב יותר ונעים יותר מיום אחר.
לכן אני לא ממתין בקוצר רוח לימי החגים.
אני חי מיום ליום ומרגע לרגע.
לא חושב על מחר
ולא חושב על אתמול.
חושב רק על הרגע הזה שיהיה טוב.
לא אכפת לי מה אנשים אחרים חושבים עלי
לא אכפת לי שאנשים לועגים עלי
ולא רוצה שאנשים יפרגנו לי.
אני המלך לעצמי בלבד
שדואג לעצמי בכל רגע.
אם אני זקוק לעזרה, אז אני מבקש,
אם לא קיבלתי עזרה,
אז לא נורא,
אנסה לקבל בכיוון אחר
אם לא אצליח בעצמי.
העיקר שאני לא כועס ולא דואג
גם אם העולם יתהפך
וגם אם תפרוץ מלחמה
לא יזוז לי.
במלחמה אני במקלט עם ראש שקט.
לא נוסע למקומות מסוכנים לחיים,
לא לוקח סיכונים.
בקיצור החיים יפים וטובים.
כמו שנאמר, "ברוך השם יום יום".
אף אחד לא ינהל לי את החיים
ואני מצפצף על פקודות של אחרים
זה מה שהחיים לימדו אותי
לאהוב את הרגע הזה
ולדאוג שהרגע הזה יהיה טוב ומעניין.
אצלי האתמול מת והמחר מעורפל ולא נראה מספיק ברור באופק.
אני לא הולך בדרך בעיניים עצומות,
אני פוקח עיניים ועוקף מהמורות,
לכן אני לא נופל לבורות.
כן אני עדיי] גם היום בחדר שלי שאני אוהב אותו,
כאשר הרגשתי קצת עייפות נרדמתי כמה שעות
ואלך לישון רק מתי שהעיניים שלי יגידו לי "עזרא הגיע הזמן לישון"
אם זה בעוד שעתיים או בעוד 5 שעות.
בחג לא עושה חשבון מתי שאלך לישון ומתי שאתעורר.
ביום רגיל אני מתעורר ב7:15 ,לעבודה קלה
אם עייפתי ביום אז נרדמתי
ואם לא אז ב-1 בלילה ארדם שוב באופן אוטומטי
ואקום ליום חדש.
חשוב מאד שאשן כל יום את 6 השעות.
השינה חשובה כמו שהאוכל גם חשוב
וכמו שגם הריקודים והעבודה חשובים,
לא חס וחלילה עבודת פארך כל השבוע.
לא טוב לעבוד קשה כל השבוע,
כי אחרי יום העבודה החיים נמשכים עד הלילה.
אם יתחשק לי אז אצא החוצה לרוץ ריצה קלה כ-25 דקות עד שאתעייף ואתחיל להזיע,
ואם לא יתחשק אז לא .
טוב אז עכשיו אשב אולי לרשוב עוד צעדי ריקוד עם חדש
רישום שימשך לפחות שעתיים במדוייק כמו שפעם מרקידים רשמו או קראו.רישומי צעדים לריקודים.
 
מה הייתם אתם עושים?

תודה, עזרא, על השיתוף ועל הגישה האופטימית שלך לחיים.

כשקראתי את הפוסט שלך שבו כתבת
"נראה שכל אחד חשב שאני הולך לבית אחר להתארח"
ובסופו של דבר נשארת בחדר שלך,
עלתה בי השאלה
מה אתם (הקוראים והכותבים כאן) הייתם עושים במקרה זה
מאחר שמאד יתכן שבני המשפחה מניחים שהוזמנתם

האם הייתם מתקשרים לבני המשפחה הקרובה
ומבררים בצורה עדינה אם אתם יכולים להיות מוזמנים אליהם?
ולו כדי למנוע מצב שבו יאמרו לכם
"חבל שלא ידעתי שאתה לבד,
הייתי מזמינ/ה אותך אלי ברצון"
 

alice1803

New member
התשובה היא: ממש לא

אני בכל אופן לא אתקשר לאף אחד בכדי להזכיר לו שיש חגים.
אני מעדיפה להיות בשקט, עד שיעברו.
אולי זה נשמע לא משהו, אבל אין לי כוח לכל הדאווין הזה סביב החגים, ומי מזמין ומי לא.
הייתי עם ההורים שלי, ואח שלי קפץ עם הבנות, אבל מעבר לזה, ברחתי ברגע שיכולתי.
 
למעלה